תורת משה - אלשיך, שמות ל:יד

1כל העובר וכו'. מה שאמרתי מבן עשרים וכו' ולא מבן י"ג שנה שהוא בר עונשין למטה הוא כי הכופר נפש הלז הוא תרומה לה' ואחר שהכופר הוא לה' לא יתן כי אם אשר הוא בר עונשין לה' שהוא כמפורש למעלה על שלא מיחו על כבוד ה' ואחרי הודיע היותנו ערבים זה לזה על אחדות הנפשות ושהכופר על בחינת הנפש אמר העשיר לא ירבה וכו'. ואל תתמה למה אעכב ביד העשיר שלא ירבה ואעמום על הדל שלא ימעיט כי הלא הכוונה היא לכפר על נפשותיכם ואם הייתי מכביד על העשיר או מרשהו שירבה ומיקל על דל הלא יראה כי נפש העשי' חשובה יותר ויקר פדיונה כי לא על חנם העשירו קונו ע"כ הטבתי אשר דברתי העשיר לא ירבה והדל וכו' כי כלם שוים לפניו ית'. וז"א לכפר על נפשותיכם כי שוים הן ושמא תאמר אם כב' נתכפרו נפשותם בכופר נפש למה יאמר הוא יתברך ביום פקדי ופקדתי. וארז"ל אין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון עגל על כן אמר ולקחת את כסף הכפורים לומר אל יעלה על רוחך שבזה לפני ה' נטהרו לגמרי כי אם ונתת אותו על עבודת אהל מועד לומר שיצורף כופר זה עם עבודת קרבנות אהל מועד אשר עשו ידיהם והוא כי אין ספק כי בעון ופשע נעשים קטיגורים להתיצב על ה' לקטרג על עושיהם וצריך תחלה לסלקם ואח"כ לבקש רחמים להתכפר כאשר ארז"ל בדוד כי ע"י הוידוי נאמר לו גם ה' העביר חטאתך שפירשו בספר הזוהר (ויקרא דף כ"ג) שהוידוי לא הועיל רק להעביר ולסלק הקטיגור שנעשה בעון מלקטרג. ואח"כ הפליא לעשות תשובות ותקונים עד נטהר קו לקו מחטאתו. כך אמר הקב"ה למשה הנה לפנינו זכות כסף הכפורים. שנית עבודת הקרבנות אשר יעשו באהל מועד. והנה עבודת הקרבנות מסוגלת לסלק והעביר המקטרגים וכסף הכפורים להתחיל לכפר ולטהר ומהראוי תהיה ראשונה העבודה לסלק הנגדיים. ואח"כ כסף הכפורים. אך אתה בטוב כוונתך במצוה זו אשר תעשה על ידך. כי ולקחת וכו' תדע במחשבת הכוונה בידיעתך בעולמות העליונים לתת את כסף הכפורים שיהיה על עבודת אהל מועד. כאלו העבודה החילה מעתה ברצון הקודם למעשה. כאלו התחיל סילוק המקטרגים ועליה בא כסף הכפורים לטהר ולא שיספיק הכסף לכפר לגמרי. רק שיהיה לבני ישראל לזכרון לבני ישראל לרצון טוב להיות מכפר על בני ישראל מעט מעט ע"י זכרון זה ולא יצא הקצף חלילה:

2או נפרש אומרו עבודת אהל מועד על מעשה המשכן וזה בא' משני פנים א' אל יעלה על רוחך שבתתם הכסף נתכפרו לגמרי. אלא שהיה אפשר שטומאת חלאת עון העגל תקטרג ותעכב שלא תבא לידי גמר עבודת מעשה המשכן. ע"כ להגין בל תתבטל יהיה כי ולקחת וכו' ונתת אותו על עבודת אהל מועד שתהיה מצות הכסף מרחפת ומגינה על עבודת אהל מועד בל ישטין עליה משטין. ואח"כ תהיה לפני ה' מצות הכסף לזכרון רחמים לכפר לאט לאט ע"י השקידות בל יהיה קטרוג בנתים:

3או בדרך שני במה שידענו כי כאשר ע"י עבירה נברא משחית. כך ע"י המצוה נברא מלאך קדוש. וכן ידענו מאמר ר"ש בן לקיש (יומא דף פ"ו) שהשב מאהבה העון נעשה זכות שהוא כמאמרנו על זה כי בקיים מצות התשובה נברא מלאך נמצא שע"י העון שקיים בשובו ממנו באותה מצוה נמחה המשחית ונשאר זכות בידו. ובזה כפל הדבר הוא ית' שצוה ונתנו איש כופר נפשו לה' שהוא שלא יכוונו מיראה לינצל מרעה ממדת אלהים רק לשם ה' בלבד שהוא מאהבה נוסף על זה כי עושים מצות נתינת הכסף שנעשה במצוה זו מלאך ולמה שבתתם עד עשות האדנים ממנו היה נראה שאין המלאך נברא לז"א הקב"ה למשה ולקחת כו' בשום לב אל ייתור מלת את לומר במה שולקחת מידם הוא כאלו נגמרה המצוה וכאלו ב' דברים תקח מהם. (א) המלאך (ב) הכסף וזהו ולקחת את כסף שאומר את מרבה המלאך וע"י כן יועיל להם דבר קל בכסף זה לבא אל הפועל המשכן ולהאריך להם עד בא הכפרה לידי גמר לאט להם כי עון כזה לא במהרה ינתק לכפר מיד כי אם שאתה בכח קדושה ונתת אותו שהוא האת הנזכר הוא המלאך על עבודת אהל מועד שיהיה מרחף על כל עבודת המשכן. וע"י כן במקום שהמשחית מקטרג יתהפך שיהיה המלאך לפני ה' שיביט בו תמיד בהביטו אל המשכן שכל מעייניו בו וזהו זכרון לבנ"י לפני ה' לכפר על נפשותיכם בהמשך הזמן ובפקידות: