תורת משה - אלשיך, בראשית כז:ה

1ורבקה שומעת כו'. הנה מה שהיה קרוב בדבר לחוש הוא אולי בהיותו לפני אביו יבא עשו וימצאהו שמה. לז"א ורבקה שומעת כו' ורבקה אמרה כו' והוא כי אם לא היתה שומעת מיצחק. רק יודעת ע"פ מגיד מה ששמע מיצחק היה אפשר עבר זמן בין מאמר יצחק לידיעת רבקה ובתוך כך היה עשו צד ומכין ומביא וימצא את יעקב שם ויתפשהו בגניבתו. לז"א ורבקה שומעת כו' כלומר ולא על ידי שליח. וגם שוילך עשו לצוד ציד להביא ולא מן המוכן שודאי יתאחר ובתוך כך יבא יעקב מן המזומן. וגם לא איחרה אחרי שומעה מלהגיד ליעקב. רק מיד ורבקה אמרה וזהו שלא נאמר ותאמר רבקה רק ורבקה אמרה כלומר ורבקה שומעת והיא מאז אמרה:

2והנה תחת חמש יתחמץ לבב יעקב לבלתי עשות הדבר. (א) אולי ירגיש יצחק בהברת הקול כי הקול קול יעקב היה. (ב) פן ינקש באמרי פיו פן יראה אביו שינוי בדברי יעקב מאשר עבר בין יצחק אל עשו כאשר אז נדברו יחדיו. (ג) כי יאמר יעקב ידעתי את אבי בל יברך את עשו. כ"א ברכות גשמיות של העה"ז כי הוא חלקו ואין לי חפץ בהן כי בוחר אני בחלק נחלתי הוא העה"ב ולא אפסיד המרובה במועט כי לא כל אדם זוכה לב' שולחנות. (ד) כי יאמר הלא אחי הולך לעשות מצות אביו ולכן לא ימנע ה' חסדו ממנו מלהצליחו. אך אני בא להכעיס את אבי ולהפר רצונו לרמות אותו וחטאתי לאלהים. וגם ה' יעבור הצלחתו ממני בגלל הדבר הזה. (ה) פן יבא עשו מן השדה עודנו לפני אביו ויהיה נתפש כגנב במחתרת ויהיה כעס לאביו ולאחיו ומשולל ברכה ע"כ להסיר מלב יעקב בל ישחית את נחלתו בעבור החמשה הקדים הכ' בהגדת רבקה אליו איך שהיה ארוכת חמשתן והוא כי לענין הקול גם כי בלתי אפשר הוא לשנותה תעל' ארוכתה במה שהיה דברי הקול היוצאים מפיו מורים באצבע כאלו פי עשו המדבר אליו כי יתקנו דברי הקול מה שתעוות הברתה כי יהיה קול ושוברו עמו בשמעו כי דברי קול יעקב ואשר דבר פי יצחק אל עשו צדקו יחדו. וזהו ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר שאמרה לו דברי יצחק אל עשו כדי לאמר יעקב אל אביו תכונת הדברים שיכיר בהן יצחק כי הן הם הדברים אשר היו בינו לעשו ולא יחטיא ויחזיקנו לעשו כאשר נבאר בדברי יעקב אל אביו בס"ד. וזהו משמעות לאמר שהוא לאמר לאחרים והנה עדיין היה מקום לחוש אולי לא שתה לבה היטב אל כל דברי יצחק אל עשו ואולי עברו ביניהם דברים שנשמטו מרבקה וישנה בהם יעקב ויתבדה ויאחז והוא העיכוב השני מהחמשה הנזכרים וימנע תיקון הא'. לז"א שאמר לו הנה שמעתי את אביך כלומר בעצמי ולא ע"י זולתי את אביך מדבר אל עשו אחיך והיתה שמיעתי בכווני כדי לאמר לך את הדברים באופן כי אין ספק שמתי לבי אל כל הדברים בעצם ולא אחטיא וז"א לאמר:

3ואפשר גם זה כיוון למעלה באומרו ורבקה שומעת ולא אמר שמעה כלומר עומדת ושומעת בל תפל דבר לספר את יעקב ולרמוז לו שלא שכחה דבר מאשר שמעה אמרה הנה כו' כלומר הנה כעת שמעתי כי מלת הנה תורה על הווה ומזומן כעת באופן לא אירא משכחה ומה הן דברי אביך המסויימות הביאה לי כו' לומר שים פניך אל שלש דברות אשר דקדק בצוותו. (א) שיהיה הוא המביא והעושה המטעמים בעצמו. (ב) שיהיה ציד ולא מן המוכן. (ג) שיאכל תחלה ואח"כ יברכנו ולא טרם אוכלו והן הן דברי יעקב אל אביו עשיתי כאשר דברת אלי הרי העשיה בעצמן ואוכלה מצידי הרי הציד בעבור תברכני הרי הברכה אחר האכילה ויעש בחכמה שלא לאומרם בלשון אמו ממש. בל יראה כמלומד ומערים. לכן אמר בשינוי מה פן יורגש. הרי הותקנו השנים מהחמש ועל השלישית אמר לפני ה' והוא כי בזה ראתה לשנות. כי יראה פן ימאן יעקב כי יבעט בברכות העה"ז. ע"כ היחלה בו ואמרה כי דברי יצחק אל עשו היו ואברכך לפני ה' להעלות על רוחו כי לא ברכות גשמיות היו על לבבו לברכו רק המתייחסות אל לפני ה':

4ויתכן כי זה רמז הכתוב למעלה באומרו ורבקה אמרה ולא אמר ותאמר רבקה זולת האמור בזה למעלה לומר שעם היות שרבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו. ולא על פי מגיד באופן ידעה כל דבריו בפרטות. אעפ"כ ורבקה אמרה כלומר יש בדבריה מה שרבקה אמרה ולא הוא. והוא אומרה לפני ה' וגם אומרה לפני מותי כי הוא אמר בטרם אמות. והיא כי אחרי שאמרה לפני ה'. חששה פן יאמר יעקב הנה אבי יודע כי אין לעשו חלק ונחלה בעה"ב. ואיך יברכנו בטובותיו והן לו יהי כדברך שכך אמר לו תהיה כוונה לחזק בטחון הברכה. שיסכים הוא ית' בה ולא שתהיה רוחניות לכן שינתה עוד ואמרה לפני מותי. כלומר גם כי גשמיות תהיינה לא תגעל נפשך בם בבוטחך כי הנה ימים באים ויברכך גם אתה בברכת הע"ה כי הנה אמר לפני מותי שיורה שהוא סמוך למיתתו ושמא לא יפנה לברכך לכן מהרה חושה אל תעמוד וטוב מעט לצדיק מלישאר ריק. לכן לא אמרה בטרם אמות רק לפני מותי להורות תכיפות. כד"א אשר בירך משה כו' לפני מותו. שהוא סמוך למיתתו כפרש"י ז"ל שם וכמאמרם רז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שהיה ביום שנחה נפשו בו. ועל הרביעית כי עשו הולך לעשות מצוה ולא אתה. לכך אמרה ועתה בני שמע בקולי. כלומר ואתה ג"כ לא תעשה הדבר לכוונת קנות ברכות או לרמות אחיך זולתי כדי לשמוע בקולי שנמצאת עושה מצות כיבוד אם. וזהו בני שמע בקולי כלומר במה שאתה בני וחייבת בכבודי שמע בקולי באופן שגם אתה תעשה מצוה. ואל תשקף בכוונת המצוה. כוונת קניית ברכות כעשו. למען תעדיף אתה מצליח עליו אתה ולא הוא. כי גם כל מגמתך לא תהיה רק לאשר אני מצוה אותך. כלומר למה שאני מצוה לא לבחינת זולתה מה שעשו לא כן ידמה רק משתף קניית ברכות. ועל החמישית אמרה לך נא אל הצאן כו' כלומר הנה כל אשר אצוך הוא מזומן אתי בבית ועשו הלך לצוד ציד להביא שודאי יתאחר ואף גם שאני אעשה המטעמים שאמהר יותר מעשו שנצטוה לעשותם ע"י עצמו. כי אין ספק היתה היא רגילה ומזורזת בדבר יותר ממנו באופן תעשה וגם תוכל. טרם יבא עשו במטעמיו לפני אביו. וזהו אפשר ג"כ רמזה למעלה באמור אליו הנה שמעתי. כלומר הנה עתה שמעתי בעצמי ולא ע"י הזולת. שאחוש שיאחר משומעו עד שהגיד לי רק אני הנה שמעתי כו'. כלומר הנה עתה שאין לשון הנה צודק. רק במה שהוא מזומן והווה. וגם דברי אביך הוא הביאה לי ציד כו' באופן יתעכב. לכן התחכם ותקדמנו לברכות טוב כי יכול תוכל לו. ובאומרה לך נא כו' כוונה ג"כ בל יאמר הנה עשו עושה כל המצוה ע"י עצמו ציד ועשיה והבאה ואני לא כן. לז"א גם אתה קח לי כלומר לי לשמי לשם כבוד אם. ומה שאעשה המטעמי' ולא אתה לא מפאת התרשלותך. רק שאני יודעת מאד לעשותה כאשר אהב. ובזה תעשה בצד מה רצון אביך מעשו. כי הוא לא ידע לעשותם בעצם כאשר אהב כמוני. ואח"כ והבאת לאביך. הרי לך גם מצות הבאה והבאת לאביך ואכל. הנה הזכירה שעל ידי אכילה תבורך. הרגישה פן יאמר לה כי הברכה הנמשכת ע"י אכילה גשמית. לא תבצר גם היא מהיותה ברכה גשמי מעין האכילה. לכן חזרה ואמרה בעבור אשר יברכך לפני מותו לומר אם תמאן ותשית לב אל אומרי ואכל וכו'. ראה לעומת זה כי לפני מותו הוא סמוך למיתתו. וגם מזה אל תנח ידך טרם יסתלק ותאבד גם זאת. ובראות יעקב כי נסתלקו ה' עכוביו אז אמר הלא אמי לא שמת לבך אל עוד אחרת וגם כי רחוקה היא הרואה את הנולד על הכל יזהר. והוא אולי ימושני אבי כי גם שאינו בודאי. אולי יעשה. ושמא תאמרי למה זה תשית לבך אל חששה רחוקה כזאת. לז"א והבאתי עלי כו'. לומר להיותי אני מביא על עצמי הסתכנות גדול. יאות לחוש אל כל מיני פקפוק. וגם ולא ברכה והוא כמרז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שאותה הברכה שהוא עתיד לברך אותי בסוף לא יברכני. ואהיה מאבד טובה הרבה ושגם קוב יקבני. וזהו והבאתי כו' שאהיה אני המביא קללה עלי ח"ו:

5או שיעור הכ' והבאתי כו'. וגם כי קוב לא יקבני לפחות גם ברך לא יברכני. וזהו ולא ברכה לכן מהרה חושה אל תעמוד. וטוב מעט לצדיק מלישאר ריק ברכת טוב העה"ב המעותדת לו כמדובר:

6והנה על פי הדברים האלה והדרך ישרה אשר דברנו בה יתבארו דברי מאמר רז"ל בב"ר (שם) וז"ל ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר גבר שיידן כד"א ושעירים ירקדו שם. ואנכי איש חלק כד"א כי חלק ה' עמו יעקב כו'. ריש לקיש אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדים על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבח בשערו עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעביר וכך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר. אבל יעקב נתלכלך בעונות כל ימות השנה ובא יוה"כ ויש לו במה יכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר ר' יצחק אמר לא שאול הוא לה ולא שאילה היא ליה (פ' אינו כשאר משלים שהם רק בשאלה לזכר בעלמא ולא לעיקר) אלא ונשא השעיר עליו זה עשו שנא' הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עינות תם שנאמר ויעקב איש תם אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע כמת וכתועה וכעובד ע"ג ע"כ:

7ונשימה לב אל ביאורו טרם כלות ביאור המשך יתר הכתובים להיותנו בגבולו ואח"כ נסעה ונלכה אל יתר שאת הכתובים בדרך הזה עוד בס"ד. ומהראוי לשית לב על דבריו. א' או' איש שעיר גבר שיידן מי הכריחו להניח פשט הכ' ועוד שיראה נדרש ללא שאלה אמו. ואם דעתו לומ' שלא יחפוץ לריב עם גבר שיידן אדרבה להיות הוא חלק ה' מי יעמוד לפניו. ועוד איך ימשך לזה אומרו אולי ימושני אבי. ועוד לר"ל שאמר משל לקרח וקווץ כו' מה ענין זה אצל עצת אמו. ואיך זה הוא טעם לדחות הברכות. וגם איך ימשך לזה אומר אולי ימושני אבי כו'. ועוד יום הכפורים מאן דכר שמיה בכתובים. ועוד מה ענין רבי יצחק לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא ליה מה זו שאילה כי גם לכל הפירושים לא היא שואלת ולא הוא שואל רק מתנצל להניח ברכה אל עשו. ועוד אומרו ונשא השעיר זה עשו. היתכן שכל יוה"כ ישא עשו כל עונות ישראל. ועוד מי הכריחו לשנות פשט הכתוב ששעיר הוא כמשמעו. וקשה הימנו אומרו עונותם עונות תם. למה יעזוב פשט הכ' ויפרש בהפריש התיבה לשנים ובהוספת אות אחרת ולומר עונות יעקב איש תם כי ידענו כי אין לאיש תם עונות. ועוד שלפי זה מה יפרש בכ' שאנו בו אם הוא לומר הן עשו אחי איש שעיר. שישא עליו כל עונותיו מהו תשובה על דברי אמו. וגם אומרו אולי ימושני אבי כו' גם זה בלתי מקושר אל הקודם ועוד אומרו כמתעתע כמת וכתועה וכעובד ע"ג אין מזה כלל בתיבה. והנה יעזוב משמעותה וילך לדרוש מה שאין בה. ולא עוד שדורש ג' דברים יחד. ועוד שיחשבהו למת והוא יעמוד חי לפניו ואיך הוא תועה. ואדרבה יחשדנו למזיד ורמאי. וגם מי נתן בזה ע"ג שיאמר וכעובד ע"ג ועוד שאין אמו משיבה על כל זה כלום:

8אמנם הנה הוקשה להם בכתוב אומרו איש שעיר. ומהראוי יאמר בעל שער. ועוד אומרו ואנכי איש חלק הוא מיותר. ויאמר הן עשו אחי איש שעיר אולי ימושני כו' ועוד שאומרו חלק יראה בלי שום מציאות שער. ולא כן היה רק ככל אדם בלי ספק אלא שאינו משונה כעשו שהיה כאדרת שער. ואיך יאמר חלק ע"כ גמרו או' כי אומרו הן עשו אחי כו' היא טענה א'. ואומרו אולי ימושני כו' היא טענה ב'. ועל פי דרך זה דרכו השלמים האלה ואמרו איש שעיר גבר שיידן כו' והוא כי ג' השלמים האלה יחד כולם ידרכו בדרך אשר דרכנו בו. כי דבר מוסכם היה ליצחק ולרבקה וליעקב ועשו. כי ליעקב ניתן העה"ב ולעשו ניתן העה"ז כמאמ' ז"ל שחלקו העולמות עשו שהיא מכח חיצוני ולא היה לו חלק ונחלה בעה"ב יירש העה"ז ויעקב כי קדוש הוא וכל נפש יוצאי ירכו חלק אלוה ממעל להם תנתן העה"ב. וזה מאמר הא' שאמר לאמו למה זה תכניעני בדבר הזה. הלא עשו אחי גבר שיידן מכח הטומאה והשדים ואליו יאו' טוב העה"ז. ואנכי איש חלק כי חלק ה' עמו יעקב ולהיות ה' חלקי מה בצע לחמוד טוב העה"ז. אשר הוא מה שאבי חפץ לתת לו כמדובר למעלה וטוב לי חלקי ה' אמרה נפשי ואדבק בעה"ב מטוב העה"ז וטוב טוב יעמוד כל א' בשלו. ור' לוי ראה כי אין נקודות מלת חלק באות כפשוטן. ועוד כי אין כל האומר צודק אלא ביעקב וכיוצא מהצדיקים העתידים לצאת בכל דור ממנו. אך המסתבכים בעבירות אשר עונותם ימנעום מעה"ב. למה יגרע מהם גם העה"ז ויהיו גרועים מעשו לכן אמר כי טענה זו היא אשר שאל יעקב מאמו לאמר הן ידעת אמי כי חלקי ה'. וחלק אחי הטומאה טוב לכל אחד לעמוד כראוי לו כאשר חלקנו העולמות. אך אפשר דעתך הוא על יוצאי חלצי. כי אולי יהיה בהם בלתי זוכים לעה"ב על עונותיהם. וטוב לי אטול גם חלק העה"ז. ויהיה להם מבא ליהנות עוה"ז לפחות ולא ישכלו גם שניהם העוה"ז והעוה"ב. לז"א לה אל תראי כי הן עשו אחי כו'. כי הוא ורעיו המתייחסים אחריו ידמו לקווץ כו'. כי להיותו מכח הטומאה יתדבקו העונות בו שיעשה כמוץ בשערות. כי מוציא מין את מינו ונדבק בו:

9אך ישראל הם מכח הקדושה. ואין חלאת טומאת העונות שיעשו נדבק בהם בעצם כ"א כמוץ בחלק כמבואר אצלינו על פ' אל תראוני שאני שחרחורת כו'. ואמר ונתן ידו על ראשו שבהעברת יד יוסרו והוא משל היד. אל היות טהרת העונות בידו של אדם ובבחירתו לשוב בתשובה אל אלהיו הנקרא עליו ושורה על ראשו. ואז יום הכפורים מכפר כנודע מארבעה חלוקי כפרה. וכלם ע"י תשובה וא"כ גם זרעו אם יחטאו. גם שהם מעותדים לכך כעומד בשפת הגורן. כן לפתח חטאת רובץ אלא קדושים הם מפאת עצמם. ובקלות יטהרו ויזכו לעה"ב. וא"כ מה בצע להם גם הם בעוה"ז. ובזה אומרו חלק יתכן ע"פ נקודותיו. וגם אומר איש שעיר ענינו לו' שהיה בעל שער אלא דאפקיה בל' ששעיר. לומר ולרמוז אל יום הכפורים שנאמר בו שעיר לכפר. והביא מפסוק כי ביום הזה כו' משני טעמים. (א) לכלול גם אחר הבית שאין לנו רק עיצומו של יום. (ב) על אומר ונתן ידו על ראשו פי' שהוא שבידו של אדם תקנתו בתשובה עם יום הכפורים שע"י תשובה ויוה"כ מעביר עונותיו שעל ראשו המבדילין בינו לבין אלהיו. וזה ענין הכתוב ככתוב אצלנו בס"ד שאומר הוא ית' כי ביום הזה יכפר כו' ע"מ שלפני ה' תטהרו בתשובה ראויה המטהרת באמת. ובא ר' יצחק ואמר לא הוא שאיל לה ולא שאילה היא ליה. לו' כי בדברי ר' לוי נמצא שאומר שעיר הוא שעשו הוא בעל שער. ושנה בל' שעיר לדרוש על יום הכפורים שמועיל ליעקב. והוא דרך גזרה שוה כי ביום הכפורים נאמר שעיר כדרך רוב דרשות רז"ל. ועל זה הקשה ר' יצחק כי נמצא כי עשו שאיל אל המלה. כי אין שמו שעיר אלא שבדרך השאלה נקרא שעיר להיותו בעל שער וגם התיבה מושאלת שם כי היא בעשו ומושאלת על ענין יום הכפורים של יעקב ונדרשת בו. ועל זה אמר לא הוא שאיל לה ולא איהי שאילה ליה. כי הוא דוחק אלא שהוא נקרא שעיר כי שד וכח הטומאה היה באמת והכריחו הכ' שהביא ונשא השעיר כו'. שהוקשה לו שהי"ל ונשא עליו. כי ידוע שעל השעיר הנזכר ידבר. ועוד כי למעלה נאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם שכלל שלשה מיני עבירות. ואיך יצוה בא' והיל"ל ונשא כו' את כל עונותם ופשעיהם וחטאתם. לכן אמר כי אין המקרא אומר אלא דורשני ונשא השעיר כלומר הידוע היא איש שעיר הנאמר עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם כי ע"כ לא נזכרו הפשעים וחטאות. והוא כי עיקר כח סמאל ועזאזל היה איכות נפש עצמו. ובכן נקרא שעיר הוא שד ממש והוא הנושא עליו כל כחות הטומאה של עונות ישראל על השעיר. ע"י הסמיכה עליו את כל עונות תם וישר ישראל הנקראים תם על שם אביהם לרמוז כי מאז חלקו העולמות והכחות יעקב ועשו עשו לקח לו העה"ז. כי היה עיקר הטומאה ולא חלק לו בעה"ב הקדוש ויעקב לקח לו העה"ב כי קדוש הוא ולכן חלק עשו אשר ישמח בו הן הם כחות הטומאה שע"י עונות תם כי לחמם הם ויערבו לו:

10ובזה יהיו דברי יעקב אל אמו הן עשו אחי הוא איש שעיר בעצם כי שד הוא וגזע משרש סמאל והוא הנושא עונות ישראל כי אנכי איש חלק שע"י הקדושה אין טומאת העונות נדבק בי ובזרעי. ולא יתכן לפי זה יהיה לי מבא לעשות עיקר רק מעה"ב. ויהי לו אשר לו בעה"ז כי הוא חלקו וגם באומ' עונות תם. יתכן קראו תם על החלקות של יעקב וזרעו לבלתי ידבק בעצם הטומאה מצד קדושתם כמאמרם ז"ל (במדבר רבה פ' כ') על ויצמד ישראל לבעל פעור שהיה כצמיד הבלתי נדבק בעצם בזרוע. אך בקדושה ואתם הדבקים בה' דבקות עצמיי וע"י כן פירושו והייתי בעיניו כמתעתע כמת כו' והוא שהוקשה להם שאם הכונה שמתעה את אביו. איך יאמר בכ"ף הדמיון והלא מתעה היה לו בעצם. ועוד שהיל"ל כמתעה ואם הכונה שהוא עצמו תועה. היל"ל כתועה מאי כמתעתע. ע"כ גזר ואמר תיבה זו מורכבת לרמוז אל כל ההבנות האפשריו' להבין בה. ואמר כמת שהוא השלש אותיות ראשונות ולהיות מתעתע מלה בודדת בעצמה אמר כתועה ועל שנא' בל' זה של אותיות כפולות. אמר כעובד ע"ג כד"א הבל המה מעשה תעתועים הנאמר בע"ג. והענין כי אמר הלא אולי ימושני אבי ויכיר כי יעקב אני. ואהיה בעינו כמת הוא כרשע אשר בחייו קרוי מת בראותו כי שמתי פני לגזול את אחי. ולהכעיס את לבו לעשות הפך רצונו. ואיה כבודו ומוראו ולעשות מרמה ולהמציא בפי ל' תרמית ובני ישראל לא יעשו עולה ולא כו'. באופן יחשבני למת שהוא הרשע ח"ו ואמר בל' זה למה שעיקר החטא הוא עבור רצון אביו והכעיסו הפך הכבוד. שנא' בו למען יאריכון ימיך. וזה הפכו ותתחייב המות. שנית יחשבנו לתועה בעשותי עיקר מטובות העה"ז שחמדתים מעשו. שלישית כי הלא לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות נמצאתי בבחרי בעה"ז כמואס בבעה"ב או כופר בו חלילה. וזה דומה לעובד ע"ג כנודע. וע"כ מכעס דברים אלו והבאתי עלי קללה כו' הנה מאמרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) מורה באצבע דרכנו אשר דרכנו בו בהמשך הכתובים ולא יחטיא ונשוב אל המשך הכתובים. והנה הכתוב אשר היינו בו הוא אומרו: