תורת משה - אלשיך, בראשית א:ט

1ויאמר אלהים יקוו המים כו'. הנה אומרו מתחת השמים הוא מיותר. כי לא היה עולה בדעת שיאמר על המים אשר מעל לרקיע. אך יאמר כי הנה היו מי תהום מתחת לארץ: וגם מים על הארץ כולה אמר יקוו המים אשר מתחת השמים. ולא אשר מתחת לארץ. אל המקום אחד כו' והנה ארז"ל בב"ר (פ"ה) לוי ור' ברכיה בשם ר' יודן בר"ש אמרו כל העולם כלו מים במים. ואת אומר אל מקום א'. אתמהא משל לעשר נאדות נפוחים מונחים בטרקלין. נצרך המלך למקומן מהו עושה להן. מתירן ומוציא את רוחן. ומסלקן בזויות א'. כך דרך הקב"ה על מי בראשית וסלקם בים אוקיינוס. עכ"ל. והנה אין הנמשל דומה למשל כלל. וגם מי נתן רוח בהן שדרך אותן וסלקן:

2אמנם הנה ידענו כי ד' יסודות הן. אש. ואויר. מים. ועפר. והלא יקשה למה ברא הוא ית' יסוד המים קודם לכל. וכמאמר רש"י שכ' שא"א לפ' בראשונה ברא אלהים את השמים כו' שהרי המים קדמו. וכן למה שם הארץ תחלה תוך המים להוציאו אח"כ. ולא בראה ורקעה כאחד על המים זולת הכת' למעלה. וגם ע"פ דרכנו מה זה היה שלא נזכר בריאות יסוד הרוח כלל. שאם נא' שהוא מה שנשאר פנוי מהרקיע עד המים. הלא יסוד הרוח אינו העדר דבר. כ"א כח יסודיי. שע"כ נכלל בכלל היסודות ולא היות מקום פנוי בלבד. כי ע"כ יש כח לרוח לנשב. והענין כי הנה ידענו כי עולם חסד יבנה. והמים מתייחסים אל מדת החסד. כאשר האש מתייחס אל מדת הגבורה. וההיקש ביתר היסודות כאשר יבא בס"ד ועל הבנות העולם במדת חסד. מצאנו ראינו כי בכל חלק מחלקי הבריאה עשה הוא ית' עיקר מהמים. ושיתף בהן כל א' מהיסודות כמאמרם ז"ל שעשה שמים מאש ומים. הרי שיתף האש עם המים. וגם יסוד העפר שיתף במים. כמ"ש ז"ל על פסוק (איוב ל״ח:ל״ח) בצקת עפר למוצק. מלמד שנטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד ונתן תוך המים ונעשית הארץ. ומהצרורות נעשו הרים כו' הנה כי שיתף העפר עם המים. וע"פ דרכנו נשית לב אל ביאור מאמר זה. שיש תפס את בעל המאמר לבלתי מאמין שנעשה העולם יש מאין. שהבין בדעתו שהיה איזה חומר קדום. אך הוא כי בעה"ז היה מציאותו הגשמי דוגמת העולם העליון הרוחני. והנה כאשר יש למטה ד' יסודות גשמיים. כן למעלה בחינות רוחניות כל א' מעין אחד מד' יסודות כי על כן ארז"ל על פסוק (איוב כ״ה:ב׳) המשל ופחד עמו כו' כי מיכאל הוא מים. וגבריאל אש. ושלום ביניהם. ומה זו תמיהה האם מפני שזה שר המים. וזה על האש. יעדר חבורם. אך הוא כי עיקר איכותו של מיכאל הוא מבחינת המים הרוחניים הוא בחינת החסד. ועיקר איכותו של גבריאל הוא מבחינת האש והדין. עם שלא יבצר מהיות בכל אחד גם מכל הד' בחינות כנודע. וההיקש בזה בכל יתר ד' מלאכי המרכבה שעיקר כל אחד מהן הוא מאחד מד' יסודות הרוחניים:

3ונבא אל הענין. והוא כי הד' יסודות תחתונים הן אמת כי יש מאין נבראו כי לא היה חומר קדמון חלילה. כ"א שכל אחד נתהוה מכח הבחינה אלהית. שדוגמתה למעלה כנודע. כי לא תצוייר בריאתו יתברך את הד' יסודות גשמיים. אם לא בשלשול שפע מרוחניותו יתברך למטה משתלשל ומתעבה למטה להעשות ממנו דבר גשמי. ולא נאמר על זה שהוא יש מיש חלילה. כי לא היה גשם מגשם. ואין יש מאין גדול מזה. שבכח רוחניותו ברא גשם וכמאמר הכתוב וברוח פיו כל צבאם. ובזה יאמר שהוא יתברך מבחינת הרוחניות שתחת כסא הכבור המתייחס אל העפר. שלשל והמשיך אל תוך המים. ובתוכן חיבר העפר. וקרא אל השתלשלות יציקה. למה שהיתה רוחניות כמדובר. ומהשתלשלות שנתעבה יותר. נעשה הרים: ונבא אל הענין כי הוא יתברך צירף האש אל המים. והעפר גם הוא אל המים. וגם יסוד הרוח צירף אל תוך המים שעל הארץ כי אשר יבא. והענין כמדובר כי למה שעולם חסד יבנה והמים משל אליו. ע"כ עשה מהמים עיקר והלביש את כל אחד מהיסודות תוך המים. נמצא לפ"ז כי היו המים כלבוש אל יסוד הרוח. כנוד הנפוח שהעור הוא לבוש אל רוח הנוד. ובזה היה העולם מלא מים. מה עשה הקב"ה התיר הנודות ויצא רוחו. כי דרך והוציא יסוד הרוח מתוך המים. ועי"כ הקוה שמים אל מקום אחד. שבהוותן משוללי רוח מעט יחזיק ואז ג"כ הוציא ע"י כן גם יסוד העפר מתוך המים. שגם הוא היה מלובש בהן. ובזה נתיישב כל אשר הערנו: