תורת משה - אלשיך, בראשית כח:יח

1וישכם יעקב כו'. כנגד הסולם שהוא משל אל בהמ"ק ויקח את האבן וישם אותה מצבה להקריב בה כבית המקדש לרמוז כי האבנים שנעשו אבן שהוא סימן לבניו הם יהיו ב"ה. כי היכל ה' המה ועל ראשו משער השמימה שיורד השפע מלמעלה. ויצוק שמן על ראשה שבזכות זה השפע תורק בו מלמעלה בשופע ואל מקום רגלי הסולם הוא הר המוריה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. שיצטרף שם החסד בו ונכנס בלשון מקום ויצא בלשון עיר. וגם אומרו ואולם לוז כו' מה צורך הודיע אלהים אותנו את זאת ועוד אומרו לראשונה והל"ל בראשונה אך הוא כי מה שקרא שם בית אל. לא כיון על לוז. רק אל המקום לבדו שנעתק ובא לשם. אך לוז הוא שם העיר לא לוז שיעקב בה עתה. כי כבר הוא בירושלים כי שב הר המוריה בו למקומו אך הוא לראשונה שבא בה יעקב הוא לוז אלא שנשאר לה שם זה על שם מה שהיה בראשונה בא יעקב בהיות הר המוריה שם:

2עוד יתכן דרך אחרת בענין ונשוב להזכיר קצת מה הערות האמורות למעלן אגב זולתן שמתיישבות בזה והם. (א) אומרו כי אחר לכתו לארץ איך פגע במקום (ב) אומר וילן כו' שהל"ל ויבא השמש וילן שם. (ג) למה הודיענו שלקח מאבני המקום (ד) שאחר אומרו וילן כו' לא היה צריך לומר וישכב (ה) מה ענין מראות סולם. וגם אומרו השמימה בה"א בסוף תיבה ובראשה (ו) אומר ארצה שהוא כאומר לארץ ולא יצדק לשון זה רק בדבר שמשליכין מלמעלה אל הארץ והיל"ל מוצב בארץ (ז) אומר עולים ויורדים בו והל"ל יורדים ועולים (ח) מה זה אומר ג' פעמים והנה היה די יאמר והנה סולם כו' ומלאכי אלהים כו' וה' נצב עליו כו' (ט) אומרו אלהי אברהם אביך כי יותר היה צודק או' אביך ביצחק מבאברהם (י) אומר הארץ אשר אתה שוכב עליה כו' האם ארבע אמות נתן לו. ורז"ל דחקו לומר שקיפל תחתיו כל א"י (יא) אומרו והיה זרעך כעפר כו' למה לא כחול או ככוכבים (יב) אומרונברכו בך כו' הנה נאמר על זרע יצחק ולמה הוצרך לאומרו עתה ליעקב (יג) אומרו והנה אנכי עמך כו' כי בכלל היותו ית' עמו. הוא שישמרנו בכל אשר ילך ובכלל אשר ילך הוא שישיבנו אל האדמה הזאת. ומה בא ג"כ להוסיף באומרו כי לא אעזבך וכו'. (יד) אומרו אשר אם משולל הבנה כי מלת אם בלתי צודקת:

3והנה. ג' פסוקים ראשונים מפורשים למעלה. ועוד אפשר דרך אחרת בשום לב אל מאמר רז"ל במדרש (ב"ר פ' ס"ה) וז"ל הריעו לאלהי יעקב מלה"ד למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות לו פלטין. הביא הא' ואמר לו ראה המקום שאני מבקש לבנות. אמר לו זכור אני שהיה הר בתחלה. קרא לשני א"ל ראה המקום שאני רוצה לבנות לי פלטין. אמר לו זוכר אני שהיה שדה מתחלה הניחם והביא לשלישי א"ל זוכר אני שהי' פלטין מתחלה א"ל חייך שאני בונה אותו וקורא אני אותו על שמך. כך אברהם יצחק יעקב היו אוהבים של הקב"ה. אברהם קראו לו לבה"מ הר בהר ה' יראה יצחק קראו שדה ראה ריח בני כריח שדה וכו' ויעקב קרא אותו פלטין שנ' אין זה כי אם בית אלהים כו' א"ל הקב"ה חייך קראת אותו בית אלהים עד שלא נבנה דע שאני בונה אותו וקורא אותו על שמך. שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב. וכן ירמיה הנני שב את שבות אלהי יעקב. וכן אסף קשט לדבריו ולא הזכיר אלא יעקב ע"כ:

4לשים לב בין במשל בין בנמשל למה קצף המלך על שני אוהביו הלא אשר ראו הגידו. ולמה ישבח את מי שזכר היותו פלטין הלא הוא ראהו פלטין וכן אמר כי אשר יראה יגיד. ובנמשל גם כן אם אברהם הזכירו הר ויצחק שדה. למה יקצוף אלהים על קולם כי כן ראוהו. ואדרבה על יעקב יפלא למה קראו פלטין ובימיו שדה היה. ועוד מה צורך להראות לאוהבים מה שרוצה לבנות ולמה במשל אמר כל א' מה שהיה זוכר וגם כי אין המשל דומה לנמשל. כי במשל אמר כל א' מה שהיה זוכר משא"כ בנמשל וכן הערות זולת אלו ויתישבו אגב הנזכרות:

5אמנם הנה כשהראה הוא ית' את המקום לאברהם היה הר. וכשהראהו ליצחק היה כבר שדה ניר. וכשהראהו ליעקב עם היותו שדה על ידי חלומו קראו בית והענין כי שלשה פעמים נבנה בית המקדש השנים בידי אדם. והשלישי יהיה בידי שמים והנה הראשון הוא בזכות אברהם. ועל שיצא ממנו ישמעאל לא התמיד ועל כן נפלו בידי ישמעאל בחר בנו שמונים אלף פרחי כהונה. והשני בזכות יצחק ועל שיצא ממנו עשו לא נתקיים ונפל בידי עשו הוא אדום:

6ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל האריכו ית' אפו בבית ראשון מלהחריבו עד עבדו שבעה בתי דינין ע"ג. מה שאין כן בשני שעל שנאת חנם בלבד לא האריך להם כל כך. וגם אל חמשה יתרונות שהיו בראשון ולא היו בשני. אך הוא כי הראשון היה בבחינת חסד לאברהם והב' בבחינת דין ופחד יצחק אך השלישי בזכות יעקב ועל שמטתו שלמה יהיה קיים לעד. ועל כן הראשון שבזכות אברהם חזר להיות הר כבתחלה אך השני כי המנגד הוא עשו. היה יותר קשה מישמעאל וציון שדה יחרש כי חרש טורנוסרופוס את בית שני. ועל כן כשראה אותו אברהם בתחלה ראהו הר ע"ש מה שמעותד להיות מקדשו וכשראהו יצחק ראהו שדה. כי ככה יעשו את מקדשו ממנו. אך יעקב לא הראו לו הקרקע רמז המקדש. שזה ראה הר וזה שדה רק הראו לו הרמז בסולם רוחני מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והמלאכים עולים ויורדים בו שיורה שבית המקדש יהיה רוחני. ומלאכים עולים ויורדים בו שאין לך פלטין ומושב אלהים גדול מזה ושה' נצב עליו:

7הנה כי מתחלה הראהו מה שעתיד להיות בית. הנבנה על מטתו שלמה כאשר יבא ביאורו בס"ד ע"כ קראו בית שהוא קיום. והנה ארז"ל במדרש (רבה פ' ס"ח) ה' יראה כו' מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי ה' יראה הרי בנוי. אשר יאמר היום בהר הרי חרוב כד"א (איכה ד') על הר ציון ששמם ה' יראה הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. כד"א (תהילים ק״ב:י״ז) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו עכ"ל. הרי שאמר לו הקב"ה שבונה אותו לעתיד לבא. וראוי לשית לב למה מגיד הכתוב שהראה לו החרבן. ועוד שהרי אין משמעות הכתוב אלא שהם דברי אברהם כאו' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה כו'. ועוד כי הלא בנוי וחרב היו שתי פעמים ולמה לא הראה לו כי אם פעם אחת אך הוא כי רצה הקב"ה להראות לו שעתיד לבנות לו שם בית קיים שהוא אחר שיחרב שלו ולא הראו לו של יצחק להיותו גרועה משלו וששדה יחרש. רק באחרון שישמח ויתנחם בו וכאשר ראה אמר ה' יראה שיבנה שלי. אך עם כל זה דואג וזוכר אני אשר יאמר היום בהר שיעשה הר. ומתנחם כי ה' יראה שיבנה לעתיד על ידו ית' קיים לעד לא אמנע מלהזכיר. ואצטער על כי שלי נעשה הר והוא מאמרינו שאנו בו. שהמשיל את אברהם לאוהב המלך שאמר לו ראה המקום שאני בונה אותו. ואמר לו זוכר אני שהי' הר כי כן היה באברהם שהראהו ית' המקום שהוא ית' בעצמו בונה אותו לעתיד וקראו הר. שאמר זוכר אני שהיה הר כי גם אחר הבנותו לעתיד לא אמיש מלזכור כי נעשה הר על סיבתי כשנבנה בזכותי. וזהו בנוי וחרב שהוא הא'. ובנוי ומשוכלל שהוא הג' וכן יצחק אמר ראה ריח בני כריח שדה. הוא בית המקדש אשר הראה לו הקב"ה בית קיים שעתיד לבנות שם בזכות יעקב. אמר ששלו יעשה שדה ונצטער וזהו ראה ריח כו' כי בהכנס יעקב כאשר נכנס ג"ע עמו. נכנס שפע ב"ה העתיד לבנות בזכותו שבו ריח ניחח. וזהו ראה ריח בני כריח שלי שנעשה שדה. כי גם שנתבשר בהבנותו זוכר ודואג מה ששדה תחרש אשר נבנה שם בזכותי. אך מי אשר תמיד קראו בית על כי אין בזרעו פסול הוא יעקב כי מתחלה נתעתד בזכותו ליבנות השלישי קיים לעד. וע"כ מתחל' קראו בית אלהים שאין חרבן בא מצדו. ועל כן מטרם יבנה כיון שמאז נתעתד ליבנות בזכותו על ידו ית' על כן מעתה ראוי יקראנו בבית. ועל כן אמר לו הוא ית' אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה. כלומר שלא היה בזרעך פיסול למונאך מלקוראו בית מעתה. על כן גם שאני בונה אותו בעצמי רוחני אני קורא אותו על שמך והוא מעין המשל הקרא המלך לראשון. ואמר ראה מקום כו' לומר שאתה רואה אותו עתה כי אני בונה אותו. והשיב מה בצע במקום שאחר שתבנה הפלטין אזכור ואדאג שהיה הר מתחלה. ולא היה פלטין מאז ראהו מתחלה וכן השני אשר ראהו שדה ואמר שיזכור אחר כן שהי' שדה. וידאג שלא היה פלטין מאז ראהו. אך השלישי אמר זוכר אני שלא הראיתני המקום עודנו הר או שדה אלא פלטין. כך אברהם הי' דואג שלא היה פלטין מאז מתמיד לעולם וכן יצחק משא"כ יעקב כאמור. ואמר לו הקב"ה אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה. כי מאז זכית על ידי היות מטתך שלמה להיות הנבנה בזכותך בית קיים. חייך שעם שאני בונה אותו שהוא רוחני אקראנו על שמך שאקרא אותו ביתך. והנה בלי משל היה אפשר לומר ענין זה אלא שלבל הזכיר שעל מה שיצא מאברהם נחרב בית א'. ועל היוצא מיצחק נחרב בית שני לא היה יכול לומר כי אם אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה. ולא יובן הענין על כן נשא המשל אל שלשה אוהבים. שהאחד היה זוכר שהיה הר ושני זוכר שהיה שדה. לו' שגם פה הוא כן כי אברהם זוכר ודואג על מה שהיה בתחל' הר שאליו הוא הזכיר וכן יצחק זוכר ודואג. ויעקב אין לו מה לזכור שידאג. ובזה בקלות יובן הענין כי היותר אפשרי להסתיר דבר על כבוד אברהם ויצחק הוא הראוי. וכן אמר שעשה אסף שקשט את דבריו כי במאמר הנביאים גלוי כמעט הדבר. באומרו אל הר ה' אל בית אלהי יעקב שקוראו הר ואח"כ מייחס הבית אל יעקב. שזה כמפרש הדברים שעל הראשונים נקראו הר ועל יעקב בית. אך ירמיה לא גלה כך כישעיה ומיכה. שלא אמר אלא שב את שבות אהלי יעקב. ולא הזכיר הקרא תחלה הר ואח"כ בית על שמו רק שמזכירו לבדו שהוא רמז בלבד באומרו אהלי יעקב כי אם רמז שבות הראשונים בשל יעקב וקראם אהלי על שהיו בלתי קבועים כבית של יעקב. ואמר וכן אסף קשט דבריו כאשר קשט ירמיה בערך מיכה כן קשט הוא מירמיה והוא שלא הזכיר אלא יעקב שהוא קישוט שלא אמרו אלא ברמז שלא אמר שהיה בית של יעקב בל יובן כי של אבותיו לא נקראו בית:

8עוד יתכן במה שיעקב קראו בית מתחלה כי לא ראה בית. והוא במה שמפרש רשב"י בב"ר על וזה שער השמים שהוא ב"ה שלמעלה. והוא כי הנה ארז"ל (ב"ר פ' י"ט) כי שבעה מאדם ואילך סילקו השכינה עד ערבות ואברהם הורידה למכון יצחק למעון יעקב לזבול כו'. והנה זבול שם ב"ה שלמעלה והיא מכוון כנגד ב"ה שלמטה. כמשז"ל על בנה בניתי בית זבול לך ובהיות השפע בב"ה שלמעלה על ידו נשתלשל עד שלמטה. גם בהבנות למטה כי על כן נקרא בית זבול. ובכן בהיות יעקב שם הממשיכו על כן מאז קראו בית כדוגמת העליון הנשפע שם. ולז"א אין זה כאשר בתחלה שהיה הר או שדה שלא הוריד ונשתלשל אור שפע השכינה להר המוריה ממקום שהוא בית אלהים כאשר הוא עתה שהוא בזבול. ושעור הכ' אין זה כי אם בית אלהים שבא בית העליון ונשתלשל בסולם ולמה זה היה עתה ולא בזמן אבותי הלא הוא כי וזה שהוא ראש הסולם שמשם משתלשל הוא שער השמים הוא ב"ה של מעלה ושם היא שכינה עתה ונשפע דוגמתן מעין השלישי משם. וענין הראותו יתברך ליעקב ב"ה האחרון ואומרו כי מעתה אין זה כי אם בית אלהים האמור במאמר יהיה דרכינו בכוונת המקראות והוא כי הנה לא נעלם מיעקב מה שהראו לו לאברהם ב"ה בנוי וחרב ובנוי. וכן ליצחק כמדובר. אך עדין היה ירא אולי לא תהיה מטתו שלמה ויהיה גם בשלישי פגם חלילה. כמשז"ל (בראשית רבה פ' כח) שלקח אבני המקום ואמר שאם יתאחדו ידע שלא יהיה פסול בזרעו ונעשו אחד כאומר והאבן הזאת כו'. וכן אמרו כי בשעת סילוקו אמר לבניו שמא ח"ו יש פיסול כו' ואמרו לו שמע ישראל כו' ועל כן כאשר ויצא יעקב מבאר שבע מקום קדוש בעצמו לחרן אדמה טמאה בחברת לבן ואנשי מקומו אמר בלבו אולי על העדר קדושה במקום שאני הולך לדור ולהוליד שמה ימשוך פיסול בזרעי חלילה וכמקרה אבותי בב"ה הנבנה בזכותם גם אני יקרני. ומה גם עתה במה שכתבנו פרשת ויחי במאמר יעקב באמרו כרע רבץ כאריה שהוא כי חרבן בית ראשון היה כריעה בלבד. אך חרבן שהוא ארוך כרביצה מי יקימני שעל כן על ראותו כי קשה לתקן חרבן שני מהא' היה מצטער פן יהיה ח"ו פיסול בזרעו ולא יהיה תיקון חלילה. ובזה יתכן מאמרם ז"ל (ברכות דף כ"ו) באומרם אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב יעקב תקן תפלת ערבית דכתיב ויפגע במקום וילן שם כי כו'. כי הנה ראוי לשית לב למה שינוי הסדר שהיום הולך אחר הלילה בק"ש. וכמאמר הפ' ויהי ערב ויהי בקר והי' ראוי אברהם יתקן תפלת ערבית ויצחק שחרית ויעקב מנחה ולא שילך הלילה אחר היום ויתחיל אברהם מהבקר:

9אך הוא כי אברהם התפלל על הבית הראשון שבזכותו שהיה בבקר של האלף הרביעי ולא העיל לגמרי כי באה שמשו בצהרים יצחק התפלל במקום ההוא לעת ערב על הבית שבזכותו שיחרב בערב של אלף ההוא באותו מקום ואחרי כן חשך כיום ויהי ערב חשך אפלה. וע"כ תיקן יעקב תפלת ערבית שיאיר לו כבקר אור כי נפשו לה' משומרים לבקר ויהיה לפי דרכנו זה ויפגע במקום לשון תפלה שהתפלל בעד המקום שהיה בו הוא ב"ה. וילן שם הלילה לראות מה ידבר בו הוא ית' בחלום הלילה. ומה גם לספר הזוהר (פ' ויצא דף קי"ט) שלהיותו עדיין שרוי בלא אשה לא היה מתנבא רק בחלום ועל מה התפלל על כי בא השמש שהוא על חשך חרבן בית שני כי אז בא השמש הוא ערב של סוף אלף הרביעי. שהוא ענין תפלת ערבית כמו שכתבנו. ולהיות שהדבר תלוי בהיות מטתו שלמה כי בזה יש תקוה כמו שכתבנו למעלה. על כן ויקח מאבני המקום כשכז"ל (שם פ' ס"ח) לראות אם יתאחדו להתגבר מאחדות הכשר זרעו ובהתאחדם והיתה א' וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא של אבני המקום הוא מקום המזבח. כמשז"ל בפר"א (פרשה ל"ה) שהיו אבני מזבח של עקידת יצחק. כי שם היא נקודת הקדושה שכנגד שער השמים. ושם יושפע בחלומו רוח בואה לראות מה ידבר בו ומה ישוב על תפלתו ואז ויחלום והנה סולם וכו'. והוא במה שהערנו אל או' והנה זה שלש רגלים. אך הוא שהראהו בית ראשון שהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אש מן השמים ונבואה וארון ומנורה ואורים ותומים שהיה כסולם מתווך בין עולם השפל והעליון. ועל הה' דברים שהיו בו יתירים על השני ייתר ה"א יתירה במלת השמימה. שיש ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה וה"א אחרת בראשה וזהו והנה סלם וכו' ועל הבית שני שאחריו הראה לו שלא היה ראשו מגיע השמימה, שלא היה לסולם הוא ב"ה שני כ"כ גדולה כבראשונה כ"א והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. שלא היה מגיע השמימה כקודם כי חסרו ממנו ה' דברים עליונים. ולא נבאר בו רק שהיתה השכינה למטה בארץ באופן שמלאכי אלהים היו עולים תחלה ואח"כ יורדים עם האלהים על הארץ כי מושב אלהים היה בב"ה למטה. וע"כ מלאכי המרכבה עולים מלמטה תחלה כי שם ביתם. ואח"כ יורדים עם האלהים על הארץ:

10או והנה מלאכי הדין עולים ויורדים בו ועל כן גרע מהראשון ואחרי כן הראה הבית השלישי שבזכותו נאמר והנה ה' נצב עליו. הוא שם הרחמים הגדול כי לא בלבד שהיה בו השראת שכינה כי אם גם השם הגדול נצב עליו באופן שלא ימוט לעולם. ולפי דרך הזה כי הם ג' מקדשים אמר יעקב על הבית הא' מה נורא המקום הזה. כי היה בו נבואה ואש מן השמים כו' הם ה' דברים שהיו בו שרמזם בה' יתירה שבהשמימה. ועל הב' שחסרו בו הה' דברים ועליו אמר למעלה והנה מלאכי אלהים כו' אמר אין זה כי אם בית אלהים לומר אין יתרונו רק היותו בית אלהים אך לא כיתרון שבראשון. או אין זה כי אם בית המתייחסת אל מדת הדין מפאת יצחק ועל כן חסר יתרון שבראשון שמצד החסד. וגם ע"כ לא האריך להם הוא ית' כ"כ. כאשר בבית הראשון שהאריך עד עבוד שבעה בתי דינין ע"ג. וכל עוד בלא ביטלו התורה ויתר להם משא"כ בשני. ואין זה רק על היותו ע"פ מדת הדין היא מדת יצחק שבזכותו נבנה ועל הג' שהראו לו למעלה והנה ה' נצב עליו אמר וזה בער השמים כמפורש למעלה. ובבקר השכם כנגד הבית הא' אשר רבו בו עובדי ע"ג. קרוב אל הבנותו מתחלת מלכות ירבעם מטרם מלאת ל' שנה לבניינו. על כן ויקח את האבן היא אבן השתיה כמו שאמרו ז"ל (פרק ל"ה) וישם אותה מצבה. שבזכות זה יהיה לו התייצבות והתמדה כאשר היה עד עבוד שבעה בתי דינין ע"ג. ועל הב' שבו עתיד גלות יון לפרוץ בו פרצות ולהצר לישראל מאד. על כן מאז ויצוק שמן על ראשו היא תשועתן על ידי כהנים משוחים שמן על ראשם וגם נסב שמן למנורה. ועלהג' אמר ויקרא את שם המקום ההוא אשר קראו בית אלהים בית אל. שיטה אליו חסד אל הוא ית' להגדיל כבודו וקיומו. ושמא תאמר הלא מה שקרא שם הוא ללוז שהיה בו ואיך יתקיים בהר המוריה, לז"א ואולם לוז שם העיר לא לזו שקרא שם עתה. כי אם לראשונה שלן בה טרם יפגע במקום. אך לא לאחרונה שנעתקה ממקומה ובאה פה. כי את הבא אח"כ הוא שקרא שם זה כמדובר בקודם:

11או יהיה כי כל ענין החלום היה על הבית הג'. שהיה תאב לדעת ענינו כי הוא חלקו. והראהו א' שאין איכותו כאיכות הראשונות מדברים גשמים כי אם רוחני שישלשלהו הוא ית' מן השמים לארץ. וז"א מוצב ארצה שהוא ה"א בסוף תיבה כאומר לארץ שמשמעו שהוצב לארץ מלמעלה. שעל כן לא נאמר בארץ והתפשטות איכותו הוא עד הרקיע העליון מכלם הם ז' רקיעים. וזהו וראשו מגיע השמימה שהוא ה"א בסוף תיבה וה"א בראשה שהוא להפליג העליה עד ערבות. ע"ד אומרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ח) על לשאולה שיש ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה לרמוז על אמבטי התחתונה שבשאול. ע"ד זה הוא פה בבחינת העליה בהפלגה. שתהיה התפשטותו עד גדר שוה. המלאכי אלהים שבעולם המלאכים עולים מעולמם דרך התפשטות אור המקדש למעלה. וחוזרים עד גבולם ועלייתם וירידתם בו במקדש. כי למעלה מעולם המלאכים הוא ראשו אשר יעלה התפשטותו. עוד גדולה אחרת לו על הראשונים והוא כי והנה ה' הגדול נצב עליו ולא שכינה בלבד כמדובר בקודם. ואחר הראותו ית' אליו את כל זאת בא להסיר מלב יעקב. בל יעלה על רוחו כי מה שיחרבו שני מקדשיהם ולא הג' שבזכותו הוא. על כי היה לאברהם יחס עם ישמעאל וליצחק עם עשו. ע"כ ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך כלומר לאביך יתיחס ולא לאב לישמעאל. כאומרו כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק שהוא ביעקב ומכל שכן שיצחק לא יקרא אב לעשו. כיון שאברהם עם היותו יצחק זרעו אין נכנס בכלל עשו ולכן לא חזר ואמר אביך ביצחק. אך רמז לו כי לא קל גדרו של יצחק לפניו ית' כי הלא מכנה שמו עליו בחייו ועכ"ז שחשובים הם לפני הנה נתתי לך שכם א' אליהם כי הארץ אשר אתה שוכב עליה הוא ב"ה מקום המזבח לך אתננה מתנה מוחלטת מה שאין כן להם כי הוא כדבר השאול שיעזב מהם שתי פעמים אך לא כאלה חלקך יעקב כי לא ימוט מקדשיך ממך ומזרעך לעולם. ושמא תאמר הלא ירא אני פן בהולידי ח"ל יצא דבר בלתי מתוקן ולא יזכו לכל הטוב הנזכר. לז"א והיה זרעך כעפר כו' והוא בשום לב אל הנקוד הכ"ף בפתח שהוא כאומר כהעפר הידוע והיל"ל כעפר בשבא הכ"ף אך יאמר כהעפר הידוע הוא עפר מן האדמה שממנו נברא אדם שהיה קדוש ממקום המזבח שהוכן לקבל נשמת אדם שנפח בו הוא ית' בפיו כי לולא נתעכר אחרי כן בזוהמת נחש לא יצאו רשעים לעולם ואמר אל תחוש פן תוליד בלתי טהורים בח"ל כי הלא יהיו כעיקר קדושת הארץ. ושמא תאמר למה אוליד' חוצה הלא הוא כי ופרצת כו' שהוא כל העולם נחלה בלי מצרים ע"כ תוליד שם כי הכל שלך. ועוד טעם שני כי ונברכו בך כל משפחות האדמה ע"כ יהיו שם במושבותכם כדלעיל. ושמא תאמר מי יודע מעתה עד זמן הבית השלישי שבזכותי שיהיה קיים לעד ותהיה לי נחלה בלא מצרים אולי יתגרשו דברים המבטלים הטובה ההיא כי הבחירה חפשית ועיקר פחדו היה על שתי הגליות שיגלו ישראל לח"ל בין האומות נמצאת כל הטובה האחרונה מסופקת על כן אמר אל תירא מזה כי הלא אתה סימן לבניך. כי והנה אנכי עמך עודך פה ואפילו בצאתך גולה ח"ל ושמרתיך בכל אשר וכו'. וגם משם אשיבך וזהו והשיבותיך אל האדמה הזאת מזה תדע העתיד כי גם לא אעזבך עד אשר אם כו' שאשיב גם את בניך פה אל כל הטובה שדברתי לך לו' הנה ייעודים שדברתי לך מסופקים מסורים אל הבחירה. והנה מלת אם מסופקת ומלת אשר ודאי אמר לא אעזבך עד אעשה שמה שהוא אם שהיא ספק אעשה אשר שהוא ודאי וזהו אשר אם עשיתי. ומה הוא המסופקת שאעשנו ודאי הוא מה שדברתי לך מהבית השלישי והוא מאמרם ז"ל (דברים רבה פ"ב) כי גם שהטוב העתיד תלוי בתשובה. הוא ית' הבטיחנו שודאי נשיב ויביא עלינו את כל הטובה. כמו שאמר הכתוב בצר לך כו' באחרית הימים ושבת כו'. וכן הוא אומר והיה כי יבואו עליך כו'. ושבת עד ה' וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו'. ושעור הכתוב אל תהרהר יתקלקלו בניך בגלות בהיותם תוך ארץ שביים כי והנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך כן אעשה לבניך כי אהיה אנכי עמהם בארץ אויביהם ושמרתיך בגלות והשיבותים שמזרה ישראל יקבצם אל האדמה הזאת כי לא אעזבך כו' כמדובר. וכאשר הקיץ משנתו אמר אכן יש ה' כו'. והוא כי הוא לכאורה עלה על רוחו. כי למה שהר המוריה עפר ארץ גשמית לא תסבול השראת השם הגדול כי הלואי יהיה הבית שעל הארץ גשם זך כעצם הגלגלים. ולכן תמה ואמר אכן יש ה' שורה על המקום הארציי הזה ואנכי לא ידעתי לכן מה עשה ית' הטיל בו מורא כי השפיע מעין אור הבית הג' המטיל מורא לעוצם הקדושה. ויירא. אז אמר אין ספק כי מקום ההר הזה לא יהיה איכותו כאשר הוא עתה. כ"א זך כראשיתו כאשר מאז נבראת הארץ והיה בה איכות שאמר עליה ה' תוצא הארץ נפש חיה. ושבידו ית' לקח מעפרה ועשה את האדם מעשה ידיו שאין זה רק שלא היתה עכורה כהיום. ותהי כן עד אחר חטא אדם ונתקללה ותתעכר. ולעתיד תזדכך ירושלים יותר הרבה מאשר היתה בהבראה. כי ע"כ האלהים אשר אמנם לא ישב על הארץ. יהיה לה חומת אש ולכבוד יהיה בתוכה. וזה מאמר יעקב על המקום שבארץ אין לתמוה על היות בו ה' לעתיד ע"י ב"ה כי מה נורא המקום הזה באיכות שיראה לעתיד ולא על חנם ירושלים תקרא ה'. כמשז"ל שם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה. ועל הסולם אמר אין זה כאשר חשבתי שיהיה מגשם זך כעצם השמים כי אם בית אלהים מעשה אלהים רוחני הוא. ועל ראש הסולם שמגיע השמימה הוא שער השמים. כי גדול יהיה כבוד הבית האחרון מאיכות השמים כי עיקר מכון שבתו ית' יהיה למטה. וכמשז"ל שלעתיד יבאו מלאכי השרת לשאול לישראל למטה מה הקב"ה עושה. על דרך מאמרם ז"ל (שמות רבה פ' מ"ה) על והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד. כי המלאכי השרת היו יורדים מלמעלה לבקש ה' בבית מדרשו של משה. וכן ראוי כי הלא הבית האחרון יהיה רוחני מעשה אלהים. וזה מאמר יעקב הנה ראיתי מלאכי אלהים עולים ואח"כ יורדים בו וע"כ אגזור או' כי מקום ראש הסולם הוא שער השמים ליכנס אל הבית. כי לא יקראו השמים בית אלהים כ"א ב"ה שלמטה והשמים כחצר שבו שער ליכנס אל הבית. וע"כ היו מלאכי אלהים עולים תחלה כיוצאים מהבית אל החצר ואח"כ יורדים אל מושבם העקרי אל ב"ה כי שם ביתם מרכבה אל השכינה: