תורת משה - אלשיך, בראשית לב:טו

1עזים כו'. הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע"ז) כי מכאן סמכו אל הפרש חיוב העונות לכל אדם כפי כחו כי לכל תיש ואיל נתן י' נקיבות. שהם כטיילים שאין להם מלאכה. ולפרים שהם מעין פועלים ד' לכל פר. ולעיירים שהם הולכים חוץ לעיר למלאכתם לכל עיר שנים בלבד:

2וראוי לשית לב האם ללמד את עשו איך יתנהג בתשמיש הבעלי חיים כיוון. אך למה שידע כי עתידים בניו ליפול ביד עמלק. על כן מעתה עשה מעין שעיר עזאזל. במנחה ההולכת לפניו ורמז העתיד כמשז"ל (שם) על וריוח תשימו בין עדר כו'. שרימז ינתן ריוח בין צרה לצרה לבניו הבאים ביד עמלק ועל דרך זה נאמר על דרך מאמרם ז"ל בשמות רבה (פ"ב). כי על שחמל משה על טלה מהעדר. בחר בו לרעות את עמו. ועל שחמל דוד על הצאן באופן מרעיתם. הקימו למלך ישראל. וכן ר' ע"י שריחם על העכברים נתרפא. ועל דרך זה יתכן שכיוון יעקב יכמרו רחמיו יתברך. לומר ומה אם על הב"ח חס יעקב אפילו על תשמישן לפרות ולרבות יהיה באופן יוכלו שאת ולא יותש כחן ומה גם עתה הוא יתב' יחוס על בניו ישראל. לא ישליט את עמלק עליהם להכביד עולם. רק לפי כחם כאשר יוכלון שאת לאט להם. וכן ארז"ל על פסוק השבעתי אתכם כו'. שהשביע לאומות בל יכבידו העול בגלות לישראל. והנה הודעת מספר כל פרטי הב"ח האלה לפי הפשט יראה לבלי צורך:

3ואפשר לנו לומר רמז מספר אחר שעניני מספר ע"פ מה שלמדונו רז"ל (ב"ר שם) כי ה' עדרים אלו רמז לצרות. ושעליהן נאמר וריוח תשימו בין עדר ובין עדר שישים ה' ריווח בין צרה לצרה בל יהיו תכופות. ואפשר הוא ע"י שוחד זה לעשו שהיה כשעיר עזאזל והוא שרו למעט הקטרוג. והנה רז"ל לא ביארו מה המה הצרות הנמשלות לעדרים האלה. ואחשבה כי הנה ה' פעמים מצינו שליחות ידי עמלק על ישראל. (א) בבא עמלק ברפידים ויזנב כל הנחשלים חוץ לענני כבוד. (ב) בסילוק אהרן שנא' וישמע הכנעני כו' יושב הנגב כמשז"ל (במדבר רבה פרשה ט"ו) עמלק יושב בארץ הנגב שבאו בדמות כנעניים וישבו מישראל שבי. (ג) בימי אחשורוש שבקש המן שבא מעמלק להשמיד כו'. (ד) בחורבן בית שני. (ה) בכרך ביתר אדריינוס קיסר. ועל כל אלה היתה עין יעקב בוכיה. ולפי הכנת הדור. אשר בכל א' מהנה ניתן לו שליטה. כי לא יכול לעכב לגמרי. והוא כי על הפעם הראשונה. שהיו אז ישראל כהעדר העזים בצד עזות מה. כי רפו ידיהם מהתורה אמר עזים מאתים. והוא כי שליטת עמלק היתה אז ב' מינים. (א) אותם שהיה הענן פולטן. (ב) מהערב רב שהיו גם כן חוץ לענן. ועל הסוג האחד אמר עזים מאתים והוא כי במ"ק עולה עזים מאתים עם הכולל ל"ד. והוא כל הנחשלים אחריך האמור בפ' כל הנחשלים עולה במ"ק ל"ד. ועל בני הערב רב אמר ותישים עשרים. כי הערב רב עולה עשרים במ"ק. ועל מלך ערד ששבה שפחה. אמר רחלים מאתים שעולים ב' תיבות אלו ל"ב. וכך עולה ישב ממנו שבי עם הכולל. ועל גלות מדי שלא שלט המן בפועל רק שציערם. אמר גמלים מניקות. והוא כמשז"ל במדרש רבה (ויקרא רבה פרשה י"ג) על ואת הגמל כו' שהוא על גלות מדי. שנקרא כך על סימן אחד של טהרה שבו:

4ונבא אל הענין והוא כי במדרש חזית עשו עיקר עון ישראל שבאותו הדור על סעודת אחשורש. הנה לפי האמת היו קרובים לאנוסים כי האכילום לחייבם. וזה ירמוז גמלים מניקות. כי המדיים המכונים לגמלים הניקום והאכילום. וגם ובניהם של ישראל היונקים היו שלשים הם זכות צומות שעולים במספר קטן כ"ט. ועם התיבה עולה ל'. או יקרא גמלים אל ישראל שהיו כגמל אוכל קוצים מכאיבים. כן אכלו הם מה שהיה להם קוץ מכאוב אז היה להם זכות שהיו מניקים תורה לתלמידים. כמ"ש ז"ל (מגילת אסתר רבה פ' קי"ז) על תלמידי מרדכי ויתר תלמידים קטנים. שעל בכייתם נצולו ישראל על פי מיכאל כבמדרש. וגם ובניהם של ישראל שלשים כקודם. ועל חורבן בית שני אמר פרות ארבעים. הם ציון וירושלים חסרת יו"ד במקרא עד תושע. שמלת ציון ומלת ירושלים עולים ארבעים. ופרים עשרה הם ישראל שעולה ישראל במספר קטן עשרה גם על שנאת חנם עולה הג' תיבות במספר קטן ארבעים. כי על כן נחרב. ועל פריצים שהיו אז. וזהו ופרים עשרה כי בפריצים יש פרים ונשאר צ' ויו"ד שעולים עשרה במספר קטן. ועל אנשי ביתר ששתי תיבות אלו עולים עם הכולל עשרים אמר אתונות עשרים. ועל ריבוי תינוקות של בית רבן שהיו שם כמ"ש ז"ל (שם) אמר ועירים עשרה שהם י"א עם התיבה כמספר ראשי תיבות של תינוקות של בית רבן. יהיו כל הרמוזים במספר קטן. כי על קוטן זכיות היו כולנה: