תורת משה - אלשיך, בראשית כח:כ

1וידר כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומר לאמר כי אינו לאמר לזולת. (ב) אומר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני כו' כי למה יאמר כמסתפק מה שהוא ית' אמר לו בודאי הנה אנכי עמך ושמרתיך כו'. (ג) או' אשר אנכי הולך שהוא מיותר. (ד) או' ונתן לי לחם כו'. היתכן ישמרהו בדרך ויניחהו ערום ורעב. (ה) או' ושבתי בשלום ולא אמר והשיבני כמאמרו ית' והשיבותיך כו'. (ו) והיה ה' לי לאלהים כי הלא כמו זר נחשב מאמרו זה הרבה כי האם לא יעשה לו הוא ית' כל הדברים האלה לא יהיה לו לאלהים. (ז) באומרו והאבן הזאת כו' היל"ל תהיה בית אלהים ולא יהיה ל' זכר. (ח) כי אחר שהוא ית' בנה ב"ה מה לו אם יהיה האבן ההיא או זולתה:

2אמנם הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע) שרצה ללמד לזרעו לנדור בעת צרה. ע"כ אפשר אמר לאמר כלומר וידר יעקב נדר לאמר וללמד לדורות וזהו נדר לאמר כדי שנדר יאמרו גם זרעו. ואמר אם יהיה אלהים כו' הנה נאמר והנה ה' נצב עליו הוא שם הרחמים ע"כ אמר הנה את האלהים אני ירא. הוא מדת הדין פן תנגדני ומה גם בדרך מקום סכנה כי לפעמי' מד"ה מקטרגת כענין וממקדשי תחלו כנודע מרז"ל (שבת דף נ"ה) ע"כ אמר אם יהיה אלהים עמדי הוא מדת הדין ושמרני וכו' שתתהפך לי לרחמים. ועוד כי באומרו ית' הנה אנכי עמך אפשר הוא עתה בארץ ישראל אנכי עמך אך בלכתך ח"ל ושמרתיך אך לא אהיה עמך שורה עליך ע"כ אמר אם יהיה אלהים ממש עמדי. שהוא לעתיד בצאתי מא"י כמשמעות יהיה שהוא הויה עצמות וגם ושמרני בדרך הזה ולא לבד בזה שהוא ללמוד תורה בבית מדרשו שם ועבר. כי אם אחרי כן ג"כ בלכתי משם אחר י"ד שנה לחרן. שהוא אשר אני הולך שהיא הליכתי המיוחדת לי כי ההליכה לבית מדרשו של שם ועבר לא היה רק להיות נטמן שם תחלה. פן יצא עשו אחריו בדרך חרן שידע כי ילך שמה. וזה יורה ל' רז"ל באומרו נטמן י"ד שנה בבית מדרשו של שם וגם ונתן כו' לומר ידעתי שיפרנסי אך ירא אני פן בח"ל. ישלשל פרנסתי ע"י השר המושל שם ואין לי חפץ בזה כ"א ונתן לי על ידי עצמו ית' ולא בלבד יהיה ע"י לחם שהוא קיום נפשי בו כ"א גם הבגד שהוא דבר חצוני וטפל גם זה יתן לי בידו ית', הנה אם כל אלה תעשה לי מה שאמרת והשיבותיך אל האדמה כל שכן הוא ואין צריך ייעוד וזהו ושבתי בשלום כלומר כמעצמי ולא אמר והשיבני והטעם הוא כי עתה ירא אני על עזבי מצות כבוד אב ואם וא"י והולך ח"ל מקום שישראל הדר בו דומה כו' ע"כ אני מבקש רחמים שמיד תשמרני כו' אך בשובי ושבתי מאלי. והטעם הוא כי ב' מצות גדולות עמי והמה ינחוני בלי צורך שמירה כ"א ושבתי כמעצמי והן. (א) שאני בא אל בית אבי מקום אכבד בו אבי ואמי משא"כ בצאתי עתה. (ב) כי בשובי הוא אל א"י הוא מקום שיהיה לי לאלהים משא"כ בח"ל שהדר בו אין ה' לו לאלהים בעצם כ"א ידמה למי שאין לו אלוה:

3או יאמר בשום לב אל אומרו בשלום כי היתכן שבהיותו ית' שומרו בלכתו ח"ל וישבהו לא"י שלא יהיה בשלום אך יאמר הנה שאלה א' גדולה אני שואל מאתו ית' יתוסף עלי בשובי אל בית אבי בא"י הלא הוא כי אתה ה' אינך מכנה שמך ליקרא אלהי פלוני על הצדיק בחייו והנני רואה כי אמרת לי אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. הנה לאברהם לא עשית כן לכנות שמך עליו בחיו. הוספת מדריגה על יצחק שאמרת בחייו ואלהי יצחק אך היא על היותו סומא חשוב כמת ולא יבצר מהיות לו מדריגה יתירה על אברהם כי אינו דומה המת לחשוב כמת. אך מדריגה אחרת על זו אני שואל ממך. כי אברהם היה לו זכות עצמו בלבד. ויצחק זכות שניהם ואני זכות שלשתנו והוא כי לא כיצחק שעל היותו סומא נקראת אלהיו כי אם בריא שלם בגופי בלתי חשוב כמת תכנה שם אלהותך עלי. וז"א ושבתי בשלום בלי שום פגע ליחשב כמת ועכ"ז והיה ה' לי לאלהים שיקרא אלהי יעקב וכן היה לו וזה שאמר הכתוב ויבא יעקב שלם כו' וארז"ל (שבת דף ל') שלם בגופו כו' שהוא בלתי חשוב כמת ושלם בממונו שאינו עני חשוב כמת. ועכ"ז גומר הענין ואומר שנקרא הוא ית' אלהי ישראל. כי ויקרא לו אלהי ישראל והקדים לומר ויקרא לו אל מפני שעדיין ראוי לשית לב כי מאחר שמה שאין הקב"ה מכנה שמו על הצדיקים הוא על כי הן בקדושיו לא יאמין. וא"כ למה עשה כן לבעל בחירה. לכן הקדים. ואמר ויקרא לו אל שהוא את יעקב כמשז"ל בגמרא (מגילה דף י"ח) מנין שהקב"ה קרא ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל אי ס"ד שיעקב קרא את המזבח אל הל"ל ויקרא לו יעקב אל אלא ויקרא לו אל מי קראו אל את יעקב אלהי ישראל ע"כ. וראוי לדעת למה הודיענו שקראו אל. ועוד שהל"ל ויקרא לו ה' אל ולא יאמר אלהי ישראל. אך כוונת הכתוב להודיע איך הקים הוא ית' דבר עבדו ששאל כי עודני חי ובלתי חשוב כמת יכנה שמו עליו וכן עשה כי הנה ויבא יעקב שלם בגופו. וגם שלם בממונו לא כיצחק שלא היה שלם בגופו שהיה סומא חשוב כמת וגם שלם בממונו ולא עני חשוב כמת. עכ"ז כינה שמו ית' עליו ליקרא הוא ית' אלהיו בחייו ולשמא יאמר איש ולמה יעשה כן והן בקדושיו לא יאמין לכן הקדים ויקרא לו אל שהקב"ה קרא את יעקב אל לומר לית דין בר נש לבלתי האמין בו לכן עליו יאמר אלהי ישראל שאכנה שמי עליו בחייו כי צדקתו לא תמוט לעולם: