תורת משה - אלשיך, בראשית ג:ו

1ותרא האשה כו'. אמר שע"י הפתוי הלז. באמור אליה כי טוב לדעת גם את הרע למען השכיל להטיב כי יראה ויבחין ויזכה זרות רב משא"כ בבלתי יודע מהות רע. כי יקל שכרו בעשותו טוב. על זה שתה לבה והיא אחד מהחלוקות שראתה בשכלה לקבל עצתו. באו' ונחמד העץ להשכיל כאשר יבא בס"ד. והענין כי הנה אשר לא נסה בחטא. וכל מעייניו שקועים ודבקים בקדושת עבודת ה' כי בהזדמן עבירה לידו ולבו נוקפו. הנה יצרו הרע ישיב אמריו לו. ראה נא כי טוב טעמה. ואל תאבד ממך טוב טעם החטא הזה כי ימתק ויערב לך ואם עוד ישוב אליו יצרו הטוב לומר לו. מה לך לטעום דבש הדבורה ולא תדאג מעוקצה בשאול מטה. כי שם תרדפך. כי גדול ורב מרירת עוקצה מדבש. עוד ישוב יצר סמוך ויאמר אליו הלא נגד עיניך נכון בידך נופת צופים. אכול ושתה והתענג ביום טובה ואל אשר יהיה אחרי מותך אל תשית לבך. ואין לך רק מה שבעיניך תביט. וגם כי יצרו הטוב ישית אמריו לאמר. כי הלא השכר והעונש לא נסתרה דרכם ממוצאי דעת אמונת אומן כאלו הן מונחים לפניך. לא יבצר מהיצר הרע לענות בו סרה לאמר לו. אל נא תמנע אך הפעם לפחות מטעם חטא אשר לא נסית ולא ידעתו למען תדע ותשכיל הבחנת טוב ורע. אשר לא ידעת עד כה מהות הרע ומציאותו. ואח"כ איש חכם אתה לבחור בטוב. כי את כלם יטעם חכך:

2והנה שלש אלה ראתה האשה ברעיון רוחה בהיות לבה נדון בקרבה אם תעשה ואם תחדל. ראשונה כי טוב העץ למאכל הוא ההנאה. שנית לבטל העונש שבאחריתה מרה כלענה. שתה לבה כי טוב וכי תאוה הוא לעינים. כי תאות החטא הוא לעינים ולא לאחר זמן כעונש של אחר מיתה. ואיככה תוכל להניח הנראה לעין בעד אשר לא תראינה עיניה. והיא מאמרנו על פסוק היום שלמתי נדרי ועל פסוק כי לחמי לחם רשע. כי היצה"ר פורע לאלתר. ועל השלישית אמר ונחמד העץ להשכיל. כי גם שלא תבצר ידיעה כי לא טוב הדבר כי נכון בידו יום חשך גיהנם. הלא לא יבצר מהיות כי יחמדנו האדם. לפחות להשכיל ולהבחין בין טוב לרע. ודעת מהות. ממה יפרוש. ע"כ ידיה שלחה ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה ארז"ל (ב"ר פי"ט) שהאכילה לכל הבריות. זולת החול. וזה ירבה הגם. עוד אמרו כי האכילתו מקנאה פן תמות היא ואחרת יקח לו:

3ואחשבה כיוונו להשיב אל תיבה אחת יתירה שבכתוב. והוא אומרו עמה והל"ל ותתן גם לאישה ויאכל מאי עמה אלא לשיהיה עמה ולא עם זולתה. או יאמר עמה ענין מאמרם ז"ל (שם פ"כ) על פסוק כי שמעת לקול אשתך שהתחילה מיללת עליו בקולה כי הנה ראוי לדעת מה קול יללה השמיעתו להאכילו. ומה גם באו' מיללת עליו. כי אומרו עליו מיותר. גם יראה שהיתה מיללת על הנוגעת אליו. והלא אדרבא תיילל על עצמה ולמה ימית הוא את עצמו על יללתה:

4אמנם היה ייתור אומרו לקול. הכריחם כי הל"ל כי שמעת לאשתך ויהי הענין כי אמרה לו צר לי עליך במותו כי הלא בת זוגך אנכי. וכאשר המות יפריד בין נפשך ונפש בת זוגך החשובות כאחת יהי לך כחרבן בית המקדש. כמאמרם ז"ל מי שמתה אשתו ראשונה כאלו נחרב ביהמ"ק בימיו. ואללי לך כי לא תהיה כיתר אנשים. שלא יזכו לבת זוגם פעם ראשונה. תהיה לו בשנית או בהתגלגלם. אך זה הדבר לא כן הוא כי אם עולמית. כי הוא יעמד חי לעולם והיא תמות ולעולם לא יתחברו עוד. וז"א מיללת עליו. כלומר על הנוגע אליו. וזה יתכן כיון באו' עמה. לומר כי איזה טענה אמרה לו להאכילו. הלא הוא לאישה עמה. והוא כי נתנה גם לאישה למה שיהיה עמה. ולא יאבד בת זוגו וטוב להם בחייהם ובמותם לא יתפרדו עד שמעו אליה. ובזה האשימו יתברך באומרו כי שמעת לקול אשתך. שהיה הקול ענין היות אשתך כמדובר: