תורת משה - אלשיך, בראשית ג:כב

1ויאמר כו' הן האדם כו'. הנה כל הפסוק משולל הבנה. ויתכן יאמר שאמר הוא יתברך לפמליא של מעלה. הן האדם כו' והוא בהקדים כי מה שגזר הוא יתברך מיתה על אדם וזרעיותיו ולא עונש אחר. ויעמד חי לעולם. הלא הוא כי מאז ברא הוא יתברך העולם. היה לשתהיה לו דירה בתחתונים. שהוא שיהיו בני האדם מרכבה על שכינתו בעצם בגוף ונפש. בלתי מעכב החומר. כי גם הוא יהיה זך כאשר יקווה לאחר התחיה. כי גם החומר יהיה ספיריי מאד מעין הנפש. והנה אם לא חטא אדם כך היה מאז כנודע. עד אשר חטא ונתעכר חומרו. ככתוב על אומרו ויעש כו' וילבישם. וע"כ א"א לשוב אל ראשיתו לזכך החומר. עד יתמרק בכור הארץ ויעשה בריה חדשה ע"י טל העליון. ע"כ הוכרחה המיתה כוללת שאפילו הצדיקים לא יבצר מהם לפחות שעה אחת קודם תחיית המתים מלשוב לעפרן. כי בחיים חיותם בלתי אפשר. כי אפילו במתן תורה שעל ידי לוחות ראשונות שהיה מקום להזדכך. נתקלקל בעגל:

2ונבא אל הענין שאמר הוא יתברך למלאכי השרת. הן האדם היה כאחד ממנו. שהוא כי היה כמלאכים שלא יעצרם הגשם מלהשרות בהם שכינה. כן היה זך. אך נמשך לדעת טוב ורע ונתעכר חומרו. וע"כ רפואות תעלה לעלות במעלה היותו מרכבה אל השכינה בגוף ונפש היתה לו גזרת המיתה. וע"כ אם ישאר בגן עדן. פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים. ואכל וחי לעולם. ונמצא בלתי מת ולא יתוקן. ואם נאמר שלא יחזור אומרו ממנו אל מלאכי השרת. ושלא היה כוללם הוא יתב' אל עצמו חלילה. יתכן בשום לב אל מלת הן. והוא כדרך רז"ל לדרוש תיבה כיוצא בה. כי הנה שתי אותיות אלה. הן בלתי מתחברות עם שום אות. כי אל"ף וטי"ת עולים יו"ד. וכן ב' וח'. וג' וז'. וכן דל"ת וי"ו. אך הה"א אין לה חבור. וכן הנו"ן. כי י' וצדיק עולים מאה. וכן על סדר זה נשארה הנו"ן יחידית. וע"כ היו למשל אל דברים בלתי מתחברים. ובזה יאמר הן האדם. לומר כי ב' חלקי האדם הכוללים אותו. אשר הם נגדיים זה לזה. שהם חומר וצורה. היה הכל כאחד ממנו. כמיוחד שבחלקיו הוא הנפש וזה משמעות מלת אחד בפת"ח האל"ף. שהוא המיוחד. כד"א (בראשית כ"ו) שכב אחד העם. והכונה כי הנגדיים שבאדם היו כמיוחד שממנו עצמו. כי גם חומרו לנפש יחשב. וראוי להשרות שכינה בדבקות עצמיי בלי ערוב החומר. אך בחר לדעת טוב ורע ועתה באין חומרו דומה לנפשו. כי נתעכר. פן ישלח ידו כו' ובלי מיתה לא יוסר חלאת חומרו ממנו ולא יתוקן. לכן וישלחהו כו' וענין אומרו שיקח ויאכל וחי. יהיה כענין מאמרם. ז"ל בגמרא (שבת דף ל') כי בסלוק דוד המלך ע"ה היה עוסק בתורה כל אותו היום ולא יכול מ"ה ליגש אליו ליקח את נפשו ממנו עד שפסק. וכן ר' ע"ה עד ששפחה השליכה כלי מהגג. ומן הברת השבירה הפסיק. ונפטר. כן יאמר יתברך אם ישאר אדם בג"ע יקח מעץ החיים. שהוא ענין עסק סודות התורה. כי על דרך השוד היתה לו. ועל ידי עסקו בה ומצותיה. היה משפיע שפע. ומצמיח ומגדיל עצי עדן כמפורש למעלה. והוא אומר לעבדה ולשמרה. והנה באחוז בתורה שהוא אומר ולקח גם מעץ החיים. אפשר יאכל שיהנה כאוכל ויערב לו באופן לא יתבטל מעץ החיים ולא יוכל מלאך המות לגשת שמה. כי אין שם דבר יפסיקהו. כאשר היה בדוד המלך ע"ה. וברבי ע"ה. ע"כ וישלחהו כו'. או יאמר אם נפרש שאומר יתברך לא תאכל ממנו. הוא שלא היה מקפיד אם היה נכנס בידיעת חקירות טוב ורע. אם לא היה אוכל ונהנה ממנו היא סברת מינות. כ"א היה אדם נכנס בענין עץ הדעת טוב ורע לא היה אוכל ממנו. שהוא חוקר בדרישותיו. שלא ידבק בידו מאומה מן החרם. רק נכנס בשלום ויצא בשלום כמאמר חכמי האמת באברהם. אין רע. אך ארז"ל (סנהדרין פ"ד) שנעשה מין שהיא האכילה מפריו. כאשר רמזו ז"ל (ב"ר פי"א) שסחטה ענבי רוש והשקתו. שהוא משל אל החקירות. כסוחט הזה לאכל מפנימיותו.

3ונבא אל הענין. אמר הוא יתברך הלא אפשר ידבר איש נגדי למה נתתי לפניו מכשול שיהיה לו מקום לבא אל ענין העץ ההוא. לז"א הוא יתברך הנה אם יחיויב לכל הבא אליו לאכול ממנו. היה קשה. אך אפשר יחזיק באמת וידע הטוב ורע ויצא בשלום ולא יחטא. וז"א הן האדם היה כאחד ממנו שרפי קודש לדעת טוב ורע כידיעה. ולא יחטא רק יצא בשלום. באופן שלא נתתי לו מכשול. אך לא עמד בידיעה בלבד ואכל ואשם על בחירתו. ומה שחטא צריך לתקנו ואם ישאו בג"ע. פן ישלח ידו כו'. ולא יוכל נקיון כמדובר. בקודם ע"כ וישלחהו כו':