תורת משה - אלשיך, שמות ג:ה

1וארד וכו'. אחרי הודיע אלהים אותו תשובה על תמיהתו. מדוע לא יבער הסנה. באמרו לו כי גם שישראל כקוצים בלתי ראוים. עכ"ז להבת המצריים לא תבער בם עתה נמשכו למשה שתי תמיהות (א) על מה שהקדים ואמר לו של נעליך כו'. כי היתה שם שכינה. מה צורך שכינה להיות בח"ל. ומה גם באילן נמוך ושל קוצים שאינו לפי כבודו. (ב) על הדבר השני שהודיעו כי ישראל היו בלתי ראויים כקוצים אלא שמחפש להם זכיות כרוב רחמיו. כי הלא עתה תתחזק קושייתו. שארז"ל (ש"ר פ' א') שהיה מהרהר בלבו למה הגלה את ישראל ולא את עשו וישמעאל. לפרוע חוב אברהם כי גר יהיה זרעך. ולא את ישראל שנעשו כקוצים ולא יצטרכו לחזר אחר זכיות שיש בישראל פקפוק. ומה גם לקטרוג שרו של מצרים הללו עובדי ע"ג כו'. על כן על שתי אלה. חל עליו ית' חובת ביאור. ותת טוב טעם על כל אחד. ובראשון היחל שהוא על זה נתראה הוא ית' בח"ל. ובאילן הנמוך ושפל כסנה שאינו לפי כבודו ית' חלילה. ואמר וארד להצילו מיד מצרים וכו'. שהוא לרמוז לו ירידת שכינה למצרים עם ישראל הנמשלים לסנה להיותם נמוכים. ומחוסרי זכות כקוצים. והוא מאז ירד יעקב מצרימה כמד"א אנכי ארד עמך מצרימה. וזהו וארד כלומר מאז להיות במצרים אתם כדי להצילו כו' כנודע מז"ל (ב"ר פ' צ"ד) שאל"כ לא היו זוכים לצאת רמז ולהורו' לזה נתראה שם שעי"כ לא יכלה טומאת מצרים להחזיק בם בעצם לשקעם שם עד עולם וגם מה שארז"ל שע"י היות שכינה עמהם. עצרו כח לשמור הד' דברים שהיו בהם. שלא שינו את שמם כו' כמדובר. וזהו וארד להצילו וכו'. ועוד לנו דרך אחרת בדבר זה. נזכירהו בפסוק שאחר זה בס"ד:

2ועל השנית והיא מבוכתו אשר ארז"ל שהיה תמיד מצטער ואומר למה לא גלו בני עשו וישמעאל. כי הנה עתה תגדל קושיתו. לאמר למה גלו אלו שנמשך היו אבודים לגמרי. לולא חרדת עליהם חרדות גדולות לבל יאבדו. וטוב היה לבלתי הביאם לידי כך. ולתת תחתיהם את אדום וישמעאל. לז"א ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ כו'. לומר כי מי שפורע חוב הגלות מטיבין לו ונוחל את הארץ. וז"א מן הארץ ההיא. שהיא של גלות אל ארץ וכו':

3עוד טעם שני. כיוון באו' מן הארץ ההיא אל ארץ כו' לומר כי הנה העלייה היא. כמתהומא דארעא ועד רום רקיעא מן הארץ ההיא שהיא ערות הארץ. תוקף טנופת הטומאה אל ארץ טובה מפני הקדושה כנודע. ועל כן לולא ירדה שכינה להעלותם. מי יעלה אותם העליה הגדולה הזאת ולגרש כמה עממין מפניהם הכנעני והחתי כו'. וזהו אומרו אל המקום וכו'.

4וע"פ דרכנו רמז לו. כי גם שאין מעצור לה' להשפיע להם טובה במצרים כי הלא גם במצרים היה הוא ית' מבליע ילדיהן בארץ וממציא להם כעין ב' דדים להניק לכל אחד חלב ודבש. וא"כ מה צורך להשפיע להם טובה בארץ אחרת. לז"א אל ארץ טובה כו'. לומר שאינו דומה שפע שבא"י אל הבא במצרים. כי גם שגם שם היה הוא ית' מאכילן דבש וחלב. הלא היה באמצעות ארץ בלתי טובה מתוך ארץ טמאה וגם בצנורות זרים צרים משתלשלין מהקדושה וממעטין ע"י אמצעות האדמה ממאה. אך א"י היא טובה. לבא בה הקדושה דרך צנורותיה הקדושים בדרך רחבה בי שם שער השמים. וזהו טובה ורחבה. ועוד כי מה שגם במצרים היו יונקים חלב ודבש התינוקות. לא היתה הזיבה מאיכות הארץ. כ"א שהיה השפע מפלש מהקדושה ועובר דרך ארץ שאיכותה נגדיי. אך ארץ ישראל מצד עצמה היא זבת חלב ודבש. וכהנהו עובדי דגמרא. ולא על כח קושי מצרים ושרו אני עושה חלילה לבלתי הטיב להם שם. כי הלא נהפוך הוא. כי שם הוא מקום כמה עממין. משא"כ מצרים שהוא עם אחד ושר אחד. וז"א אל ארץ הכנעני זבת חלב כו' אל מקום וכו':