תורת משה - אלשיך, בראשית ב:ט

1ויצמח ה' אלהים כו'. הן אמת כי לפי השכל אנושי הלא כמו זר נחשב. יהיו בג"ע אילנות ופרחים כגנות ופרדסי' אשר בארץ המה. כי הלא עיקר גדול לנו כי שכר מצות רוחני הוא באמת. אך מצינו לרז"ל (ב"ר פ' נ"ג) מקבלי האמת והצדק האומרים על והנה עלה זית טרף בפיה. שהביאתה מג"ע. וכן בגפן שנטע נח ארז"ל שהוציא הזמורה מג"ע. שיורו באצבע כי אילנות ממש יש שם. ולולא מאמריהם היה אפשר לתת צורה אל מקראי התורה האלה. אך לעומת זה העיקר הידוע. כי אין האושר גשמי חלילה:

2אמנם אומר כי הנה כאשר העה"ז השפל. יש עולם למעלה ממנו אשר זה דוגמתו כאשר כתבנו למעלה כמאמרם ז"ל. באמר היה מביט בתורה ובורא את העולם. שהוא כי טרם יברא העולם כל סיפור הבריאה עד סוף יום הששי היה פירושו על האצילות העליון ואחרי כן דוגמת כל מה שלמעלה נעשה למטה והוא פשט הכתובים וזהו מביט בתורה ובורא את העולם:

3והנה אין ספק כי גם שהאחד דוגמת שלעומתו לא ישתוו באיכות. כי התחתון גשמי. והגבוה ממנו עולה באיכות עד תכלית הרוחניות ועל הדרך הזה יש ג"ע בעה"ז. ויש לעומתו גבוה הימנו וגבוה מעל גבוה לפי מספר העולמות שהם אבי"ע ליודעי חן. ואין ספק כי אין דומה איכות גדר רוחניות התחתון עם שלמעלה הימנו ועד"ז עד מעלה מעלה. אמנם לא יבצר מהיות דוגמת זה מזה וכל מיני קדושות ואורות אשר ליותר עליון משתלשלים באשר למטה הימנו בגדר התלבשות ועביות מהמגדר העליון. וההיקש בזה עד התחתון. באופן שהתחתון כסולם מוצב ארצה וראשו עולה מעלה מעלה. על כן כאשר למלאכי עליון אשר רוחניי' וקדושים הם באמת. לא יבצר מהם בבואם אל העולם השפל. מהתלבש מלבוש מעין העה"ז ויתראו במראה גבר. כאשר באברהם כאומרו והנה שלשה אנשים כו' וכן בלוט. והן אמת כי לא יבצר מהיותם רוחניים בעצם גם בעודם בארץ הלזו. כ"א שאיכות העולם מקנה בם התלבשות. כן הדבר הזה כי גם שכל אורות ג"ע הארץ רוחניים בעצם המה. למה שהם בעה"ז יתלבשו מעין עולם השפל ויראו כאילנות בעלי גשם. אך כמקרה המלאכים גם הם יקרם. שבהתלבשם לא יבצר מהם רוחניותם העצמיי. אמנם יהי להם כן עודם במקומם. אך לו יצוייר יביאו ענף או זמורה מג"ע חוצה כאשר בהיותם במקומם מתלבשים מלבוש גשמי על השתנות גדר מקומם. כן בצאתם משם חוצה יתעבה איכות הבד או ענף עד יהיה כאחד מאילנות העה"ז הגשמיים בעצם. כי גם שהכל בעה"ז אינו דומה איכות אויר ג"ע אל שאר העולם. וכעלה זית של היונה וזמורת נח למ"ד. וז"א אח"כ ונהר יוצא מעדן להשקות כו' ומשם יפרד והיה לד' ראשים. כי היתכן שהגן משקה אותו במי נהר כאלה אשר בארץ המה. ומה גם כי שפע עדן גן המשקה אותו מלמעלה הוא. ועוד אומרו והיה לארבעה ראשים כי היה ראוי יאמר והיה לארבעה נהרות. וראש אחד להם למעלה. אך הנה אין ספק כי בג"ע איכות מימי הנהר יוצא מעדן. אינם כי אם בעלי איכות רוחני בלי ספק. אלא שאחר צאתם משם יפרד באיכות ויצא חוץ מג"ע. וזהו והיה לד' ראשים. כי למה שמשתנה איכות המים להיותם גשמיים. אין מתחברים עם ראשיהם שבג"ע ליקרא ראש להם. כ"א עתה נעשים להם ראשים מחדש. כאלו מעתה מתחילים. והוא זה מעין מאמר רז"ל בב"ר (פ"ד) בפסוק יהי רקיע כו' שכל העולם היה מים במים. וגלה הקב"ה טיפה האמצעית וממנה נעשה הרקיע. ונמצאו חצי המים מעל לרקיע וחצי למטה. ואין ספק שהמים שמעל לרקיע אינם כמים הנשארים למטה רק רוחניים לפי מקומם. כן הדבר הזה:

4ונחזור אל הענין. כי הנה כל מיני אורות ותפנוקי עדן העליון הנם בתחתון. כ"א שהם מלובשין כמדובר. והנה אין ספק כי תרי"ג מצות. הן תרי"ג שרשי אורות רמות ונשאות מעלה מעלה. ושורש התורה אשר ממנה יסתעפו כולן היא העיקר. והמצות אליה כאור עצום ורב. וממנה יתפשטו אורות דקים ועבים סביבותיה. וכאשר לא ידמה המקבל אור מאחד מהאורות המסתעפים מן הגדול. אל המקבל מהגדול עצמו המאיר לכלם. כי גדול יהיה כבודו ואורו במאוד מאד. כן הדבר הזה כי הנה כל עושה מצוה יאיר לנפשו בא' מהאורות המסתעפות בתורה. אך לא יערוך עם העוסק בתורה ממש. שמתדבק באור הגדול המאיר לכלם. ועל כן אמר ותלמוד תורה כגגד כלם. והנה התרי"ג אורות הנז' מלבד אור התורה הגדול. ישנן בגן העליון שבעולם העליון. ודוגמתן משתלשלים בשל למטה ממנו. ודוגמתן בארציי. והנה מיני אילנות אשר בג"ע הארץ. הנם אורות המצות כל מין ומין מעין כל מצוה. אלא שמכל מין. יש עד אין מספר ליהנות בהן כל הנפשות העושות מצות ה'. כל א' לפי בחינת שרשה. נמצא ע"פ הדברים האלה כי לפי רוב עשות האדם מצות ועוסק בתורה. יצמיח ויפריח אילנות ג"ע הארץ ויעדן אותם. כי הלא ע"י המצות אשר יעשה. ישפיע אור שפע מלמעלה מאורות שרשי המצות. וישתלשל באורות שבג"ע העליון. ומהם אל של ג"ע של מטה הם האילנות. ומצמיחים ומפריחים ומתעדנים להיות בהם הנפשות העושות. וז"א למטה ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. וארז"ל לעבדה אלו מצות עשה. ולשמרה אלו מצות ל"ת. שהוא אצלי כי ע"י עשותו מצות עשה. היא כעובדה ומצמיחה. כי משקה אור מהאור העליון עד בלי די. לכל עצי עדן המתייחסי' אל המצות שקיים. ולשמרה אלו מצות ל"ת שבהשמר מעבור מצות ל"ת. שומר כל אורות הקדושה אשר בגן המתייחסים אל נפשו. מלהתערב זר הוא כח טומאה. וז"א ויצמח ה' אלהים מן האדמה כו' כי הנה אומרו מן האדמה הוא מיותר. ועוד כי מן האדמה סתם משמעו על הארץ הלזו כד"א עפר מן האדמה שהיא מחוץ לג"ע שהוא מהר המוריה ממקום כפרתו. וכן אומרו ונחמד למראה וטוב למאכל. וכן ועץ החיים בתוך הגן. אומרו בתוך הגן הוא מיותר. ואם הוא לומר שהוא באמצעי מה יתן ומה יוסיף להודיע שהוא באמצע. וכן אומרו ועץ הדעת כו' מה ענינו לפי הפשט. אך אחרי אומרו כי נטע הוא ית' את הגן. אמר מהיכן הוא ית' מצמיחן. הלא הוא מן האדמה. וזהו ויצמח ה' אלהים מן האדמה. שהוא מן האדמה הזאת תצמיח ותפריח. כי ע"י תורה ומצות שיעשה האדם באדמה. יצמחו וישבעו עצי ה'. והוא אשר כתבנו כי ע"י מצות ה' אשר יעשה האדם. יצמחו כל עצי עדן מאור השפע אשר יורק עליהם מג"ע של מעלה. אשר שם אורות שרשי המצות. וסיפר איך יש בהם כל עץ נחמד למראה. וטוב למאכל. זהו מה שכתבנו כי כל עצי עדן הם אורות של מיני המצות. והנה יש במצות ב' סוגים. א' המשפטים וכל המצות הקרובים אל הדעת. ויש חקים כי אין האדם רואה בהם טעם. רק שיודע כי ודאי הנאה נפשיית יש בהם. ועל הסוג הא' אמר כל עץ נחמד למראה. של כל מראה עיני האדם יראה נחמד. ועל סוד החקים אמר וטוב למאכל. ועל אשר כתבנו כי כל המצות הן אורות מסתעפות ומתפשטות מסביבות התורה והיא גזע אור לכולם. אמר ועץ החיים בתוך הגן. היא התורה באמצע הגן. וכל יתר המצות סביבותיו. כי ממנו יהיו ויקראהו עץ החיים למה כי לכל מצוה ומצוה יש אור ותענוג. וגם חיים מפאת היותן אחוזות בתורה. אך התורה עצמה היא חיים מצד עצמה. כי עץ חיים היא למחזיקים בה. וזה מאמר הכתוב שאומרת התורה כי מוצאי מצא חיים כו':

5והנה בעץ הדעת טוב ורע יש רמז. וע"פ הפשט נאמר ע"פ האמור כי יש גם שם אילן שכח קדושה וטוב. מעורב עם כח חצוני טמא. והאוחז בו נותן כח בחצוניות. ומשפיע בו טומאה ופוגם את הקדושה ע"י מעשה הרע אשר יעשה. ומאומרו עץ הדעת טוב ורע. ולא אמר עץ טוב ורע. אחשוב אל ההולך בשרירות לבו לדעת לפי שכלו את הטוב ואת הרע. ולא יסמוך על אביו שבשמים אשר הורה לנו את הטוב. והרחיקנו מן הרע. גם שלא יושג הדבור אצלנו. וזה רמזה לנו תורתנו הקדושה בפסוק זה הדרך ישרה שיבור לו האדם. הלא הוא שידבק בטוהר לבו במצות ה'. ותורה צוה לנו משה. ובאמונתו יחיה. כי היא תורת אמת באמת. ולא יפנה לבו לו' אחפש ואחקור בשום שכל והבין. ע"י החקירות לדעת הטוב והרע. ובמאזני שכלי אשקלה. ואבור אוכל דת האמת. מתוך פסולות אמונות ילדי נכרים:

6והנה איש כזה יערה למות נפשו וירד אבל שאולה. כי רבים חללים הפילה החקירה שכלית והיא החכמה חצונית. כי אוי מי יחיה בשומו. אל החכמה זו פני שכלו. כי איזו הדרך תשיג בינת אדם חרש מחרשי אדמה. כבשי דרחמנא אשר לא ישיגוהו מלאכי אלהים משוללי חומר. ואומרים איה כבוד מלכותו. ואיך חדוש עולם אשר בחכמתו הבלתי נפרדת. מאיכותו יסד ארץ.. ובתבונתו נטה שמים. ישיגנו שכל איש האדמה. להבל דמה. וטוב לגבר כי יעסוק במצות ה' ובתורתו לתומו. ולא ישית לבו לדעת הטוב והרע לפי שכלו. וזה מאמר הכ' ויצמח כו' כל עץ נחמד למראה כו' שהם שני סוגי מצות שכתבנו. וגם ועץ החיים היא התורה. כלומר הנה לך חמדת מראה וטוב מאכל בהנאה. ומה לך עוד. והנה לעומת זה עץ הדעת טוב ורע. שהוא הצומח ע"י איש שמתעסק לדעת טוב ורע. לברר בשכלו וע"פ חקירתו. וע"ז הזהירו ית' את אדם. מכל עץ הגן אכול בעה"ז. תאכל בעה"ב. או אכול במחשבה וכונה. תאכל במעשה. ועז"א אך מעץ הדעת כו' לא תאכל אפילו במחשבה. כי הלא תטעה ולא תדע לצאת בשלום. כי שם חלקת כח השטן המפתה ספון. ויתא ראשי עם אבלים שאולה. וזהו כי ביום אכלך ממנו מות בעה"ז. תמות בעה"ב. ולא יבצר ממך מהדבק בידך מאומה מן החרם ההוא. וכן היה לו. כי הציץ ומת. לולא שבת הגין עליו. היה יום המות ביום הולדו וזה מאמרם ז"ל (סנהדרין פ"ד) אדם הראשון מין היה. וכן אמרו (ב"ר פי"ט) כי חוה סחטה ענבים והשקתו כי הוא כי סחטה הדברים עד תמצית החקירה. עד שנשתכר ונתבלבלת דעתו. וקרה לו כמי שהציץ ונפגע. וע"כ בשובו בתשובה לתקן עוותתו. הקריב קרבן בקרן אחד במצחו והוא כי למה שפגם בשלילת אחדות ונעשה מין כמי שקוצץ ח"ו. ע"כ בבואו לתקן ושב אל אמונת הייחוד. הביא קרבן המורה על אחדות והוא כי הקרן משל אל המלכות כמפורש בחלומות דניאל והודה בשובו כי המלכות א' הוא. ועוד לנו למעלה דרך אחרת במאמר ההוא ועל השמר מכל החכמה חצונית ההיא. הזהיר שלמה בחכמתו ככתוב אצלנו (משלי ה׳:ג׳) באומרו נפת תטופנה כו' לומר השמר פן ואל תתפתה בחכמת המחקר של הזרה כי הלא תתפתה כי תראה מתק אמריה בחקירות שכליות כנופת הנוטף דבש ויעלה על לבה כי יקרך כאוכל נופת שמדי אכלו דבשו. ימצא בטובו שעוה בעלת דבקות. וכן תחשוב ידבק בידך מתוכה איזה דבר ממשיי שתדבק בו ולא תמצא דבר מתדבק כי אם וחלק משמן חכה שאין בו דבר ממשות ידבקו בך. ושמא תאמר כי בראותך כי הבל היא תגעל בה. הנה אחריתה מרה כי סופה להשאיר בך מרורות סברות. אשר לא כתורת ה' ומי יתן והיה מרירות קל שבהדיח פיך יוסר. כ"א הוא כלענה שלא יבצר אחר רוב ההדחות מהשאר מרירות מה. כי גם שתרבה בישיבת תורת ה' תמימה להדיח את צואת הזרה. לא יבצר מהשאר סברה זרה בצד מה. וש"ת הלא היא מלאה חידודים. ולטעום מחידודה קודם לליבונה עד שלא תשרפני אפרוש שלא אכוין רק לחבת החידוד. לז"א חדה בטעם רביע כמגביה קול ואומר מה שהיא חדה שע"כ תבחרנה ותחפוץ בה הלא חידודים הוא לך כחרב פפיות החותך בפה האחד את גופך. ובשני את הנפש ואצ"ל הסכמת חכמיה אחר החקירה שהם דעות רעות וכוזבות. כ"א אפילו התחלותי' כי הנה רגליה הם שתי רגלי הנחות ההיקש להוציא התולד' והנפקותא הם יורדות מות כי הם הנחות שקריות והפך דת האמת וא"כ ודאי שצעדיה היוצאים מרגליה הם התולדות. שאת שאול יתמוכו שכ"כ הן רעות שלו יונח היה שאול מתבטל להעדר חוטאים. עון המאמין בתולדות אלו מספיקין לתמוך את שאול בל ימוט כי באלה שמן חלקו כי גדול עונם מנשוא וכל שאול יצטרך להתקיים בשבילם. וראה כי רעתך רבה כי הלא ירא אני פן יהיו שני הדברים שקולים בעיניך תורת ה' וכפירת הזרה. ותבא לפלס בפלס שכלך לדעת איזו היא האמת. או זו או זו. וזהו אורח חיים היא התורה פן תפלס איזה היא אמת ואין לך רעה גדולה מזו חלילה. ומי יתן והי' לך דעת להכריע האמת והחרשתי:

7אך מה תעשה כי הנה נעו מעגלותיה. כי אין מבא לשכל אנושי לעמוד על עמקי עניינה. נמצא שלא תדע להכריע לצד האמת ותשאר נבוך או תטה אל הזרה ותאבד לכן ועתה בנים כו' כמפורש אצלנו במקומו בס"ד:

8ונחזור אל הענין כי הזהירה תורה את האדם בל ילך אחר החקירה פן יאבד ולא עשתה כן רק סחטה ענבים ונתנה לו כאשר פירשנו. כי סחטה הדברים ע"פ חקירת שכלה ונתנה לו וזה יהיה דעת האומר גפן היה:

9והנה יש גם דעות אחרות (ברכות דף מ') יש אומרים תאנה היתה ויש אומרים אתרוג. ויש אומרים חטה אפשר שהאומר אתרוג שדומה ללב דעתו שבלבו חטא בלבד והאומר חטה הוא שגם חטא בשפתיו ודומה לחטה שיש לה מעין חיתוך לארכה. מעין חיתוך שבין שתי השפתים. והאומר תאנה הוא שגם במעשה חטא. והוא שמשך בערלתו. כמשז"ל ונמשל לתאנה כמ"ש ז"ל באברהם בב"ר פר' מילה (פ' מ"ו) א"ר יודן א"ל הקב"ה מה תאנה אין בה פסולת אלא עוקצה כך אתה אין בך פסולת אלא הערלה כו' הנה משלו משל הערלה אל התאנה: