תורת משה - אלשיך, בראשית כד:א

1ואברהם זקן כו'. לבא אל ביאור הכתובים נשים לב אחד מה ענין הקדמה זו אשר הקדים אל בקשת אשה לבנו לאמר שהיה זקן ובא בימים. ושה' ברך את אברהם בכל כי הלא בלעדי כל אלה. ראוי להשיא את יצחק אשה כי כבר היה בן ל"ז שנה. וגם אין לדברים האלה יחס אל הענין. וגם אומרו בא בימים מיותר ואשר ברכו בכל בלתי מקושר אל הקודם ועוד מה זה היה לאבינו אברהם אשר מנע מיצחק הצווי הלזה והלך לצוות את העבד והלא לא קטן היה למה לא צוה לו שלא יקח אשה אלא מבנות בתואל. והוא יקיים מצות אביו: והנה באומרו בכל לרז"ל (ב"ר פ' נט) שלש דעות לר' יודן הוא שהיתה לו נקבה ולר' נחמיה הוא שלא נתן לו נקבה כל עיקר ולר' לוי שהשליטו ביצרו. והנה יחס כל פירושם אצל הענין יהיה כך כי לדעת האומר שהיה לו בת כוונת הכתוב לתת טעם למה אברהם לא נשא אשה טרם יטפל בנישואי בנו כי קרוב אדם אצל עצמו וראוי יעשה תחלה המצוה המוטלת על עצמו ואח"כ המוטלת על בנו כנודע. וידוע כי חיוב הנשואין מב' סבות. א' להנצל מהרהור שנית לקיים מצות פריה ורביה. לז"א ואברהם זקן בא בימים שלא היה ירא מהרהור וגם חיוב פריה ורביה כבר קיים. שהיתה לו בת ג"כ וכבר קיים שהיו לו זכר ונקבה וע"כ ראוי יטפל בנישואי בנו שעדיין לא קיים כלל. ועל כיוצא בזה ארז"ל בב"ר (שם פ' ס') על ויוסף אברהם ויקח אשה וכו'. ושמתחלה ראוי ישיא אדם את בנו אשה ואח"כ לעצמו שאם האב לא קיים אין ספק שהאב קודם שקרוב אל עצמו. ודעת הב' שלא היתה קפידה בימים ההם על הבת ומה גם בהיותה בלתי נמצא אז ראוי להשיאה לו. שהיה זרעו רצוי לפניו יתב' כנודע. כי כל אשר החזיר אברהם למוטב לא נמשכו זרעם אחריהם כ"א זרע ישראל. והרי מצינו ביצחק שלא הוליד נקבה. ואם מה שלא היה לו זכר ונקבה יתייחס לחסרון. אז קושי גדול הוא והיה זה ביצחק עולה תמימה ואפילו יעקב אלמלא בקשה לאה יתהפך הריונה לבת בשביל אחותה שתלד שני זכרים לא ילדה את דינה לדעת ר' נחמיה בעל מאמר זה שכנעניות נשאו בני יעקב שלא היו להם אחיות. ולדעתו שהיה כוונה הכתוב ואברהם זקן שע"כ לא השיא עצמו תחלה שהרי אין לו הרהור. וגם לא היה לו בת שיטפל בנשואיה קודם ינשא הבן לכן נתעסק בענין הבן. או כיון למה לא השיאו אחותו כאשר עשו בני יעקב ורבים בזמן ההוא. לז"א וה' בירך את אברהם בכל שלא היה לו בת וע"כ בקש זולתה ולדעת האומר שהיה מושל ביצרו כל כוונת הכתוב הוא לתת טעם למה להנצל מן ההרהור לא השיא עצמו תחלה. ואמר שלהיותו זקן בא בימים לא היה לו הרהור. ואפי' יבא לידי הרהור כי ה' בירך אותו שהיה מושל ביצרו. ולבא אל הפשט נשית לב עוד אל אומר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל כו' מה צורך אל הודעה היותו זקן ביתו. וכי הוא מושל בכל אשר לו. ועוד באומר ואשביעך כו' אשר לא תקח כו' מה צורך אל שלילה זו. ישביענו הלוך ילך ביתה בתואל לקחת את בתו ליצחק ובכלל הדבר יהיה שלא יקח מבנות כנען. ועוד באומרו ואשביעך כו' אשר לא תקח כו' כי אל ארצי כו' היל"ל לקחת ולא ולקחת כי הלא איך יוכל להתחייב לקחתה כי אינו בידו. ולבד בזה היה יכול להתחייב ללכת לקחת. אך לא אם אולי לא יתנוה לו. וגם אומר לבני ליצחק מהראוי לא יאמר כ"א ליצחק. ומי לא ידע כי בנו הוא. ועוד במאמר העבד אולי לא תאבה האשה כו' יש כפל לשון. הן באומרו אל הארץ הזאת כי מי לא ידע כי על הארץ הזאת ידבר. וגם מלת אחרי יתירה. וכן אומרו ההשב אשיב שהוא כפול. וגם היות השי"ן שבתיבה ראשונה בנקודת צר"י והשניה בחיר"ק וכן אומר את בנך ולא אמרה השיב אשיבנו. וגם או' אל הארץ אשר יצאת משם. שמהראוי יאמר ההשיב את בנך שמה. ועוד באו' ענין אזהרת ההשבה את יצחק שתי פעמים. ראשונה השמר לך פן תשיב שנית רק את בני לא תשב שמה. והא' בכל תוקף החיזוק באו' השמר לך והשני ברפיון באו' רק את בני לא תשב ונהפך יהיה מהראוי להיות הולך וחזק וגם היות הא' בחיר"ק השי"ן והשני בצר"י. ועוד באומר הו אלהי השמים למה לא אמר ואלהי הארץ כמו שאמר למעלה. ועוד באומר מבית אבי ומארץ מולדתי והיה יכול לקצר ולומר אשר לקחני משם. וגם או' ואשר דבר לי ואשר נשבע לי בכלל נשבע לי היה הדבור. וגם מלת לאמר לא תצדק כמשמעה לאמר לזולת וגם היא מיותרת. וגם באומר הוא ישלח מלאכו כו' כי מלת הוא מיותרת. ועוד באומר ואם לא תאבה כו' כי אחר או' הוא ישלח מלאכו וכו' איך יתכן שלא תאבה האשה ללכת וא"כ מה כח המלאך יפה. ועוד או' וישבע לו על הדבר הזה. כי הלא איזה דבר אחר היה שם שיאמר על הדבר הזה:

2אמנם בהיות כי ע"י פנות האדם בנשואיו אל פניות אשר לא טובות. הנה כדאי להפסיד ולאבד בת זוגו ממנו ע"כ לראות את עצמו זקן בא בימים כי גם שהזקנה זרקה בו פתאום כמאמרם ז"ל (שם) עם כל זה לא היתה בלתי טבעית כ"א גם בא בימים. ולכן לא ידע את עתו וחש פן יקרבו ימיו למות. ויותר יצחק לבדו עם עבדו זקן ביתו ולאחד מב' סבות יחוייב יתנהג יצחק בעצת עבדו. א' כי הוא זקן בית אביו בן משק ביתו מילדותו והוא כמנהיג בבית שעל פיו ישק אברהם וכל בני ביתו כי איננו גדול בבית ההוא ממנו. ב' כי עם שה' בירך את אברהם בכל ואין קצה לאוצרותיו עם כל זה יחד כולם היו תחת ידו. כי הוא המושל בכל אשר לו כלומר במה שאמרתי שה' בירך את אברהם בכל. הנה בכל ההוא האמור באברהם הוא מושל בו וא"כ איפה אחרי מות אברהם הוא יהיה המוציא והמביא. ועל פיו ישק גם יצחק. וע"כ בעצתו יתנהג ולא יחטיא והוא לא ייעץ אותו רק שיקח כנענית כמאמרם ז"ל (שם פ' צ"ט) שהיה בלבו להשיא את יצחק בתו. כאשר רמז הכתוב במלת אלי חסר וי"ו. ודרשו על זה בפסוק כנען בידו מאזני מרמה וכו' שהיה שוקל אם ראויה בתו לינשא ליצחק ולכן נתחכם צתת עול הצווי על מי שחשש יבטלנו לעשות מן הקטיגור סניגור. וע"כ בטרם בא יומו יעצוהו כליותיו. השבע ישביע את האפשר יבטל כוונתו ומה גם לרז"ל האומרים כי היה עם לבבו להשיאו בתו כי עתה יתהפך כי אדרבה הוא יהיה העושה. ושיעור הכתובים ואברהם זקן כו' ולא ידע עתו וה' בירך אותו בכל והנה זולת היות עבדו זקן ביתו גם הוא מושל בכל אשר ברכו ה' בו ע"כ לא ימיש יצחק מהתנהג בעצתו כאמור. ע"כ שם ידו תחת יריכו וישביעהו בה' כו'. או יאמר בא בימים ע"פ הדרך הזה והוא כי בא הכתוב להגיד מה ראה אברהם שאימת מות נפלה עליו. הלא הוא כי ראה כי היה בא בימים והוא ענין מאמרם ז"ל בס' הזוהר (פ' ויחי דף רי"ז) על פסוק ויקרבו ימי ישראל כי בהתקרב זמן פטירת הצדיק. מתקרבים ימיו להעיד כל א' על כל התורה והמצוה אשר נעשה בו על ידו. כי ע"י הכשרון הנעשה בו. קנו הימים הויה ורוחניות קיים ונצחי לעמוד ולהתייצב לפני המלך הקדוש כל א' מהם על אשר עשה בו. וע"כ אפשר כי אברהם כי היו ימיו מתלוים אליו מאז ברוח קדשו. כי נביא היה וזהו ואברהם זקן ובא בימים כי לוית חן היו כבר בראשו וע"כ חש פן בא יומו. ולא היה רק כי מרוב קדושתו קדמו ויתלוו לו מאז. וע"כ השביע את עבדו כמדובר. ויאמר בלבו אם אעשה עיקר להשביעו ילך אל ארץ מולדתי לקחת את רבקה ולא לבל יקח לו מבנות כנען. אולי יעלה על רוחו האם לא תאבה האשה שהותרה השבועה ויוכל לקחת לו כנענית ואז טוב לו שישיאנה בתו. ובזה ירפה ידו בשליחות באופן ירפו ידי אביה ואמה ותעשה כוונתו. ע"כ התחכם אברהם ותחלת דברי פי השבועה היתה להחליט בל יקח לו מבנות כנען בשום פנים ואח"כ אמר כי אל ארצי כו' למען ידע כי כלתה אליו תקות התחתן במלך. וזה רמז לו באו' אשר אנכי יושב בקרבו. למען יבין כי גם בבתו לא בחר כי תועבה היא לו התחתן בבנות כנען. ואז עי"כ יתאמץ בכל עוז לעשות שליחותו ונפש אדוניו ישיב. עוד יתכן באו' ואברהם זקן כו' והוא כי בא הכתוב לתת טעם למה עשה אברהם שליחות כזה ע"י עבדו ולא ע"י עצמו או אנשים גדולים ובני חורין ולא חש פן ימאנו על הסתר פניו. או על מוסרם בתולה יפה עד מאד לעבד בדרכים ומדברות. ואף אם נאמן יהי' יחושו אל הכבוד לתת את בתם ולשלחם על יד עבד איש אם לא שיבואו לכבודה כראוי אל בת גדולים כמותה. לז"א ואברהם זקן כלו' ולא יוכל לצאת אל ארץ מרחקים ולא חשש פן ימאנו כאשר לא יראו פניו. כי ה' ברך את אברהם בכל עניניו יצליחהו ולא יחטיא כי הוא ובית דינו נמנו לברכו וזהו או' וה' כנודע וגם לא חש מפני החשד או מפני הכבוד כי הוא אמר אל עבדו שישתדל בכל מאמצי כח בודאי מלב ומנפש ועל ענין החשד הנה הי' זקן ביתו כי נתגדל אצלו מקטנותו וידע טוב מדותיו. ומה גם למה שאמרו ז"ל שהיה זיו אקונין דומה לו או זקן זה שקנה חכמה שודאי אין לחשדו. ולענין הכבוד אמר המושל בכל אשר לו. וא"כ אף שהי' עבדו שר וגדול בעולם יחשב אצל הכל כי כל מעשה תקפו של אברהם היה על ידו ורז"ל אמרו בב"ר (שם) המושל בכל אשר לו שהי' מושל ביצרו כמותו. נראה שדעתו באו' בירך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו ואמר כי גם אליעזר היה מושל בכל אשר לאברהם הוא בכל הנזכר באברהם שהוא היצה"ר. ותהי' כוונת הכתוב ע"ד מה שאמרנו שבא לתת טעם למה לא נשאר מהחשד כי הלא גם יצחק היה חבש כשלא מצא לה בתולים (עיין פר"א פ' ט"ז) כמו שאמרו ז"ל ואמר לה שמא נזדווג לך העבד בדרך והוצרכה להוליכו אל מקום שנפלה מעל הגמל והראה בתוליה לו כי שם נעשתה מוכת עץ. וגם הוא ית' ארז"ל שחשש על זה וקפצה לו הארץ לבל יערב להם השמש בדרך ולא יתייחד עמה ולמה לא חשש לזה אברהם לז"א שהיה זקן ביתו כמו שאמרו שם (ב"ר פ' נ"ט) שהיה זיו איקונין דומה לו שמורה על צדקתו ומפני שלפעמים אף הצדיק נכשל. לז"א המושל בכל שהוא היצה"ר ויוכל לכובשו ולעמוד נגדו. כי אל ארצי כו' ידוע הוא כי אומר ולקחת איני מן השבועה שהרי אין בידו לקיים. אך הבטחה היא כלומר אינך צריך רק ללכת כי בלכתך ולקחת בלי ספק בהכפל ב' סבות והן בעבורי ובעבור יצחק וזהו לבני כלומר במה שהוא בני ובעד עצמו וזהו ליצחק. והנכון במה שחזר ואמר ליצחק וגם שלא אמר לבני יצחק אלא לבני ליצחק לרמוז לו שודאי יקחנה ולא ימאנו במה שהוא לבני ולא ישיבו פני. ועוד כי האשה אשר תקח היא המוכנת ליצחק שהיא בת זוגו וידע זה אברהם כמשחז"ל (שם פ' נ"ז) שאחר העקדה שהיה אברהם מהרהר ואו' הלואי הייתי משיא אשה ליצחק מכמה שנים שהרי אם הייתי שוחטו עכשיו היה מת בלא בנים והשיב לו הקב"ה עכשיו נולדה בת זוגו ונתבשר מיד הנה ילדה מלכה וכו' ובתואל ילד את רבקה כו'. וזהו אומרו ליצחק כלומר אותה המיוחדת ליצחק וא"כ מעצמו יעשה ולא יכבד בעיניך. והנה להיות כונת העבד התחתן בו היה מתאנה בל ישלחהו ואמר אולי לא תאבה וכו'. לומר הן אמת כי להיותה בת זוגו יתרצו להשיאה אליו אך ימאנו בענין הבאתה פה. וזה באחד משני פנים. או שתרצה לבא אבל לא עמי רק עם רבים ונכבדים ממני כי עבד אנכי או ע"י בעלה כי זה הוא כבידה או שתחשדני ותמאן לבא עמי. וזהו ללכת אחרי. שנית אפשר שאפלו עם זולתי לא תבא כי לא תחפוץ לדור בארץ הזאת שלא נסתה בה ולהרחיק נדוד מבית אביה וזהו אל הארץ הזאת. ועל שתי אלה אמרה השב אשיב שרמז בכפל שתי מיני השבות. א' שיצטרך יצחק ללכת להביאה משם אם תהיה העכבה שלא תבא מצדי מפני הכבוד או מפני החשד ושמא לא תתרצה לבא אם לא ע"י בעלה וכנגד זה אמר ההשב שהוא השבה בעלמא להביאה לדור פה וכנגד השנית שהי' אולי לא תאבה לבא אל הארץ הזאת ותרצה לדור שמה אמר אשיב שהיה השבה גמורה כאשר גר שם אברהם שישוב. גם יצחק לדור שם לקחת את בת זוגו וכל זה היה לתת מורך בלבבו בל ישלחנו בעדה ותעשה כוונתו שהזכרנו. ולז"א אשר יצאת משם כלו' ההשב אשיב את בנך הנולד בארץ והוא עולה תמימה אל הארץ אשר יצאת משם ודאי לא תעשה כה לרצות באשר מאסת ומה גם אם ידע שלא היה רשות ליצחק לצאת חוצה לארץ להיותו עולה תמימה כמאמרם ז"ל. ועל שתי אלה השיב אברהם. ויצא לנו טעם אל כפל דברי אברהם ולשנית ואת טעמו תחלה אמר פן תשיב ואח"כ אמר לא תשב שמה ולא אמר תשיב כאשר בתחלה. והוא כי ראשונה השיב למאי דסליק מניה שהוא השיב שאמר העבד על דירת יצחק שמה אם לא תאבה האשה אל הארץ הזאת. ע"ז השיב ואמר השמר לך פן תשיב את בני כו' ולא תחשוב שאהיה מוכרח לעשותו כי ה' אלהי השמים אשר לקחני כו' שכ"כ השתדל לעקור דירתי מבית אבי. ולא זו בלבד אלא אפי' מכל ארץ מולדתי ואח"כ השתדל לקבוע דירתי בארץ הזאת ודבר לי בין הבתרים ונשבע בצווי הברית לאמר וכו' א"כ מובטחני ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה כלומר שתעשה הלקוחין ויהיה משם כלומר שהיא תתרצה לבא משם ואח"כ לא יצטרך בני ללכת לשוב שמה וכן ארז"ל בב"ר (פ' נ"ט) כי שני מלאכים הלכו א' ללות את אליעזר וא' לעקור ולהוציא את רבקה משם. ועל זה הב' יאמר ישלח מלאכו וכו' הרי אמר שהעיכוב השני היה מובטח שלא יצטרך יצחק לגור שמה. אך עדיין היה אפשר תמאן לבא אם לא בבא בעלה לקחתה ולא ביד העבד. לז"א ואם לא תאבה האשה ללכך אחריך ונקית כו' אף שלא היה צריך לאומרו שידוע הוא שאם לא תרצה שינקה מהשבועה אך כיון לומר מה שאז תנקה לא תנקה כ"א משבועתי זאת. רק את בני לא תשב שמה כי בזה לא אפטור לך. וצווי זה הוא על ההשבה הא' ההשב שהוא להביא את רבקה. ובזה נתיישב אומרו ב' פעמים אליעזר ל' השבה ושתי פעמים באברהם ובא' אמר תשוב ובא' תשב ובפעם הא' או' אזכרה יתירה באומרו השמר לך כי' שהוא להיותו מדבר על הדירה שם. משא"כ באו' רק את בני לא תשב שמדבר על לכתו להביאה שאינו כ"כ קשה וגם יתיישב או' ואם לא תאבה כו' אחרי או' ישלח מלאכו לפניך ולקחת כו'. ועוד אפשר כיון באו' משבועתי זאת רק את בני כו'. למעט ב' דברים א' לא תנקה רק משבועתי זאת שהוא מהשליחות אך לא מלישא כנענית. וזה לבל יחשוב בתואנה זו התחתן בו ופירש לו מה שמיעט בל יתחלף ואמר שהוא רק את בני לא תשב שמה. ולענין התכת כל תיבות הכתוב ועניינו באומרו ה' אלהי השמים אשר לקחני כו' אפשר אמר ה' אלהי השמים כו' מה שלקחני מבית אבי כו' אינו אלא על כי שם לא הייתי זוכה לבנים כי ינגדני המזל שתאמר כי אך יצחק שאין לו טענה זו ויוכל ללכת שם כי הלא ה' אלהי השמים הוא שהשמים וצבאם והמזלות שלו הם יוכל לשדדם ואעפ"כ לקחני כי מאוסה ח"ל לפניו ית':

3עוד יתכן שאמר אברהם אם אמור או' לעבד שהקב"ה ישלח מלאכו אתו הלא יענה ולמה לא יעשה על ידו ית'. לז"א בהדרגה הוא אם הייתי הולך אני בעצמי היה הקב"ה עושה ע"י עצמו. אך בלכת שלוחי יהי' על יד שלוחו וזהו ה' אלהי השמים שכולל היותו אלהי הצבאות שבהם כל משרתי עליון והיה אפשר ישלח אחד ממשרתיו לקחת אותי משם. ואעפ"כ לא ע"י אחד מהם פעל ועשה עמי רק בעצמו לקחני מבית אבי כו'. אך עתה הוא שהיא מלה יתירה ובטעם רבי"ע כמגביה קול. ואו' הוא כלו' בעצמו יעלה בדעתך ילך עמך לא כן הוא רק. ישלח מלאכו למה שהוא לפניך שליח לשליח. ולבל יאמר העבד אני אעשה הדרגה אחרת. והיא כי עמך היה עושה ע"י עצמו אך אם בנך יהיה ע"י מלאך ועמדי לא זה ולא זה. ע"כ אמר ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך כו' שלבשורות והבטחת זרעי הי' ג"כ ע"י עצמו שהוא בעצמו אמרה ולא ע"י מלאך כבשורת שרה בהריון. וגם דבר פעם אחת ושב ונשבע למען זרעי. וש"ת כי הלא זה היה על הנוגע אלי שאמר לך ולזרעך ואגב הנוגע אלי לעתיד. אמר ע"י עצמו ונגרר אחרי גם זרעי לז"א לאמר כלו' שנשבע כדי לאמר ולזרעך. ולא כדי לאמר לך ולזרעך כי לפעמים נאמר לך ולפעמים לא נאמר וא"כ הדרגתך תהיה שישלח מלאכו לפניך ומה גם כי בזה הוא ענין הנוגע אל שנינו תהיה לבני ליצחק: