תורת משה - אלשיך, בראשית כח:י

1ויצא יעקב כו'. ראוי לשום שכל והבין במקראות בהעיר קצת מההערות הראויות להעיר הלא המה. (א) קשר אומרו ויצא יעקב כו' אל לכת עשו אל ישמעאל והפסיק בין ענין יעקב בענין עשו כי זולת מה שכתב רש"י ז"ל ראוי לחפש אחר טעם שיהיה ענין אל הנוגע ליעקב. (ב) כי הליכת יעקב פדנה ארם נאמר זה שלש רגלים: א' וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם כו'. ב' וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. ג' ויצא יעקב מבאר שבע. (ג) באומר למעלה וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב וכו' ואחרי כן הוא אומר וירא עשו כי רעות בנות כנען כו'. והפסיק בין שני הכתובים בפסוק וישמע יעקב אל אביו ואל אמו כי הלא יקשה למה לא גמר כל מה שראה פעם א'. וריחק ראיותיו וישם בין הדבקים מה ששמע יעקב ולא יתכן לומר שבכלל מה שראה עשו הוא ששמע יעקב אל אביו כו' שא"כ למה אמר וירא פעם שנית. ועוד כי איך ראה שוילך פדנה ואח"כ כי רעות בנות כנען ונהפוך הוא כי זה ראה מיד כשדבר לו אביו טרם לכת יעקב ועוד שמה שדבר לו אמו שעשו מבקש להורגו לא יתכן ששמע עשו שאין ספק כי בסתר דברה. (ד) מה צורך הודיע לנו שראה כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו וכו'. כי אל מה שנמשך לעשו מזה שהלך אל ישמעאל אינו מעלה ומוריד מה שראה כי בירך כו'. רק מה שרעות בנות כנען וכו' וכן אמרו בברכו אותו הוא מיותר וגם אומרו ויצו עליו לאמר מלבד הייתור אין מלת לאמר צודקת כלל כי אינו לאמר לזולת ועוד שהוא הפך הסדר ושלח אותו ואח"כ ויצו עליו לאמר. והראוי היה יהפך ויאמר ויצו עליו כו' ואח"כ ושלח אותו כו'. (ה) אומרו ויצא יעקב אחר אומרו למעלה וילך פדנה ארם והלא היציאה קודמת אל הגעת מקום החפץ. (ו) כפול הפסוק ויצא כו' וילך כו' שאם הלך מי לא ידע שיצא. (ז) אומרו וילך חרנה אם כבר הלך לחרן איך אח"כ פגע במקום עד שהוצרכו (רז"ל חולין דף צ"א) לומר שאחרי היותו שם אמר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי וחזר לחרן ואז ויפגע כו'. (ח) אומר ויפגע במקום שאם להורות שקפצה לו הארץ יוכל ללמדנו בבלתי אומרו לשון פגיעה כי הלא רבים קפצה להם הארץ כאשר מנאם רז"ל (ב"ר פ' נ"ט) בפ' הרעשת ארץ פצמת' ולא אחד בהם נאמר בו לשון פגיעה ולא דבר רק הוא וידוע מאמר רש"י ז"ל על זה שהוא להרכיב שני דברים תפלה וקפיצת הארץ ולרש"י ז"ל שנעתק הר המוריה ובא לכאן יותר היה ראוי יעתק לוז וילך להר המוריה. ולא שרב יעבוד צעיר. (ט) מה ענין הודיע אלהים אותנו כי בא השמש ושלקח מאבני המקום וששכב במקום ההוא ע"ד הפשט. (י) למאמרם ז"ל (חולין שם) כי באה שמש שלא בעונתו למה עשה ה' ככה ואין מעצור לה' להלינו שם באופן אחר מבלי העריב שמש שלא בעונתו. (יא) מה ענין החלום הזה אשר חלם הבא נבא אל דרך ישר בלתי תסתבך בסבכי אמרי' אשר לא בשורש גזע פשט הכתובים המה. (יב) מה ענין מלאכי אלהים עולים ויורדים אם עולים תחלה או יחד שתי הכתות כמאמרם ז"ל:

2והנה לבא אל הביאור נשאלה טוב טעם אל יציאת יעקב מארץ כנען וילך חרנה בידיעת עשו כי הולך הוא כי הלא ידע עשו ושמע מפי יצחק אביו בברכו אותו ושלח אותו פדנה ארם ולא פחד ורגז לאמר כי עשו אחי יחם לבבו ופן בחרב יצא לקראתו ולא נאמר כי בטח בצדקו או כי ידע כי בחיי אביו לא יהרגנו כי הלא ארז"ל (ב"ר פרשה סח) שגדל אימתו מעשו ואמר אשא עיני אל ההרים אל ההורים הם האבות ואמר מאין יבא עזרי. וגם שאחרי כן זאת השיב אל לבו ואמר עזרי מעם ה' כו' עכ"ז לא יותר לאיש צדיק לסמוך על הנס ולהביא עצמו לידי סכנה שהלא חבי כמעט רגע כתיב ולכאורה היה אפשר לומר כי הן זאת כוונת אומרו ויצא וגם וילך. שהיל"ל ללכת כי הלא אח"כ הוא אומר ויפגע כו':

3אך יאמר במה שנזכירה מאמרם ז"ל (מגילה דף י"ז) כי בן ס"ג שנה נתברך יעקב וי"ד שנה נטמן בבית מדרשו של שם ועבר הרי ע"ז ושבע שנים עבד את לבן ברחל הרי כי בן פ"ד שנה נשא אשה הנה יראה מדבריהם כי בצאתו מבאר שבע לא החזיק צדיק דרכו לחרן. רק הלך אל מקום מדרשו של שם ועבר ואחר י"ד שנה הלך חרנה ואין זה רק כי ידע כי מיד בצאתו את העיר לא הרחיק לא ימיתנו רק אחר התרחקו מבית אביו. לכן מה עשה לגנוב דעתו עיקם עליו את הדרך והלך לו בארץ ישראל עצמה אל מדרש עבר להתחבא שם י"ד שנה. וזהו שארז"ל (שם) נטמן בבית מדרשו וכו' כי טמון מעשהו היה שם ואחרי כן משם נסע חרנה אשר לא ידע עשו את עתו אשר ילך בו:

4וזה יתכן הוא מאמר הכ' כי שתי נסיעות עשה אחד ויצא יעקב מבאר שבע שלא היה רק יציאה מן המקום אשר עשו בי לא ללכת חרנה והוא אשר נטמן בבית שם ועבר ואחרי כן וילך חרנה שהיתה אז הליכה לארץ בלי יציאה מבאר שבע ואין כוונת הכתוב ללמוד הגעתו לחרן שיקשה עלינו אומרו ויפגע אחר שוילך חרנה רק עשותו ב' מסעות. (א) ויצא. (ב) וילך כו':

5אך הדרך ישכון אור ליישב כל אשר הערנו הלא הוא כי תורתנו הקדושה תעיר לנו אזן להשמיענו כי הוא ית' למען הציל את הצדיק מרעתו מעור פקחים ופוקח עורים והן זאת חשבתי למשפט בכונת סמיכות הפרשה אל שלפניה ואל ענין פגיעת יעקב במקום ובאה שמש שלא בעונתו והיות המלאכים עולים ויורדים בו וה' נצב עליו והוא יען כי גדול כבוד הצדיק לפניו ית' כי הוא מקיים את העולמות כלם ואת כל מעמד שלשתן קנה בצדקתו ונתונים נתונים המה לו אל עבודתו ועל משאו:

6והוא בשום שכל והבין מסרה אחת הלא היא כי ג' ועיני הם במקרא. ועיני לאה רכות ועיני ישראל כבדו ועיני רשעים תכלינה. והענין כי הנה הורנו ית' גודל השגחתו ושום כל מעייניו ליישר דרך הצדיק ולהרים המכשלות ולשים המעקשים למישור למען ילך לבטח דרכו ורגלו לא יגוף והוא כי הלא ידענו כי הן זאת היתה עם עשו לכבד את הוריו ולשמוע בקולם כמאמרם ז"ל במסכת קדושין (דף ל"א) אל המשבח עצמו שכיבד את הוריו אמרו לו עדיין לא הגעת למה שהיה מכבד עשו. והנה מהדבר הלז היתה יוצאת תקלה גדולה אל יעקב וללאה והיא כי הלא עשו שמעה אזנו ותבן לה כי רעות בנות כנען וטובות בנות לבן בעיני יצחק אביו כי כה אמר לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם כו' וקח לך כו' מבנות לבן אחי אמך והנה אם כאשר שם על לבו כי רעות בנות כנען ישים גם כן כי טובות בנות לבן בעיני אביו היה הולך אל לבן כאשר הלך אל ישמעאל ולפחות יקח הוא את הגדולה לאה ויניח את הקטנה ליעקב ואם כה היה עושה היה נופל כריסא בבירא כי יאבד מנות מיעקב או לפחות ילוה אליו בדרך והוא בורת ממנו ויפגענו בחרבו הקשה כי לא ישאלו פנים כאליפז בנו וגם ללאה יימר לה מאד כי הלא אשר היה עיני לאה רכות הלא היה מלבכות בל תפול בגורל עשו פן מהר ימהרנה הגדולה לגדול והקטנה לקטן לכן מה עשה הוא ית' ראה והתקין גם שניהם באשר שם שומה בלבו בל ישית לב אל כל דברי אביו רק על מחצית' והוא בל יפנה אל אומרו כי טובות בנות לבן רק כי רעות בנות כנען. וע"י כן הלך עשו אל ישמעאל וכו'. ועי"כ ויצא יעקב מבאר שבע. והוא כי בראות יעקב שהלך עשו אל ישמעאל ולא היה נמצא אתו בעיר. אז ויצא וגם ע"י כן וילך חרנה שאלמלא כן לא היה עשו הניחו להגיע שם כאשר הניחו אליפז אשר נשאר פה בצואת אביו. והנה היה מקום לבלתי הגדיל הנס ולו' אולי לא שמע עשו מאביו חלוקת היות טובות בנות לבן רק כי רעות בנות כנען או גם כי לאמר ששמא עלה אל רוחו הקשה. כי לא מבחור בבנות לבן מבנות ישמעאל צוהו עליהן רק חדא מנייהו נקט או שכל עיקר מאמר יצחק לא היה רק לא תקח אשה מבנות כנען. כי אם ע"פ דרכו שהראה לו מקום שירצו להתחתן בו מחמת הקורבה. לכן הקדים ואמר וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם. לומר לא מבלתי שמוע ששלח אותו פדנה ארם לא שת לבו גם לזאת. כי הלא וירא עשו כי בירך יצחק והוא לקחת לו משם אשה. וא"כ אין לומר ששמע תחלת מאמרו לא תקח אשה מבנות כנען ואשר ברך אותו בסוף מאמרו ואשר היה בנתים שהוא מבנות לבן לא ראה וגם הטענה הב' לו' שלא מהיות אושר בהדבק בבנות לבן צוה עליהן איננה כי הנה בכנל מה שראה עשו. הוא שלח אותו פדנה ארם בברכו אותו כי דבק היה צווי קחת מבנות לבן אל הברכה וזהו ושלח וכו' בברכו אותו. וכן היה קח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ויתן לך את ברכת אברהם. וגם השלישית לו' אולי עיקר הדבר היה צווי לא תקח מבנות כנען אלא שגמר בעצה אחת ואם כן תהיה הברכה חוזרות אל העיקר לא כן הוא כי אם בכלל מה שראה עשו. הוא ויצו עליו לאמר לא תקח אשה כו' כי מה שצוה עליו לא תקח אשה לא היה העיקר על עצמות הדבר. רק הכנה אל מה שעתיד לגמור ולו' קום לך פדנה ארם כו' כי הוא העיקר וזהו ויצו עליו לאמר לא תקח כו' כי צווי זה היה כדי לאמר ולא למען הדבר עצמו. ואם כן מה היה שלא שת לבו רק אל כי רעות בנות כנען. לז"א וישמע יעקב אל אביו כו'. לו' כי על ידי מה שבענין הלז זולת צדקת יעקב עשה ג"כ מצות כיבוד אב ואם וישמע אל אביו ואל אמו שצוהו ללכת פדנה ארם ע"י כן נמשך שהפליא עשות הוא ית' שוירא עשו כי רעות כו' ולא כי טובות בנות לבן ומזה נמשך שוילך עשו אל ישמעאל. ושיצא יעקב מבאר שבע ולא יצא גם עשו ושהלך חרנה שאם לא כן לא היה מגיע חרנה:

7ועוד הורה לנו הוא ית' באומרו וישמע יעקב כו' כי מאז שמע אל אביו ואל אמו העלה עליו הקב"ה כאלו כבר וילך חרנה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שהיא לעשות מצות אביו ואמו צרופה למעשה כי וירא עשו כו' כמדובר. נמצא כי הוא ית' עוור את עיני עשו מראות כל דברי אביו רק מחציתם כאמור בשעור הכתובים שאע"פ שראה הכל כי וירא עשו כו' עם כל זה בזכות שוישמע יעקב כו' שפתח אזנו לשמוע אל אביו ואל אמו, סגר ה' ביד עיני עשו ולא ראה רק כי רעות בנות כנען ולא כי טובות בנות לבן וזהו וירא עשו כי רעות וכו' כאמור. והיה זה שלום ליעקב וללאה. כי שמע ה' קול בכיה לבל תפול בגורל הרשע. וזהו ענין המסרה שלשה ועיני הם וכו' והוא כי הלא שתים זו עשה הוא ית' עם לאה. (א) שלא תפול בגורל עשו. (ב) שתנשא ליעקב. והנה אם כאשר בערב החליף לבן את רחל בלאה היה מקיים יעקב מאמרם ז"ל חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה יפה שעל ידי כן היה רואה כי הנה היא לאה טרם יבא אליה היה משלחה מביתו באומרו הלא ברחל עבדתי ולא היה נושא אותה וכן אם היו עיני עשו פקוחות לראות כי טובות בנות לבן בעיני יצחק אביו. היה לוקח אותה. והנה שערי דמעתה לא ננעלו מלפניו יתברך לכן מה עשה הוא ית' הכביד עיני יעקב מהסתכל בה פן יגעל בה טרם יבא אליה. ואת עיני עשו סימא מראות כי טובות בנות לבן לבל יחמדנה עשו ולבל יגעל בה יעקב. וזה שיעור המסרה על ידי מה שעיני לאה רכות פן תפול בחלק עשו כי אם שתנשא ליעקב. לכן מה עשה אלהים שעיני ישראל כבדו מלבדוק אותה. ושעיני רשעים כעשו תכלינה ולא יביט אל כי טובות בנות לבן רק אל כי רעות בנות כנען כמדובר:

8הנה כי הוא ית' משנה החושים ומחליף את הטבעים לעבודת הצדיק ונקל הוא בעיני ה' לעשות כן כי הלא גם העולמות שברא נתן לו לעובדו ולכבודו בראו יצרו אף עשאו. וזה אחשבה הורה לו הוא ית' ליעקב לא יירא מפחד עשו ופן בצאתו מתוך הפחד של עשו. יפול אל הפחת של לבן. ומה גם בראות את עצמו יצא ממקום הקדושה מתחת כנפי השכינה אל אדמה טמאה. כי לכן נתן אל לבו ללכת אל עיר מושב אלהים אפשר שם שכינה שורה. הוא הר המוריה להפיל תחנתו שם. והראה לו הוא ית' כי אם קטון הוא בעיניו. הלא כל העולמות שברא למענו המה. והנה הראה בעיניו כי כלם סרים אל משמעתו והוא כי עולם השפל אין צ"ל כללות העולם או ארץ ישראל העולה על כלם כי אם גם ראש עפרות תבל הוא הר המוריה. כי בו בחר ה' לשכן שמו שם גם הוא יעתק ממנו ויבא לקראתו להקביל פניו. וזהו שלא יהפך הוא ית' שיעתק לוז וילך להר המוריה והוא כפרש"י ז"ל שלא נתקרב מקום אל מקום. רק שנעתק הר המוריה ובא לכאן. וזה יראה כוונת רבינו ז"ל באומרם כי ד' פעמים קפצה הארץ. וזה לשונו (ב"ר פ' נ"ט) הרעשת ארץ בימי אברהם. פצמת בימי אליעזר עבד אברהם רפה שבריה בימי יעקב כי מטה בימי ישבי בנוב כי הנה ראוי לדעת הד' שינויי תוארים בד' המקומות ההם. אמנם הנה ד"פ קפצה הארץ וכל אחד משונה מחבירו. הלא הוא כי ברדוף אברהם את הד' מלכים ארז"ל (שם פ' מ"ג) בכל פסיעה ופסיעה של אברהם אבינו היתה ג' מילין נמצא שהיתה קפיצה ככל פסיעה אך קטנה של שלש שלש מילין. והנה יתייחסו קבוץ הקפיצות כלם שבכל כללות הפסיעות הקרובות זו לזו אל הרעשת הארץ. אך אליעזר שביום שיצא מבית אדוניו הגיע לארם נהרים היתה פצימה כי נפתחה הארץ ונתחברו שפתיה זו לזו הסמוכה אל בית אברהם אל הסמוכה לארם נהרים אך אשר ביעקב שנעתק הר המוריה ובא ונתקע בלוז ואחר כן חזר למקומו נעשו ב' דברים א' מקום שנעתק משם. וא' במקום שנכנס. וזהו או' רפה שבריה בימי יעקב. אך אשר בישבי בנוב בהוא כמאמרם ז"ל בגמרא שכשנמשך דוד אחר השטן שנדמה לו לצבי והלך עד מקום ישבי בנוב. ושאל אבישי לחכמים אם ירכב על סוסו של מלך לבקשו ונתנה לו רשות וקפצה לו הארץ ומצא את דוד שזרקו ישבי בנוב השמימה לקבלו בלהב חניתו. והזכיר אבישי את השם והעמידו באויר. אמרו שם בגמ' בקפיצת הארץ אשר קפצה לאבישי הלשון הזה אפי' היה בסוף העולם הסיטו הקב"ה לשעה קלה ע"כ:

9והנה ייחסו הדבר אל הסטה והחלקה. כאלו הסיט ונדנד הקב"ה את הארץ ומעדו קרסוליו מירושלים עד המקום ההוא כרגע ויתכן אמר כן למה שירושלים גבוה מכל הארצות לכן משם הטה הארץ ונשמט כרגע וז"א כי מטה בימי ישבי בנוב הנה כי דעת רז"ל (חולין דף צ"א) כפירש"י שנעתק הר המוריה ממקומו ובא לכאן כי בזה יצדק מאמרם באומרם רפה שבריה ויצדק טוב טעם הדבר במאמרינו שהוא להורות את יעקב שלא יירא כי הלא כל שלשת העולמות טפלים אליו ומשועבדים לו וכמרז"ל ע"פ בוראך יעקב ויוצרך ישראל אמר הקב"ה עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב יצרך בשום לב אל כפל או' עולמי עולמי. וכן באומרו בראך יצרך אך הוא כי ג' העולמות יתפרדו באיכות השפל והגלגלים הם בעלי גשם ושל מלאכים רוחניות ועל שני הסוגים אמר עולמי עולמי שני פעמים. והשיב על סוג הגשמי יעקב בראך ועל סוג הרוחני בעל צורה יעקב יצרך ובכן יחויב כי אחר שבזכותו נבראו ישתעבדו לו ולכן יתכן הורה לו הוא ית' פה כי כל שלשת העולמות משועבדים אליו ובשפל היחל והורה לו כי לא בלב' אדמת ח"ל או כללי ערי א"י כ"א גם הר המוריה שכנגד שער השמים מקום המזבח שלוקח משם עפר שעשה ממנו ית' את אדם יציר כפיו שהוא חלתו של עולם גם הוא אשר הוא כל טוב העולם השפל מוכן לעבודתו כי הר צבי קדש נעקר ממקומו ובא לקראתו וגם עולם הגלגלים משועב' אליו כי הלא בא השמש שלא בעונתו למען ילין שם וגם עולם המלאכים והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו לכהנו לו אשר לווהו בארץ ואשר ילווהו. או לרז"ל (בראשית רבה פ' נ') כי המלאכים אשר באו להפך את סדום על אומרם כי משחיתים אנחנו. לא הניחום לעלות אל מחיצתן קל"ח שנה. עד בא האורח הקדש אל בית מלונו יתברך ולאהבתו קבץ הוא ית' את נדחיו שיעלו השמים וזהו והנה מלאכי אלהים עולים. ואחר כך יורדים לכבודו כי המלאכים צריכים אליו והם ישרתוהו וילווהו ואין על יעקב נצב עליו למעלה הימנו מכל יצורי העולמות כלם בלתי אם ה' לבדו אפילו רכב אלהים שה' בם כי אך בו בחר למרכבה לו וזהו והנה ה' נצב עליו:

10ועל כי דרכינו שרצה ה' הראות לו כי הג' עולמות כלם נבראו לשמשו וסרים אל משמעתו. והנה באים לכבודו ולשרתו נאמר כי רצה הוא ית' ילין שם: