תורת משה - אלשיך, בראשית כא:א
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 21:1
Open in the reader →1וה' פקד וגו'. ראוי לשים לב אל ההערות הראויות להעיר. (א) וי"ו של וה' שהיא מיותרת. ואם הוא כענין כלל שבידנו לרז"ל שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. יקשה כי הלא ארז"ל על פסוק ה' נתן וה' לקח. מלך כשהוא פועל דין אינו נוטל עצה כשהוא נותן מתנות אינו נותן עד שמתייעץ עם שריו. אבל הקב"ה כשהוא מטיב אינו עושה ב"ד להמלך בו אך כשהוא מלקה אז נמלך בבית דינו. וזש"ה ה' נתן אך כשלקח וה' הוא ובית דינו נמנו וזהו וה' לקח. ולפ"ז קשה כי הלא אין הטבה כמעט גדולה מזו כי ה' פקד לשרה. ויראה כי נמלך בבית דינו באמור ה'. (ב) למה כפל פקד וגו'. ויעש וגו'. ולמה נכנס בפקיד' ויצא בעשיה ונכנס באמירה ויצא בדבור. (ג) אומרו ותהר וגו' בן לזקניו מי לא ידע כי לזקוניו היה. ועוד שהי' ראוי שיאמר לזקוניהם. (ד) אומרו למועד וגו' מה צורך להודיענו זה. האם היה עולה על לב יעביר המועד אשר דבר אלהים. (ה) באומרו את שם בנו הנולד לו וגו' כי אומרו הנולד לו ואומרו אשר ילדה לו שרה מיותר. (ו) כי אחרי אומרו וימל אברהם וגו' בן שמונת ימים אומר ואברהם בן מאת שנה בהולד לו וגו'. ומהראוי הי' שיקדים זמן הלידה אל המילה שהיתה לשמנה ימים אחרי כן. (ז) אומרו ותאמר שרה צחוק וגו' אם הכוונה הוא שע"כ קוראתו יצחק הי' ראוי לאו' טרם יאמר כי אברהם קראו יצחק וגם לייחס הקריאה אליה כאשר בלאה שקראה שם לבניה על הנוגע אליה. (ח) אומרו ותאמר שרה פעם שנית מבלי היות דברי זולתי בנתים. (ט) אומרו מי ימלל וגו'. שאם הוא ל' דבור מה זו תמיהה על אברהם מעל עצמה. הלא האיש אינו מזקין כמאמרם ז"ל. (י) כי מן הראוי יאמר מי מלל לאברהם כי ילדתי בנים. אך ענין הנקת בנים אינו מהענין. (יא) למה עשתה עיקר הנס מהנוגע אל אברהם ולא מהנוגע אליה. ומה גם כי עקרה וזקנה היתה. ואפילו עקר מטרון לא הי' לה:
2אמנם הנה לאשר הערנו בפ' ראשון לפי פשוטו מהוי"ו של וה' מה בא להוסיף. יאמר עמוד והתבונן נפלאות אל כי בשם שם גר רחם היולד' פתח רחם. העקרה וזהו כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך וגו'. וה' הנזכר בעצמו פקד את שרה וגו'. או ואמר תדע למה הי' שעצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך ולא היה עונש אחר להודיע כי וה' פקד את שרה כאשר אמר שהוא מאברהם ולא מאבימלך כי יאמרו אם על שלקח את שרה נעצר כל רחם לבית אבימלך. ואיך להתעבר ממנו נפתח רחמה. ובמה שהערנו שנראה הפך מאמרם ז"ל על ה' נתן וה' לקח. כי להטוב אינו נמלך בבית דינו יאמר ע"ד מאמר פסיקתא על פסוק וה' נתן קולו לפני חילו שאמרו וה' נתן קולו בראש השנה. כי רב מאד מחנהו אלו ישראל וכו'. כי שם כתבנו מאין לרז"ל שעל ר"ה ידבר אך הוא מאומר וה'. שהוא ובית דינו כי איזהו זמן שהוא ובית דינו יחד הוי אומר זה ר"ה. והוא כי כלל הוא בידינו כי כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו יאמר בדרך הנזכר ויתיישב בו אשר הערנו מז"ל. כי כדי להטיב אין הקב"ה נמלך בבית דינו. שנא' ה' נתן והוא כמאמר ז"ל (ר"ה דף י') בר"ה נפקדה שרה וכו'. הנה ידוע כי יום מיוחד להיות הוא ית' וב"ד יחד הוא ר"ה. ובזה יאמר וה' כלומר בהיות הוא ובית דינו יחד שהוא בר"ה פקד את שרה. אך הפועל לא הוצרך אל הב"ד. כי אם ויעש ה' לבדו כאשר דבר מאז בלי ב"ד. או יאמר ענין מאמרם ז"ל אשריהם הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים. שנאמר ברוגז רחם תזכור. ויזכור אלהים את נח. ואוי להם לרשעים שמהפכים מדת רחמים למה"ד. ויאמר ה' אמחה את האדם. ועד"ז יאמר פה. כי לרשעים הם אבימלך וביתו. הפכו הרחמים לדין. כי עצור עצר ה' הוא מד"ר בעד כל רחם לבית אבימלך. אך לצדיקים כאברהם ושרה וה' הוא ובית דינו פקד את שרה וכו' כי הדין גם הוא נהפך לו לרחמים ובזה ג"כ עלתה ארוכת הקושי שהקשינו. איך הוצרך המלכה בב"ד להטיב. הלא אין הכוונ' שהוצרך ב"ד כ"א שגם הב"ד הי' לה לעזר ולהועיל ונהפך לרחמי' וש"ת במה נדע כי הדין נהפך לחיבה. ולא שהודה אל מדת הרחמים. מבלי שיתהפך גם הוא לרחמים. ע"כ דקדק בלשונו ואמר. כאשר אמר והוא כי בשני מקומות היתה בשורת לידת יצחק לאברהם. א' אחר המולו ואז נאמר ויאמר אלהים שרה אשתך וגו' וגם נתתי ממנה לך בן וגו'. ואומר ויאמר אלהים אבל שרה אשתך. וא' בשם ה' היה דבר ה' אל אברם וגו' לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך. והנה כשנא' לו ע"י שם אלהים שהוא מדה"ד. נא' ל' אמיר' שהוא ל' חבה. כאו' ויאמר אלהים וגו' וגם נתתי ממני לך בן. ובאו' ויאמר אלהי' אבל שרה אשתך יולדת וגו'. ואין זה כ"א שהדין נהפך לרחמים. וז"א וה' שהוא ובית דינו פקד את שרה. ולא שהודה אל בחינת הרחמים. כ"א שנהפך לו לרחמים כי הלא הוא כאשר אמר כי אז האלהים לא בל' דבור אמר כ"א בל' אמירה שמורה חבה. ועוד כי ויעש ה' לשרה כאשר דבר. והוא באומרו והנה דבר ה' וגו' לא יירשך זה וגו' שהיה שם ה' בלשון דבור. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בב"ר (פ' מ"ד) על המראה ההיא. וז"ל היה דבר ה' אל אברם במחזה י' לשונות נבואה חזון הטפה דבור אמירה וכו' איזהו קשה שבכול ר' אלעזר אמר חזון וגו' ר' יוחנן אמר דבור וכו' גדול כחו של אברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון. שנא' היה דבר ה' אל אברם במחזה וגו' ע"כ. וראוי לשים לב מה זו כחו שהיה לו קושי כפול בנבואתו. אך יאמר כי גם ב' כחות של רוגז ודין נתאחדו לייעדו ייעודי טובה וברכה אנכי מגן לך שכרך וכו' ובנך אשר יצא ממעיך הוא ירשך. ואין כח גדול מזה. שאחין צריך לו' שהדין והרוגז יודו בטובתו. כ"א שגם כח הדין והרוגז יאשרוהו. ועל זה אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר. ר"ל ויעש הוא מדת רחמים. לשרה כאשר דבר ע"י קושי הדבור ודין. כמה ברכות טובות ובשורת הזרע. כי דבר ההוא. הוא הוראת חיבת מדה"ד אליו. והוא הנרצה בכתוב כמדובר ובכוונת הכתוב כי גם ששם לא נזכרה שרה. כ"א שיתן בן לאברהם. עשה ה' לשרה ולא מאשה אחרת כאשר דבר. עוד יתכן בכל כללות הכתובים. והוא כי להסיר לזות שפתים מבני אדם. ולהורות השגחתו ית' כי הוא אמר ויעש. בא האלהים לבל יהרהר אדם על ה' תועה חלילה. הוא כי הנה בענין הפ' היה מקום להקשות ולדבר ולומר. או להרהר נגד ה' ונגד משיחו. הלא הוא כי יראה הרואה. כי היתה שרה עם אברהם מילדות' עד אחרי זקנתם ולא הרתה. ואחרי שבת' לילה א' בבית אבימלך. הרה וילדה מי ישמור מחסום מפי דוברי שקר. ל' כי מאבימלך נתעברה שרה. והוא רעה חולה נוגעת עד כבוד ה' אשר דבר וגם נתתי ממנה לך בן אב שרה אשתך יולדת לך בן. וכדאי בזיון וקצף נגד אברהם. וחדל מהיות לשרה אורה ושמחה. כ"א קיא קלון על כבודה ע"כ לתקן הדבר בא האלהים בכתובים אלו. והוא כי שתים הנה האותות אשר עשה. להסיר מלב רשעי עם הארץ כי מאבימלך נתעברה שרה. והוא בהזכיר מאמר רז"ל (ב"ר פ' נ"ג) כי שרה בחזיר' הוא ית' לנערותיה ויעשנה בריה חדשה. וחזרה לה וסתה. כי ע"כ לא נתן אברהם פת לחם לפני מלאכי עליון. בהיותם באוכלי שולחנו כי פירס' נדה עודנה לשה העיסה. ונבא אל הענין הכתוב. אמר ה' פקד את שרה ולא מאבימלך חלילה והנה בעיני הכל ב' מופתים. (א) היות כאשר אמר שהוא למועד הזה כעת חיה ולשרה בן. (ב) כי ויעש ה' לשרה כאשר דבר. כי עשה בה עשייה ממש כי חזרה לנערותה כעוש' בריה חדשה בעיני כל רואיה. ואם לא להוליד מאברהם לא היה הוא ית' עושה פלא. דלא עביד קב"ה ניסא לשקרי. ותני והדר מפרש באומרו ותהר ותלד לאברהם וגו'. כלומר הנה לך ב' אותות כי ותהר ותלד שרה לאברהם כלומר ולא לאבימלך. והיחל במאי דסליק מניה. לומר האות הא' שאמרתי ויעש ה' לשרה. פירושו כי ילדה בן לזקוניו. כלומר כי היה לזקוניו של אברהם. ולא לזקוניה של שרה כי הלא הוחזרה אל הילדות כי נעשה בה עשייה חדשה ומה שנאמר כאשר אמר שהוא האות האחר. הוא למועד אשר דבר וגו' והוא האות דפתח ביה. נמצאו שני הכתובים כתני והדר מפרש. והן אלה דברי שרה באומרה מי ימלל וגו'. אלא שעשתה עיקר מאות הנערות יותר מאות המועד. כי הלא הפסוק קשה ההבנה. אך לפי דרכנו יתבאר על אופניו כי אמרה מי מלל ודבר. כדובר וממלל במופת חותך. כי לאברם ולא לאבימלך הניקה בנים שרה. אות ומופת לעיני הכל הוא מה שילדתי בן הוא לזקוניו ולא לזקוני'. כ"א שחזרתי לנערותי גלוי לכל. והוא כי הנה ב' ראיות הנה. א' חזרתה אל הנערות. ב' היות ביום מועד. והנה מופת היותר חותך. יראה החזרה אל הנערות שהוא דבר ניכר בחוש. כי על השניה הי' פקפוק מה. ע"כ אמרה מי משני האותות הוא אשר מלל וחתך במופת חותך שהוא לאברהם. הלא היא שהיתה נערה ולא זקנה כמוהו כמדובר. ונחזור אל הכתובים הקודמים: