תורת משה - אלשיך, בראשית א:ד

1וירא אלהים כו'. למדתנו התורה שאין האור העדר החשך רק כל א' כח בפני עצמו. ומה גם לאומרם ז"ל שבקשה החשך להתערב באור ויבדל אלהים כו' וכן ולחשך קרא לילה מורה בהחשך בריה והויה בפני עצמו וכן ארז"ל (שם פ"ו) משל למלך שהיו לו שתי לגיונות כו'. עוד יתכן בשום לב אל אומרו ויהי ערב ויהי בוקר ולא אמר יהי ערב ובקר יום אחד. וגם אחר שקרא לאור יום ולחשך לילה. היה ראוי לומר ויהי יום ויהי לילה יום אחד:

2אמנם הנה היה אפשר שלא יהיה שהות בין אור היום לחשך הלילה. רק שבתום אור השמש יתחיל חשך הלילה ובתום חשך הלילה יאיר אור השמש. וזה אפשר כונו רז"ל באומרם בקשו לשמש בערבוביא שהוא בלי הפסק בנתיים. אך הנה וירא אלהים את האור כי טוב וראוי להפסיק בין אור לחשך. וע"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. כי שם ערב יום אחר שקיעת החמה קודם ללילה. וכן בסילוק החשך עד צאת השמש שם בוקר אור. וזהו ויבדל כו' נמצא היום כולל ד' חלוקי זמנים. האור. והחשך. והערב. והבקר. וזה מאמר הכ' ויקרא אלהים לאור יום. הוא החלק הא'. ולחשך הוא הב'. ויהי ערב שאחר האור הוא הג'. ויהי בוקר שאחר הלילה הוא הד'. וכללות ארבעתם הוא יום אחד:

3או יאמר בשום לב אל אומרו יום אחד ולא אמר יום ראשון. והוא כי הנה בין לאומר שאור זה היה רוחני ולא המאורות. ובין האומר שהוא המאורות אלא שלא נתלו בגלגל עד יום ד'. הנה קצבת יום ולילה עד הרביעי לא היה ע"י סבוב הגלגלים. ואיך היתה מדת יום ומדת לילה. לז"א ויבדל אלהים בין האור כו' כי על ידו יתברך היה נעשה ההבדל בין זה לזה. כל אחד שיעורו נפרד מחברו. ויקרא אלהים לאור יום. ולא לסבוב הגלגל. ולחשך קרא כו' והיה ע"פ השגחתו יתברך שויהי ערב ויהי בקר שיעור יום א' הנודע ע"פ סדר הגלגלים. ולכן לא אמר ראשון כ"א יום אחד. כי לא בלבד כיון היותו ראשון כ"א גם היום בין הערב והבקר בלי סבוב גלגל שיעור יום א':

4עוד יכוין כי הנה החשך שהיה עד שלא נברא האור. אינו חושך הלילה. כי הראשון היה העדר הקודם להויה והיה חשך מוחלט. ומה גם לאומרים שאותו החשך על פני תהום הוא חשך גיהנם והוא היה חושך שהובא על המצריים. כמאמר ז"ל על פסוק האבלתי כסיתי עליו את תהום. כמפורש בדבריהם ז"ל פ' בא בב"ר (פי"ד). וזה יאמר ויבדל כלומר בהביאו האור לא נתבטל אותו החשך לגמרי. רק הובדל למקום הנאות לו שהוא בגיהנם. והנה לכל הפירושים אין אותו החשך ראוי ליכלל באור היום ליקרא שניהם יום אחד. ולא הוא חשך הלילה של ליל יום שני. וא"כ היה ראוי יתחיל היום מהבקר. ויגמר בלילה שאחריו. אמר כי לא כן עשה הוא יתברך. רק ויקרא לאור יום. ולחשך הנזכר קרא לילה. עם היותו בלתי ראוי ליכלל בכללות היום ולמה עשה כן כדי שע"י כן ויהי ערב תחלה ואח"כ ויהי בקר. ולא יתהפך להיות בקר ואח"כ ערב יום אחד. וע"כ. לא אמר יום ראשון לומר כי מה שאותו החשך נכלל ביום. היה יום אחד בלבד ולא יותר. והטעם יהיה כי רצה הקב"ה מאז ברא העולם לרמוז תכליתו. והוא כי תחלה ישמש הערב. והוא העה"ז וצרות הצדיקים בו. ואח"כ אור העה"ב ויהיו שומרים לבקר. ולא יקוצו עבדי ה' אשר צר להם בעה"ז. כי אור צדיקים ישמח. ובכלל הדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם אל דעת האומרים מרז"ל שאומרו יהי אור סתם. היה קודם למעשה שמים וארץ הכ' למעלה. שקשה שא"כ למה נכתב בהפוך. ומה גם שדעתו הוא כי אותו האור הוא אור העה"ב. שע"כ הוקדם בבריאה וע"כ הובדל לצדיקים לע"ל. ועוד כי הלא ידענו כי העה"ב נברא ביו"ד. והעה"ז נברא בה"א. כי ביה ה' צור עולמים. ומהראוי היה ליכתוב מה שנברא ביה תחלה ולא ישנה סדר אותיות השם. אך אין ספק שעם שנברא תחלה. נכתב אחרי כן לרמוז על העתיד. שאחר העה"ז משמש העה"ב. כמדובר: