תורת משה - אלשיך, בראשית יח:א

1וירא אליו ה' באלוני ממרא כו'. ראוי לשית לב אל אומר אליו ואת שמו לא הזכיר כי להיות פרשה פתוחה אין לסמוך אל הנזכר בקוד'. ועוד מה צורך לדעת היכן היה יושב ושהיה כחום היום. ועוד או' וירא שני פעמים. ועוד למה רץ לקראתם והם נצבים עליו. ועוד אם היה בלבו שהיו ערביים למה חרד עליהם את כל החרדה ההיא וישתחו ארצה ועוד כאשר רץ לקראתם וישתחו למה לא דבר להם כלום. ועוד אמר אל נא תעבור והל"ל אל נא תלך או אל נא תעלה. וגם אם שם זה הוא קדש שהוא הפירוש היותר צודק למה לא נאמר קודם לאומר וירץ לקראתם שהוצרך רש"י ז"ל לומר שנכתב הפך הסדר:

2אמנם בא להורת במה מעלות טובות מקנה המצוה בעוביה. כי תקדשנו ותזככנו עד יהיה כבריה חדשה. כנוסח ברכותינו אשר קדשנו במצותיו. כי ע"י מצותיו מתחדשים האברים העושים אותם. וע"כ הם רמ"ח מ"ע לעומת רמ"ח איברים ושס"ה מצות ל"ת כנגד שס"ה גידים. וכמאמרנו על פסוק (קהלת י"ב) את האלהים ירא ואת מצותיו שמור. שהוא את האלהים ירא מלעבור מצות ל"ת. ואת מצותיו שמור לקיים מ"ע כי זהו כללות כל האדם בין איברי' וגידים ליקדש. גם רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת. היא כללות כל האדם שהוא רמ"ח איברים ושס"ה גידים כמספרן. וזהו ענין מאמר תורתנו פה באו' וירא אליו ה'. לומר ראה והביטה המעלות אשר קנה אברהם ע"י המילה הנזכר כי הנה נתקדש איכותו על מה שהיה מתחלה בכמה דברים. א' כי וירא עליו ה'. והוא ענין מאמרם ז"ל על מה שמצינו פעם מזמור לדוד ופעם לדוד מזמור. ואמרו ע"ד פירושם על פסוק צדק לבבתי וילבישני. יש אדם נאה ללבושו ויש שלבושו נאה לו כו'. כך אמר איוב אני נאה לצדקה להתלבש בה והיא נאה להתלבש בי. כך לא בלבד המזמור נאה לדוד כ"א גם דוד נאה אל המזמור וע"כ נאמר ג"כ לדוד מזמור. עד"ז יאמר שקנה אברהם ע"י המילה. כי הנה עד שלא נמול אברהם לא נאמר רק ויאמר ה' אל אברם וירא ה' אל אברם היה דבר ה' אל אברם. כי ה' שנזכר תחלה הוא נאה אל אברם להתפאר ולהתנאות בו אברם אך לא היה הוא נאה לה' בעצם להתפאר כי ערל היה. כי ע"כ לא היה יכול לסבול השראת קדושת נבואה מבלי יפול. אך עתה שנימול אינו אמר וירא ה' אליו כ"א אליו ה'. כי הוא נאה לה' ע"ד לדוד מזמור. וז"א אליו כלומר אל הנימול הנזכר ולא אמר אל אברהם. בל יראה שה"א שניתוספה בו ליקרא אברהם גרמה לו. ע"כ לא הזכיר אברהם כי אם אליו שהוא אל הנמול הנזכר בסמוך. כי המילה עשתה זאת שנתקדשו כל אבריו לגמרי משא"כ אם היה נקרא אברהם ועודנו ערל. ועוד שנית. והיא כי והיא יושב פתח האהל משא"כ בתחלה שהיה נופל ולא יושב. ועוד שלישית והוא פתח האהל כי דרך הנביא להתבודד במקום שאין אנשים להשיג הנבואה. אך עתה ע"י זכות המצוה נראה אליו ה' פתח האהל מקום שנכנסים ויוצאים ואי אפשר להתבודד שם עוד רביעית והיא כחום היום והוא כי אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך צער. והנה אברהם היה מצטער הרבה שהיה מכה בו שרב ושמש ומה גם למ"ש ז"ל (ב"ר פ' מ"ח) שהוציא הקב"ה חמה מנרתקה ואין צער גדול מזה ועכ"ז לא נמנעה מנונו נבואה ויכול לסובלה עם היות כי המילה מתשת כח כל הגוף אף אין זה כ"א זכות המילה היא שעמד' לו כמדובר. וע"פ דרכנו נשית לב אל אומרם ז"ל שהקב"ה הוציא חמה מנרתקה. ומהם אמרו שנקב נקב מגיהנם והרתיח העולם. מהיכן יצא להם וגם אם הוא מפני שהחום יפה למכה למה היה מגהינם או חמה מנרתקה שהוא הגיהנם שלעתיד לבא המלהט הרשעים. כמ"ש ז"ל על פסוק הנה יום בא בוער כתנור והיה כו' וליהט אותם היום הבא. שהוא כי הקב"ה יוציא חמה מנרתקה ותלהט'. אך הנה הוקשה למו אומרו כחום היום. ולא אמר בחום היום ע"כ אמר שהוא כמו חום אותו היום הידוע. שאמר הנביא הנה יום בא לה' ולהט אותם היום הבא. ולמה עשה כן הוא ית' לאברהם אוהבו ומה גם לאו' שבא לבקרו. אך יתכן שהטעימו הקב"ה מעין העתיד והוא כי ארז"ל כי חמה מנרתקה שהוא גהינם העתיד היא תלהט רשעים ותרפא הצדיקים. וזהו הנה יום בא וכו' ולהט אותם היום הבא והיא תרפא הצדיקים. וזהו שסמוך וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכו'. ויתכן כי כן עשה הוא יתברך באברהם. שאותו היום הוציא חמה מנרתקה שמלהט רשעים היא מרפא וכו' ושיעור הכ' לפי זה והוא יושב פתח האהל בשובה ונתח. יען היה לו כחום אותו היום שמה ששורף את הרשעים ומרפא הצדיקים: עוד אמרו (שם) אמר ר' לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גהינם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה. ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם. מעביר את הערלה מעל גבי תנוקות שמחו עד שלא מלו ונתנה עליהן ומורידן לגיהנם כו'. והלא יקשה היכן נזכר בכתוב שיושב על פתח גהינם ולמה נרמז פה. וגם מה ענין מלת התינוקות ההם אצל זה. וגם מי מנה אלו ואלו שיהיו כל כך תנוקות בלא מלו כמכפר החוטאים ולא יותר מדאי:

3אך הוא מה שכתבנו כי הוקשה לו כ"ף של כחום. ע"כ פי' והלא יושב פתח האהל. ולמה הי' פתח האהל. הלא הוא כמו חום היום הוא היום הבא שהוא גהינם שלעתיד לבא. כי אז יושב בפתח גהינם להציל בניו מעתה עשה דוגמתו והוא שהתורה אומרת כי זה שהי' יושב פתח האהל. היה כמו מה שיהי' בחום גהינם העתיד. ולא יבצר כי זכות מעשהו עתה הוא מה שיועיל לו אז שיהי' מצטער פתח האהל בחולי שמחמת מילה. כי ע"י כן זוכה להציל כל בניו הנמולי' מגהינם. והנה במסכת עירובין מביא ענין זה שאברהם אינו מניח מהול כו'. ומסיים בה מעביר ערלת תינוקות כו'. ואפשר כי לא ייחדו בב"ר העון ההוא כ"א חטאו יותר מדאי. לכלול כל מטמאי מילתם בעריות ולא שבו. שבשר קודש יעברו מעליהם וזהו מעביר כו' שמביאן ה' ית' בגלגול ואינן מגיעין למילה כאלו חוזרת הערלה ראשונה למקומה ומבטל בה המילה. שמטמאה כשהי' לו. נמצא כי הן הם התנוקות אשר טמאו המילה בראשונה: