תורת משה - אלשיך, שמות לא:טז
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Exodus 31:16
Open in the reader →1ושמרו בני ישראל כו'. ארז"ל (שבת קי"ח) שאלו היו ישראל שומרים את השבת כתקנו לא היה אומה ולשון יכולה להם. והיו זוכים אל המנוחה לעולם:
2ונבא אל הענין והוא כי הקדושה השורה באדם מעולם העליון. המפורש למעלה ע"י השבת לא היתה יוצאה מישראל. אם היו שומרי' השבת בקדושה ואדרבה היתה הולכת ונתוספת. והוא כי לא בלבד העדר חילול שהוא המנעם מעשות מלאכה. כ"א לעשות בו דברי קדושה בעסק תורה ומצות וענייני קודש בלבד וענוג אותו לשמו לא להנאת הגוף עי"כ שורש אור השבת עצמו למעלה שממנו אור הנפש יתירה בא אל האדם מתרבה ומתגדל כאלו פועל עשייה באיכות קדושת השבת עצמו וזהו ושמרו וכו' לומר הנה עד כה דברתי על שמירת שבת מלחללו במלאכה בלבד אשר אינו רק העדר קדושה אך אינו עשיה את השבת עצמו והרבות באיכותו קדושה יתירה אמנם דעו לכם. כי אלו ושמרו בני ישראל את השבת באופן שאינו מלבלתי חללו כ"א לעשות את השבת עצמו לכל דורותם יהיה ברית עולם שהוא קיום עולם שזה משמעות ברית שהוא קיום שעל כן השבועה המקיימת הדבר. נקראת ברית. וז"א פה ברית עולם שיעשו שיהיה העולם קיים שלא יצטרך העולם לכלותו ולחזור לחדשו הוא ית' כ"א יהיה לו קיומו מעתה שהוא כי ע"י מה שאינו נשמר כראוי אין לנו כעת אלא שיהיה לנו לאות. ע"י נפש יתירה וכיון שנשבות חוזרות למקומה. שאין קדושתה מוצאת מנוחה מחמת העון להתמיד בנו וזה אומרו ביני כו' כאשר נבאר בסייעתא דשמיא:
3והוא בהזכיר מאמרנו על פסוק ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו וכו' שהקשו ז"ל (ב"ר פ' י') שמשמע שבקצת מהיום נעשתה מלאכה הפך פסוק ו' ימים עשה ה' וכו' אלא שהיה העולם חסר מנוחה בא שבת באה מנוחה והלא קשה כי המנוחה היה שב ואל תעשה ואיך עליה יאמר ויכל אלהים ביום השביעי:
4אך כתבנו שהארץ להיות חומר בהעדר נפש לקיימה תפסד ותתקלקל כאדם בצאת נפשו. ע"כ מה עשה הוא ית' ע"י קדושת שבת השפיע קדושה בעולם השפל שעל ידה תתקיים ותנוח מהתקלקל והפסד. וזהו בא שבת באה מנוחה שע"י השבת קבל העולם נפש להתקיים מעין נפש יתירה הבאה ע"י השבת אלא שבעולם היה לעולם. וזהו ויכל אלהים ביום השביעי כי זה הי' שקול כנגד הכל והוא בקום עשה:
5ובזה נבא אל ביאור הכתוב. אמר הלא אמרתי כ"א ישמרו השבת כראוי. תהיה קדושת שבת קיום העולם בהתמדה. כי מה שהוא עתה שאין עושים כך לעשות השבת כתקנה. אין הענין רק שביני ובין בני ישראל אות היא לעולם בלבד. ומה הוא האות. הלא הוא כי ששת ימים עשה ה' את השמים וכו' וביום השביעי שבת ממלאכה. ויתן נפש לעולם לקיימו. וזהו וינפש שהעולם הנזכר באומרו ברית עולם קנה נפש. והוא משמעות וינפש כי מה שבשבת בא לכם נפש יתירה. שהיא ביני וביניכם. היא אות אל מה שחדש הקב"ה העולם. והקנה בו נפש בשבת. אין לכם עתה יותר מזה. ומה מתקו בזה דברי רז"ל (ביצה דף טז) באומר' כיון ששבת וינפש שבצאת השבת וי לנפש שיצאה. כי הלא כמו זר נחשב שיאמר הכתוב אבדן הנפש בצאתה. וטוב טוב היה לומר שמחת בואה. אך בדברנו אלה יתכנו דבריהם שהתורה אומרת ושמרו כו' לעשות את השבת. כי אז מה רוב טובכם כי עתה שאינכם עושים כן צר לכם. שאין טובכם כי אם שאות היא בלבד כו' אך יצר לכם כי כיון ששבת וינפש. וגם שפירשנוהו כפשוטו. כוונת רז"ל לרמוז במאי דאפקי' בהאי לישנא: