תורת משה - אלשיך, בראשית א:ו

1ויאמר אלהים יהי רקיע כו'. הנה אומר יהי רקיע ואו' ויעש אלהים את הרקיע הלא כמו זר נחשב אחר הברא שמים וארץ בראשון. שעל כן אמרו בפרקי ר"א (פ"ד) שרקיע זה הוא רקיע שעל ראשי החיות. ובב"ר (פר"ד) אמר יהי רקיע יחזק הרקיע. כי לחים היו בראשון וקרשו בשני ויתכן לפי הפשט במה שכתבנו למעלה בשום לב אל ענין מים עליונים ומים תחתונים. וגם אל מאמרם ז"ל (שם) בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים כו' בינם ובנתים. שהוא באמצעות האויר שבין מים למים. ואמרו שהרי על הרקיע לא נאמר אלא מעל לרקיע. וראוי לדעת מה יתן ומה יוסיף היות בנתים. מהיות נוטה אל אחד הקצוות:

2אמנם לבא אל הענין נקדים כי הנה כל איש אשר רוח דעת בו ישקיף וירא. כי למה שאין דבר חומרי מתקיים אם לא כאשר שפע דבר רוחני נשבה בו. שאל"כ יהיה הווה ונפסד. ע"כ אין ספק כי הארץ הלזו הנשמה לה להחיותה ולקיימה. הוא שפע אלהי מן העולם העליון ולמה שאין בה מפאת חומריות'. מבא לבא בה שפע מאתו יתברך תכלית הרוחנית. ע"כ עמד וימודד הדרגות עולם על עולם. למען ישתלשל השפע מעולם העליון אל עולם המלאכים. ומהם אל עולם הגלגלים. שעל ידם השפע משתלשל ויורד ומתעבה קו לקו. עד היות מוכן להתקבל בעולם השפל. והנה מזה נבא אל סדר הבריאה. והוא כי הלא כמו זר נחשב טרם היות הדרגות אלו. איך נבראת הארץ העכורה מאתו יתברך בלי היות עולמות מלאכים. וגלגלים. להשתלשל באמצעותן השפע ממנו יתברך עד ברוא הארץ העכורה. ואלו היו נבראים מלאכים וגלגלים קודם לארץ. לא יפלא. אך הנה שמים וארץ נבראו יחד במאמרו ית' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וידוע כי לדברי הכל לא נברא שום מלאך ביום ראשון כמ"ש ז"ל (ב"ר פ"ג) שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו כו'. עוד ראוי לשית לב איך נבראו יחד שמים וארץ ואיכותן נגדיים זה מזה עד מאד. והנה אל הדבר הזה השני. הנה אחשוב כי לזאת פקחו עיניהם רז"ל באומרם איך ברא הקב"ה את הארץ. נטל עפר מתחת כסא הכבוד והטיל אל המים כו'. שרצונם אצלי כי כאשר בעולם השפל ד' יסודות אש. ואויר. ומים. ועפר. כן ברוחניות עליונות בחינות דוגמתן כנודע ליודעים חן. ואמר כי מבחינה המתייחסת אל העפר הרוחנית שתחת כסא הכבוד נשתלשלה בריאת הארץ. משא"כ השמים ששפע הבריאה למטה היה מבחינות אש ומים הרוחניים העליונים. באופן שכמו רגע בא השפע מכל הבחינה. ונעשו דברים נגדיים באיכותן כפי איכות הבחינה שנשתלשלה לכל פרט ופרט. עם היות שכל הבחינות במקומן אחדות אחד כנודע. אמנם אל הקושי הא' בא האלהים בפסוקים האלו להגיד אל המתבונן בם תשובת דבר. הלא היא כי הנה כאשר ברא אלהים את הארץ למה שלא היו עדיין עולמות אמצעיים להשתלשל בם רק המשכה השפע בלבד. ע"כ לא נבראת הארץ רק בדקות. וז"א בראשית ברא כו' אל תתמה איך ברא אלהים ארץ עכורה כזו בלי אמצעות עולמות בנתים. כי הלא דע לך כי והארץ היתה תהו ובהו. לומר כי לא היתה גוש עפר ממשיי קשה כאשר הוא עתה. כ"א היתה תהו. כלומר דבר שאדם תוהה לומר מה זה כי לא היה נתפס הגשמות בה בעצם. ולא שאין בה כל הכח שיש בה עתה. כי לא יחסר כל בה ואפילו כל התולדות שנבראו ממנה אח"כ כלם היו בה בכח כמאמרם ז"ל (ב"ר פי"ב) כי הכל נברא בראשון והיה יוצא אל הפועל יום יום. וז"א בהו. כלומר כי בו הוא הכל. ולמה לא יצא מיד אל הפועל גשמיות הארץ עכור וממשיי. לז"א כי הנה חשך ועכירות היה על פני תהום אשר בתוכו הארץ. והיה צריך השתלשלות עולמות להשתלשל רוח אלהים שיתעבה לתת ממשות בעביות חשך הארץ אך קרוב היה כי ורוח אלהים היה מרחפת על פני המים אשר סמוכים אל פני תהום באופן שצריך ריחוק להשתלשלות. ואיננו כי היתה קרובה אל הסבה הראשונה. והוא מאמרנו למעלה כי פני תהום ופני המים הנאמר בכתיב. לא א' המה. כי פני תהום הם פני המים התחתונים הגשמיים. ופני המים הם מים העליונים הרוחניים שעליהם. וזהו ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ע"כ עשה ב' דברים. א'. כי ויאמר אלהים יהי אור מהרוחניות. ויהי אור להכין חשך עכירות עולם השפל לקבל כח וקיום תחת היותה תהו ובהו כמדובר. ועדיין קרבת אלהים לארץ תעזרנה מלקבל גשמיות ממשיי כי צריך השתלשלות עולמות. ע"כ להרחיק מים העליונים שרוח אלהים מרחפת עליהם מעל מקום שהארץ בו ולעשות מקומות בנתים לשלשל השפע בהדרגה באופן הקנות עביית בארץ. מה עשה ברא הוא יתברך בין מים למים. שמים. והן הגלגלים. ושמי השמים הם עולם המלאכים ממוצעים בין עולם העליון לעולם התחתון. כי בהשתלשלותן מתעבה השפע העליון עד יאתה לארץ לקבל עביות. כי הנה גם שביום הראשון נבראו. לא הוכן מכון שבתם בנקודת הראויה להם בעצם שיהיו מים העליונים למעלה מהם השיעור ההוא עד יום השני. והוא כי למה שאיכותן ממזג בין עולם לעולם. כמפורש למעלה שע"כ נבראו מהטפה אמצעות שבין מים העליונים לתחתונים. ע"כ ראה והתקין הויתם ומכון שבתם במקום נקודה אמצעית. למען יהיה למו דרך ואיכות לקבל מלמעלה. ואופן נאות להתהפך מהאיכות הרוחני להתקרב על הארץ הלז העכורה. וזהו יהי רקיע בתוך המים שיהיה במקום התווך ואמצעות האור. למען יהיה מסך מבדיל מתווך בין מים העליונים. שהם מימי השפע שרוח אלהים מרחפת בהם. למים התחתונים כאמור. והגיד הכתוב כי ויעש אלהים את הרקיע שמרבה האת שמי השמים גם הם. שהוא עולם המלאכים עם הרקיע הוא עולם הגלגלים. ופירש הענין באו' ויבדל כו' לומר תדע למה ברא רקיע בתוך המים. כדי שעי"כ ויבדל בין המים כו' שרוח אלהים היתה עליהם למים שהארץ בתוכם ברקיעים הנאמרים שע"י הבדלם היה השתלשלות שבו ויאמר אלהים יקוו המים כו' ותראה היבשה כי נתעבית ע"י ההבדל כמדובר. ובכלל הדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם אל האומר כי מלאכים נבראו בב'. היכן נרמז בכתוב. כי לאומר שנבראו בה'. מפורש באומרו ועוף יעופף על הארץ שיעופף מיותר אלא שהוא כד"א ובשתים יעופף. אך במה שכתבנו נרמז באו' את כמדובר. ולאומר שנבראו בחמישי יהיה האת על העולם. ויעופף על המלאכים עצמם ולהיות ההשתלשלות בהדרגה שוה. עשה יתברך שיהיה ממים עליונים לרקיע כמן הרקיע לארץ. וע"י כן בהשתלשות השפע בעולמות שנתעבה בם. נמשך הקנות בארץ איכות גשמית ממשיי. באופן שאח"כ ויאמר אלהים יקוו המים כו'. ותראה היבשה שהוא הראות עצם גשמות יבש ממשיי כאשר היה:

3והנה על מה שלא נאמר בשני כי טוב רבו ברז"ל (ב"ר פ"ד) הדעות ואשר יראה שעשו עיקר. הוא על כי לא נגמרה בו מלאכת המים ועזר לנגדם. הוא מה שבשלישי נאמר כי טוב ב' פעמים. א' בהגמר מלאכת המים. וא' בהגמר יתר מלאכת היום. אך הלא יקשה למה לא השלים מלאכת המים הוא יתברך בשני ויאמר עליהן כי טוב. ולא יאחר הדבר עד היום ג' לאומרו בו זה פעמים. ויתכן כי הנה אין ספק כי ששת ימי בראשית הם רמז לשיתא אלפי שני דהוי עלמא. ויום השביעי אל עה"ב שכלו שבת. נמצא יום א' רמז לאלף הראשון. שהיתה הארץ תהו ובהו וחשך. רמז כי באלף ההוא היו רשעים מכעיסין ובאין. והיו ראוים יעלו המים על הארץ ויציפו הכל. ויהיו תהו ובהו. על דרך מאמר ז"ל שכשהרשע דורך על הארץ היא מתרעשת. שהוא אצלי על כי לא רקע הקב"ה הארץ על המים שלא כטבען. רק לשיעבדו את ה'. וכן אמרו כי מה שמי הים גבוהים מארץ. הוא כי האלהים עשה שיראו מלפניו בראות בני האדם כי ע"ד נס מתקיימים. וא"צ ליפרע מהם רק להניח הדבר אל הטבע וירדו המים על הארץ וזהו וחשך הרוגז על פני תהום להעלותו. ורוח אלהים הוא מדה"ד כבר היתה מרחפת על פני המים להציפן על הארץ. כאשר החל בדור אנוש. שקרא למי הים וישפכם עד שלישו של עולם. והיה גומר. אלא באלף ההוא וירא אלהים את האור כי טוב. הוא צדיק א' שהוא חנוך ויבדל אלהים כו'. כי הבדילו והעלהו מעל לרקיע. וע"י כן ריחם על עולמו וירא אלהים כי טוב. והיום השני הוא רמז לאלף הב'. והוא כי הנה ב' פעמים עשה הוא ית' דברים גדולים ומפורסמים ע"י המים א' באלף השני והוא מבול המים שהיה בשנת אלף ותרנ"ו שנה. שנית באלף השלישי הוא ענין קריעת ים סוף. והוא ענין המבול שנתחברו מים תחתונים של מעינות תהום עם מים עליונים. כי ארובות השמים נפתחו. עד שריחם הוא יתברך ויבדל ביניהם ויסכרו מעינות תהום ויכלא הגשם מן השמים. נרמז ביום שני באומר ויהי מבדיל בין מים למים ויבדל בין המים כו' שהוא רמז אל מה שהיה באלף הב'. וענין קריעת ים סוף שהיה באלף הג' שנצבו מים כמו נד. ונראית היבשה. נרמז ביום הג' יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. וע"כ למה שענין מעשה המים שבשני היתה צרה גדולה מאד. שאף שרחם ה' על עולמו בהשאיר נח. לא יבצר מהיות' רעה רבה. ע"כ לא נאמר בו כי טוב. אך מעשה המים שבשלישי שהוא רמז אל קריעת ים סוף שהיה טוב מאד. נאמר בו כי טוב. והיות ענין יקוו המים כו' בשני היה בלתי אפשר. כי איך ירמוז בשני מה שהיה עתיד להיות באלף הג'. ע"כ לא נגמרה בו מלאכת המים ולא נאמר בו כי טוב עד השלישי. והנה ביום השלישי הוציאה הארץ עץ עושה פרי שהוא היותר מתקבל. כמאמר ר' פנחס במדרש (פ"ה) שהוסיפה על הצווי. כי הקב"ה אמר עץ פרי עושה פרי. כי העץ פרי בלבד יהיה עושה פרי. אך לא אילני סרק. והיא הוסיפה ותוצא עץ עושה פרי שבלי היות עץ פרי היה עושה פרי. כן בשלהי אלף שלישי נבנה בית ראשון כמפורש בגמרא כי אז הזהב שבו היה עושה פירות. כמ"ש ז"ל מזהב פרוים ומגפן הזהב שהיתה עושה פירות תדיר חוץ מטבען. והוא מעין מה שביום ג' אפילו אילני סרק עשו פירות. וגם לאו' שעברה על הצוו. כי הקב"ה אמר עץ פרי עושה פרי שהעץ עצמה יהיה נאכל. והיא לא עשתה רק עץ עושה פרי. יהיה הרמז אל גפני הזהב. שהגפן היה מין בלתי עושה פרי. ושם הצמיחה ויעשה פרי על איכות המקום. וביום הד' נתלו המאורות ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים. הוא רמז כי באלף ד' נבנה בית שני. ומארת כתיב חסר. על הדברים שחסרו ממנו. ואמר שעם שלא נדמה אל הראשון. לא נעדר ממנו התחברותו אל המקדש שלמעלה כאשר היה בראשון. וזהו את המאור הגדול הוא ביהמ"ק שלמעלה. ואת המאור הקטן שלמטה. וכאשר במאורות היה קטרוג כן בנין בית שני היה ע"י קטרוג מהאומות כנודע. וע"כ נכתב מארת חסר על חסרונו ועל קטרוגו כמדובר:

4או יאמר כי האלף הד' נמצאו יחד שני מארת. הא' שנבנה בסוף הג' ורוב מציאותו בד'. והבית השני שנבנה בד' וכתיב מארת על מה שנחסר בשני. וביום חמישי נבראו התנינים הגדולים. כנגד אשר גזרו שמדו' והרג רב מהרוגי מלכות באלף החמישי. וגם בתחלת הששי הצרו את ישראל. וזהו רמז בהמה ורמז שבתחלת יום הששי. ואח"כ בששי עצמו נעשה אדם. רמז לבן דוד הבא באלף הששי הוא אדם עצמו כנודע. כי ע"כ נתן לדוד שבעים שנה משני חייו. כי הוא הוא. וגם הוא משיחנו הבא באלף הששי. וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ בכל האומות. כנרמז באומרו וירדו בדגת הים כו' ויצדק לפ"ז אומרו וירדו ל' רבים. על כי הרמז לעתיד הוא לכל ישראל וגם לא נזכר עתה עון אדם עם היותו בששי. למה שלא יספר עתה אלא מה שהם רמז אל הטובה העתידה במלך משיחנו הנרמז באדם. כ"א אחר סיפור מעלות שבעת הימים ואחר יום הששי. בא שבת. רמז אל המנוחה שבאלף השביעי: