תורת משה - אלשיך, בראשית יח:ט

1ויאמרו אליו. כי הנה שאלתם איה שרה נראה לבלי צורך וגם מיעט דרך ארץ לשאול האורחים איה האשה. וגם למה יחסו הבשורה אל שרה ולא אל אברהם. ועוד כי גם ה' בישרו ששרה תלד. באו' וגם נתתי ממנה לך בן וגו' ומה צורך בשורה זו עתה. ועוד היפלא מהמלאכים שהיתה באהל שישאלו איה שרה. עד שהוצרכו רז"ל (יבמות דף ע"ז) לומר לחבבה על בעלה. או לתת לה כוס של ברכה:

2ועוד למה כפל באו' שוב אשוב וגם מה ענין או' והוא אחריו. ומה צורך הודעה זו:

3אמנם הנה ארז"ל כי למה לא הובא לפניהם לחם מפני ששרה פירסה נדה כשהיתה לשה ונטמאת העיסה. והנה לא יבצר תצר לה מדאגה מדבר אשר לא זכתה להעשות מצוה זו ממעשה ידיה. אולי לא הגונה היא. ע"כ להורות כי נהפוך הוא כי אדרבה. פקד אותה ה' מאז התחילה במצוה. והיה הדם ההוא לאות כי החזירה יתב' לנערותה לתת לה הריון. וע"כ שאלו איה שרה אשתך. כלומר הלא אכלנו מאשר עשית ולא מאשר עשתה היא אל תהרהר אחריה. כי הלא אדרבה היא הזוכה ואליה הבשורה כי ראויה היא. כי הלא איה שרה אשתך. והוא כדי שיענה ויאמר הנה באהל. כלומר צנועה בירכתי ביתה. לענות אחריו ולומר שוב אשוב וגו' והנה בן לשרה כי בזכות צניעותה ראויה לבנים כמשז"ל על פ' (תהילים קכ״ח:ג׳) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. אימתי אשתך כגפן פוריה כשהי' בירכתי ביתך. ויאמר שוב אשוב אליך הנה בזה היחל לגלות כי מלאך ממלאכי המרכבה הוא. בכפל אומרו שוב אשוב. והוא כי הנה הבאים אז אל אברהם. היו שכינה ושלשה מלאכים. ועל השכינה אמר שוב. ועל ידה אשוב כי אין שכינה בלי מלאכי המרכבה כי בלידת יצחק אין ספק תבא השכינה שמה כענין בלידת מרע"ה ותרא אותו כי טוב הוא. שנתמלא הבית אורה מזיו השכינה. וכן היה כי הוא ית' אמר אליו למועד אשוב אליך וגו' ושרה שומעת פתח האוהל. וש"ת איה צניעותה בירכתי ביתה אם היא בפתח לפני האורחים. לז"א והוא אחריו כי אברהם הוא אחריו של המלאך הדובר בו. נמצא אברהם מפסיק בין אחורי המלאך ובין הפתח ששרה שם. שאל"כ היתה פנימה: