תורת משה - אלשיך, בראשית כד:יב

1ויאמר ה' אלהי אדוני כו'. ראוי לשים לב ולבקש טוב טעם אל אליעזר אחרי הודיע רז"ל (ב"ר פ' נ"ו) אותנו כי איש היה. ומי כמוהו חכם ורב ורם הוא דמשק אליעזר דולה ומשקה מתורתו לאמרים זיו איקונין דומה לאברהם. מה ראה על ככה ומה הגיע אליו ומה צורך היה לו לעשות הדבר ההוא:

2אמנם אומר כי שנים הם הדברים אשר אליהם נתן אל לבו לעשות כן. (א) כי אמר הנה אין ספק כי הבחירה חפשית ביד כל אדם ואולי כי אחי אדוניו יתנו כסף סוררת לבלתי שמוע אל דבריו. וימאנו לתת את בתם למרחקי ארץ לאיש אשר לא ידעוהו. ומה גם אם גלוי דעת היה לו כי האמרי' ההם קשים מסלע וערומים המה. ע"כ רצה לסכור את פיהם בנסיון הלזה באומר להם הנה כזה וכזה שאלתיי מאת ה'. ויקם ה' את דברי ככל היוצא מפי כי אמרתי כי האשה אשר או' אליה השקיני נא כו'. ותענה כי גם לגמלי תשקה היא האשה אשר הוכיח ה' לבו אדוני. וכן היתה ואין השגחה מוחשת גדולה מזו כי אין זה כ"א שמה' יצא הדבר. ובגלל הדבר הזה מי עז כנמר יעיז פניו למאן בדבר וכאשר דמה כן היתה כי ענו ואמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב. (ב) כי היה ירא וחרד פן יעשה הדבר ולא על ידו כי יאמרו לו אביה ואמה הנה רבקה לבן אדוניך לאשה. אך לא תלך עמך כ"א עם רבים ונכבדים גדולים ובני חורין כי חרפה היא לנו לתת את בתנו ביד עבד איש מקנת כסף. ע"כ על הא' אמר אשר אומר אליה כו' אותה הוכחת לעבדך ליצחק כלו' ובזה אסכר פי הממאנים לתתה. ועל הב' אמר ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני. כלו' כפי מציאות הנסיון אבין כי עשית חסד עם אדוני כלומר כי כבר עשית שהוא עתה על ידי ולא שיתעתד עדיין לעשות ע"י זולתי. והוא כאשר יבא ביאורו בס"ד כי כאשר דקדק במציאות הנסיון ידע כי על ידו יצליחהו ה'. ובזה אומרו ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני אינו מיותר אחרי אומרו אותה הוכחת וכו': ונבא אל ביאור הכתובים בשום לב אל הערות הראויות להעיר. (א) או' הקרה נא כו' למה זה כינה הדבר אל מקרה. (ב) אומרו היום שהוא מיותר וע"פ דרכנו נשים לב אל או' אלהי אדוני אברהם ולא אמר אלהי השמים ואלהי הארץ. (ג) או' הנה אנכי נצב כו'. כי הרי נאמר שהיה על עין המים והיה מספיק יאמר הנה בנות אנשי העיר יוצאות לשאוב כו'. וגם אומר אנשי מיותר שהיל"ל בנות העיר כד"א לראות בבנות הארץ. (ד) איך לא חשש אל חששת רז"ל האומרים ששאל שלא כהוגן שמא תהיה חגרת או סומא או שפחה. (ה) איזה ייחס יש לנסיון הזה אצל הנדון ולמה בחר בזה מבזולתו. (ו) אומר ויהי הוא טרם כלה לדבר שמלת ויהי הוא מיותר ומהראוי יאמר וטרם כלה כו'. וגם או' והנה רבקה וכו' היל"ל ותצא רבקה. (ז) או' ותרד העינה כי הלא בכלל או' ותמלא כדה היתה ירידתה העינה ולמה נאמר. (ח) למה שינה כי הוא אמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואח"כ אמר הגמיאני נא. (ט) כי לא נעשה מאמרו כי היא לא אמרה שתה וגם לגמליך אשקה כ"א עד אחרי כלותה להשקותו. (י) או' ותרץ עוד אל הבאר לשאוב כי מלת עוד מיותר'. (יא) או' והאיש משתאה לה מי לא ידע כי היה משתאה לה. (יב) או' מחריש לדעת ההצליח כו' היתכן היה עדין מסתפק אחרי תת לו הוא ית' את כל אשר שאל וגם איך ע"י היותו מחריש ידע שהצליח ה' כו' (יג) למה המתין מלשים הנזם על אפה עד אשר כלו הגמלים לשתות ולא עודם שותים כי לא היה הנסיון תלוי גם בזה. (יד) אם היה מסתפק אם הצליח ה' דרכו איך נתן לה הנזם והצמידים ובמה נסתלק הספק ואם היתה מגדת מולדתה ואת עמה טרם תתו הנזם והצמידי' החרשנו באמור כי בו שבת מדאגת הספק אך לא כן עשה כ"א טרם התחיל להגיד דבר נתן הוא ואמרה היא אחרי כן בת מי הוא ואם על הספק נתן לא מחכמה תחשב לו כי היה לו להשקיף וירא פן מה יעשה באחריתה אם תגיד כי מולדת חוץ ממשפחת אדוניו היא. (טו) כי כאשר מספר שיתו שימו הצמידים על ידה. היל"ל ג"כ כי שם הנזם ג"כ על אפה כמאמרו אליהם אחרי כן ואשים הנזם כו'. ואם לבלתי האריך לא אמר כן הלא טוב היה יזכיר בנתינה מהלקיחה שלקחם לתת לה ויאמר ויתן האיש כו' ולא ויקח האיש כו'. (טז) באומרו הגידה נא לי. כי מי לא ידע כי להגיד לו היתה שאלתו. (יז) יפלא על שלימה כמותה תאריך פה תרחיב לשון כ"כ ומהראוי היה בל תאמר רק בת בתואל אנכי. (יח) אומר ותאמר שנית בתוך מאמריה. (יט) גם תבן גם מספוא כו' כי הלא הוא שאל על עצמו מקום ללון ומה השיבה לו בתבן ומספוא. (כ) באומרו אנכי בדרך נחני ה' כו' למה הניח העיקר שלא עזב חסדו על הצליחו ושיבחו על מה שבדרך נחהו ה' בית אחי אדוניו וגם מלת אנכי והזכרת השם פעם שניה בכתוב עצמו מיותר. (כא) כי אחר אומרו וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין חוזר ואומר ויהי כראות את הנזם כו'. והלא לא בעין היתה אז רבקה כ"א בבית ואיך אחרי לכתו אל העין ראה את הנזם כו' ע"י אחותו ושמע את דבריה. (כב) אומרו וכשמעו את דברירבקה אחותו לאמר כו' כי הנה מלת לאמר שלא כדרכה שאינה לאמר לזולת וגם מיותרת. (כג) ויבא אל האיש כו' והלא כבר נאמר וירץ לבן כו' אל העין וגם שינוי הלשון מריצה אל ביאה:

3אמנם הנה כתבנו למעלה כי אמר לו אברהם אל תדמה תהיה מושגח כמוני כי הלא אם הייתי הולך בעצמי היה הוא ית' בעצמו הפועל בי כי הוא אשר בעצמו לקחני מבית אבי כו'. אך אתה כי עבדי אתה גם ה' ישלח א' מעבדיו מלאכי שרותיו וזהו ישלח מלאכי לפניך וכן היה כי שנים הלכו עמו אחד ללותו בדרך וא' להוציא את רבקה ללכת אתו ע"כ כאשר בא לנסות בזה. אשר לזה לא ניתן לו המלאך וגם לא יעשה שתי שליחות הקשה לשאול שאלה גדולה עד מאד ואמר הנה מה גדלה מעלת אדוני אברהם כ"א היותך בורא כל לא תמנע מהקרא אלהי אדני אברהם וא"כ איפה אל תהי נא מדרגתי יורדת ממדרגתו כ"כ שעמו תלך בעצמך ועמי ע"י מלאך שאם כ"כ ארד לא אזכה שתשמע קולי כרגע ומה גם בשאלה שלא כהוגן רק עם אדוני אתה דבק תמיד בעצמך. עמי יהיה במקרה פ"א וזהו הקרה נא לפני הקרה היום בעצמך וגם כי הלא אתה החלות היום כי הקפצת לי הארץ כמז"ל (ב"ר פ' נ"ט) הרעשת ארץ באברהם פצמת' באליעזר נמצא שהוא יום רצון למצא חן וז"א היום ואם איני כדאי להדרגה זו כי לא תעשה בעצמך רק עם אברהם הנה גם עתה ועשה חסד עם אדוני אברהם כי בבחינת האמת גם זה הוא עמו וע"פ דרכו רמז כי כאשר אברהם היה עושה חסד בעצמו ולא ע"י שליח כענין ואל הבקר רץ אברהם גם עשה אתה עמו מדה כנגד מדה וכן היה כי הקרה ה' לפניו וכמאמרו אח"כ אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני לומר ראו נא אשר הפליא חסדו ית' כי עם היות אנכי ולא אדוני נחני ה' בעצמו בית אחי אדוני ולא בלבד בעיקר השדוכין כ"א בלכתו בדרך וזהו אנכי בדרך כי עם היות אנכי והיות בדרך נחני ה' וכו':

4עוד יתכן באומרו הקרה נא כו' כי הנה רז"ל (שם פ"ב) מנו את אליעזר בכלל אשר שאלו שלא כהוגן כי היה אפשר תזדמן לו שפחה או חיגרת או בעלת מום אלא שנענה כהוגן וע"כ יתכן כי ע"ז פקח עיניו ואמר הקרה נא לפני כלו' זאת שאלתי כי גם שלפי טבע הענין הוא שלא כהוגן הקרה נא שייקר מקרה חלקת יצחק שלא בטבע שאותה שהוכחת ליצחק תהיה שאומר לה כו' ואמרה כו'. ושמא תאמר כי הלא הסכלתי עשו בשאלה זו כי אינו ד"א לשאול שני דברים כאחד כעובדא דגמרא וא"כ איפה בדבר הזה אשר בו שתים שלש שאלות כאחת הלא כמו זר יחשב א' אולי כל השואבות שפחות ואף אם יהיו מבנות הארץ יהיו מדלת העם אך לא מבנות ראשי עם הארץ עשירי עם כבתואל ולבן כי לא יחסר למו עבדים ושפחות וכסף וזהב עם מימיהם במחיר יביאו נמצאו שאלות רבות שלא ישלחו את אמתם כדרכם כ"א את בתם וכדאי בזיון לבת מלכים וגם שתשיב אמריה לו גם לגמליך וכו'. ע"כ ענה ואמר אחת שאלתי בלבד כי הלא אנכי נצב על עין המים ועין בעין רואה אני כי בנות ולא שפחות יוצאות ולא בלבד בנות עניים כ"א בנות אנשי העיר הן שריה כנודע כי כל אנשים שבמקרא חשובים. וא"כ אחר שבנות גדולים הנה אין שאלתי כ"א אחת והיא והיה הנערה אשר אומר וגו'. והנה א' שאל שתים עשה לו ה' כי והנה רבקה יוצאת שלא יצאה מעולם כמאמרם ז"ל (בפ' רבי אליעזר פרק ט"ז) וז"א והנה כו':

5או יאמר הקרה נא וגו' ע"ד הקודם הנה ירא אני פן אתייחס לשאול שלא כהוגן אולי תהיה שפחה או מדלת העם או חגרת או סומא כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' ב') כי על חגרת או סומא ייחסהו לשואל שלא כהוגן. אך יאמר על מומין שבסתר הקרה נא לפני כי הנסתרות לה'. אך על הנגלות אני אדע כי הנה אנכי נצב על עין המים ורואה אני כי אין שפחות באות ולא בנות דלת עם הארץ לבדן רק בנות אנשי העיר יוצאות שהם בנות החשובים אם על חגרת או סומא והיה הנערה אשר אומר אליה וגו'. כלומר כי אני אחזה לי ואשתמר' לבלתי דבר לבעלת מומין. והוא ית' הפליא לעשות לו כי בנות גדולים לא היו שם והוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת שלא יוצאת מימיה כמשז"ל (שם פ' ר"א) וגם כי מאמר רז"ל יורה כי גם לחגרת או סומא היה חפץ לשאול כאשר יבא בס"ד זה יורה התכת הכתוב. או יאמר הנה אנכי נצב וגו' בשום שכל והבין מה זה היה לו לנסות בדבר הזה מבזולתו והנה לכאורה יתכן כי למה שמדת אברהם היה להכניס אורחים ומאכילם ומשקם ומצוה את בניו לעשות כמעשהו ע"כ לא יבצר מבת זוגו של בנו להדמות אליהם. ע"כ נסה בויתור הכנסת האורח הבא אליהם. והן אמת כי עיקר הנסיון היה ראוי שיהיה בבר ולחם ומזון שהם שוה כסף ולא במים שהם חנם לעולם. ע"כ אמר הנה אנכי וגו' לומר לא יבצר כי טוב טוב היה לנסות בלחם. אך הנה אנכי נצב על עין המים ע"כ אמרתי אנסה נא בנמצא והיה הנערה וגו'. עוד יתכן באשר נשים לב אל אומרו אותה הוכחת לעבדך ליצחק שייחס הדבר ליצחק ולא לאברהם כאשר עשה בכל שאר הענין והוא ביצחק מצינו במדת צדקו להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו כמשחז"ל (ב"ר פ' נ"ה) על ויהי אחר הדברים והאלהים נסה וגו' ארז"ל אחר דברים שבין יצחק וישמעאל שא"ל ישמעאל אני צדיק ממך שנמלתי בן י"ג שנה ולא עכבתי ואתה בן שמנת ימים ואולי אם היית גדול היית מעכב והשיב לו יצחק אתה נמולת באבר אחד ואני אצ"ל שלא היית מעכב בזה אלא אפי' היה הקב"ה גוזר לשחוט אותי לא הייתי מעכב נמצא מעדיף על הטובה שאומרים לו. ע"כ אמר העבד בלבו בזאת יבחן אשר בת זוגו היא אשר תהי' לה מדה כמדתו לעשות מעצמה נדיבות והטבה יתירה על הנשאל ממנה שאומר לה הטי וגו' ואשתה ותוסיף ותאמר וגם לגמליך וגו'. וז"א אותה הוכחת לעבדך ליצחק שמתחלת בריית' אותה הוכחת והזמנת אותה לו כי בת זוגו היא. וע"כ הזכיר יצחק משא"כ בכל שאר הענין שמתייחס הכל לאברהם. וע"י ידיעתי שהיא בת זוגו אדע שתצליחני על ידי ותעשה חסד עם אדוני אברהם וזהו ובה אדע כי עשית חסד ואמר עשית לשון עבר שיהיה ע"י עצמו שהוא כאלו כבר נעשה ולא ע"י אחר שיבא אחרי כן: