תורת משה - אלשיך, בראשית יב:ו
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 12:6
Open in the reader →1ויעבור אברם בארץ כו'. הודיענו כמה מעלות טובות לתורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכמה מתייחסת א"י לקיומה. כי שם בחר ה' לעסוק בה ולקיים מצותיה. כי היא מיוחדת לכך. כמפורש אצלנו פ' ראה על פסוק כי אתם עוברים את הירדן כו' ושמרתם לעשות את החוקים כו'. ונבא אל הענין. והוא כי שני דברים נתעתד אברהם לקבל בכניסתו לארץ. (א) מראה כאשר כתבנו למעלה כי לא נאמר וירא ה' אל אברם עד היותו בתוכה. (ב) לקבל מתנת הארץ אמר הנה ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. שהוא יותר מחצי שיעור כל אדמת הקדש מצפונה של א"י שנכנס משם עד שכם. ועכ"ז לא נראה אליו ה' ולא נתנה לו הארץ עד הגיעו לאלון מורה. הוא מקום מעותד לקבלת ישראל את התורה באלה ושבועה. כדבר שנאמר (שם) ונתת את הברכה על הר גריזים כו' הלא המה בעבר הירדן כו' אצל אלוני מורה. ואמר כי אז בהגיעו אל המקום ההוא עם היות קצת מניע' אל השראת הקדושה והשפע מרעת יושבי בה כי הלא והכנעני אז בארץ כי טמאים הם. וימלאו אותה גלולים בתועבותיהם עכ"ז נצטרפה זכות הארץ עם זכות התורה העתידה לקבל אותה זרע אברם. ששרתה עליו רוח ה' וירא אליו ה' וגם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. כי שם הוא מקום יחס אל מתנה זו. על התורה ועל העבודה אשר יקבלו שמת כי לכך ניתנה למו ועל מנת כן כנודע. והנה כנגד שתי מתנות טובות אשר ניתנו לו אז שם. אחת השגת מראה שוירא אליו ה'. עם היות המקום בלתי הוכן עדין על גלולי העמים אלילים שנית מתנת הארץ. ראה בחזיונו כי שם מקומות קרובים זה לזה. שבאחד מהם היו עתידים ישראל להבריח הקדושה ולשום שם טומאת ע"ג. שהוא הפך המתנה האחת. הוא בית אל. כי שם יתן ירבעם א' מעגליו. ובשני היו עתידים לעשות דבר המונע קבלת מתנת הארץ הוא העי. על מעל החרם אשר ימעול שם עכן. ע"כ עם שעיקר בנין המזבח היה על המראה בזכות הארץ חס ג"כ להגן מעתה בצד מה. בל יכביד הוא יתברך עונש העונות ההם לבל ימנע תיקון לירש הארץ. ע"כ נטה אהלה בין ב' המקומות. בית אל מים והעי מקדם. על דבר החרם בדבר עכן. ויבן שם מזבח כלומר שם בארץ ההיא למען תהיה נוחה ליכבש. ועל דבר בית אל. המעותד לקרא שם בשם ע"ג ע"כ הקדים ויקרא בשם ה' מעתה. ובזה יתכן לתת טעם למה היו טועים יותר ישראל אחר העגל אשר שם ירבעם בדן. מהאחר אשר שם בבית אל כי הועיל בצד מה לזה. קריאת שם אברם בשם ה'. עם שיש טעם זולת זה בספר הזוהר כי זכר ונקבה עשאם. ואת הנקבה נתן בדן. וע"כ היתה מושכת בטומאתה את העם יותר: