תורת משה - אלשיך, שמות לג:ז

1ומשה יקח את האהל כו'. ראוי לשים לב אל אומרו הרחק מן המחנה שמהראוי יאמר רחוק מן המחנה ועוד למה קראו אהל מועד. וגם התורה למה תודיענו השם שקרא לו ועוד אומרו אשר מחוץ למחנה שהוא מיותר אחר אומרו הרחק מן המחנה ועוד אומרו והי' כצאת כו' למה יודיענו שנצבו איש פתח אהלו ושהביטו אחרי משה וידוע מאמרם ז"ל (ש"ר פ' מ"ה) וראוי לתת טעם לדעתם למה יספר הכתוב בגנות ישראל שהיו מליזים עליו. ולמה יודיענו שבבא משה האהלה ירד הענן כו' ושישתחוו כל העם מי לא ידע שעשו כן מן הסתם להשתחוות לפני הענן אשר שם האלהים ועוד אומרו ודבר ה' עם משה פנים בפנים האם היום ההוא היחל אתו פנים אל פנים כי ע"כ שינו רז"ל (ברכות דף ו) המשמעות ואמרו אני בכעס ואתה בכעס כאלו יאמר פנים של זעם ועוד אומרו ומשרתו יהושע כו' יראה בלתי מקושר עם הקודם ולדרך רז"ל היה צודק יותר אם היה מדבר בל' לנוכח. ומשרתך יהושע בן נון כו':

2אמנם הנה אמרו רז"ל (שם) כי לקח אהלו ויט אותו מחוץ למחנה באומרו שהיו כמנודים ועוד יתכן טעם ב' והוא מקושר אל הכתובים הקודמי' והוא כי ראה סילוק שכינה מישראל באומרו ית' כי לא אעלה בקרבך אמר בלבו אם אשאר בתוכם גם באהלי לא יהיה הוא ית' כי יהיה מסולק מכללות מחנה ישראל ע"כ טוב לי אטה אהלי מחוץ למחנה ושם יהיה ה' אתי וגם הוא כבודו ית' שיהיה לו בית מועד בעה"ז שנתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים ולא יהיה מסולק לגמרי וזה מאה"כ ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה והטעם העיקרי הוא להתרחק מן המחנה שהוא שהחשיבם למנודים. וז"א הרחק ולא אמר רחוק. אך מפני כבודם להסתיר שלא על כי חשבם למנודים פי' מה עשה קרא לו אהל מועד לה' כדי שוהיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד וא"כ איפה אחרי או' ית' כי לא אעלה בקרבך אם ישאר במחנה גם מאהלו של משה יעדר ואינו כבודו ית' לישאר אהלו במקום יצטרך להסתלק מבית מנוחתו לגמרי ע"כ יוכרח לנטות אהלו חוצה לבלתי יפקד מושבו ית' ממנו וז"א וקרא לו אהל מועד תדע למה על שוהיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד כי שם הוא ומה גם לרז"ל (ש"ר פ' מ"ה) האומרים שעל מה"ש ידבר כי שמה ילכו לבקש את ה' וע"ד זה יאמר אשר מחוץ למחנה לו' מה שאמרתי והיה כל מבקש ה' לא על העם אשר במחנה כי הלא כנזופים היו בעיניו כ"א לאשר חוץ למחנה הם מה"ש שאינן מהמחנה. או כפשוטו שגומר מה שהיחל ואומר וקרא לו אהל מועד כדי שוהיה כל מבקש ה' מהצדיקים הידועים מבקשי ה' שלא היו נזופים בעיניו יצא אל אהל מועד ושמא תאמר גם אם היה אהלו תוך המחנה יהיה כן לז"א אשר מחוץ למחנה הטעם הוא אשר ה' הנזכר הוא חוץ למחנה כי נסתלק מישראל ע"כ הוכרח לנטות אהלו חוצה להשראת שכינה שתועד לו שם. והנה ישראל הרגישו בדבר שחשבם למנודים ולא קרבו אליו רק נצבו איש פתח אהלו כמצטערי' ומשתוקקים להתחבר אליו כי שכינה עמו ומביטים אחריו שלא יזוזו עינים ממנו עד באו תוך האהל שאי אפשר להם עוד לראות ולא ערב איש אל לבו לגשת אל פתח אהלו ובראותו ית' את צערם חש על כבוד משה ועל כבוד ישראל על כבוד משה להורות כי משה הוא המביא השכינה באהל כי היכל ה' הוא ע"כ מיד כבא משה האהלה ירד עמוד וכו' למען יראו כי בו בחר אלהים לשבתו. אז וישתחוו כמודים לפניו שחלק מכבודו ליראיו ושגם הם כמוהו אליו יתב' משתחוים ולא לזולת כי גם למשה נצבו ולא השתחוו וגם חש על כבוד ישראל בל יחשבם משה כמנודים ודבר ה' עם משה כו' דבר שעל ידו שב אל המחנה והוא ענין מאמרם ז"ל מיושב על משמעות הלשון והוא כי רצה לאמר בו כ"א כה יעשה להתנהג ברוגז עם ישראל הנה יהושע יושב במקומו כי הוא נער לא ימיש וכו'. ונוצר תאנה יאכל פריה. וש"ת למה לא אמר ומשרתך לנוכח כ"א ומשרתו כאלו התורה מספרת ענין אחר שאינו מהדיבור אשר דבר אליו ה' שהיה נראה שהפך פניו ממנו מרוב כעסו עליו שע"כ אמר ומשרתו שלא לנוכח לזה הקדים ואמר ודבר ה' עם משה פנים אל פנים כאשר ידבר כו' לו' כי ודבר ה' עם משה תמיד פנים אל פנים וגם עתה כאשר ידבר איש מי שהוא רעהו שאוהבו פנים אל פנים היה מה שאמר לו ומשרתו כלו' שא"כ אין זה כ"א שהיה בוש לו' אליו דבר אשר איננו לפי כבודו לנוכח רק כלאחר יד כמדבר שלא לנוכח כן כביכול עשה הוא ית' שלא אמר לו ומשרתך יהושע וכו' כלו' יכנס במקומך אם תתנהג בכעס כ"א ומשרתו שלא לנוכח:

3ושיעור הכ' ודבר ה' עם משה פנים אל פנים וגם עתה כאשר ידבר איש אל רעהו בדברו פני' אל פנים דבר שעל ידו חזר ושב אל המחנה שחזר בו מלהחשיבם למנודים ומה היה הקושי שדבר דרך כבוד עם היותו כאשר ידבר איש אל רעהו פנים אל פנים הוא אומרו ומשרתו כו' שלא לנוכח עם היות הכוונה לומר לו אם לא תתפייס הנה משרתך במקומך או יהיה הענין כי כאשר היה קשה לישראל שיהיה להם סרסור בין ה' וביניהם מלאך כ"א משה כך משה היה ירא פן לאשמת העם יהיה גם המלאך בין הש"י למשה ע"כ אמר אם אהיה במחנה אולי ידבק בי גרעון זה ע"כ ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה שעל ידי היות הרחק מן המחנה של החוטאים לא ימיש ה' מהיות שם עם משה ולא יהיה המלאך סרסורי בין ה' ובינו וקרא לו אהל מועד כמשכן שהוא מושב ה' ולא מלאך שע"כ והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד ובראות ישראל כך חששו פן ימיש משה מהיות מנהיגם ופן על חוסר זכותם לא ידבר ה' עם משה כ"א מלאך ע"כ בבואו האהל היו תולים עיניהם אחריו בתשוקה לומר כי אותו לבדו היו רוצים לא את המלאך ובראותם הענן אשר שם ה' עם משה השתחוו שנעשה תשוקתם ויאמר משה אם היה גדול כעסו ית' עם ישראל גם שלא היה מייחד דבורו מעתה ע"י מלאך כ"א מדבר עמי בעצמו היה מדבר מן הצד שלא לנוכח כי כלום נתן לי גדולה אלא בשבילם אך בראות כי ודבר עתה ה' עם משה פנים כו' כאשר ידבר איש אל רעהו א"כ ודאי אין כעסו גדול על עמו ואין ראוי לפרוש מהם כלו' כי גם בהיותו אתם לא ימיש מהיותו יתברך הדובר בו תהיה ע"כ מיד ושב אל המחנה עם ישראל אך יהושע לא מש מתוך האהל והוא בשום לב אל אומרו נער אחר או' משרתו אך הנה פרש"י כי מלאך הנזכר פה הוא מטטרון ושע"כ נאמר שמי בקרבו שעולה כמספר שדי וידוע כי מלאך זה נקרא נער כמפורש ברז"ל (זוהר ואתחנן דף רס"ח) וכתוב אצלנו בביאור נביאים כי מה שארז"ל שהמלאך שר צבא ה' שבא ליהושע ודחה אותו וצעק מר ואמר רבך דחה אותי וגם אתה תדחני שכתבנו שם כי מה זו זעקה אך הוא כי משה הוא איש האלהים מתייחס עניינו אל השכינה ויהושע משרתו נקרא נער מתיחס אל מטטרון שנקרא נער ע"כ אמר לו רבך דחה אותי ולא צעקתי כי הוא למעלה מגדרי אבל אתה שאתה נער כמוני למה תדחי ועם כל זה לא רצה:

4ובזה נבא אל הענין והוא כי גם פה אחז יהושע דרכו לדחות את המלאך ההוא וזה יאמר ויהושע בן נון משרתו למה שהוא נער כמלאך הזה על כן לא ימוש מתוך האהל שהוא אהל ה' אשר למעלה ממושב המלאך ובלתי יוצא אל מקום אשר יהיה המלאך ההוא בל יראה כי בוחר הוא בו. והנה יש מרבותינו דורשים כי והביטו אחרי משה הוא שכל א' קנא למשה באשתו והלא כמו זר נחשב ואחשבה יהיה שכל א' בראות גדולת משה שהיה ה' עמו וכל מבקש ה' אפילו מלאכי השרת יבא אל אהלו אך מהם סר כאמרו כי לא אעלה בקרבך ע"כ כל איש מהם נצב פתח אהלו בל תצא אשתו ותביט בו כי תאמר כל א' בלבה מי יתן והייתי אשת משה כי גדול וקדוש הוא לפני קונו וז"א כל א' קנא לאשתו במשה שקנא את אשתו בו אך לא את משה באשתו ומה גם לרז"ל כי כל הנשים בעשות בעליהן את העגל בעטו בהם ונעלו דלתותיהן ואמרו כי זה מאה"כ (תהלים ק"ה) ויקנאו למשה במחנה. והנה יש מדרש אחר (סנהדרין דף ק"י) שאמר שחשדוהו באשת איש וגם זה אפשר להתפרש ע"ד הקודם אלא שאותו המדרש תולה הדבר בנשים שיחמדוהו בלבן אך כמדרש הזה מהפך הדבר כי ונצבו איש פתח אהלו בזמן שנעלו דלתותיהן ופירשו מבעליהן באומרן שהיו משומדים אז מדי עברו נצבו איש פתח אהלו בל תצא אשה החוצה ויראנה משה ויתן לב עודנה אשת איש לישא א' מהן אם יגמרו גרושיה כאשר היחלו לבעוט בהם והוא אומרו לפי פשוטו שחשדוהו. הנה בשם ר"ש מולכו ה' יצרור נשמתו שמעתי נותן צורה במאמר זה באו' שחשדוהו בא"א שחשדו שהיה מקבל נבואתו מהאיש גבריאל ולא ממנו ית' בלי אמצעות מלאך וכן אמת שקשה ע"ז שא"כ לא היה מתנבא רק בחלום כנודע מענין גבריאל והלא לא נעלם מישראל שהיתה נבואתו בהקיץ ואפשר להשיב כי חשבו שע"י העגל עתה הורידוהו מגדולתו כמשז"ל (ברכות דף ל"ב) על פ' לך רד כו' רד מגדולתך וע"כ חשבו כי גם בזה ירד ויצדק בזה מאי דסמיך לי' והיה כבא משה כו' להסיר מלבם הדבר ההוא כי הלא ירד ה' בענן לדבר אתו אך הצורה הזאת לא תצדק רק בישראל כמאמר זה שאו' שחשדוהו בא"א סתם אך לא כמאמר האומר שכל א' קנא לאשתו במשה: