תורת משה - אלשיך, שמות ג:יא

1ויאמר משה וכו' הלא כמו זר נחשב. ימאן בשליחות מי שאמר והיה העולם חלילה. ומה גם האיש משה ענו מאד:

2ואפשר שקרה לו כענין שמואל בשלחו אותו ית' למשוח את דוד שאמר לפניו ית' איך אלך ושמע שאול והרגני. והקשו ז"ל (פסחים ח') איך לא בטח שיצילהו ה' בלכתו בדרך מצותיו ית'. ואמרו היכא דשכיח הזיקא שאני. וזה יהיה מאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה. שאמר שתים הנה טענותי. (א) מי אנכי שאהיה כדאי לשליחות זה. (ב) כי אלך אל פרעה שברחתי מחרבו הקשה והרגני ושכיח היזיקא. ומה גם להוציא את בני ישראל. שעתה יראה פרעה מעשה ויזכור כי אני הוא שהייתי עתיד להוציא את בני ישראל. שעל כן גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ומן המים המשוני. באופן כי בן מות הייתי לו מאז על פי גזרתו. ונוסף גם זה על בריחתי מפניו ויהרגני באופן שכל עיקר טענתו היה מאימת המלך. וזאת תהיה כוונת המסרה כי ג' מי אנכי יש במקרא. זה. ומי אנכי ומי חיי ומי אנכי ומי ביתי. והוא טעם אומרו מי אנכי כי אלך אל פרעה. היא על כי מי אנכי ומי חיי שיקפח חיי ממני. ושמא תאמר אולי לא יכירך אחר כמה שנים. או שכח את אשר עשית לו. לא יתכן כי הלא מי אנכי שישכחני. שמילדותי היה ירא ממני. ומה גם שאמרו ז"ל כי הסיר כתר מלכותו של פרעה מראשו ואמר פרעה הלא זה אשר נאמר עליו שעתיד לגאול את ישראל ולכובשני וכמ"ש ז"ל (ש"ר פ' א') כי שלשה היו באותה עצה. איוב יתרו בלעם וכו'. באופן שעתה יראה מעשה ויזכור נוסף ע"ד הריגת המצרי וזהו מי אנכי. וגם אין לומר שלא יכירני כי הלא ומי ביתי אם לא בית פרעה. כי שם נתגדלתי עד בן עשרים שנה. ולא אוכל להתנכר והוא הענין שכתבנו וע"כ הוצרך הוא יתברך להבטיחו כי אהיה עמך וכו':

3עוד יתכן בהתכת כל תיבות שני כתובים אלו הבאים כאחד נשים לב. ראשונה באומרו מי אנכי כי אלך אל פרעה שנראה שאינו כדאי לדבר אל המלך. ומה הוא פרעה כלב המת ההוא כי אשר מלך מלכי המלכים מדבר עמו. לא יהיה כדאי לדבר עם מלך. והנה בדרך הקודם עלתה ארוכת קושיא זו. אך עדין יש תיבות בכתוב ודקדוקים אחרים יתיישבו יותר בדרך אשר נבאר בס"ד:

4ועוד בתשובתו ית' כי אהיה עמך וכו'. למה צריך אות ולא יספיק דבורו ית': ועוד כי הלא נהפוך הוא אות זה מכל דרכי האות כי הלא האות ראוי יהיה. ממה שהוא עתה לאמת העתיד כענין אליעזר ויהונתן וגדעון. אך זה הוא שעל מה שיהיה עמו עתה. נותן לו אות ממה שיעבדון לעתיד את האלהים אחרי צאתם ממצרים:

5אמנם הנה עלה על דעתו. כי לא יעשה ה' אלהים דבר. ולא יהיה עמה כעת עד הסוף כמפורש על וארד להצילו מיד מצרים. אך עתה זכות משה לבדו. יספיק עד מציאות הוצאה בעלמא. כמפורש על ועתה לכה כו'. על כן אמר הנני רואה חמשה עכובים. (א) מי אנכי מצד עצמי בלעדי ומה גם לרז"ל (שם פ' ג') פירשו האם אנכי הוא אשר אמרת. ואנכי אעלך גם עלה את בניך. (ב) כי אלך אל פרעה. שברחתי מחרבו והרגני. (ג) וכי אוציא את שהוא את לרבות שכינה ופמליא שלמעלה. כי מה אני לכך שרמז באת זה. מה שריבה לו הוא ית'. באומרו את עמי ברבוי אותו האת. (ד) בני ישראל שהיה נודע שהיו עע"ג כמצריים ובמה יזכו. (ה) היות ממצרים שצריך לשדד שר ומערכה המחייבת שעבד לא יגאל עוד. והשיב לו הוא ית' כי אהיה עמך. הרי נתקנו כולן זולת הרביעית ואם יתאמץ לבבך לומר במה אדע כי תהיה עמי כאשר אמרת כי אהיה עמך ולא יעכב איזה עון ישראל. על כן וזה לך האות כי אני בעצמי אהיה עמך. כי הנה גדול חשיבותך לפני. כי הלא אנכי שלחתיך בעצמי ולא ע"י מלאך כי כאשר נראה אליך מלאך מתוך הסנה. האם לא יהיה יכול המלאך ההוא לשלחך משמי ולא רציתי. רק שאנכי בעצמי שלחתיך כד"א ויקרא אליו האלהים מתוך הסנה ויאמר וכו'. ואין לך אות גדול מזה שאהיה עמך כי גדלת בעיני להיות אתך. וזהו וזה לך האות ומה הוא האות הלא הוא כי אנכי שלחתיך:

6ועל הרביעית שישראל עע"ג אל תחוש כי הלא אין זה רק רע מודבק ממצרים להיותם בתוכם. אך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים לבדו ולא את ע"ג על ההר הזה כי אין חטאם זה שורשיי להם והוא מאמרנו על פסוק כשושנה בין החוחים. ומאמרם ז"ל (שיר השירים רבה) על פסוק שזפתני השמש: