תורת משה - אלשיך, בראשית לג:יב

1ויאמר נסעה כו'. הנה הסכימו רז"ל שאין פסוקים אלו כפשוטן. אלא שמאמר יעקב יעבור נא אדוני כו'. היה על שאמר לו עשו מבקש אני שאהא שותף עמך בעולמך ושהשיב לו יעקב יעבר נא אדוני כו'. וכן אמרו עד אשר אבא אל אדוני שעירה שהוא ועלו מושיעים כו' לשפוט את הר עשו ויהיה שהוקשה להם. (א) שאם נסעה ונלכה הוא ללכת יחד מאי ואלכה לנגדך שהוא בלתי מורה שותפות בהליכה שאם שיהיה לנגדו קרוב אליו פן לא ישא אותם הארץ לשבת יחדו למה יאמר שהוא ילך לנגד יעקב ולא שיעקב ילך לנגדו. (ב) מה זו תשובה כי הילדים רכים. ואדרבא על כן טוב טוב הוא יהיו יחד שאיש את אחיו יעזורו. (ג) אומרו ודפקום מי הם שידופקו אם עשו היל"ל ותדפקם יום אחד. וגם למה יחוש שידפקום. (ד) שאחר שגזרת הענין הוא ומתו כל הצאן למה מזכיר הבקר. (ה) כי אומרו עלי הוא מיותר כי אחר שמוראו הוא פן ימותו הצאן מה יתן ומה יוסיף היות עליו. וכן יש קצת דקדוקים במקרא שיתישבו על פי דרכנו בס"ד. והוא בשום לב אל הנודע לנו מרז"ל במקומות רבים כי האומות נמשלו לפרים כענין פרי החג וישראל לצאן ונבא אל הענין בהזכיר מאמרם ז"ל במדרש (ב"ר פ' ע"ז). וז"ל הילדים רכים אלו משה ואהרן והצאן והבקר אלו ישראל. כד"א ואתן צאני כו' ודפקום לולי חסדי ה' ומתו כל הצאן בימי אדרייאנוס קיסר ע"כ:

2והנה אומרם והצאן והבקר אלו ישראל אינו מביא ראיה רק על הצאן. אך עדיין קשה מנין שגם הבקר הם ישראל. אך ודאי שאין כוונתו לומר אלו ישראל רק על הצאן ולא על הבקר. והענין כי הנה עשו אמר נסעה ונלכה כו' ודעתו במה שכתבנו בכוונות יצחק בעלות על לבו לברך את עשו שהיה להשליט את אדום על ישראל ד' פעמים בד' הגליות שיהיו ארבעתן ביד אדום ולא שוה לו רק בשליטתו בגלות הד' בלבד כי הוא חלקו מצד עצמו כאומרו והיה כאשר תריד כו' כמפורש שם בס"ד. אך על מה שקודם גלות אדום אין לאדום שליטה על ישראל. והנה אמר עשו הנה מעתה נסעה יחד בשותפות כמ"ש ז"ל (שם פ' ע"ח) על פסוק שאחר זה בקש היות לו שותפות עמו. אלא באמרו בעולמו של יעקב:

3ולפי דרכנו במדרש הנזכר הוא נסעה יחד בשותפות בעה"ז ונלכה כי יהיה לנו התהלכות וקיום כי איש אל אחיו יאמר חזק אך בזאת כי לסוף ואלכה לנגדך בגלות הד' כי אז היא שליטתי כי אז אתקומם נגדך אז השיב יעקב ואמר אי אפשר כי הלא הילדים הם משה ואהרן רכים מהעמים עול הנהגת וקיום שתי אומות יחד כי אפי' על ישראל לבדן אמר לא אוכל לבדי כו' ואם תאמר אלי שאשתף זכותי ואשא אותן על שכמי. הנה זה יהיה כעת אך בבא זמן שליטתך בגלות הד' בימי אדריאנוס קיסר בביתר יסתכנו כל ישראל כי בהתחברם אלי בנחלה תחזק ידם כ"כ בבא עת שליטתם תגבר ידם כ"כ עד בלתי השאיר שריד חלילה וז"א והצאן שהם ישראל עם הבקר מלכי אדום שהם נקראים פרים ואם ב' האומות תהיינה עלות עלי שעלייתן עלי שאסמוך ידם בזכותי. הנה כל כך תחזק ידם עד שומתו כל הצאן וזהו ודפקום כלומר הבקר הנזכר ידפקום את הצאן הנזכר עד שומתו כל הצאן:

4ושעור הכתוב על אומרו נסעה ונלכה. אמר הילדים רכים ועל אומרו ואלכה לנגדך אמר והצאן כו' אם מעתה יהיו צאן ובקר עלות עלי ומתו בזמן ההוא כל הצאן אך יעבור נא אדני לנהוג אדנו' ושררה תחלה בע"הז וזהו לפני עבדו כי אני אחרון שחלקי בעה"ב ושמא תאמר שלא אוכל לבדי לסבול צער העה"ז כיון שאין להם חלק בעה"ז כלל ואיך יתקיימו כלומר ולכן טוב טוב שאתחבר עמך בעה"ז כמאמרך נסעה ונלכה כי תהי' לנו מעיר לעזור בע"הז כי היא חלקך ומאשר לך ייטיב לי בעה"ז. הנה אין צריך כי ואני אתנהלה לאטי בעה"ז ומה שאוכל עמוד בגליות עם שאין לי חלק בזה העולם. הנה ע"י ב' זכיות אתנהלה שלא יעדרו מזרעי א' זכות שלא תבצר בכל דור וזהו לרגל המלאכה אשר לפני שהיא תורה כי יושב אהלים היה ואמר כי זרעי המתהלכים בתורה שהיא מלאכ' אשר לפני כי יושב אהלים היה. וגם זכות תנוקות של בית רבן הבל שאין בו חטא וזהו ולרגל הילדים ע"י ב' זכיות אלו אתנהלה עד זמן שאבא אל אדני שעירה שהוא זמן ועלו מושיעים כו' לשפוט את הר עשו. ויאמר עשו בין כך ובין כך שעדיין לא ניתנה תורה ואין זכותם כאשר אחר הנתינה כי גדול המצווה ועושה כו' באופן שהשתי זכיות הנזכר אינן כעת אציגה עמך מן העם אשר אתי יהיו לך לעזר בע"הז שאין לך חלק בו והשיב שני טעמים אחד למה זה אטריחך ועוד שאם אמצא חן הוא בעיני אדוני אך לא בעיניהם: