תורת משה - אלשיך, בראשית יב:י

1ויהי רעב כו'. הנה ראוי לשים לב. האם אחר כל ההבטחות שהובטח על לכתו לארץ ואעשך כו'. לא שת לבו יפרנסהו יתברך בארץ. כ"א מיד שראה רעב בארץ ירד מצרימה כי הלא לא נתרוקנה ארץ ישראל ואשר זן את הנותרים עריצי גוים האם לא יזון את אברם בארץ ואיה הבטחון אשר בטח בה'. והנה הרמב"ן ז"ל כתב כי על עון זה גלו בניו מצרימה:

2אך רז"ל (ב"ר פ"ח) לזכות חשבוהו על אברם. ומנו זה בכלל י' נסיונות. עוד קושי שנית ורבה היא אלי. היתכן גבר כאברהם יעץ תחבולה לאבד נפשו חלילה. להניח את שרה הגדולה ממנו בנבואות. יבואו אליה גוים ויחללוה והיא בעולת בעל והיא משבע מצות בני נח. ומה גם מי שקיים אפי' ערובי תבשילין. ומר ממות באמור אליה אמרי נא וכו' למען ייטב לי בעבורך כו' שמורה באצבע כי טובים לו דודי אתנניה והיא את ערלים תשכב. ומי ישמע כדבר הזה ולא תצלנה אזניו ואף גם זה חשבו הרמב"ן לאברהם לו עון. אך גם זאת מנו רז"ל בכלל הנסיונות. וגם אמרו שבחים עליו שהבטיחו ה' כמה הבטחות. ואדרבה בהגיעו שם מיד ויהי רעב כו' והוצרך לבא מצרימה ולא הרהר. ועוד למה בחר במצרים מבשאר מקומות. והן אמת כי לזה אפשר לומר שהוא סמוך אל אומר בסוף הקודם הלוך ונסוע הנגבה. היא דרומה של א"י. וע"כ כאשר ויהי רעב בארץ וירד מצרימה. כי היא גם היא דרך נגב הארץ. עוד ראוי להעיר כי כאשר הקריב לבא מצרימה. ומה גם לז"ל (ב"ר ח' מ') כי ראה אותם שחורים אז גדל לפניו בערכם יופי שרה. וחש פן תבער בם אש יצרם. ומה גם כי שטופי זמה המה. שע"כ אמר הנה נא ידעתי כו' למה לא שב מדרכו אל ארץ אחרת. ועוד אומר והיה כי יראו כו' כי כל מלת והיה היא שמחה ואדרבה קינה מיבעי ליה. ועוד אומר אמרי נא כו'. והלא אדרבה היא עת לשתוק והם יהיו נדונים בקרבם עד תתקרר דעתם. ואולי טוב טוב היה לומר אישי הוא. כי לא ימנע או שומרים מצות בני נח או לאו. אם שומרים לבלתי בא אל בעולת בעל. הלא גם כן ישמרו מלשפוך דם. ומי הגיד לו שימהרו לשפוך דם. ועוד באומרו ויהי כבא אברם כו' כי פסוק זה אין לו גזרה. אלא למה שראו אותה אחרי כן שרי פרעה. שאינה המצרים הנאמרים בפסוק הקודם. והנה אין ספק. כי אל אלהים ה' חושב מחשבות. לבלתי ידח ממנו נדח ומתקן מראשית אחרית. והוא כי הנה גלוי היה לפניו ית'. שעתידין ישראל לגלות מצרימה. ואחרי כן לארבע גליות והנה במקומות אשר ידחו שמה היה אפשר אבוד יאבדון מהר. בין בגלות מצרים בין בגלות אחרים. התעתדו ליאבד במצרים כנודע באמרם ז"ל על פסוק ויבא מלאך וילך מאחריהם וכו' שהיו נתונים בדין אם ליגאל אם ליאבד וגם בס' הזוהר אומר שאם היו שוהין עוד מעט שם לא היתה להם תקומה שישתקעו בכח הטומאה. וגם היו עובדי ע"ג ולא שוה למו. כי אם מה שאמרו רז"ל ארבע מדות שהיו להם במצרים כו' והעיקרית היא שנשמרו מעון זמה. שאלמלא כן היו אבודים וזהו גן נעול כו' אלו הנקבות גל נעול אלו הזכרים. ואמרו כי בזכות שבאה שרה מצרים וגדרה עצמה מן הערוה. זכו הנשים במצרים לגדור עצמן. ובזכות שיוסף במצרים גדר עצמו מן הערוה גדרו הזכרים עצמם. ועד אמרו רז"ל כי כל מה שאירע לאברהם במצרים אירע לישראל שם באברהם ויהי רעב כו' וירד. ובישראל והרעב כבד בארץ וירא יעקב כו' רדו שמה כו'. באברהם והרגו אותי ואותך יחיו ובישראל כל הבן הילוד היאורה כו' וכל הבת תחיון באברהם וינגע כו' וע"י כן שלחה וכן בישראל ע"י עשר מכות ועוד נגע א' על פרעה וביתו ואחרי כן שלחם. אברם יצא כבד במקנה כו' וישראל יצאו ברכוש גדול כו':

3ונבא אל הענין. והוא כי למען תקל ותת תקוה לישראל לצאת מהגלות ההוא בל יאבדו שמה. הכין מעתה מעין צערם לאברם ושרה. וגם זכות שרה שגדרה עצמה מן הערוה שעל ידי כן נגאלו ישראל כמדובר. ע"כ גלגל הוא יתברך נסיון זה לאברהם להטיב לבניו על גלות מצרים. ועל הארבע גליות שלא יתייאשו ישראל לצאת בשלום מתוכם. ע"כ גלגל הוא יתברך שיפלו ארבעה מלכים יחד תחת אברהם. שהם מלכי אומות הארבע גליות. כמ"ש ז"ל אמרפל מלך שנער זו בבל כו'. אריוך זו מדי כדרלעומר זה יון ותדעל מלך גוים זה כו' הנה שצער אברהם הכנה אל הבנים להקל מאליהם. וגם בטחון להחזיק האמונה בלבם. כי כאשר נפלו יחד ביד אברהם. ככה יפלו ביד ישראל באחרית הימים כאשר יתבאר לפנים בס"ד. עוד יתכן בכוונת ית' כי מעתה התחיל לקיים ההבטחות שבפסוק ואעשך לגוי גדול כו' שהם הנוגעים א"ע. והוא כי באומרו ואעשה כו' ארז"ל (דברים פ"ב) אותו הגוי שיאמר עליו ומי גוי גדול כו'. שהם מקבלים התורה אוציא ממך. והנה כתבנו במקומו כי גלות מצרים הכנה אל קבלות התורה. שהיה הגלות ההוא כור הברזל להתיך הזוהמא לקבל התורה לשיקראו גוי גדול והכנת צאת הכוונה אל הפועל היה על ידי רדת אברם מצרימה כאשר נבאר במקומו בס"ד ע"כ סמך ויהי רעב בארץ וירד וכו'. ועל אומרו ואברכך הוא ואברם כבד מאד וכו'. ועל ואגדלה שמך היה ענין ויהי בימי אמרפל וכו'. כי שם נתגדל אברם בעולם. כמ"ש אל עמק שוה שהושוו כל האומות ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה ואמרו אתה מלכנו אתה אדונינו וכו'. וע"י המילה ותוספות הה"א נתקיים והיה ברכה. שכל עצמו היה ברכה. שלא היה אבר שיהיה בו פיסול ופגם. ומכל עצמו היה נמשך ברכה. והנה הן אלה קצות דרכיו יתברך אשר יפול לב אדם עליהם. בסמיכות עניינים אלו ומציאותם. אך הנה אברהם מעצמו עשה לתומו. ובכן עדין צריך טוב טעם לאברהם. תחת מה נסע מצרימה. ולא בטח יזון אותו ית' שמה:

4אמנם הנה ידוע מאמר התנא (אבות פ"א). על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והנה על זה אמרו רבותינו ז"ל בשם רבי כי עד מתן תורה היה עומד העולם על עמוד אחד והוא גמילות חסדים. ומשנתנה תורה היו שנים. ומשהוקם המשכן היו ג'. והנה ידוע כי העמוד הראשון היה ע"י חסד אברם שהיה גומל חסדים טובים לכל העולם. ועל ידי כן היה מקרבן לדעת את ה' ולעבדו. כבמדרש:

5ובזה נבא אל הענין. והיא בשום לב אל הזכירו שם אברם. באו' וירד אברם מצרימה כי אחר שבפסוק הקודם נזכר. היה די יאמר וירד מצרימה ויחזיר אל שמו הנזכר ואין לומר כי על היות פרשה פתוחה בין פסוק לפסוק. לא סמך אל הקודם. כי פלא בראש פ' וירא שאומר וירא אליו ולא אמר אל אברם הוא כי סמך אל אברהם הנזכר בשלהי פרשת הקודמת ועוד אומרו ויהי כאשר הקריב. שראוי לדקדק ע"ד רז"ל (שמות פכ"ח) על ופרעה הקריב קרב לא נאמר וכו':

6אך אמנם למה שראה אברם שבלעדי חסדו אין העולם מתקיים. אמר בלבו אם אמרתי פה אשב גם בלא יבצר מליזון פה. אך איך אעשה הוותרנות וחסדים טובים. עם כל באי עולם לאלפים ולרבבות אם אין בר ולחם ומזון בארץ. ע"כ נועץ ללכת למקום שבע. יוכל לעשות חסדים טובים. הפך אלימלך שיצא מהארץ לבל עשות חסד. נמצא כיון לקיים העולם. וז"א ויהי רעב בארץ כו'. והוא בהזכיר מאמרם (ז"ל ברכות דף י"ג) על פ' כי אב המון גוים כו' בתחלה היית אב לבני מדינתך. עכשו אב המון של כל העולם. הנה פירשו כי שם אברם הוא היותו אברם לארצו שהיה אב להם. להאכילם ולהביאם תחת כנפי השכינה:

7ונבא אל הענין אומרו ויהי רעב בארץ שהוא אל כללות א"י באופן שכולם יבאו אליו ויעשה עמהם חסד. ולחם אין ע"כ וירד. למה שהוא אברם אב לבני מדינתו. מצרימה להאכילם ולהכשירם מה שעתה לא יוכל לעשות. וגם לא ירד להשתקע כ"א לגור שם וגם כי כבד וכו'. וע"כ ויהי כי הקריב. קרב לא נאמר כ"א הקריב. כי הקריב עמו אוכלוסים הנפש אשר עשו בחרן. ורבים מעמי הארץ המתיהדים ומתלוי' עמו. וע"כ מה שויאמר אל שרי אשתו היה הנה נא ידעתי כו' אמרי נא כו'. אך לא שב אחור. כי מי יכלכל כל העם הנלוים אליו לגמול חסד אתם. אם היה שב ממקום השובע. ואז ויאמר אל שרי אשתו. אל תאשימני שהבאתיך אל מקום מסוכן שיקחוך. כי הלא הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. כלו' שאילו ידעתי מקודם לא באתי הנה לכן והיה כי יראו אותך המצרים ביופי הגדול הזה ולא יעלה על לבם שאשה כמותיך עזבך אישך ביד זולתו כ"א מיד יאמרו אשתו זאת. ולא תאמר שאם יהרגו אותי. תתקוממי למסור עצמך למות עלי כי הלא ואותך יחיו ובשום פנים לא יכוך כי ירצו בהשתמש בך. לכן אל תאחרי מלומר אחותי את. עד שיתבעו המצרים במצרים בל יוכר כי תחבולה היא כי אם אמרי נא כלומר מעתה טרם בואנו שם. אמרי אחותי את לעיני כל שומע. באופן יהיה הדבר שגור מעתה בפי כל ולא יחשבוך למנכלת. והענין בשום לב אל או' וחיתה נפשי בגללך. אחר או' ייטב לי שהוא נוסף על החיים. אך הוא כי אמר אוי לי אם או' כי אשתי את. כי יסתכן גופי כי יהרגוני ואוי לי אם אומר אחותי. ואובד נפשי. שאהיה סבה לשכב אצלך להיות עמך פריצי גוים ואת בעולת בעל לכן עשה זאת איפה והנצלי. והוא כי הנה מהשתי צרות שלפנינו הא' שיהרגו אותי והב' שיקחו אותך. הנה זאת של הריגתי היא יותר ודאית ומוכנת מיד. וזהו והיה כי יראו אותך כו' מיד יאמרו אשתו זאת והרגו אותי. לכן אמרי נא אחותי את למען ייטב. שהוא לגופי על ידך שלא יהרגוני. כי אם אדרבה ייטיבו לו. ואז שתעשה הצלה הזה. מיד בזכות שהצלת גופי ממות. מובטח אני בה'. שלא יגעו בך באופן שלא אשחית נפשי על היותי סבת קחתם אותך. כ"א וחיתה נפשי שלא תמות נפשי בעה"ב על שאסבב קיחתך. כ"א שלא יגעו בך והוא בגללך שע"י הצילך גופי. תזכה להציל גם נפשי במה שלא יגעו בך. וז"א ייטב לי וכו' וחיתה נפשי וכו':

8והנה עדיין היה אפשר לומר למה תחשדם בשפיכות דמים יותר מבא"א. ע"כ אמר והיה שהוא ל' שמחה. והוא כי השמח שמחה גדולה על כל הון יקר אשר מצא. אם מיד יקחוהו ממנו יותר יתעצב וירגיש. מאשר יצטער בעליו טרם בא לידו. ועד"ז אמרו הנה והיה כי יראו אותך המצרים כלומר ישמחו הרבה כמוצאי מציאה גדולה מאד. וז"א והיה לשון שמחה. ואחר רוב שמחתם מיד יתנו אל לבם ואמרו אשתו זאת. כלומר והיא בעולת בעל ויתעצב מאד כי נפל כריסם בבירא. כי תהפך שמחתם לאבל. ובמר נפשם יהרגו אותי להשיב שמחתם בם. ועל כן ואותך יחיו. ועל פי דרכו כיון בל תאמר הלא טוב. הם שלא להזכיר אחותי את עד נראה גלוי דעתם אם רעה בלבבם. ולא שניתן פתחון פה בידם לתובעני באומרי אחותך אני. לז"א הנה כי כן היה אם היו נותנים פנאי אך והיה כי יראו וכו' מיד והרגו אותי. אך אמרי נא אחותי את לא תהפך לומר אחי הוא כי באומרת שהיא אחותו. עושה ממנו עיקר. ושהיא סמוכה אליו. למען ייטב לי כי אלי יבאו שאמהרנה להם. ולא תחושי האם ייטיב לי שאהיה מוכרח לתתך למו. ואמית ואשחית נפשי כי בה' בטחתי. כי וחיתה נפשי וכו' כי לא יגעו בך והוא מעין הקודם: