תורת משה - אלשיך, בראשית א:ג

1ויאמר אלהים כו'. מהראוי יאמר ויהי כן ולא יחזור להזכיר איך היה. ומה גם לאומר כי זה היה אור רוחני לא הוצרך להתהוות על ידי רוח פיו יתברך ככל צבאות עולם כמדובר למעלה על וברוח פיו כל צבאם. כ"א באומרו יתברך אור ויהי אור:

2והנה במדרש רבה (ב"ר פי"ז) אמרו רז"ל מבלות אורה של מעלה. גלגל חמה. שהוא כמאמר הרמב"ן מהאור שנברא בששת ימי בראשית נמשך ונברא ממנו אור החמה. ובזה יתכן שלא נאמר ויהי כן כ"א ויהי אור. כי על שני אורות ידבר ושיעור הכתוב ויאמר אלהים יהי אור ולא בלבד היה כן. כ"א גם ויהי הויה שנית. ויהי אור הוא אור החמה:

3עוד ארז"ל בב"ר (שם) וז"ל ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמני אמר לו מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמר לו בלחישה. א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה. ואת או' לי בלחישה. א"ל כשם ששמעתיה בלחישה. כך אמרתיה לך בלחישה. ע"כ:

4והן אמת שראוי לשום לב מה זו שאלה מהיכן נבראת האורה. הלא זו כחו יתברך להוות יש מאין וגם למה זה שאל באורה ולא בכל יתר הדברים שנבראו. ועוד א' מלמד שנתעטף כו' כי הלא מאומרו מלמד. נראה שהוא כמפורש ומוכרח בכתוב שמלמדנו זה והלא אין במשמעו שום דבר מזה ועוד מה ענין השלמה. ואיך יצדק בו ית' עטוף ולמה לברא האורה הוצרך לכל זה. ועוד אומרו הבהיק זיו הדרו ולא אמר הבהיק אורה. ועוד אומרו שזה מאמר הכ' עוטה אור כשלמה. כי הלא יראה בהפך כי הוא אמר כי מעטיפת השלמה נברא האור. והכתוב אומר שהעיטוף היה באור עצמו:

5אמנם הנה דעתו כי האורה הזאת היתה רוחנית. כמשז"ל (חגיגה דף י"ב) שהיה אדם רואה בה מסוף העולם ועד סופו. ועל שלא זכו הדורות להשתמש בה נגנזה. כמשז"ל הנה כי רוחניות היתה אך לא כאור העליון ממש. שא"כ לא היו יכולין בני אדם לסובלו. ולא היה לו לייחס העדרו על שלא זכו. כ"א על שלא יכלו לסובלו. ועוד כי הלא בשבעה ימי מתושלח שקודם המבול סבלו אותו כל גויי הארץ. כמשז"ל (ב"ר פ"ג) על פסוק ויהי לשבעת הימים וכו'. וע"כ שאל מהיכן נבראת האורה. והיא כי דעתו כהסכמת רוב רז"ל שכל מה שנבראת בששת ימי בראשית נברא בהבראת שמים וארץ. וכל מה שנברא אחרי כן היו בכח בהם. אלא שהיו יוצאים כל דבר ודבר מן הכח אל הפועל כנודע הנה כי כל מה שהיה יש מאין המוחלט היה במאמר הראשון. אבל אחרי כן לא היה נעשה דבר יש מאין כ"א יוצא מן הכח אל הפועל יש מיש וע"כ שאל ואמר מהיכן נבראת. לומר לא ימנע או היתה ככל יתר הדברים שנבראו מן השמים והארץ. או מאור העליון. אם הוא מהשמים וארץ לא יתכן היה בכח דבר רוחני תוך דבר גשמי. ואם הוא מלמעלה ממש איך יאמר יהי אור. שיורה על הויה חדשה. שעל כן באומרו יהי רקיע פירשו ז"ל (שם פ"ד) יחזק הרקיע על שכבר היה ביום ראשון. ובבחינת החזוק היתה הויה חדשה. שאם יהי אור הוא שישתלשל אור העליון. לא יצדק אומרו יהי כי אינה רק התפשטות אור העליון. ועוד שא"כ לא יוכלו לסובלו. ועוד הוקשה לו בכתוב אומרו ויהי אור ולא אמר ויהי כן. שאל מהיכן נבראת האורה. לומר על שאר דברים איני שואל. כי משמים וארץ נבראו ויצאו כל המצואות מן הכח אל הפועל. אך שאלתי היא על האורה שאם משם היא איך היא רוחנית ולא הם. ואם היא מכבוד אורו יתברך איך סבלוה בני אדם. וגם לא תקרא בריאה אלא המשכה והתפשטות האורה. לז"א מלמד וכו' כי מאומרו יהי אור וגם לא אמר ויהי כן. מלמד כי הוא יתברך נתעטף כו' והוא כי היה מהאור העליון ולא היה התפשטות האור. כ"א שכאשר המתעטף בשלמה היא מפסקת בין העטוף אל אויר העולם. כך הוא יתברך שם מסך מפסיק בינו יתברך לאויר העולם מאור רוחניות מעובה. באופן שלא יתפשט מציאות נהורא דעמיה שריא לעולם. כ"א שמבהיקת אור עליון המכה במסך יתהווה בעבר הלז אור מעין רוחניות העליון. אך מעובה בגדר יוכלו לסובלו בני האדם. ולהמתיק הדבר נאמר שהוא משל לאור שמש. כי יהל דרך חלון להאיר בבית. ולמען יוכלו לסובלו הגרים בו ישימו בחלון מסך של זכוכית. שיכה בו השמש ויבהיק פנימה אור ממועט מאור השמש עצמו. ואם הזכוכית לזכותו תרבה בהיקתו מלהכילו. ישימו מסך שמלת יריעת פשתן דקה מן הדקה אשר לדקותה לא יבצר פנימה מלהבהיק אור השמש המכה בו. וכלל ההפרש שבין מסך זכוכית זך לשמלת לבנה שהיא דקה. הלא הוא כי בהיקת השמש מתוך המסך זכוכית הוא כעצמיות אור השמש עצמו המפלש במסך הזה. אך המפלש מתוך יריעת לבנה דקה. הוא כדבר המתהוה ולא העצמיות אור השמש. על דרך זה האיר יתברך על הארץ מהאור העליון. למען יוכלו יושבי תבל לסובלו ראה לשום מסך ולהבהיק מתוך המסך. והמסך הוא מנהורא דעמיה שרא. כענין ונוגה לו סביב. ויש בחינת אורה שאורה זך ואם אותה ישים למסך עדיין לא יוכלו לסבול שוכני ארץ. ע"כ עשה מסך מאור מלובש ומעובה בצד מה אשר הוא כהפרש אשר במשל בין מסך הזכוכית למסך השמלה לבנה דקה. וזה המתיק בלשונו באומרו נתעטף כשלמה שהוא משל אל יריעה דקה לבנה. ועי"כ האור המפלש מהעבר מזה מהכאת האור העליון. לא יחשב כעצמיות אור העליון. כ"א כדבר מתהוה הה"ד יהי אור לומר לא יתפשט אור העליון וגם לא יבהיק דרך מסך זך מאד. כ"א דרך מסך אור מעובה. שהבהיקות בו מהעבר הלז בצד מה יתייחס להויה. ובכן חזר ואמר ויהי אור. ולא אמר ויהי כן. כי הזכיר פעם שנית לרמוז כי זולת זה היה אור אחר היא השלמה כי אור היה הזכיר. וז"א יהי אור שהוא יהי אור שיתהוה אור. הוא הנמשל אל השמלה שנתעטף בה. וע"י כן ויהי אור שני מאשר הבהיק דרך אור הראשון. וז"א ויהי אור כלומר ויהי אור נוסף על אחר שעטה אור כשלמה. ואמר מסוף העולם ועד סופו. לומר כי אינו כאור השמש שבהיות במזרח אינו במערב. כי זה כולל הכל כי רוחני הוא. וע"כ היה אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו. כי ידוע לנו כי ראית העין היא מאשר תשאב מהאור. ובכן בהיותו שואב מאור רוחני אין מעצור לראייתו. וז"א והבהיק זיו הדרו כי הזיו שפלש מהדרו הבהיק מסוף כו' והוא כי השמלה שנתעטף בה נקרא הדר. כמאמרם ז"ל בפסיקתא כי כשברא הקב"ה את העולם נתלבש הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת כו' וזהו הבהיק בזיו של הדרו שהוא זיו שנברא מבשמלה שהיא הדרו. אותו הזיו הבהיק אור אחר. וע"י כן יכלו לסבלו בני אדם עם היותו רוחני. והיה מסוף העולם כו' להיות נמשך מרוחניות. וזהו מאמר הכתוב הוד והדר לבשת שהוא אור שפע המתייחס אל ההוד כד"א ונתת מהודך עליו. והדר הוא התפשטות מתגלה לברא העולם לבשת. ואותו האור היית עוטה אותו כשלמה להוות האורה ונעשה זיו. ומאותו זיו הבהיק אורה להאיר בעולם. ובאומרו מסוף העולם ועד סופו כיון למ"ש כי הנא אור ממוצע מעין העליון במה שהיה ממלא העולם מסוף העולם ועד סופו. משא"כ אור השמש שאין אורו מבהיק מסוף העולם ועד סופו. בעת שהוא זורח בקצה האחד. אינו מאיר במקום אחר כמדובר. וגם לא כשמש שימצא הולך אחורי הרקיע. וחושך על פני הארץ. כ"א שתמיד בכל יאיר. ואין לילה מסוף העולם ועד סופו. שכולל גם מעלה ומטה. וגם מעין גשמות כי היה גבוליי מסוף עולם השפל עד סופו בלבד. הנה זה יהיה פשט המאמר. ועוד לו חזון נמרץ לפי הסוד. וזה אחשוב כיון ר' שמואל כשאמרו בלחישה. על רמז סוד ה' שבו. ור"ש ששאל ע"ד הפשט כשהשיב לו א"ל מקרא מלא הוא כו'. אז השיב כשם שקבלתיה בלחישה שהוא על רמז סוד עליון באצילות. כך באמירה אמרתי בלחישה. משא"כ בפשוטו. אך לא כן אצל בחינת לפנים מפשוטו שלא גליתי לך: