תורת משה - אלשיך, בראשית כו:לה

1ותהיין כו' טרם הביא ענין הברכות. הקדים זה להורות כי לא סיכל יצחק רעות בית עשו כנראה משפט הענין אך הוא כאשר נבאר בענין בס"ד: (א) ויהי כי זקן כו'. הן אמת כי א' מדרכי חסידתו ית' וגדול היא מאוד הלא היא לקרב את הצדיק לידי זכות ולהרחיק מן החטא וכמאמר רז"ל (חולין דף ז') אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לכ"ש כעובדא דרבי פנחס בן יאיר וכעובדא דחמריה דרבי חנינא בן דוסא שהיו מכין אותו ולא היה מהלך עד הסירם מעליו מנעלים של זולת בעליו וכמאמרם ז"ל (ב"ק דף צ"ג) על פסוק צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו שנאמר צופה כו' ה' לא יעזבנו בידו ולפי דרכם יהיה אומר ולא ירשיענו כו' לומר שע"כ היה הדין נותן לחייב את הצדיק בדין. כי תקטרג מדה"ד לאמר הלא ע"פ בחירתו היה חוטא. לולא ה' עזרו ולא יהיה צדיק בדינו. אמנם זה חסדו ית' שלא ירשיענו בהשפטו וכמאמר השטן לר"ע ולר"מ אלמלא דמכרזי עלך ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו הייתי מחטיא' וזה מאמר הכתוב (שמואל א' א') רגלי חסידיו ישמור והוא לתת טוב טעם כי אדרבה את הרשע היה ראוי להרחיק מן החטא בל יאבד לגמרי והוא כי אחר או' כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כי הוא ית' שם צדיקים ליסודות עולם. אמר כי ע"כ לקיים עולם בל ימוט רגלי חסידיו ישמור מהכשל בחטא. אך לא את הרשעים למה כי בחשך ידמו כי חשך טומאת מעשיהם אשר להם מונעתם מלקבל עזר משדי כי עביר' גוררת עבירה וצורך עזר משדי הוא אל הצדיקים כי לא בכח אשר לאיש יגבר בו מבלעדי ה' העוזר כענין צופה רשע כו' כמדובר:

2והנה מכלל מאמרנו זה יצא עתה מפי כל איש שומע גבר כיצחק אבינו תהיה מכשלת. אהוב את הרשע מאת הצדיק תחת ידו. וחפץ בברכת עשו מאת יעקב ולולא עשתה רבקה בערמה נטל עשו הברכות. ועוד נוסיף להפליא. כי הלא לא בסתר היתה רשעת עשו וצדקת יעקב. כי לעין כל מאז גדלו היה עשו יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים. ומה גם כי יעקב נולד מהול מן הבטן ועשו ערל ולא נמול בקטנותו לאדמימותו. ובגדלו מיאן למ"ד. ואיך יאהב אותו יצחק והוא ראשון למילת שמנה ולא עוד כי אם שאמרו רז"ל ריש שמות רבה (פ"א) כי אברהם ויצחק קבעו בית תלמוד עם יעקב עד למדוהו כל חכמתם ואז שלחוהו למדרשו של שם ועבר. אך עשו וישמעאל מאסו בתורה ומוסר ומי גבר כיצחק יגעל בטוב ויבחר ברע חלילה ואם עיני בשרו כהו בזקנתו עיני שכלו בעמדן עמודו והלא כמו זר נחשב נפתה לבי על קול דברו. באומרו היאך מעשרין את התבן. ויעצים עיניו מראות ברוע מעשיו המפורסמים לעיני הכל. ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' ס"ה) האומרים יודע ציד צד נשי אנשים ובועלן. וגם נשיו הקטר יקטירון יום יום לע"ג לעיני יצחק ורבקה. עד שקצו בחייהם כמאמרם ז"ל (שם) על ותהיין מורת רוח ועשו לא כיהה בהן. והן אמת כי מדברי רז"ל בב"ר יורה באצבע. כי יודע ידע יצחק באמת ובתמים צדקת הצדיק ורשעת הרשע. כי הלא אמרו כי כשמוע יצחק כי הקרה ה' אלהיך לפני. אמר יצחק יודע אני כי עשו אין שם שמים שגור בפיו. וע"כ רצה לנסות במישוש וכן אמרו רז"ל (שם) שא נא כליך. שחוז מאני זיינך בל תאכילני נבלות סני מאני זיינך בל תאכילני גזלות וחמסים. ועוד ארז"ל (שם פ' ס"ז) שנכנס גיהנם עם עשו ויחרד יצחק ואמר מי איפה כו'. שהיתה חרדתו מי נאפה כאן אני או בניו אמר לו הקב"ה לא אתה ולא בנך. כי אם הוא הצד ציד הוא עשו ואז נתקררה דעתו. הנה שבצרת יעקב לו צר ואת עשו שנא וגם לא ייחסו אזי לבן לקוראי בני. ועוד אמרו רז"ל (שם פ"ה) על הקול קול יעקב שנצטער על קול צעקת בני יעקב בחרבן ביתר ממה שעתיד להרוג בהן אנדריאנוס קיסר. וכן אמרו כי צוה את עשו שבזמן יעקב מתרפה מהתורה. שימשול בו ויגזור עליו שמדות. הנה כי יעקב הוא העובד את ה' ועשו הוא השוט לרדותו מדי עברו. ואם כן איפה את מי יאות לאהוב את שומר התורה. או את השוט המכה בו. הנה מכל זה נחה שקטה קושי סמיות עיני שכלו של יצחק מהכיר את הצדיק ואת הרשע:

3אמנם פי שנים תכפל אשמתו למה זה חפץ לברך את אשר שנא ה' ולא למד מאברהם שהוא ית' מסר הברכות בידו לברך את אשר ירצה ומיאן לבלתי הגיע חלק לישמעאל כמשל הפרדס שנטוע בו אילן חיים כו' אמר אם אני משקה את עץ החיים נמצאת עץ המות שותה עמו ומה גם עתה לברך את עץ המות לבדו ולא את עץ החיים. ואגב קושי הלז עוד נשימה לב אל הערות הכתובים ואניפה יד ליישבם יחד כולם בעזרתו ית' (א) באומרו ותכהין עיניו מראות כי מי לא ידע כי מראות הוא כהות העינים. (ב) אומר בנו הגדול לבלי צורך. ואומר אליו בני שהוא מיותר ויאמר לו מיד הנה נא זקנתי כו' וגם לשון נא לא יצדק כי אין הזקנה באה כרגע. (ג) אומרו לו צודה לי ומה בצע בהראות לו במה יצודם. שאמר אליו שא נא כליך כו' ושיצא השדה. (ד) אומרו שא נא. (ה) למה זה לא בחר בבהמה בייתיות ולא יצוה לצוד. ולא עוד אלא שהוצרך לצוותו מלנבל הצידה כמאמר רז"ל. והלא גם מטעמי הבייתיות ערבו לו ע"י יעקב. (ו) לו חפץ לברכו למה זה יצוהו על המטעמים. ושיאכלו אחרי כן יברכהו. ולא ברכו בלא כסף ובלא מחיר כאשר בירך יעקב את בניו. (ז) מה ענין אומר לו זה שלש פעמים צודה לי עשה לי הביאה לי כו' וגם אומרו ציד הוא מיותר. (ח) או' בעבור תברכך נפשי ולא אמר בעבור אברכך. וגם מלת בעבור יתירה. ויאמר לו ואוכלה ואברכך. (ט) באומרו ורבקה שומעת מהראוי יאמר ותשמע רבקה וכן אומרו ורבקה אמרה היל"ל ותאמר רבקה: (י) אומרו לאמר זה פעמים בפ' אחד אל יעקב בנה לאמר מדבר אל עשו אחיך לאמר ולא א' בהם יצדק בו לאמר לזולת. (יא) אומרה לפני ה' מה שלא אמר יצחק וכן אומרה לפני מותי. ויצחק לא אמר רק בטרם אמות. (יב) כי מהראוי תתחיל ותאמר מיד לך נא אל הצאן ולמה הקדימה ועתה שמע בקולי שכל הפסוק יראה מיותר. (יג) אומרה וקח לי משם מה ענין לי וגם למה חזרה לומר בעבור אשר יברכך לפני מותו. (יד) אומר הן עשו אחי איש שעיר כו' אולי ימושני אבי כו'. למה לא חשש על הקול. וחשש על המישוש אשר היא חששה רחוקה ממנה או יחוש אל אחרת קרובה מאד. והוא פן יבא עשו מן השדה וימצאנו שם ויתפוש כגנב במחתרת בעוד שיצחק אוכל לאטו טרם יקבל הברכות. (טו) באומרו והייתי בעיניו כמתעתע. כי הלא לא יהיה בעיניו אלא כפושע עובר רצון אביו. ומהתל ומרמה אותו וגוזל את אחיו הגדול. (טז) מה באה למעט באומרה אליו אך שמע בקולי. (יז) כי מהראוי להשיב על תוכחתו הוא עלי קללתך כי אלביש עורות גדיי עזים על ידך כו'. שהוא תיקון המישוש והן דברים של טעם. ולא מן השמים ירחמו ומפסיק בספור המאורע וילך ויקח כו' ותקח רבקה כו'. ואחר כך כלאחר יד מגיד איך תקנת המישוש באומרו ואת עורות כו' באומרו וילך ויקח ויבא לאמו היה די יאמר ויבא לה וידוע כי היא אמו. (יח) בבואו לפני אביו מה ענין אומרו תחלה אבי. ולא יאמר מיד קום נא שבה ואוכלה מצידי. (יט) או' אנכי עשו בכורך. איך פה קדוש יהיה כמהתל. (כ) מה זו תמיהה מה זה מיהרת למצא בני. האם הוא מן הפלא להזדמן צידה. (כא) אומרו ויאמר יצחק אל יעקב ולמעלה אמר אל בנו ולא הזכיר שמו. (כב) מה ענין כפל אומרו הקול קול יעקב והידים ידי כו'. (כג) למה חזר ואמר אתה זה בני עשו. (כד) אומרו גשה נא ושקה לי. מה בצע בנשיקה ההיא. (כה) מה ענין וי"ו של ויתן וענין הברכה:

4והנה טרם נבא אל הביאור נשים לב אל הערת המפרשים. והיא איך עשה יצחק עיקר מטיבות העה"ז הגשמיים מטל השמים ומשמני הארץ כו'. ואו' כי הן אמת שהן לא קצרה יד מרום שכל טוב וקדושת יצחק מהבחין בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו עוד ב' ידע כי הלא בין שניהם חלקו העולמות כלם יעקב נטל לחלקו העולם הבא ועשו העולם הזה כי על כן היו דבריו אל עשו לאמר והיה כאשר תריד כו' כי כאשר יעקב יפרוק עול מצות ישלוט בו. הנה ידע כי יעקב בחר לו יה לקיים תורה ומצות אשר המה טוב העה"ב ועשו אין לו בו חלק רק למשול בעה"ז להצר ליעקב מדי עברו ומה גם לר' יוסי בר חלפתא בב"ר (שם פ' ס"ז) שאמר יצחק אל עשו אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו גזור עליו שמדות ואתה שולט בו. אך אמנם למה שיצחק אוהב משפט וכל ישעו וכל חפץ. יקוב הדין את ההר ולא ישיג איש גבול רעהו. וכאשר אין לעשו חלק בעה"ב כן גם יעקב ישולל מטובות העה"ז ומותריו. כי לא חלקו הוא למען הנחילו עולם שכלו טוב בשלמות בכל מכל כל. כי טוב להם יאושרו אז מעתה. ולכן בראות את עצמו לפי דעתו קרוב לאסיפתו נתן את לבו לברך את בניו איש אשר כברכתו. לעשו להגבירו בטובות העה"ז כי הוא חלקו וליעקב אחרי כן בטובות העה"ב כאשר יאתה לו. והנה מצאנו און לנו באמרם ז"ל בב"ר וז"ל (שם ס"ה) והבאתי עלי קללה ולא ברכה. אפילו ברכה אחד שהוא עתיד ליתנה לי בסוף אינה נותנה לי ע"כ. הנה כי ליעקב היתה ברכה ערוכה ושמורה לתת לו בסוף ואין זה רק כי לעשו היה חפץ להנחילו בעה"ז מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן להיות גביר בעולם הזה כי הוא חלקו ואח"כ ליעקב בחלקו הצפון לו ולא היחל בעשו רק להיחל בגדול ואחרי כן בקטן יכלה. ועל פי דרך זה יתבארו הכתובים באר היטב. והוא בשום שכל והבין מאמר אחד שאמרו בב"ר (שם) וז"ל שא נא כליך זו בבל ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו. תליך זו מדי ויתלו את המן על העץ. קשתך זו יון כי דרכת לי יהודה קשת. וצא השדה זו אדום ארצה שעיר שדה אדום. ע"כ:

5וראוי לשים לב מה ענין מטעמיו אל בבל ומדי ויון ואדום. וע"פ דרכנו נשקיף ונראה מה ראתה רבקה להפר כונת אישה. ולסכן את יעקב אולי ימישהו אביו. או יקרה שבעודו יצחק אוכל טרם יברכנו. יבא עשו מן השדה ויתפס כגנב במחתרת ויפול בחרב אחיו ויחרה אף אביו עליו להביא עליו קללה ובכלל הדבר נשית לב אל מאמר יצחק אל עשו והיה כאשר תריד שאז"ל והוא מאמר המתרגם כד יעברון בני יעקב על פתגמי אורייתא כו'. כי א"כ מהראוי יאמר והיה כאשר יחטא תרדה בו:

6אמנם הנה יצחק ורבקה חלקו בכונותיהם. והוא כי הנה יצחק היה עם לבבו כי כאשר יעקב לבדו הוא הנוחל עולם הבא. כן עשו ינחל העולם הזה בהחלט. והוא כי הנה שליטת העה"ז נחלקה לד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום והם ד' מלכיות הרמוזים בצלם נבוכדנאצר. שבתריהון יקום אלהא שמיא מלכודי לעלמין לא תתחבל ואמר יצחק בלבו אחרי שאין לעשו חלק רק פה. יהי לו אשר לו לגמרי ותתקיים שליטת הד' מלכיות כולם בעשו היא אדום ישתעבדו תחתיו ישראל ד"פ מה שהתעתדו לגלות לד' מלכיות והן זאת כונת מאמרם ז"ל (שם) שא נא כליך זו בבל כו' כי ע"י עשותו מצוה זו. ע"י ד' דברים אלה. על יד לקיחת הכלים. תבורך בשליטת המעותדת לבבל. וע"י תליך תבורך בשליטת מדי. וע"י כן לא יפול המן להיות נתלה. כי שם לא נפל שדוד. רק על כי הממשלה לא לאדום היתה רק למדי. וע"י עשותך המצוה בקשת תבורך בשליטה העומדת ליון. כד"א כי דרכתי לי יהודה קשת כו' על בניך יון כו'. וע"י צאת השדה תזכה למלכות שלך. כי ע"י שהוא שלו לא הוצרך לזכור אליו דבר הניקח. רק יציאתו השדה. כי בין כך ובין כך המלכיות שלו היא. וכנגד מלכות בבל העתידה לצוד את יעקב בבלה. את צודה לי למען תצודם אתה. וכנגד מטעמי המן ביין. ע"י שבשביל משתה שהאכיל את ישראל בימי אחשורוש עברו ונענשו. ושע"י מטעמי המלך והמן שישבו לשתות בשלוח הספרים ותנתן דת בשושן. עשה לי מטעמים למען תהיה הממשלה לך. ולא שיהיה המן תחת המלך מדי. וכנגד יון המביא חיילותיו ובאו אל המקדש וההיכל. ופרץ פרצות והביאה לי. וכנגד המלכות הד' שחרבך תאכל בשר חללי ישראל. ואוכלה למען החזירך אז בממשלתך. וזה יהיה ענין יעבדוך עמים לעומת בבל שנא' עליו נתתי לו לעבדו ולעומת כורעים ומשתחוים להמן. וישתחוו לך לאומים ולא עבדי המלך כי המלכות שלך היא. ולעומת יון שלא החריבו המקדש ולא הגלו את ישראל. רק שגברה ידם לפרוץ פרצות הוה גביר ולעומת ממשלתך העצמיי וישתחוו לך בני אמך. הן זאת היתה כוונת יצחק ע"ה. אך רבקה רוח אחרת עמה. הלא הוא כי אמרה בלבה אם עצת יצחק היא תקים. מי יקום יעקב אחרי נפלו בגלות הראשון ואוי מי יחיה. והיא בשום לב אל מאמרו ית' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. כי מה לו להאריך ית' לו. ומה הוא הכלב המת עמלק לפניו ית'. שיהיה לו יתברך מלחמה עמו לדורי דורות ולא יכלנו כרגע ולא עוד אלא שיצוה את יהושע ואת ישראל יזכרו ולא ישכחו את אשר עשה עמלק כד"א ושים באזני יהושע. וכן זכור את אשר עשה לך עמלק כו' לא תשכח. והאם קצר חלילה כח ה' לבלע ולהשחית את עמלק כמו רגע. והוא שונא לו תכלית שנאה. ועוד ראוי להשית לב מה נשתנה גלות הזה האחרון מן הראשון. כי בזה לא נגאל עוד. עד נשוב עד ה' כל איש ישראל אז מאלינו טרם עת הקץ. או בעתה ע"י חבלי משיחנו. מה שאין כן בגאולת הגלות הראשון. כי שב ה' את שבותינו. בעוד נמצא אתנו כמה וכמה שנשאו נשים נכריות והולידו בנים ובנות. ונשכחו כמה מצות מהמון העם כי לא ידעו מה הוא וההיקש בזה. אמנם אין זה כי אם למה שהעיקר אצלינו שאין אומה נופלת עד תפול שרה תחלה. כד"א יפקוד ה' על צבא המרום כו'. ועוד ידענו כי סמאל שרו של עשו. הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות. ע"כ בהעותינו אנו מוסיפים בו כח ובחיילותיו. וא"כ איפה מי יורידהו ארץ. ובידנו רצפת עונות וחטאים המקיימים אותו. ועל כן בעמדו תעמוד אומתו גם הוא לא תפול. ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו ית' עם עמלק. לבלתי הפילו כל עוד שלא הטהרנו ממעשנו ומעצבון רוע מעללינו. ולכן תוחלת מפלתו ממושכה מדור דור עד אחרית הימים. אשר הבטיחנו יוצרנו ית'. נשוב מעונינו אל ה' אלהינו תשובה שלמה. כנודע ממאמר רז"ל כי לא יבצר מלשוב אז על כל פנים. ואז יכול נוכל לעמלק ולכל אומתו. ולהיות כי יצר לב האדם רע. ואי אפשר לשוב יחד כולם מאליהם. ע"כ הוכן בחסד אל חבלי משיחנו. כי אז בכל צרתם אל אל יקראוהו. וישובו אל ה' הנשאר בציון והנותר בירושלים. וממוצא דבר נשקיף ונבין כי לו היתה יד עשו ושולטתו בחרבן בית ראשון ובגלות מדי. איככה נוכל וראינו ברעה אשר ימצא את עמו ואת שרו ובאבדן מולדתו. להשיב ה' את שיבת ציון ומשארות אשמותינו צרורות על שכמנו מחזיקים ומאשרים זד יהיר סמאל שמו שרו של עשו. ע"כ רבקה אמנו ייעצוה כליותיה על משמרתה תעמוד להפר עצת יצחק אישה. לבלתי השליט את עשו בלתי אם בממשלה המיוחדת לו. וזה מאמר אביו אליו כאשר לא נעשתה עצתו והיה כאשר תריד כו' לומר אל תחוש כי לא אבדת בהעדר הברכות זולתי מה שלא היה שלך אך והיה כאשר תריד בהגיע עת רדוי אשר לך הוד מלכות אז ופרקת כו'. עוד היה עם לבב רבקה. כי הנה אך טוב לישראל ייטב להם בעה"ז בשופע נמרץ כאשר ייטיבו מעלליהם בברכות אלו לבלתי ידחו מאחרי ה' בהעותם באומרם כי גם בהטיבם מעלליהם יצר להם. משא"כ בראותם כי כאשר בחוקותיו ית' ילכו יושפע להם רב טוב ונהפוך בהעוותם. כי אז יתרצו לשוב עד ה' כמאמרו ית' והיה כי יבאו אליך הברכה והקללה ושבת כו'. עוד ג' חששה בשומעה מאמר יצחק באומרו בטרם תמות. פן ידע את עתו כי נביא הוא ואולי יאסף טרם ברך את יעקב גם הוא את ברכתו. וטוב מעט לצדיק מהשאר קרח מזה ומזה אם תדחה השעה. לכן על כל אלה שתה לבה לעשות הדבר. ונבא אל ביאור הכתובים: