תורת משה - אלשיך, בראשית כד:טו

1ויהי הוא וגו'. הנה מלת ויהי ומלת הוא מיותרת:

2אמנם הנה בב"ר (שם פ' ס') אמר רשב"י ג' נענו במענה פיהם. אליעזר ומשה ושלמה משה שנא' ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה וגו'. ושלמה שנא' ויהי ככלות שלמה להתפלל ואש אלהים ירדה מן השמים. והנה או' מנין יהיה לשלול את יהושע שנא' אז ידבר יהושע וגו'. ע"כ אמר ג' למעט את יהושע תהיה בשב ואל תעשה. וכוונת הענין כי לא נענו אחר יום או יומים כ"א מיד אחר דבורם. והנה באליעזר מצאנו ראינו בזה יתר שאת שלא בלבד לא נתאחר הדבר זמן מה כ"א גם לא נתאחר עד כלותו לדבר כ"א טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. שלא יוצאת מעולם עד הוציאה אז ית'. וזה יאמר ויהי הוא. לומר הויה מיוחדת לו מבזולתו הנענים במענה פיהם כי הוא היה טרם כלה לדבר והאחרים אחר כלותם לדבר. וז"א ויהי הוא כלו' כי הוא נשתנה מהזולת. והנה מן התימה ישתנה כ"כ לטובה. בהיותו הוא אחד מאשר שאלו שלא כהוגן. כמאמרם ז"ל במס' תעניות (דף ד') א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן ג' שאלו שלא כהוגן. לב' השיבו כהוגן לא' השיבו שלא כהוגן. ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי. אליעזר דכתיב והיה הנערה אשר אומר אליה וגו' יכול אפי' חגרת אפי' סומא נזדמנה לו רבקה. שאול דכתיב והי' האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתי וגו'. יכול אפי' עבד אפי' ממזר נזדמן לו דוד. יפתח דכתיב והי' היוצא אשר יצא מדלתי ביתו וגו'. ולבא אל הענין נשית לב על שתי' וג' הערות הראויות. (א) מנינא ל"ל. (ב) כי שאול ויפתח נדרו נדר ולא שאלו מה' דבר. (ג) כי אליעזר לא שאל שלא כהוגן. כי חגרת או סומא הלא יראנה ויביט ויבדוק ואם צולעת על ירכה או ממשמשת בצהרים לא יאמר לה השקיני נא וגם על רז"ל יפלא למה הזכיר מי שלא השיבו לו כהוגן. ועוד אומר יכול אפי' דבר טמא. כי הלא בכלל אשר הוא שלא כהוגן היא בתו. ואיך יאמר יכול אפי' דבר טמא נזדמנה לו בתו. כאלו הזדמנות הבת הוא תיקון הדבר. טמא והרי הוא כמוהו:

3אמנם כללות המאמר אחשבה בא ללמד לאדם דעת יהי כבוד שמים תמיד נגד עיניו כי כל השואל מאתו יתב' ובוטח בו באמת לא ישוב ריקם אך בזאת שלא ישאל דרך אפשרי לצאת דבר אשר איננו כבוד שמים והוא כי הנה שלשה אלה נפרדו בשלש בחינות זה מזה אליעזר שאל באופן שאם לא יזכה שישיבוהו כהוגן לא היה מפסיד רק הנזם והצמידים אם היה נותנם לה כי יצחק לא יקחנה חגרת או סומא. ומה גם אם אליעזר בראותו שהמשיבה לו כך היא חגרת או סומא לא יתן לה דבר שלא יהי' הפסדו רק מעט העדר כבוד לו בלבד. אך בשאול הי' יותר מזה כ"א לא יזכה שישיבוהו כהוגן היה מפסיד עושר גדול. והעדר כבוד לו שעלה בגורל בתו ג"כ עבד או ממזר גם שלא תנתן לו. אך בכל אלה לא היה העדר כבוד שמים באמצע. אך יפתח שאל דבר שאם לא ישיבוהו כהוגן. והיה יוצא מדלתי ביתו כלב או חתול היה אשר לא בכבוד שמים יעלה בגורל מזבח ה' דבר טמא ע"כ בגלל הדבר הזה אשר לא חס על כבוד שמים השיבוהו שלא כהוגן ויצאה בתו. וזה יורה לשון המאמר כי באליעזר מה שהי' יכול להיות הוא חגרת או סומא ולא היה רק העדר כבודו ע"כ נזדמנה לו רבקה וכן בשאול הוא אומר יכול אפי' עבד אפי' ממזר כלו' מה שהיה יכול להיות הוא יזדמן עבד או ממזר ועדין אינו רק הפסד ממון והעדר כבוד לו שיעלה עבד או ממזר בגורל בת מלך ישראל ולא שיקחנה. אך ביפתח מה שהיה יכול להזדמן הוא יצא דבר טמא ככלב או חתול והוא העדר כבוד שמים לשאול דבר יהיה אפשר יזדמן שלא לפי כבודו ית' עם שלא יקרב. ע"כ הושב אשמו בראשו וז"א יכול אפי' דבר טמא נזדמנה לו בתו כלומר בעון שנתעתד בשאלתו זאת לצאת דבר טמא ולא חש על כבוד קונו. ע"כ נזדמנה לו בתו. זהו כללות הכוונה ועל יתר ההערות נא' כי זולת מה שכיון במנין באו' שלשה שאלו שלא כהוגן לשלול אחרים הנאמרים בגמ' למ"ד גם כיון בל נאמר כי הלא אליעזר לא שאל שלא כהוגן שהרי יראה בעיניו אם חגרת או סומא היא או יתר מומין ע"כ אמר ג' והטעם כי הנה הרגיש כי בג' אלה נאמר והיה בכל אחד מהם והיה הנערה וכו' והיה האיש אשר יכנו וכו' ואין זה כ"א לומר שכל כך סומך על הנסיון. שלא יבחין בין טובה לרעה, כ"א תהיה מי שתהיה. וזהו והיה הנערה כ"א לא תענה הא' גם לגמליך כו' לא ימיש מלנסות אחת מכל הנערות הנמצאות שם. אפי' תהיה חגרת או סומא שיראה מומה בעיניו זהו והיה הנערה אשר אומר אליה וכו' כי מי יודע אם בת זוגו בעלת מום וכן שאול לא ידקדק באו' שיבטח בה' להכות את הפלשתי. לחקור אם עבד הוא או ממזר כ"א יהיה בלתי כשר לא יתן לו רק העושר גדול. וזהו והיה האיש כו' וע"כ היה שלא כהוגן וההיקש ביפתח באומרו והיה היוצא. אלא שהיה דעתו בין יהיה שור או כשב או עז. ולא שת לבו כי גם אפשר יהיה טמא. ובכלל הדבר הוא כי גם שאול ויפתח לשאולים יתייחסו. כי זולת הבנת אומרו והיה שדקדקנו. גם הן תיבות מיותרת כי מהראוי יאמר האיש אשר יכנו יעשרנו כו' מאי והיה האיש וכן ביפתח. אך יתכן כוונו בדרך המדרש שרוב דרשותיהם בגז"ש כנודע לבקיאים בדבריהם וכי בשלשתן נאמר והיה וילמדו השנים מאליעזר כי גם הם שאלו מה' כמוהו וגם על זה פקח עיניו בעל המאמר בהזכיר המנין כי היה אפשר לשלול את שאול ויפתח מהכלל כי נודרים הם ולא שואלים אם לא מן הטעם שכתבנו. וממוצא דבר מצאנו ראינו גודל חשק אליעזר ושאול. זה לעשות רצון אבות העולם ושליחותם כראוי. וזה לעשות מלחמת ה' כראוי ששמו את כבודם וטובם מנגד. ע"כ הצליחם ה'. ע"כ לא נפלא על גודל מציאת חן אליעזר בעיני ה'. לתת את שאלתו ככל אשר שאל מאתו ית'. ונחזור אל הענין. והוא כי הגיד הכתוב כי אחת דבר שתים זו השיב לו הוא ית' כי אפשר לפי הפשט עלה על רוחו שמכלל בנות אנשי העיר היוצאות לשאוב היתה גם בת אחי אדוניו. ולא כן היה כ"א גם היציאה היתה על צד הפלא כי ויהי הוא כו' והנה רבקה יוצאת ולא מקודם וזה משני טעמים. (א) כי הלא היתה בת גדולים אילי הארץ וזהו בת בתואל כו' (ב) כי והלא והנערה טובת מראה מאד. אשר אין מדרך ילדה יפיפיה כמוה לצאת ומה גם במקום שיש אנשים בין משאבים על העין וסיפרה תורה כי ותרד העינה ותמלא והנה באו' ותמלא היה נודע רדתה העין ולשתוק מניה כאשר שתק מן השאיבה. אמנם הנה רז"ל (ב"ר פ' ב') על או' וירץ העבד לקראתה אמרו כי ראה שעלו המים לקראתה והנה מן התימה שבל יראה ובל ימצא רמז בכתוב מעליית המים. לכן אחשבה כי זה מאמר הכתוב. כי דרך יתר נשים היתה לרדת העינה ולשאוב ולמלא. אך זאת לא נצרכה רק ותרד ומיד ותמלא בלי שאיבה. ואין זה אם לא מעלות המים לקראתה וע"כ וירץ העבד בשביל כך וזהו לקראתה. עוד הכריחם שאחר עלותה לא יבצר שהיתה עומדת או התחילה ללכת לביתה וא"כ היל"ל וירץ אליה או אחריה מאי לקראתה שלא יצדק רק שכזה הולך וזה בא נגדו. אך הוא וירץ בשביל הקרי שהיה לה שעלו המים לקראתה. והיות למ"ד יתירה שאחר היות ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה הראשונה מיותרת. ובענין האמור יתכן שכ"כ המים עלו מהעין למעלה שהי' נראה כאלו העין ירדה שהיתה ירודה ממימיה. וזהו ותרד העינה שרומז הירידה גם על העין. והנה ראוי לשים לב אל שנותו ית' את טעמו לכנותו בשם עבד בפ' זה. משא"כ ביתר הכתוב. אמנם סיפרה תורה כי ב' דברים עשה שלא כדרך אנשים חשובים. א' הריצה לקראתה וכן לא יעשה איש חשוב לרוץ לקראת נערה יפה מאד לדבר אליה. ומה גם בקרב בלתי יפות כי יאמר כי רתיחת יצרו הרדיפו לרוץ ע"כ מהראוי היה ללכת לאטו כלאחר יד. עוד שנית בדרך שאלתו כי איש המעלה והחשיבות להיותו יקר בעיני עצמו לא יראה לו כמקשה לשאול מחשוב או חשובה כמוהו ישקהו מים עד רוות צמאונו. משא"כ עבד איש מאיש או אשה חשובים כי לא יערב אל לבו כ"א בתחנון כדי גמיעה להשיב נפש. ועל שתי אלה שהתנהג כעבד אמר וירץ העבד. (א) על הריצה כמדובר שלא חס על העדר כבוד. (ב) כי ויאמר הגמיאני כדי גמיעה וגם אמר נא ל' בקשה כי הכיר חשיבותה והוא עבד איש. ע"כ פיה פתחה בחכמה ואמרה שתה אדוני כלומר הלא בהחשיבך אותי לגברת ואותך לעבד ודל. וגם לא שאלת כדי שתיה. אך נהפוך אני אומרת שתה לגמרי ולא גמיעה לבד כי אדוני אתה חשוב בעיני. וזהו שתה אדוני וכמאמר רז"ל במסכת קדושין (דף ה') שאם נתנה היא ואמר הוא אם אדם חשוב הוא מקודשת כי בנחת רוחה על שקבלו ממנה יחשב כנותן לה אפשר כי עד"ז אמרה רבקה שתה. ובקבלך ממנה אחזיק לך טובה כי ע"כ אקראך אדוני. ובזה יתכן מה ששינה ממאמרו כי אמר אשר אומר אליה הטי נא כדך ומשתה. ואח"כ אמר הגמיאני נא כו'. עוד יתכן על השינוי הלז בהמשך הכתוב הקודם והנערה בו'. והוא כי אמרי אומרו הנערה אשר אומר אליה הטי נא כו' והיה בלבו לדבר בה וראה והנה נגד פניו נערה טובת מראה מאד וכדה על שכמה אז אמר בלבו אוי לי אם אמר לה הטי נא כדך ואשתה כי הלא בהטות כדה משכמה יבא פי כדה בצד פניה ואשר יביט מרחוק לא יבחין אם פי בפי הכד או בפיה או זה אגב זה וכדאי בזיון וקצף. והן לא היתה בלתי יפה לא יחשד כאשר בעזבו כל השואבות וידבק טובות מראה מאד. וע"כ אמרה תורה כי בראותו כי והנערה טובת מראה כו'. אז שינה את טעמו ולא אמר הטי נא רק הגמיאני נא מכדך. והיא גם היא שתה לבה. ותורד כדה על ידה למען זאת