תורת משה - אלשיך, בראשית ג:כג

1וישלחהו ה' אלהים כו'. צריך לדעת מה העבודה הזאת. האם לחרוש שלאו. ועוד אומר אשר לוקח משם הוא מיותר. ועוד או' ויגרש את האדם. הרי היה חוצה כי שלחו. ואיך יגרשהו אחר שכבר יצא. והנה רז"ל אמרו באיכה רבתי (פתיחה והמה כאדם) שדנו בשלוחין וגירושין. וגם בדבריהם ראוי לשים לב אל כפל הענין. והנה לרז"ל יהי' כי המגרש את האשה עושה שני דברים. (א) שמשלחה מביתו. (ב) שכורת בינו לבינה בגט. כן הוא יתברך שלחו מג"ע וגרשו. שיהיה ככורת בינו לבינו. כענין עונותיכם היו מבדילים כו' וע"ד הפשט יאמר בהזכיר מאמרם ז"ל (שבת דף כ"ח) על פסוק ותיטב לה' משור פר כו' שהוא קרבן שהקריב אדה"ר וראוי לדעת באיזה זמן הקריבו כי אין נזכר בפ'. ועוד למה לא היה לרצון בעצם שאומרו ותיטב לה' משור פר שהקריב אדה"ר שיורה כי לא שלם היה קרבנו של אדם. וע"פ דרכנו נשית לב אל מאמרם ז"ל (חולין דף ס') שאמרו שיר שהקריב אדה"ר קרנותיו קדמו לפרסותיו. שנאמר מקרין מפריס. מה ענין הקדימה הזאת. ואם הוא חולק אל מאמר האומר פר שהקריב אדם הראשון קרן אחד היה לו במצחו שנאמר מקרין מפריס מקרן כתיב. כי הנה אין ספק שבמספר קרנותיו חולקין. כי האומר קרנותיו קודמות. מורה כי שנים הן. ולא אחד בלבד כדעת האומר קרן אחד:

2אך אפשר כי בענין פשטו. לא יחלקו. כ"א בענין בחינת הרמז. והצד השוה שבהן. שכל אחד הוקשה לו בכתוב שני דברים. (א) מה חסרונו של שור פר ההוא שבעתיד ייטיב לה' ממנו. ועוד מה בא להודיע שהיה מקרין מפריס. כי הלא כל השור פר כן הוא. ודעת האומר הראשון כי בא הכתוב להשיב ולומר טעם אל מה שייטיב לה' משור פר של אדה"ר. מפני שהיו קרנותיו קודמות לפרסותיו. כלומר כי בא על עון. כי קדמו נגיחותיו להזיק בחטאו. לפרסותיו שהם סימני טהרתו. משא"כ לעתיד כי לא על קדימת עון יהיה ודעת האחר הוא שהכתוב נותן טעם בדרך אחרת. והוא מעין מאמרם ז"ל על אילו של יצחק כי שני קרניו הועילו. אחד לשופר של מתן תורה לזמן זה. ושל ימין לשופר גדול לע"ל שיתקע בשופר גדול:

3ונבא אל הענין אמר ותיטב לה' משור פר של אדה"ר. כי לא הועיל זכות הקרבן ההוא לזמן זה. ולעתיד. כשל יצחק. כי אם קרן אחת היתה לו. שהוא להיות לו חירות מה שלא מת ביומו. עד תתק"ל שנה וע' שנה שארז"ל שנשארו מהאלף לדורות עולם. אך לא הועיל גם לע"ל. וגם זה מהטעם הקודם כי בא על עון:

4ובזה נבא לענין הכתוב. כי מה' יצא הדבר. אחר שחטא. לשלחו להקריב הקרבן להאריך לו. וע"פ דרכו הורה לנו הוא יתברך גודל ענותנותו וחסדו עם בריותיו. וכי לא רצה לגרשו כלה בזעף. וגם לא להודיעו שהיה מוציאו בהחלט. כי אם לאט לו קו לקו שלחו להקריב קרבנו. ואמר לו שילך מג"ע למקום כפרתו אשר לוקח משם. הוא מקום המזבח שבהר המוריה. ושם יעבוד עבודה. הוא קרבן שור פר מקרין מפריס שהקריב. כנודע מרז"ל. ובזה נמצא עובד את האדמה כחורש ועובד להצמיחה לתקן אשר אררה ה' כאומרו ארורה האדמה בעבורך עתה ע"י ריצוי הקרבן במקום כפרתו. כי שם שפע קדושה תמיד. הוא שער השמים. וז"א לעבוד את האדמה אשר לוקח משם כי ממקום כפרתו נברא שע"י קרבן זה בתשובה יתוקן בצד מה. ולא הגיד לו שהיו גירושיו גמורים. והנה העולה על רוחו של אדם. היה לחזור אח"כ:

5אמנם הוא יתברך גירשו שלא ישוב עוד. וז"א ויגרש את האדם. ולא שאמר לו בפניו שלא ישוב. וא"כ איך היו הגירושין. הלא הוא. כי וישכן מקדם לג"ע כו' ואת להט החרב כו' למען כשישוב לא יוכל ליכנס. וזהו לשמור את דרך כו' וזהו וישלחהו כו' ואח"כ ויגרש כו' כי תחלה שלחו ואח"כ גירשו כמדובר: