תורת משה - אלשיך, בראשית טו:ז

1ויאמר אליו כו'. ראוי לשים לב. כי הלא עם שלא היה נותן לו את הארץ. היתה הטבה הוציאו אותו מאור כשדים. ולמה תולה הדבר בנחלת הארץ. ועוד מה זו שאלה מאברהם במה אדע כו' וכי זו היא האמנתו בו יתב' ששואל במה אדע כו'. והנה יש מרז"ל (ב"ר פ' מ"ד) אומרים שעל כן גלו בניו למצרים. והוא קשה מאד כי לא קצף עליו ה' כ"א השיבו בנחת קחה לי כו' ועוד איך בקחתו עגלה כו' הודיע אליו כי ירשנה. ואם על שכרת עמו ברית. גם בזולת מקום זה כרת עמו ברית על הארץ. ועוד כי הלא מבלי בתר הבעלי חיים הללו היה יכול לכרות ברית. ולמה הוצרך כל זה. ועוד את הצפור שלא בתר למה לקחה. ועוד למה הודיענו שירד העיט על הפגרים. ושנשב בהם אברם. ועוד אומרו ויהי השמש לבא למה הודיענו הזמן. ועוד אומרו והנה חשכה כו'. כי הנה אמרו רז"ל (שם) שהם ארבע גליות שהראה לו. אימה זו בבל כמד"א ואמתני ותקיפא כו'. חשיכה זו מדי שהחשיך פניהם של ישראל בצומות. גדולה זו יון שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. נופלת עליו זו אדום. ואמרו ז"ל שאמר לו הקב"ה שיבחר לבניו גליות או גיהנם שהוא תנור עשן כו'. ולפ"ז קשה למה הפסיק בין הד' מלכיות לתנור עשן בגלית מצרים באומרו ידוע תדע וכו'. ועוד מהו כפל אומרו ידוע תדע. עוד איך יאמר שימי העבדות והענוי ארבע מאות שנה. ולא היו רק ר"י. ועוד החילו בל' יחיד גר יהיה זרעך. וצאתו בל' רבים ועבדים כו'. ועוד אומרו ואחרי כן יצאו ורכוש גדול. אם הוא שינצלו את מצרים ואמר זה לנחמת השעבוד. היתכן שבשביל ריוח מעות ישתעבדו ד' מאות שנה. והאם יסבול איש עבדות וענוי. כדי שיתנו לו מעות באחרונה. והלא טוב הוא החירות מכל ענוי בהון. ועוד כי ההון לקחו בני שלשים היוצאים ממצרים. ובמה ינוחמו דור א' ודור ב' אשר נשתעבדו ולא נהנו. ועד האם יחסר כסף וזהב לו יתב'. שיגלה את בנו בכורו ישראל על בצע כסף. ולא עוד אלא שיקראנו רכוש גדול כעושה עיקר מזהב וכסף. והמה הבל לפניו ית'. ועוד למה הודיעו פה שיבא אל אבותיו ועוד אומרו ויהי השמש באה כו' למה הידיענו שהשמש באה ועלטה היה. כשראה תנור עשן כו'. ועוד אומרו ביום ההוא כרת כו' כי אומרו ביום ההוא. הוא מיותר:

2אמנם הנה רצה הוא יתב' להחזיק לבו בירושת הארץ כי זאת היתה הפעם הראשונה. כי ענין זה קודם למאמר הכתוב למעלה ויעבור אברם בארץ וכו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וכו'. כי אז היה בן ע"ה שנה. ובמראה זו של בין הבתרים היה בן ע"ו כי מאז עד שנולד יצחק היו שלשים שנה. שע"כ נאמר ויהי בשלשים שנה וארבע מאות שנה כו'. והוא כי הנה ידענו מרז"ל (ב"ר פ' מ"ד) (עיין פרקי דר"א פ' כ"ו) כי כשהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש הוא אור כשדים. בא מיכאל ואמר אני אצילנו. וכן גבריאל ולא הניחם הוא יתב' עד שהציל הוא ית' בעצמו. ובזה יאמר אני ה' אשר הוצאתיך. אני בעצמי ולא מלאך. ולמה עשיתי לך כך. למה שרצוני לתת לך את הארץ הזאת שאין עליה שום מלאך זולת הקב"ה. ושיעור הכתוב אני ה' אשר הוצאתיך בעצמי. לכן תבטח שאתן לך ארץ המיוחדת לי. או יאמר כי רצה הקב"ה להראות את אברהם. איך בתחיית המתים ישוב אברהם ויירש את הארץ. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל (שם פ' מ"ה) על פסוק ואנכי עפר ואפר. שהוא אלו הרגני נמרוד לא הייתי עפר. אלו שרפני אמרפל לא הייתי אפר. הנה שהשוה את זו עם זו. ובזה יאמר הלא את עצמך נדרתי לתת את הארץ. שהוא אחר התחייה. אל תתמה על התחייה מהעפר כי גדולה היא מניעתי מן האש שלא ישרפך. ממניעתי מן העפר שאל יכלך. והנה אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים כאלו מהיותך אפר החייתיך. ובזה תבטח לתת לך את הארץ הזאת. לך בעצמה. מי שקיימך מהיותך אפר שלא בטבע. יקימך מהיות עפר. וזה אומר לתת לך שהוא לו לעצמו ואין זה רק אחר התחייה. וע"ז השיב ואמר במה אדע כי אירשנה. לו' הנה עם כשתתן אות לזרעי נמשך קיומה עד אחר התחייה מובטח אהיה בזה. אך במה אדע שביני וביני לא יאבדו ברום בחירתם באורך הזמן. ומה גם בין הגוים. באופן שתפסק מציאותם מהעולם. ומה גם בגליו' שנרמזו לו בענין המלכים כמדובר למעלה ויבטל ענין התחייה גם לי גם להם ולא אירשנה. ע"כ אמר לו אל תירא כי קחה לי עגלה וכו'. והוא מאמרם ז"ל (שם) וז"ל עגלה משולשת זו בבל שמעמדת שלשה. נבוכדנצר. אויל מרודך. ובלשאצר. ועז משולש זו מדי שמעמדת שלשה. כורש ודריוש ואחשורוש. ואיל משולש זו יון כו'. ותור וגוזל זו הרביעי והראה לו הוא ית' שכל הארבע גליות יתבתרו. ואת הצפור לא בתר כי לא יכלו. כמאמרם ז"ל חצי אכלה בם חצי כלים והם אינן כלים. ושמא תאמר הלא טוב היה לבטל הגליות ולא נצטרך תפלה ובקשה לינצל מהם. לזה אמר וירד העיט וכו' והוא מאמרם ז"ל וירד העיט וכו' הוא דוד. על הפגרים הם הגליות. וישב אותם אברם. ופירושו כי רצה דוד לכלות כל העו"ג. והשיבו אברהם שהוא במה שבירר לבניו את הגליות. במקום גיהנם. וע"כ מנע ה' את דוד מלבא בדמי'. ויתכן הוא מאמר דוד באומר ארדוף אויבי ואש גם וכי' כמפורש אצלנו במקומו. וזהו יהיה ענין הכתוב וירד העיט הוא דוד. על הפגרים מליפול ביד העיט הוא דוד. והוא כי ויהי השמש לבא וכו' כי שם לפניו הוא יתב' את הגליות. הם אימה וכו'. ואת גיהנם הוא תנור וכו' ובחר אברם הגליות ע"י כן הוה סיבה שלא נתנם השם ביד דוד. שאם יכלם איך ישתעבדו את ישראל. נמצא בזה כאלו ימנעו בידים. והענין כי הנה יש שני זמנים. אחד טרם זמן העתיד. שהוא זמן הדין הגדול המתייחס לנשף וערב יום. ועד הזמן ההוא. הוא בעוד יום. והנה אשרי מי שטרם יחשך היום ברוגז הדין. הוא נקי מפשעיו. ואין זה רק ע"י גלות. ואם אין גלות. נשארו אשמותם צרורות בשמלותם על שכמם. עד הדין ההוא לידון בגיהנם העתיד. וזהו מאמר הכתוב ויהי השמש לבא. רמז אל טרם יחשיך קודם סוף היום של דין הגדול. אז ותרדמה של נבואה נפלה על אברם. והנה אימה וכו' שהם ארבע גליות. שיברור שזה טוב להם. טרם יחשך ויצטרכו לדון בגיהנם העתיד. שהוא אחר בא השמש. ובהזכירו ביאת השמש. נרמז כי אז גיהנם הנקרא חשך. כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' י"ד) על חשך מצרים. ועיקר גיהנם הוא תנור עשן כו'. כדי שיברור ויהי כן ע"י מה שהפיס דעתו באומרו ידוע וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד. ואמר אחרי כן כי על ידי הבירור נמשך כי הגיהנם שהעביר לפניו ע"י מה שבירר את הגלות ישלוט במשעבדים. וזהו שרמז באומרו ויהי השמש באה ועלטה היה. רמז כי אז בזמן ההוא שכבר בא השמש ועלטת הדין באה אז והנה תנור עשן. הוא גיהנם העתיד אשר עבר לפניו. יהיה בין הגזרים האלה הם האומות. ולא על ישראל כי בירר לבניו השעבוד. ומה שהפסיק באומר ידוע תדע כו'. בין הוראות הגליות להוראת גיהנם. הלא הוא כי זה דרכו ית' לבלתי החליט הרע העתיד על דבר חפשיות הבחירה. כי אפשר יבחרו בטוב ויתבטל הרעה. ואלו לא יזכור רק ענין הצרה העתידה. יהיו מוכרחים במעשיהם. כי גם שאין הידיעה מכרחת. הדבור מכריח כמפורש אצלנו. ע"כ א"ל הוא ית' הנני שם לפניך ארבעה גליות כו' שתבחר בם. וא"ל הנה גם שעבוד זה אינו מחוייב. כי אפשר יהיה להם חירות משעבודיהם בטוב בחירתם. והוא כי הנה כתוב אצלנו בטעם גלות מצרים. כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל לתת להם התורה. אשר על ידה יהיו לכם חירות מהגליות אשר לינתן לישראל לא היה אפשר. אם לא שתפסק זוהמתן כאשר הארכנו במקומו. שעי"כ זכו ישראל להנבא פנים בפנים בהקיץ. לשמוע מפיו ית' תורה בסיני. והנה זוהמת נחש לא היה כח ליפסק אם לא באלף דור. כמשז"ל (ב"ר פ"א) דבר צוה לאלף דור זה תורה. אלא שהוא ית' חשב מחשבות. להתם חלאת הזוהמא ההיא בכ"ו דורות ע"י אופן לידת יצחק וגירותו וגירות יעקב. ואח"כ בכור הברזל במצרים. כמצרף כסף בתוך הכור עד הגו סגים מככף כמפורש פרשת תולדות וכן היה. כי נכנעת ותמרק הזוהמא. וכאשר נטהר והיה כסף צרוף יצא ממצרי' ואשר היה סיגי הזוהמה פירשו ומתו בימי החשך. ולא יצאו רק א' מה' או למ"ד מנ' או מחמש מאות או מחמשת אלפים. והיוצאים קנו מעלה גדולה וריווח עצום. כי הותכה זוהמתן עד גדר שבמעט ימים שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן לגמרי. ויוכלו לשמוע מפיו ית' תורה ככתוב אצלנו פרשת שמות. ואמרנו שהוא טעם לגלות מצרים:

3ונבא אל הענין. והוא כי בהראותו ית' את אברם ארבע גליות. ראה והנה לא יבצר מהתחמץ לב אברם בהחליט גזרת הגליות ומי יודע אם יבחרו בטוב ולמה יגלו. ע"כ אמר לו ידוע תדע כו' לומר כאשר אני מודיעך ענין הגליות. ג"כ תדע כי אפשר שלא יגלו כי הנה תדע ג"כ כי גר יהיה כו'. והוא כי בעוד שזרעך מועטין נזכרין בלשון יחיד שהוא בימי יצחק. ורוב ימי יעקב גר יהיה שיהיה לו גרות. אך לא שעבוד כ"א גרות בארץ לא להם. שהוא בא"י שעדיין איננה להם אך בהגיעם לכלל ריבוי. אז ועבדום וענו אותם שהוא אז במצרים. ובין הגרות והשעבוד הוא ד' מאות שנה. וגם את הגוי כו' ילקו כי דן אנכי. וטעם שאשעבדם הלא הוא כי הנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וריוח גדול שהוא סילוק זוהמת הנחש ע"י השעבוד. שיוכנו בו לקבל תורה ויהיה להם חרות על הלוחות חירות מגליות באופן כי ענין הגליות היא בספק. אך מה שהוא בודאי שלא תאונה רעה הוא בימיך. כי ואתה תבא אל אבותיך בשלום כו'. וגם אל תירא שמא יאבדו בתוך כור הברזל במצרים. כי הנה ודור רביעי ישובו הנה כו'. ומה שאמרתי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והוא בא"י. הוא כי לא שלם עון האמרי עד הנה וע"כ לא לבניך היא עד דור ד'. ולמאמרם ז"ל (ע"ש ברש"י) שאמרו תבא אל אבותיך בשלום נתבשר שיעשה תרח תשובה. תקבר בשיבה טובה שיעשה ישמעאל תשובה. יאמר מה שאמרתי שיגלו ד' מאות שנה. לא יעלה על רוחך כי מה שגר יהיה זרעך הוא כי לא יהיה זרע כשר. כי הלא אצ"ל מה שיקרא לך זרע. כ"א אפי' תרח שהנחתו עע"ג יעשה תשובה וכן ישמעאל. ומה שדור רביעי ישובו הנה בסוף הד' מאות שנה ולא ירשו ארץ מעתה. הוא כי לא שלם עון האמרי עד הנה. אך אין העיכוב מזרעך. וע"פ דרכו רמז באו' ישובו. עם היות שדור רביעי לא היו בא"י מעולם. אך רמז לו איכות קדושת זרעו. כי שורש נפשותם מארץ חיים. שלעומת א"י נמצאו אפי' הנולדים חוצה לה בבואם אליה כשבים אל מקום שממנה יצאו. וכמפורש אצלנו על פסוק (תהלים פ"ז) איש ואיש יולד שם וכענין האמור על פסוק לך לך מארצך כו'. כמ"ש ז"ל (נדרים ל"ב) כי בעון שאמר אברם במה אדע כו' גלו למצרים. ויהיה ענין הכתובים. כי זולת הגלות הנזכר גם בעון ידוע שאמרת במה אדע. תדע גלות אחד והוא כי גר כו' כמפורש למעלה. ואל תצר על מה שמשתעבדים בשבילך. כי ע"פ דרכם קוני' שיצאו ברכוש גדול שהוא פיסוק הזוהמא כדלעיל ועוד ארחם שעודך חי לא יהיה גרות ליצחק. כ"א ואתה תבא אל אבותיך כו' עם שהיה ע"ה שנה בימי יצחק. ועכ"ז מלידתו ימנו הת' שנה כי הלא ודור רביעי ישובו הנה. ואם היו נמנים מדור השבטים או מבניהם. שמהם היחל השעבוד לא ישובו דור רביעי. כי עוד ק"ץ שנה וגם קודם היו שבים אם לא כי לא שלם עון האמורי עד הנה. או יאמר אל תצטער על גלותם שאודיעך לא על הצרה ולא על שמא יאבדו שם ולא יזכו לרשת הארץ כי כאשר ידוע הגלות תדע הריוח. ופי' מה שאמרתי ידוע הוא כי גר כו' ומה שאמרתי תדע הוא כי ואחרי כן כו' שיוכנו לקבל תורה כמדובר למעלה. ואל תירא פן יאבדו שם ולא ירשו ארץ כי ודור רביעי ישובו הנה בודאי. וכהתימו ענין גלות מצרים נמשך אל מה שהראה לו ארבע גליות. סיים ענין כוונתו להראות לו גיהנם לאמר לו שיבחר כאשר ייטב לבניו. כאומר ויהי השמש לבא כו' וגמר באומר אשר עבר כו'. לומר כי בחר בשעבוד. שאשר עבר התנור עשן. היה בין הגזרים הם הגליות. ולא בישראל ומה שלא אמר עשן תנור כי אם תנור עשן פה הורה ענין כלו בעשן כלו. כי תנורם שכלים בו הוא עשן ולא אש ואחר שכלים כעשן התנור נותן בהם כח וחיות וחוזרים וכלים בלפיד אש וזהו כלו כעשן כלו: