תורת משה - אלשיך, בראשית לב:כב

1ותעבור המנחה וגו'. הנה יקשה. (א) ראש הפסוק בלתי מתקשר עם סופו. (ב) מה מודיעני כי לן במחנה. ואנה ילין אם לא במחנהו. (ג) מה הנחיצות הלז לקים בלילה ולהעביר את כל אשר לו בטרם הבקר. (ד) אומרו ויותר יעקב לבדו אם עבר הכל יודע שיותר לבדו. (ה) איך נאבק איש עמו. ואיה כל מחנה אלהים. ואיך לא שמרוהו ותקע כף ירך יעקב. (ו) באומרו וירא כי לא יכול לו אם לא יוכל איך הוקע כף יריכו. (ז) אומרו לא אשלחך וגו' איזו ברכה היה חפץ אם קיום הברכות הרי אמר לו לא יעקב יאמר עוד וגו' שארז"ל שלא היתה לקיחת הברכות בעקבה וכו'. ואם כן הרי ברכו ולמה לא שלחו עד שחזר ואמר מה שמך. (ח) אומר אח"כ ויברך אותו שם שאם הוא הברכה הראשונה. הנה כבר נאמר ואם היה אחרת למה לא נתפרשה וגם אומרו שם הוא מיותר. (ט) למה זה שאל יעקב לשמו. (י) שהשיב לו למה זה תשאל לשמי ולא נתן טעם אל מה שלא ישאל שמו:

2אמנם הנה כתבנו למעלה כי טרם הלכו מלאכי ח"ל אשר אתו. פגעו בו מחנה אלהים וקרא למקום ההוא מחנים על שם שתי המחנות והנה אחר שליחות המלאכים נסעו משם מחנה ח"ל ונשארו מחנה אלהים הם מחנה א"י שקדמו להקבל פניו ליכנס עמו מעבר יבק לא"י: ונבא אל הענין והוא כי הנה דרך הצדיקים לבלתי עשות עיקר מהכנות טבעיות. רק מן הסיוע האלהים והנה היה ליעקב סיוע אלהים. הוא מחנה אלהים שעמו אמר שאע"פ שותעבור המחנה על פניו לא בטח בזה. כי אם והוא לן בלילה ההוא במחנה הידוע הוא מחנה אלהים הנזכר למעלה תוך המחנה שהיה לפניו מיראתו. ועודנו עומד שם נתן אל לבו הלא מחנה ארץ ישראל זה ואולי אם אתעכב פה בח"ל לא ימתינו עד הבקר שאעבור בנחל לארץ ישראל ואם לכבודי יתעכבו אין ראוי שלמעני יתעכבו בח"ל והם מלאכי א"י ומה גם בלילה זמן השראת טומאה בעולם, על כן ויקם בלילה הוא וגו' ויעבר את אשר לו. והנה כאשר עבר הוא מעבר יבק. וגם העביר את כל אשר לו עבר גם מחנה אלהים אתם כי לכך כיון. וכאשר חזר הוא על פכים קטנים. אז ויותר יעקב לבדו בלי מחנה אלהים גם הוא אז ויאבק איש עמו. והנה חלקו רז"ל (ב"ר פ' ע"ו) אם מיכאל או סמאל שרו של עשו:

3והנכון על פי המשך הכתובים שהיה שרושל עשו. והענין כי אחר אשר נצטער יעקב על שלא בטח בו ית' מבלי יכנע לעשו. אז רצה הקב"ה להראות לו גדול הוא לפניו ית' ולא יעשה לו כאשר עם זולתו. שפוקד ה' למעלה את השר כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום. ואח"כ מוסר את העם אשר תחתיו ביד הטוב בעיני ה'. כי אם גם את שרו אתן בידך שאתה תכניעהו בלי שום א' ממחנה אלהים ומכ"ש אחרי כן את עשו. וזהו ויאבק איש עמו מי נתמלא אבק האיש שעמו הוא שרו וז"ש לו כי שרית עם אלהים וגו' לומר הנה דרכו ית' שהוא עצמו פוקד את צבא המרום במרום. ואח"כ ואת מלכי האדמה וגו' אך תחת אלהים אתה כי שרית עם אלהים הוא השר באדמה ומכ"ש שעם אנשים שתחתיו. ותוכל לשון עבר כאלו כבר יכולת:

4או שעור הענין בשום לב אל אומרו ויקם בלילה הוא. כי מלת הוא מיותרת אך אומר הנה הוא לן בלילה ההוא במחנה אלהים הוא תוך המחנה כמדובר. ובעוד לילה המחנה ההוא עזבו. ועבר מעבר יבק לא"י ובראות עצמו משולל מהם. קם בלילה ויקם וגו' וזהו ויקם בלילה הוא כלומר מה שקם בלילה להעבירם היה להיות הוא כלו' לבדו כי מחנה אלהים כבר עבר ועל כן ויקח וגו'. ויעבר את כל אשר לו ופי' הטעם שהוא על כי ויותר יעקב לבדו. והאלהים עשה להראותו כי גם את שרו של עשו יוכל ומה גם את עשו עצמו כמדובר. כי לא היה בא אצלו להלחם בו. אם לא היה יעקב לבדו בלי מחנה אלהים. והיה באישון לילה כי אז שליטתו וגם בח"ל. ואת כל אלה הכין הוא ית' למען יערב אל לבו שרו של עשו להלחם ביעקב וזהו ויותר כו'. ובזה ויאבק איש עמו ויראהו הוא ית' כי גם בו ישליטנו האלהים ככל הכתוב. וזהו ויאבק וגו' לרז"ל (שם) מי נתמלא אבק וכו'. או על דרך הפשט מי היה נאבק ונאחז ממי האיש כי ויאבק הוא לשון נפעל והיה עד עלות השחר כי עד אז יש שליטה לחיצונים: