תורת משה - אלשיך, בראשית א:כו

1ויאמר אלהי' נעשה אדם כו'. ראוי להעיר ראשונה (א) נעש' אד' לשון רבי' אומר בצלמנו כדמותנו שהם שני דברי'. ואח"כ הוא אומר ויברא אלהים את האדם בצלמו ולא נאמר בדמותו. (ג) או' וירדו לשון רבים. ומהראוי יאמר וירד ל' יחיד. כי אחד קראו באו' נעשה אדם. והנה מחמת קושיות אלו אחשוב היה מאמר רבי שמלאי (ב"ר פ"ח) להפך סדר הכתובים באומרו אדם נברא מאדמה. וחוה מאדם. מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו. אין איש בלא אשה. ואין אשה בלא איש. ואין שניהם בלא שכינה. ע"כ. והנה דבריו אלו יראה הפך הכתוב כי הלא על בריאת אדה"ר ידבר. ואיך יאמר מתחלה אדם נברא כו' שמורה כי לא על אדם ידבר. אך שלשה הקושיות האלו הכריחוהו לכך. והוא במה שנא' בספר הזוהר (ד' מ"ז ע"א) כי אומרו בצלמנו הוא סיטרא דדכורא ואומרו כדמותנו הוא דנוקבא וע"כ אפשר שאומרו כדמותינו ידבר על האשה הבאה מן הדמות. או ע"ד רז"ל בגמרא (ב"ב דף נ"ח) שר' בנאה הוה מציין מערתא ונכנס למערת המכפלה וראה את האבות והיה רוצה ליכנס פנימה לראות את אדם. וא"ל הסתכלת בדמות דיוקני. בדיוקני עצמה לא תסתכל. הנה כי לאדם קרא צלם אלהים ולאבות שאינם רק נמשכים ממנו קרא דמות. שאינם אלא דמות צלמו של אדם ובזה גם חוה תקרא דמות שהיא נעשית מאדם. כי הוא הדיוקן. עצמו. וחוה דמות הדיוקן הוא הצלם. וע"פ הדברים האלה יפרש רבי שמלאי שאמר הוא יתברך נעשה אדם. ופירש איך הוא לשון רבים בצלמנו כו' ואומר הוא יתברך אעשנו בשותפות אדם וחוה. וזהו בצלמנו שהוא עם צלמנו הוא הארץ ועם אשר הוא כדמותנו היא האשה. שהיא על ידי ג' שותבין באדם. וזהו אין איש בלא אשה. ואין אשה בלא איש. ואין שניהם בלא שכינה. והבאים משלשתנו ירדו בדגת הים כו' וע"כ אמר וירדו לשון רבים. כי אומרו נעשה אדם אינו על אדה"ר. רק על המין העתיד לצאת משלשה שותפין. והיא כי אחר או' כל חלקי הברואים. אמרה תורה הלא יראו כי הוא יתברך יוצר אדם ומניחו בג"ע. ואם היה זוכה היה נשאר שם. ומה יעשה מכל מה שנברא בארץ כלליה ופרטיה. לז"א דע כי ויאמר אלהים הנני עתיד להשתתף עם שניהם ונעשה אדם בשלשתנו. ועם מי אתחבר הלא הוא בצלמנו וכו' שהם אדם וחוה. והבאים משלשתנו ירדו בכל הנברא שהם בדגת וגו'. וש"ת היכן הם אלו שברא תחלה שאח"כ מתחבר אתם הלא הוא כי ויברא אלהים כו' לומר כי מה שאמר עד כה. הוא אחר שויבר' אלהים את האדם בצלמו כו' וע"כ לא נא' בדמותו כי אדם עצמו לא נברא רק בצלם. כי לא בא מאשה. גם כוונת הענין להסיר תועה מאיש שוגה. פן יאמר כי מתחלה רצה יתברך לברא אנשים בלי שיתוף זכר ונקבה. ואח"כ נשתנה דעתו וחלילה לאל משנוי. כי אין עתיד נעלם ממנו. ע"כ הקדים יתברך טרם יברא אדם יציר כפיו. דעו כי נעשה אדם בצלמנו. בשיתוף צלמנו שאעשה עם שתוף אשתו שהוא כדמותינו. והיכן הוא צלמנו. הלא הוא כי ויברא כו' בעצמו בלבד. או שיעור הכתוב ויאמר אלהים נעשה. ומתי אמר כך. אחר שויברא כבר את האדם בצלמו שהוא עכשיו אדם מאדמה כו' מכאן ואילך כו' וע"כ בהולד שת. נאמר ויולד בדמותו כצלמו שהיה מאדם וחוה. והקדים הדמות. על כי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ועוד נרחיב ביאור מאמר זה בשערים בס"ד זה הוא לדעת ר' שמלאי. שדעתו שאומרו ויברא אלהים הוא על מה שנברא קודם לענין נעשה אדם הנזכר. וע"ד הפשט נעלה ארוכת קושיותינו האלו בדרך אשר נדריך להשיב גם על הקושיות הבאות האלה והן. (א) היתכן כי כל אשר ברא אלהים לעשות את האדם. והאדם עצמו לא היה ולא נברא. אם לא לציידי דגים ועופות ולמשול בכל רמש האדמה. שיאמר נעשה אדם כו' וירדו בדגת הים ובעוף השמים כו' ומה גם לחז"ל (ב"ר פ"ח) שבמלאכי השרת נמלך ולמה חרד את כל החרדה ההיא לברא ציידים ורועים ומושלי רמשים. (ב) או' את האדם מה ריבה האת. אם הוא את האשה. למה העלימה ולא פירשה. כאשר בסוף הפסוק באו' זכר ונקבה ברא אותם. (ג) למה כפל אותם. שאסרי או' ויברא בצלמו. חזר ואמר בצלם אלהים ברא אותו. (ד) או' זכר ונקבה ברא אותם. אם הוא פירוש הקודם לשתוק ממנו. ואם אינו פי' הוא סותר ראשית הכתוב בסופו. (ה) אומרו ויברך אתו אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו כו' כי הלא האמירה היא הברכה. נמצא כי אומרו ויאמר להם. ואומרו אלהים שנית היא מיותר. (ו) או' וכבשה. מה הוא הכיבוש הזה. ומיד מי יכבישוה. וגם אומרו ובכל חיה מה שלא נזכרה למעלה. זולתי דגת הים ועוף השמים ובהמה ורמש. (ז) למה חוזר בו כי אחרי אומרו ורדו בדגת הים כו' הוא או' ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב כו' הנה שאוסר להם הבשר. וא"כ איה איפה אשר הם רודים בב"ח. וגם למה הודיעם מה שיאכלו הב"ח באומרו ולכל חית הארץ כו' את כל ירק כו'. (ח) אמרו וירא אלהים את כל אשר עשה כו' מה זה היה פה שנאמר טוב מאד. מכל הפעמים הקודמות שלא נאמר רק כי טוב. ואם על חתימת העולם והכנסת שבת. הלא לעומת זה הוא רע ומר ממות על אשר בו חטא אדם. ונוטל זיוו וחייו וקומתו ומאורות ופירות הארץ ופירות האילן. ואיך הוא טוב מאד:

2אמנם הנה נא ידענו כי הן האדם נברא לקיום העולם כאשר הארכנו בשער מהות האדם הלא כאשר אין איש מתקיים אם לא בעוד רוח אלהים בקרבו. כי כן טבע החומר להיות הווה ונפסד. ולולא נפשו בו לא יתקיים. כן כל כללות העולם החמרי הלז אי אפשר להתקיים אם לא ע"י שפע רחני מהעולם העליון. וא"כ אמור מעתה מי יעלה לו השמימה ויקחהו לו. וגם איזה הדרך תרד שפע אש מן השמים עד למטה לארץ. על כן מה עשה הוא יתברך עשה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. למען ע"י מדרגות הסולם ישתלשל שפע עליון קו לקו יורד ומתעבה. עד יוכן להתקבל עד מטה מטה. הלא המה ג' עולמות. עולם השפל. ועולם הגלגלים. ועולם המלאכים. ולמעלה מהם עולם העליון. כי משם ישתלשל השפע דרך העולמות. ועדיין צריך אשר יהיה מוציא ומביא השפע מלמעלה למטה. כי לא יצא מאליו. ע"כ מה עשה הוא יתברך. ברא אדם על הארץ אשר יוציאהו ואשר יביאהו. כי עשאו ויכוננהו כלול מד' עולמות הגוף מהשפל. והנפש המתנועעת מעולם הגלגלים בעלי התנועה. והרוח מעולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות. והנשמה מעולם העליון. למען ע"י עשות רצון קונו. יתקדשו ארבע חלקיו יחד אשר מד' העולמות. אשר שרשי נפשו ורוחו ונשמתו עודם בהם. ויתעורר עולם העליון להריק שפע. דרך העולמות אשר נתקדשו ונתקשרו על ידו. וכל זה ע"י קיום התורה אשר גם בה ד' בחינות אלה. שקשורים זו עם זו. הפשט כנגד עולם השפל. רמז כנגד השני. דרש כנגד השלישי. סוד כנגד העליון. כמפורש שם בארוכה. הן זאת היתה כוונתו יתברך באומר נעשה אדם ל' רבים. כמדבר אל כל ד' עולמות שבהתחברות כלם יעשה אדם כאשר יבא בס"ד:

3ונבא אל הענין. והוא כי הנה ידענו מרז"ל (שם) מה גדלו קטרוגי מלאכי השרת על בריאת אדם באומרם אליו יתברך מה אנוש כי תזכרנו כו'. והוא על היותו מעותד לחטא. ע"כ בדור המבול שבו על משמרתם לדבר ולומר לפניו יתברך. הלא נמצאו דברינו. כי הנה הרבו לפשוע ומאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. ע"כ או' כי בא לשום לפניהם כוונת הבראו ואיך הוא תועלת גם למלאכי השרת כי מלאכתם להיות צנורות להריק שפע ברכה לקיים עולם. גם הוא לא יהיה אלמלא אדם. כי בלעדו איזה חבל אשר יקשר העולם ששפל החומרי. אף עם אשר עליו והוא עולם הגלגלים. ומה גם עתה עם עולם המלאכים. וכ"ש עם עולם העליון. להשתלשל השפע כסידרן והלכתן אם לא ע"י האדם המקיים את התורה ככל הכתוב למעלה. כי הוא כולל ארבע העולמות. השפל. והשני של גלגלים. ושל מלאכים. ועולם הנשמות. וגם התורה כוללת כולם בארבע בחינותיה כמדובר למעלה. שעל ידי כן יתאחדו ויתקשרו העולמות ותורק ברכה ושפע מעולם העליון דרך המדרגות. ואלמלא היא לא היה מבוא אל השפע העליון לבא אל הארץ. ומה גם אל שלש יסודותיה השפלים יותר. הם יסוד המים. ורוח. ועפר ולשמא ישיבו אמרי' אמת כי למה שהבחירה חפשית. הלא כמו שיתעתד האדם לקיים עולם. גם יתקיים ויתעתד לאבדו. ע"כ בהמשך הכתובים הורה היא ית' תועלת אדם אל שפע וקיום העולמות. ולתת טוב טעם לפניהם להעלות ארוכה ומרפא אל הקושי הלז. והיחל ואמר למלאכיו יתברך נעשה אדם. לומר הנה בין כולנו הוא כללות העולמות. נעשה אדם כלומר מאדמה שהוא החומר מעולם השפל. משותף בצלמינו. שלי ושלכם. שכולל עולם העליון שהוא על הנשמה ועולם המלאכים על הרוח. כי גם הם נבראו בצלם. כמו שאמרו רז"ל (שם בבראשית רבה) וגם בדמותנו הוא על הדומה לנו בצד מה. והוא הנפש מעולם הגלגלים ככל הכתוב למעלה. וכל זה לקיים עולם. כי ע"י כן ימשך כי צלמנו ודמותנו הנזכרים הכוללים שלשת העולמות העליוני' אין צ"ל ירדו וישפיעו עד יסוד האש הקרוב אל הרוחניו'. כ"א גם ירדו בדגת הים הוא יסוד המים. אפי' שמתחת לארץ. ובעוף השמים הוא יסוד האויר. ובבהמה כו' הוא יסוד הארץ. עד היותר שפל באיכות הוא הרמש הרומש על הארץ כי אלמלא האדם המקשרן ומאחדן לא היה רדוי העולמות העליונים משתלשל עד במטה לארץ. ומה גם על רמש האדמה. והנה ידוע כי אין נפש רוח ונשמה באות כאחד על אדם ילוד אשה. כ"א נפש. וע"י זכיות נותן בו רוח. ואחר הפליגו בשלמות נותנין לו נשמה אמר כי אז מיד זכה לנשמה ולא בלבד הוא. כ"א גם חוה. וזהו ויברא אלהים את האדם שמרבה האת. את חוה. בצלמו היא נשמה מאתו ית' וכל שכן רוח ונפש. ואל תתמה איך גם האשה זכתה לכך מיד. כי הלא לא היה עיקר הדבר כ"א עליו. כי הנה בצלם אלהים ברא אותו. אלא שעל שהיו גוף אחד. כי דו פרצופין נבראו. נכללה גם היא בדבר. וזהו זכר ונקבה ברא אותם. ושמא תאמרו הלא כמו שיתעתד האדם להריק שפע טובה. גם יתעתד אף להרע ולאבד עולם. כי כאשר היות בו חלק מעולם העליון הוא סיבה להמשיך קדושה מלמעלה. ולחול גם על חלקיו השפלים ולקדש גם את חומרו. ולהיות גדרו של שרפי קדש. גם עודנו מלובש בחומר. גם מעותד להשפיל חלק קדושתו העליונה ולדמותה אל חומרו התחתון. כי ע"כ נברא מארבע עולמות. להרים גם התחתון לאיכות העליון. או להשפיל העליון על התחתון. והוא מאמר ז"ל שהזכרנו שנברא מן העליונים ומן התחתונים. שאם יזכה יחיה. ואם יחטא ימות. והוא האמור לז"א ויברך אותם אלהים. ע"י מה שויאמר להם מה שברכה הוא פרו ורבו ומלאו את הארץ. ומה שויאמר להם הוא וכבשה:

4והענין כי אמר הנני מברך אתכם שתפרו ותרבו. אך בזאת שתהיו צדיקים ותכבשו את הארץ. והוא כי עושי רצונו יתברך הם מושלים בעולם. לשנות הטבעים עושי פלא. כי צדיק מושל ביראת אלהים. כאלו כל העולם כבוש תחתיו ככל הכתוב למעלה. הפך הבלתי כשרים שהם משועבדים תחת העולם אל הטבעים ואל המקרים ואותות השמים כנודע. וזהו או' וכבשה כלומר שע"י כן שתכבשוה תבורכו. אך בהעוותכם תהפך הברכה. והוא כענין אם בחוקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם כו' ואם לא תשמעו לי כו' והוא למה שע"י כן יחזיקו בתורה ומוסר לא יטו מני אורח לאבד עולם. וכיוצא בזה אמרו רז"ל על פסוק (קהלת ג׳:י״ד) והאלהים עשה שיראו מלפניו. באופן שזה יהיה להם למשמרת ליראה מזעמו להשכיל להטיב. ופירש איך יהיה הכבוש. שהוא ורדו בדגת הים כו' היא דגה שבים. והוא לויתן שירדו בו ישראל צדיקים. וגם כענין יונה במעי הדגה. וגם בקצה האחר הוא עוף השמים שהם מלאכים. כד"א (קהלת י׳:כ׳) כי עוף השמים יוליך את הקול. וכן נרמזה יצירת המלאכי' בועוף יעופף כמאמר רז"ל. וצדיקים רודים בהם. כיעקב ששלחם לשליחתו. ואחר אומרו הב' קצוות. אמר על מה שבנתים שהוא ובכל חיה. שהוא כי חיות היער כאריות ונמרים ודומיהם. שמוראם וחתיתם תהי' עליהם. וזה הוראה היותר גדולה שבעולם על היותם מושלים בעולם. כי הלא לא ימשול בחיות ההם. אם לא אשר ה' אתו וצלם אלהים על פניו בקדושה וטהרה רבה. כנודע בענין יוסף בבור נחשים ועקרבים. ודניאל בגובא די אריותא כי באשר ה' אתם וצלם אלהים על פניהם בקדושה ובטהרה. תפול חתיתו על כל חית. השדה. וזה היראה על היות העולם משועבד תחתם. וזה מאמר הכתוב פה. וכבשה ע"י כשרון שיהיה העולם כבוש תחתיהם. באופן שתהיה חתכם בדגת הים ובעוף השמים. וגם תהיה בחיה כו' וזהו ורדו בדגת הים ובכל חיה הרומשת כו' שהוא ניכר בארץ ומופת על השאר. וע"כ הוזכרה חיה בפסוק זה. משא"כ בקודם ואחרי ההתראה הזאת הורה איך קיים הדבר כי בהיותו עושה רצונו יתברך. הוא מושל בכל בהמה וחיה. כי לחמו המה. והם לחם שולחנו:

5אך בהעוותו הוא קטן מהבעלי חיים. כי על שתי בחינות אלה נברא אחריהם כמשז"ל. והיא אומרו ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע כו' והיא בשום לב אל אומרו ויאמר פעם שנית באמצע מאמרו יתברך אליהם. וגם אל מלת הנה. כי היא מיותרת. וגם אין דרכה לשמש אלא בדבר שנזדמן מחדש:

6אמנם היא על הויה חדשה שנתחדשה משעה לחברתה. והוא כנודע מרז"ל כי מלבד שלא לן כבודו עמו גם מנו שעותיו. ואמרו שעה פלונית צבר עפרו. ובשעה האחרת נעשה גולם. שעה פלונית נזרקה בו נשמה. ובשעה פלונית נצטוה. ובשעה פ' עבר על ציוויו. נמצא כי משנצטוה עד שעבר. לא היה כי אם שעה אחת:

7ונבא אל הענין. והוא כי הנה בפסוק הקודם סיפר הציווי. ובזה שאחריו סיפר מה שהיה מדי עברו וע"כ נאמר ויאמר פעם שנית כנודע. כי כל מה שכתוב אחר פרשה זו. שיצר אותו ה' וקחתו את חוה. וחטאתם ועונשם. הכל היה בששי. ונכלל בספור יום ששי מראש ועד סוף. אמר לשון הנה לומר הנה על מה שנתחדש בעת שחטאת. אני גוזר תרד מטה מטה מהבעל חי. תחת היותך רודה בהם והוא כי לא תהיה יתרונך רק על הצומח אך לא על הב"ח. כי לא תאכל רק את עשב כו'. וגם רמז באומרו הנה. שלא נאמר הלא מתחלה ידע הוא יתברך אשר יחטא ולמה יאשם. לז"א הנה לומר איני דן רק באשר הוא שם. לומר על מה שנזדמן הנה כה משפטיך. ועוד אגרע ערכך מהבעל חי. והוא מאמרם ז"ל (קידושין ד' פ"א) מעולם לא ראינו ארי סבל. וצבי קייץ. ושועל חנוני. ומתפרנסים שלא בצער. ואני מתפרנס בצער. אלא אני הוא בחטאתי וקפחתי את מזונותי. כלומר משא"כ לבעל חי שלא יחטא. וע"כ הוא ית' מזמין להם שלא בצער. וזה יאמר הנה אתה תאכל את כל עשב זורע זרע. שתיגע ותזרע. אך ב"ח לא כן רק מאליהם. כי הנה ולכל חית הארץ כו' את כל ירק עשב לאכלה. שאצמיח מעצי עשב. שלא יצטרכו כי אם לאכלה בלבד בלי צער הפך בני אדם שיטרחו לזרוע זרע. וע"כ נאמר באדם זורע זרע. משא"כ בב"ח. והוא שכתבנו למעלה כי מהיותו כולל הד' עולמות. לפעמים עולה אל העליונים. ולפעמים אל התחתונים כפי מעשיו. או טעם נוסף אל האמור. למה מנע ממנו אכילת בשר שהתיר לנח ולבניו שיתכן כמשז"ל (סנהדרין פ"ד) כי ברא הקב"ה את אדם אחר כל בהמה חיה ועוף. כמכין לו שילחן לאכול. ושאם יחטא לומר לו יתוש קדמך. כלומ' כי הם טובים ממך. ובזה אחשוב שע"כ בהועותו מנעו מלאוכלם. לומר הנה ערכתי לך שולחן מהם ועתה מהם לא תאכל כאלו גדלו ממך. אך ניחמו על זה באו' הנה נתתי לכם כו' לומר כי הבעלי חיים אוכלים עשב השדה הבלתי עושה זרע ליזרע. אך הוא יאכל ירקות הנזרעות. וז"א כמנחמו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע כו' אך ולכל חית הארץ כו' כל ירק עשב לאכלה. וש"ת הלא אכל עץ הדעת טוב ורע ובאה בו זהומות נחש ונגרע. ואיכה יוכל נקיון מדור דור. ונמצא כל מעשה אלהים אשר ברא בו ימי בראשית לבטלה. חלילה לבורא עולם יעשה כדבר הזה. ע"כ אמרה תורתו ית' וירא אלהים את כל אשר עשה. ובכלל ראייתו הוא העתיד במעשה בני אדם. וזהו שני רבויים. את. כל. לרבות שני סוגי עתידות. הטבעי אל העולם והבחיריי אל בני האדם. ועכ"ז אין פחד קלקול כי הלא והנה טוב מאד. כלו' כי גם שיש באדם מעץ הדעת טוב ורע. הנה חלק הטוב הוא מאד מהרע. ויכריע אותו כף הטוב והזכות. וכל ישראל שעתידים לשוב קצתם בכל דור ודור וכלם לעת קץ. או מאליהם. או ע"י חבלי משיחנו. ואין פחד שיוחלט קלקול. והוא מאמרם ז"ל שהוא ית' הבטיח את ישראל שעל כל פנים ישובו באחרית הימים. כד"א והיה כי יבאו עליך כו' ושבת עד ה' כו' והוא מאמר התיקונים באומר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והוא כי לעומת שאור שבעיסה שמפאת הרע. יש יתרון בטוב. כמדובר שהוא מאד: