תורת משה - אלשיך, בראשית יח:ב

1וישא עיניו וירא כו'. לבא אל הענין נשית לב אל מאמרם ז"ל בב"ר סוף פ' הקודמת. וז"ל (פ' מ"ז) אמר אברהם עד שלא מלתי היו עוברים והשבים באים אצלי תאמר משמלתי אינם באים אצלי א"ל הקב"ה עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים אצלך. עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' כו' ע"כ:

2והנה ראוי להעיר מה ראה על ככה אברהם לטעון נגד מאמרו ית' מי שלא פצה את פיו באמור אליו ה' קח נא את בנך את יחידך כו' לאמר לו הלא אתה אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע. איך בציווי זה בקש טענה ליפטר. וגם מה לו ולעוברים ושבים ערביים ערלים נגד צווי ית' ועוד תשובתו ית' עכשיו אני בכבודי בא כו'. האם לו יונח שלא היה בא ונגלה עליו. היה הדין עם אברהם לעבור ציוויו ית'. וגם נשים לב אל אומרו בכבודי כי מי לא ידע כי בכבודו בא. וגם איך למד זה מאומרו וירא כו' שאומר הה"ד וירא כו'. אך לזה נקדים כי הנה ידענו כי על שלשה דברים העולם עומד על התורה כו' וארז"ל בשמות רבה (פ"א) כי משנברא העולם עד מתן תורה היה העולם עומד על עמוד א' שהוא גמילות חסדים הוא של אברהם והוא כמ"ש ז"ל שהיה כמריש שבאמצע הקורה. שסובל קורות שמכאן ומכאן. כך הדורות שלפניו ושל אחריו היו סמוכים עליו:

3ונבא אל הענין והוא כי בעל המאמר הוקשה לו אומרו וירא אליו ולא אמר אל אברהם. ע"כ אמר כי עברו דברים בין אברהם ובינו ית'. כי אברהם בענותנותו היה חש יותר על קיום העולם מהנוגע אל עצמו. ע"כ על אומרו ית' קח נא את בנך כו' לא דבר מאומה. אך על ענין המילה להיותה דבר זר בעיני ההמוץ באומרם היתכן ברא אלהים אדם שיחשוב לבעל מום. עד החסיר מאשר ברא יאלהים לשיהיה שלם. והיא תמיהת טורנוסרופום מעשה הקב"ה נאים או מעשה בני אדם נאים כו'. ע"כ אמר אברהם הנה אין העולם מתקיים אלא ע"י גמילות חסדים שאני עושה והנה ע"י מצוה זו יתבטל. וכי תאמר משמלתי יהי' באי' וא"כ איך אעשה הגמילות חסדים. ולמה לא תדחה מצוה א' מפני מה שמקיים העולם אז השיב לו הוא ית' ואמר שעד שלא מלתה כו'. לומר הנה גדול יהיה כחך ע"י המילה לקיים העולם מעתה כי הלא עד כה היו ערלים אשר השכינה רחוק מהם כנודע. ועם כל זה על ידם שהיית גומל להם חסד הי' העולם מתקיים. כי גם שלא היתה שכינה שורה בעולם. לא יבצר שזכות הגמילות חסדים היה משפיע שפע לקיימו. כ"ש עכשיו שע"י המילה תשרה עליך שכינה שתהי' ממש מרכבה אליה. ולא עוד אלא שיבחר בך מבמלאכי מרכבתו שיניח אותם ויעשה מרכבה ממך. נמצא יהי' זה העולם כעולם המלאכים. ואיך לא יתקיים העולם אז יותר. וז"א אני בכבודי בא כלו' בד' מחנות מרכבתי בא ומניח אותם ונגלה עליך. כלומר עליך ממש כי אעשה מרכבה ממך כמפירש כל מאמר זה נמעלה בפ' ציווי המילה. וכן הי' כי בא במלאכי מרכבתו ונתרא' עליו ממש. ואת מלאכי מרכבתו הלביש כאנשים. ויציבם לפני אברהם שיגמול להם חסדי וע"כ היטיב אשר דבר אל נא תעבור מעל עבדיך שהוא מהיותו ית' עליו ממש כאשר יבא בס"ד. ואמר הה"ד וירא אליו ה' כו' והוא לו' כי בזה יתיישב אומרו אליו. שהוא אל הנימול שהענין הי' בזכות המילה כמדו' למעל'. וגם בזה יתיישב שלא מצינו דבר אליו דבר אך אין זה כ"א להודיע מציאות המראה. שהיתה ביתר שאת על הקודמת להניח מרכבת מלאכיו לעשות מרכבה ממנו:

4ובזה נבא אל ענין הכתובים אמר הנה עוד קנה מעלה חמישית והיא כי ע"י מילה זכה כי בא הוא ית' במרכבת מלאכיו. והניחם ועשה מרכב' מאברהם. וזהו וישא עיניו וירא כי נשא עיניו למעלה מעצמי. וירא בשכינה על ראשו שעשה מרכב' ממנו. והנה שלשה אנשים נצבים עליו כלומר שלא ראה אותם באים מרחוק ומתקרבים עד גשתם אליו. כדרכן שלבני אדם כ"א והנה כו' נצבים עליו כי אחר שוישא עיניו למעלה וירא בשכינה וכשבא מיד להביט למטה. והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא היותם נצבים לפניו כהרף עין. והוא כי הוא ית' בעשותו מרכבה מאברהם הוריד מלאכי מרכבתו מיכאל גבריאל רפאל. והציבם לפניו. מלובשים כאנשים למען זכות את אברהם להסעידם. הנה אברהם בשתי ראיות אלו שראה ראה עצמו במבוכה גדולה. והיא כי הלא אמרו רז"ל (ב"ר מ"ח) שפתח אהלו היה לפני אורח הדרך. ובראותו כי לא ראה אותם באים בדרך ומתקרבים כי אם נצבים לפניו כנופלים מן השמים כאשר הי'. וע"כ לא יבצר מלעלות על לב אברהם אולי מלאכים הם. ומה גם לרז"ל (שם) שאמרו כי אמר וסעדו לבכם ולא לבבכם כד"א ולחם לבב אנוש יסעד. על שהמלאכים אין להם אלא לב א' באופן שלא יבצר לפחות מלהסתפק אם מלאכים המה. או בני אדם קלי המרוץ מאד שעל ספק זה לא אמר לבבכם ומה שהי' נדון בקרבו אולי מלאכים היו. כי ע"כ לא ראם באים בדרך. כ"א נצבים לפניו כרגע והיו בדמות אנשים מלובשים גשמיות. הוא כי האלהים עשה למען יקיים בהם מצות גמילות חסדים שיתן לפניהם ויאכלו. או אפשר כי אנשים הם קלי מרוץ כי טרם ירגיש אותם מרחוק ראם נצבים עליו. ע"כ אמר הנה שתי מעלות טובות זכיתי עתה א' היותי מרכבה אל השכינה. שנית מצות גמילות חסדים אם אטפל במצות ג"ח אולי השכינה תסתלק מעלי. ואם אמרתי לפניו ית' שאל נא יעבור ויעזוב אותי. אולי אצטרך להאריך בתפלה ובין כך ובין כך יסתלקו האנשים כי גם אם הם אנשים. כאשר קלו מנשרים לבא יקלו להסתלק ואוי לי אם או' להם תחלה המתינו לי עד דברי בו ית'. כי כן לא יעשה להתחיל לדבר בם טרם אדבר עמו ית' כי הוא מיעוט דרך ארץ. ע"כ לתקן את הכל עשה בחכמה ולא דבר אתם דבר. רק רמז להם שהי' חפץ לדבר בם כדי שיתעכבו. וע"כ וירץ לקראתם עם היותו קרוב מפתח האהל למען יבינו כי חושק לדבר בם וזה הוא אם אנשים הם. ואם הם מלאכים ע"כ וישתחו ארצה ועי"כ בטח לבו שימתינו לו ולא יסעו בעוד ידבר עמו ית'. כי המה יכירו כי חפצו בם ולא ישקוט עד ידבר אתם. ואז דבר אתו ית' ואמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך על מלאכי מרכבותך והוא שאם מלאכי' הם. יסתלקו להיות מרכבה אל השכינה וימנע ממנו מצות ג"ח. וגם היות מרכב' אל השכינה. ואם אנשים הם לבל יחסר ממנו היותו מרכבה אל השכינה בעוד שתתעסק בגמילות חסדים. ומה גם לרז"ל שאמרו כי ע"י ג"ח זה זכו בניו במדבר ובארץ ולעתיד. למתנות גדולות עד מאד: