תורת משה - אלשיך, שמות ז:יז

1כה אמר ה' כו' בזאת כו'. ראוי לשים לב. (א) כי באומרו כי אני ה' הם דבריו יתברך ואיך אומר הנה אנכי מכה במטה הם דברי משה ועוד כי איך יאמר משה אנכי מכה ולא הכה רק אהרן ושמעתי שיש מפרש שמשה הכה את היאור. אך רז"ל אפילו לא אחד בהם ערב לו פירוש זה. ואדרבה בקשו טעם למה לא הכה משה את היאור מפני שנצול על ידו ואין ספק כי המה דייקו ל' הכתוב כי באומרו כה אמר ה' מורה בודאי שסגנון הדברים שאומר היה מאמר פיו יתברך וא"כ אומרו הנה אנכי מכה הם דבריו שכה אמר ה' הנני מכה אלא שמשה מפרש ואומר מה שה' אמר הנני מכה אינו ע"י עצמו אך פירושו הוא שיהיה ע"י המטה אשר בידי כי למה שהוא מטה האלהי הוא כאלו הוא ית' העושה. (ב) אומרו על המים ולא אמר במים. (ג) אומרו ונהפכו ולא אמר יהיו דם. (ד) אומרו והדגה אשר ביאור תמות ובאש וכו' מה למו ממיתת הדגה ומבאיש' היאור. (ה) אומר ונלאו מצרים ולא אמר ולא יכלו כ"א ונלאו שמורה ששותים היו אך לא היו שותים כ"א ע"י לאות. (ו) אומרו אל אהרן קח מטך ונטה ידך כי מלת ידך מיותרת והל"ל קח מטך ונטה אל מימי כו'. (ז) אומרו על מימי ולא אמר במימי. (ח) אומרו על נהרותם ועל יאוריהם כו' שלא ייעד הוא יתב' כ"א על היאור בלבד וכן אהרן לא הכה רק ביאור. (ט) אומרו על יאוריהם ולא אמר ועל יאוריהם בוי"ו כאו' ועל אגמיהם. (ו) או' ועל כל מקוה מימיהם מה ענין המקואות בזה. (יא) כי אחר אומרו ויהיו דם למה חוזר ואומר דם. (יב) אומרו ובעצים ובאבנים שאם הוא כמאמר המתרגם מאני אעא ומאני אבנא למה הפסיק בנתים באומרו והיה דם כו' ולא אמר ובכל מקוה מימיהם ובעצים ובאבנים יהיו דם כו'. (יג) אומרו וירם במטה ויך כו' מה זה לשון הרמה ולא אמר ויך במטה את המים. (יד) אומרו לעיני פרעה ולעיני עבדיו האם בהחבא היה לו לעשות שלא יהיה לעיניהם. (טו) אומרו ויהפכו ולא אמר ויהיו כלשון האמור למעלה (טז) אומרו ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור כי הלא גם באגמים ובמקואות היה דם ואיך יאמר כי דוקא מן היאור לא יכלו. (יז) אומרו אחר כך ויהי הדם בכל ארץ מצרים ולא נאמר קודם לאומרו ולא יכלו. (יח) אומרו ויעשו כן חרטומי מצרים כי אחר שהכל היה דם היכן מצאו מים החרטומים לעשות מהם דם. (יט) אומרו ויחזק כו' כאשר דבר ה' כי אחר שהיה לו במה לתלות שהוא כי ראה שעשו גם חרטומי מצרים כן למה תולה הדבר שהיה על פי דבר ה'. (כ) אומרו ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו למה הקדים שבא אל ביתו לומר אח"כ שלא שת לבו. (כא) אומרו גם לזאת שיורה שני דברים ולא שת לבו גם לשנית והלא זאת הראשונה. (כב) אומרו אח"כ ויחפרו כו' והיה לו לאומרו סמוך אל אומרו ולא יכלו. אמנם הנה כתבנו למעלה כי שלשה עיקרים שם משה לפני פרעה. (א) מציאותו ית'. (ב) כי הוא אלהי ישראל בייחוד. (ג) כי יוצר הכל הוא וממשלתו על כל העמים כי על כן גוזר עליו ישלח את עמו ולא שמע פרעה גם לאחד מהם ע"כ באו סימן דצ"ך על העיקר הראשון ועליו אמר בזאת תדע כי אני ה' והיחל בהתראה ואמר כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' כי תראה ההשגחה מוחשת אשר לא יוכל עשה בלתי ה' לבדו כי הנה אנכי מכה ואמר משה לפרעה מה שאמר יתברך אנכי מכה הוא במטה אשר בידי כי ההכאה במטהו ית' הוא יתברך המכה ולמה צריך יהיה יתב' המכה הלא הוא למה שהוא על המים אשר ביאור והוא כי הלא אפשר לך לומר כי הנה חרטומי מצרים בלהטיהם יעשו ממים דם אך הנה יש ג' הפרשים והם כי מעשה כשפים אין משנים איכות המים כ"א שיאדימום אדומים כדם ועדין הם מים כאשר בתחלה שיוכלו לשתותם שנית שאם יאדימו המים אשר ביאור מצויי' לפניהם לא ישלטו ביוצאים מן המקור אחרי כן ולא יתמיד האודם כי אם שעה אחת או ב' וג' עד עבר כל המים הנמצאים ביאור בעת הכשוף ויבאו המים אשר נבעו ממקורם משוללי אדמימות שלישית שלא יהיה השינוי משתנה לפי השותה אותם כמצרי כעברי אך בהיות על ידו ית' אשר בכחו הגדול לא תהיה ההכאה במים הנמצאים כי אם בשרו של יאור וזהו על המים אשר ביאור כלומר לא במים אשר ביאור כי אם על מה שהוא על המים שביאור הוא השר שלמעלה מהיאור מה שאין כן במעשה כשפים שאין בהם כח שליטה על השר וע"כ בהיות על ידו ית' המושל בכל ויכול לשנות המציאות לא כמעשה כשפים שאם יעשה מהמים דם הוא שינוי הגוון ולא שינוי האיכות כ"א ונהפכו לדם ממש שיתהפך המציאות ומאן מוכח שנעשה דם ממש ולא היה המראה בלבד הלא הוא כי והדגה אשר ביאור תמות ואם לא היה רק מראה דם לא תמות הדגה והראיה שהדגה תמות הלא הוא כי ובאש היאור כי בזה ניכר בחוש. וגם ע"י היות על ידו יתב' יהיה כי ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור שהוא כולל שני דברים אשר בם שני ההפרשים שבין מעשה ה' למעשה כשפים שאם היה על ידי כישוף לא היה לאות כי לא ישתנו לדם רק מה שהוא נמצא בהמים או על היאור לא מה שנובע מחדש ובכן ימתינו שעה או שתים ושלש עד יעברו מים השטוחים על היאור ויבאו החדשים מהמבוע ויהיו למים אך בהיות מעשה ה' ילאו כי הדם מתמיד וגם בכלל אומרו ונלאו אחשבה הוא מז"ל (שם) כי היה המצרי אומר לישראל נשתה אני ואתה בקערה אחת והיה נכנס בפי הישראל מים ובפי המצרי דם עד שהיה המצרי קונה בדמים יקרים מישראל מעט מים לשתות ואז וישתו המצרי' מים באופן שהיו נלאים עד שתותם מים מן היאור אך ע"י הלאות היו שותים מים וזה מוכרח שאל"כ יסתם מאמר הכתוב ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור אך הוא כי מן היאו' לא יכלו אך מן הישראלי המוכרו לו בכליו של מקנה היו שותים והוא הלאות האמו' באומרו ונלאו שיור' אך ע"י לאות ישתו:

2או יאמר ענין זה בדרך אחרת שאו' הוא יתברך הנה אנכי מכה ומפרש משה שהוא ע"י המטה ומה בין היות הוא יתברך הפועל הלא הוא א' שהוא על המים אשר ביאור שאינו במים ההווים בשטח היאור כי אם עליהם שהוא למעלה מההווים בו שהוא גם על היוצאים מן המבוע וזהו על המים אשר ביאו' כעת מה שאין כח בזה במעשה כשפים ועוד שנית כי ונהפכו אוכלתם לדם והראיה כי והדגה תמות מה שאין כן אם היה מראה דם בלבד וראיה אל מיתת הדגה הוא כי ובאש היאור ועל השלישית שהיא שע"י כשפים אין הפרש בין ישראל לארמאי אך בהיות ע"י ה' ונלאו מצרים על קנותם מישראל בדמים יקרים משא"כ ישראל שנוטל דם מן היאור ונעשה מים ואין זה כ"א השגחה אלהית אשר בזאת ידוע כי הוא ית' ה':