תורת משה - אלשיך, בראשית כד:לד

1ויאמר עבד אברהם וגו'. הנה כציר נאמן ראה להרים מכשול כל טעם לפגם אשר היה לאל ידם לדבר ולומר לבלתי עשות שאלתו ובקשתו הלא המה. (א) למה על דבר גדול כזה לא בא אברהם עצמו ולא היה העדר כבוד כי אנשים אחים המה. (ב) כי למה יתנו את בתם לאיש אשר לא ידעו מה הוא חשוב או בלתי חשוב. ואדרבה מאשר לא מצא אשה מצא טוב בארצו יורה כי לא איש חמודות הוא ועל כן שלח למקום אשר לא ידעוהו. (ג) אם יאמרו לא ניתן בת גדולים ומלכים כזאת אם לא למרבה לה מוהר ומתן הרבה מאד לפי כבודה ושיהיה לו נכסים רבים ידועים לו לבדו בקרב אחיו. (ד) פן יבקשו תואנה לאמר כי גם שלא בא אברהם ויצחק לכבודנו למה לא שלח נשיאי עדה אנשי שם להוליכה לפי כבודה. ולא שנמסור בת מלכים יפה עד מאד לעבד איש מקנת כסף כי ב' רעות בדבר. (א) מפני הכבוד. (ב) מפני החשד כי גם אחרי הוליכו אותה לא הטהר מזה כמאמרם ז"ל (פר"א פט"ו) כי כאשר לא מצא לה יצחק בתולים. אמר לה אולי העבד פגע בידך אז הלכה להראות בתוליה במקום אשר נפלה מגמל. מבושו' פניה בראות האותו לקראתה בדרך. (ה) פן יאמרו לא נכון הדבר להשיא קטנה כזאת לאיש בן ל"ז שנה ומן הטעם הזה ירחק בעיניהם היותה בת זוגו. כי לא יתכן יאחר הוא ית' מהביא בת זוגו של איש עד היותו בן ל"ז שנה או קרוב אליהן. ומה גם בימים ההם שהיו נושאים נשים עודם קטנים כמז"ל בב"ר (פ' ל"ח) כי הרן הוליד את מלכה עודנו בן שש שנים. שהרי אברהם לא יבצר לפחות להיות גדול מהרן ב' שנים שהרי נולד נחור בנתיים. ושרה שהיא יסכה בת הרן נולדה עשר שנים אחר לידת אברהם נמצא שהיה הרן בעיבורה בן שבע שנים ולעיבורה של מלכה אחותה לפחות בן שש. וכן ער ואונן נשאו אשה בני ז' שנים כנודע. על כן על דבר ה' העיכובים האלה ערך מערכת מאמריו לסלקם ולפנותם מלפניהם אחת לאחת:

2ועל הראשון היחל ואמר עבד אברהם אנכי לומר אל יקשה בעיניכם מדוע לא בא אדוני אברהם לדבר כזה. כי הלא מלך גדול הוא ובלתי ראוי לבא כי אם שלוחו והראיה כי ממני תראו גדולתו. כי הלא תראוני בכל הכבוד וגדולה הזאת. עבד אברהם אנכי. ומהעבד תוכר מעלות האדון והביטו וראו יקר תפארת גדולתו כי הלא וה' הוא ובית דינו ית' נמנו לברכו. וזהו וה' בירך את אברהם בכל וה' בירך את אדוני מאד. כי את הכל זכה בדין עליון לפי רוב צדקתו ולא היתה עיקר הגדול' מציאות העושר כדרך בני אדם כי אם ויגדל במעלה מצד עצמו על כל ברואי עולם כנודע ואח"כ ויתן לו צאן ובקר כסף וזהב וגו'. ועל פי דרכו הזכיר העבדים בין צאן ובקר וכסף וזהב וגמלים וחמורים. לומר שעם היות העבדים לפני אברהם במדרגה שפלה היה הוא בהיותו עבד אברהם באותה הגדולה. ומה גם אדוניו שהוא מה שרצה באומר עבד אברהם אנכי. הב' אמר ותלד שרה וגו' לומר טעמו וראו כי טוב ורשום לפניו הוא בן אדוני. כי הלא הוא בן הגבירה זהו ותלד שרה ולא כישמעאל שע"כ הוא בן לאדוני מיוחס אחר האב. ולא כבן הבא מן השפחה שקרוי בנה ככתוב אצלינו על מקרא שכתוב גרש האמה הזאת ואת בנה בס"ד. וזהו אומרו בן לאדוני. שנית שהיה אחרי זקנתה כלו' הביטו וראו מה טובו ומה יופיו כי הלא על דרך נס הפליא לעשות הוא ית' להביאו לעולם כי הלא לא ילדתו אמו בזקנתה כי אם אחרי זקנתה. כי נסתלקה הזקנה והלכה לה. כי חזרה לנערותה להתעבר ממנו ולא עביד קב"ה ניסא להוליד אחד הריקים וז"א אחרי זקנתה שאם לא כן אין אחר הזקנה רק המות: ועל הג' ממוהר ומתן ואם יירש הרבה או מעט. אמר ויתן לו את כל אשר לו. באופן שאין בעולם עשיר ממנו ובכלל הדבר הוא כי ירבה לה מוהר ומתן ושמא תאמרו א"כ איפה איך לא ימצא עזר כנגדו בביתו אחר שכ"כ הגון הוא. דעו איפה כי וישבעני אדוני כו' וממוצא דבר תדעו כי רעות בנות כנען בעיני אברהם וע"כ לא לקח משם אשה. ואומרו לאמר עם שאינו לאמר לזולת. וגם אומרו אם לא אל בית אביו לא אמר כ"א אל בית אבי כמאמר אברהם הלא הוא ע"פ דרכו רצה להעלים להם שהיתה השבועה גם לבא אל בית אביו. פן תיקר הדבר בעיניהם ויסרבו ע"כ אמר מה שהשביעני לא היה רק לאמר אלי. לא תקח אשה מבנות הכנעני אם לא אל בית אבי תלך. אבל אם אלך אל בית אביו ולא יתנו אקח מן הכנעני. וגם רמז למו שלא עיכב רק על כנעני שבארנו. אך לא שבארץ אחרת או מיתר עמים שבכל מקום. ועל הד' אמר ואו' לאדוני אולי לא תלך כו' לו' הלא ראיתי אשר הייתם יכולים לבקש תואנה לאמר כי עבד אנכי ותהיו משיבים מפני הכבוד ומפני היראה של חשד. כי לא טוב היות נערה יפה עד מאד בת גדולים ביד עבד איש בדרכים. וע"כ קדמתי ואומר אל אדוני אולי לא תאבה האשה למה שהיה אשה וחשובה. כנרמז בה"א הידיעה ללכת אחרי כי עבד אנכי. והשיב לי כי לענין הכבוד אין חשש. כי ה' ישלח מלאכו וא"כ אין להם כבוד מזה. כי בא מלאך ה' שלוח מאתו ית' בעד בתכם. ועל הדבר החשד כי סתם עבד שטוף בזמה גם כן אל תחושו כי הנה אמר אלי ה' ישלח מלאכו אתך. וטעמו וראו כי עשה את המלאך טפל אלי כי אמר שהמלאך יבא אתי ולא שאני אבא אתו כי אני העיקר ואין זה רק על כי איני כשאר כל העבדים כי כשר וצדיק אני כי על כן אני חשוב ממנו וא"כ איפה לא אחשד בלכתי בדרך אתה. כי לא אצא עמה כצאת העבדים זולתי וכן ארז"ל המושל בכל אשר לו מושל ביצרו כמותו. ולהחזיק הענין שינה מאמר אברהם כי הוא אמר אליו ישלח מלאכו לפניך ופה שינה ואמר מלאכו אתך והוא כי הנה ארז"ל (פר"א ל"ג) כי בחנניה מישאל ועזריה להיותם צדיקים גדולים נאמר בהם וריויה די רביעא' דמי לבר אלהין כי קדמאה לא נאמר אלא רביעאה מלמד שהיו מהלכין שלשתן תחלה והמלאך אחריהם. אמנם העבד הלז לא החשיבו אברהם בכל הכבוד הזה אמר כי ישלח מלאכו לפניך כי הוא ילך לפניך ואתה אחריו. אך הוא אמר אתך להורות כי המלאך טפל אליו בעצם ולא אמר לפניך והוא מן הטעם שכתבנו. אמר הראיה כי אני העיקר והמלאך טפל אלי. כי הלא לא אמר רק שיבא המלאך אתי וע"ז בטת בי שלבדי אקח את האשה כי אמר ולקחת אשה לבני:

3עוד כיון כי אין המלאך מצליח דרכי כ"א הש"י בעצמי. וז"א ה' כו' הוא ישלח מלאכו אתך וגם ה' הנזכר והצליח דרכך כי אין המלאך רק לשמרך בכל דרכיך להורות חשיבתו כמאמרו אליהם. וז"א והצליח כו' ולא אמר להצליח כי שתים יעשה לך ה' הנזכר ישלח כו' והצליח כו' וע"כ אמר ולקחת כו' לו' כי אחרי שהוא מצליח דרכי לא אתיחס מכם כ"א ללוקח לעצמי ואם נאמר כי אומר והצליח דרכיך הוא על הדרך שמארץ ישראל לחרן. יאמר כי ממה שיצליח בדרך ימשך שיקח האשה מעצמו כי בא ביום אחד שקפצה לו הארץ. כי יראו ויבושו מלמאן וע"כ אמר להם ואבא היום אל העין. שהוא כמאמרם ז"ל (סנהדרין ד' נ"ד) היום יצאתי והיום באתי. ועל פי דרכו רמז למו כי לא היה הויכוח עם אדוניו רק על בואה עמו אך מציאות הזווג בטוח היה כי ה' הצליח דרכו ולקח אותה. ועם כל זה אמר אלי שעם שבידי ליקח אותה עם כל זה אינו דרך ארץ. כ"א שאם לא יתנו בבחירתם אהיה נקי מאלתו וזהו אם לא יתנו וכו' והנה מהראוי יאמר ולא יתנו לך מאי ואם לא יתנו וגם או' שנית והיית נקי הוא מיותר. אך עוד כיון לאמר להם כי בין אם יחליטו לבלתי תת אותה כלל בין אם יאמרו לתת אך לא ע"י העבד רק ע"י זולתו. לכל צד מאלה הוא נקי מאלתו ויוכל להשיאו אחרת. וז"א אז תנקה כו' כי תבא אל משפחתי בזה בלבד עם שלא יועיל וגם אם לא יתנו לך כלו' כ"א לזולתך ציר בן חורין גם בזה והיית נקי מאלתי להורות' כי היא לא יקרה מאוד שלא יהיה אפשר בלתה וגם להחשיב עצמו כי יקר הוא בעיני אדוניו. שעל בלתי תתה לו בעצמו גם שיודו ע"י זולתו ישיאוהו זולתו: ועל הה' אמר ואבא היום אל העין לומר ראו עתה איך גם שהיא קטנה לגדול היא בת זוגו מאתו ית' כי הלא ואבא היום כו' שהיום יצאתי והיום באתי. א' הנסיון הנפלא כי הנה ואומר ה' אלהי אדוני כו' והתחכם לו' כי הנסיון לא היה לדעת אם בת זוגו היא כ"א לדעת אם הוא ית' בעצמו הוא המצליחו וזהו אם ישך נא מצליח כו'. שנית אם ההצלחה תהיה על ידו ולא שיודו בזוג רק ע"י זולתו וז"א דרכי כו'. ועל פי דרכו רמז מה שכתבנו למעלה כי אמר לו אדוניו אם הייתי אני הולך היה הוא ית' מצליחני על ידי עצמו. וזהו ה' אשר לקחני כו' אך להיות אתה ההולך ישלח מלאכו. ע"כ אמר אם ישך בעצמך מצליח דרכי עם היות אשר אני הולך עליה ולא אברהם בעצמו וכל זה למען הגדיל עניינו בעיניהם ושינה ואמר העלמה ולא אמר הנערה וגם אמר היוצאות לשאוב והוא לא אמר כן בנסיונו. הוא מה שאמרו בפרקי ר"א כי היתה בת מלכים ולא נסתה לשאוב מים כי היתה כבודה בת מלך פנימה ומה' היה שיצאת בעת ההיא וכדה על שכמה. וע"כ אם היה אומר להן ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים והיה הנערה כו' היה להן פתחון פה לו' המן הבזויות שדרכן לשאוב מים היתה הראויה לבן אדוניך. ועוד יאמרו שהוא לא שאל רק על הנהוגות לצאת ולא על זאת שלא נסתה באלה רק בפעם הזאת ומקר' הוא היה לה להשיב לו כדברים האלה ולא מחמת נסיונו. ע"כ אמר והיה העלמה כאומר הנעלמות והצנועה בבית היוצאות עתה לשאוב לה מן הרגילות לצאת תמיד. וזהו והנה רבקה יוצאת שגם היציאה בכלל הנסיון ושתצא בכדה על שכמה מה שלא נסתה בדבר ולהורות גודל הצלחת הנסיון שינה בלשונו כי אמר אשר אומר אליה השקיני נא מעט מים מכדך ואח"כ אומר השקיני נא ומניח את הכד. אך כיון כי יש בני אדם נדיבי לב מיד בשאול מאתם דבר נותנים ויש שבראשונ' מתאמץ לבם ואח"כ נותנים. אמר הנה הארכתי בדברים לומר השקיני נא מעט מים מכדך לתת לה מקום שהות לשוב להתנדב אם מתאמצת היא בראשונה. אך היא היתה כל כך נדיב' כי לא הספקתי לגמור דברי כי מיד באמרי השקיני נא טרם אכל' לומר מעט מים כו' מיד מיהר' ותאמר גם אתה שתה כו'. וזהו אומרו ואומר אליה השקיני נא ותמהר כו' ולבלתי הראות חין ערכה בעיניהם כי רב הוא פן ימאנו עד ירבה למו מתנות גדולות או יקשו לשאול. ע"כ הסתיר דבר הנס אשר עלו המים לקראת' כאשר דקדקנו בכתוב שאומר ותרד העינה ותמלא ולא נאמר ותשאב כי בלי שאיבה עלו המים ותמלא כדה. אך עתה אמר ותרד העינה ותשאב. מן הטעם הזה לא אמר שאמר לה הגמיאני כמעשה שהיה. רק השקיני לבל תהיה תשובת' הוראת ויתור רב מגמיע' להשקותו וגם את גמליו. ובאו' אני טרם אכלה לדבר כי מלת אני מיותר הורה מאמרנו למעלה על ויהי הוא טרם כלה לדבר כי משלשה שנענו במענה פיהם נשתנה הוא מהשנים אחרים שהיה טרם יכלה לדבר והאחרים ככלותם לדבר. וזהו אמרו פה ג"כ אני טרם אכלה כלומר אני הוא ולא אחר ואמרו ותורד כדה מעליה ואשת ולמעלה נאמר ותורד כדה על ידה ותשקהו בל יחשדוהו שחשק לשתות מידה כי אם ששתה מעצמו בכד שעל הארץ. וגם שינה למעלה אמר שאחר תת הנזם והצמידים שאל בת מי את ופה היפך להורות כי לא על ההשקאה נתן לה מתנות. כ"א על החתון שהיתה בת אחי אדוניו ומן הטעם הזה לא אמר שאמר לה היש בית אביך מקום לנו ללון פן יראה ששכר לילה נותן לה רק על החיתון ואמור ואקוד ואשתחוה לה' ואברך וכו' לא אמר כמאמרו למעלה בדרך נחני ה' בית אדוני. רק לקחת את בת אחי אדוני לבנו כי לא היה מסופק בלקוחין ועל ודאותם היתה ההודאה לה':