תורת משה - אלשיך, בראשית לג:יח

1ויבא יעקב שלם כו'. ראוי לשים לב מה צורך הודיעו שבא שלם ואפי' למ"ש ז"ל (שם פ' ע"ט) שלם בגופו שלם בממונו. מה צורך הודעה זו אז. וגם אומרו אשר בארץ כנען הוא מיותר. וגם מה צורך הודיענו שויחן את פני העיר שקנה חלקת השדה במאה קשיטה. וגם מה ענין קרוא אותו הוא יתברך אלהי ישראל. והנה למעלה פירשנו על פסוק ושבתי בשלום אל בית אבי כו' שבקש יעקב כי בשובו בשלום אל בית אביו. יעשה לו הוא ית' יתרון על אבותיו. כי הנה אברהם כנה הוא ית' את שמו עליו אך היה אחר מותו. נוסף עליו יצחק שהיה בחייו אך היה על היותו סומא חשוב כמת. והוא באומרו אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק שהוא את אברהם אחר מותו ואת יצחק בחייו ובהיותו סומא. אך אלי זה החסד אשר תעשה עמדי יתירה גם על יצחק כי ושבתי בשלום בלי שום פגם. לא כאבי שהיה סומא רק בשלום ועכ"ז והיה ה' לי לאלהים שיכנה ה' שמו עלי ליקרא אלהי יעקב בחיי וכאשר שאל הוא כן עשה לו הוא ית' כי הנה ויבא יעקב שלם בגופו. בשובו אל בית אביו שהוא עיר שכם אשר בארץ כנען. אשר שם בית אביו וגם לא היה עני שהוא ג"כ חשוב כמת כי הנה היה בבואו מפדן ארם שעדיין לא נתן נכסיו לעשו. ומרוב עשרו ויחן את פני העיר שנתן להם מתנות רבות והיה מוותר עד קנות חלקת השדה כדי לנטות שם אהלו במאה קשיטה ועכ"ז שהיה שלם בגופו וממונו בחייו בלתי חשוב כמת כאשר הציב מזבח כנה שמו עליו ליקרא הוא ית' אלהי ישראל בחייו. ולבל יאמר איש למה עשה ית' ככה והלא הן בקדושיו לא יאמין כי אין אמונה בבשר ודם בחייהם לזה הקדים ואמר ויקרא לו אל לומר לית דין בר נש כיתר אנשים רק אל כי שרה אל אלהים והוא שרו של עשו שאין כח אדם יכול לו אם לא כח אל כמו שכתבנו למעלה. שעל כן קרא שם המקום פנואל שפניו היו כאל שזועם את אלהים היא מדת רוגז שרו של עשו ואם כן ראוי הוא אכנה שמי עליו ליקרא אלהי ישראל בחייו בלתי היות חשוב כמת כמדובר. וזהו ויקרא לו אל וע"י כן אלהי ישראל יכונה עליו:

2או יאמר מקושר אל מה שלמטה ותצא דינה כו' והוא כי באה התורה ללמדנו דרך ארץ כי רע ומר דרך אשה יצאנית פן יקר מקרה בלתי טהור כי הלא דינה בת יעקב יצאת לראות בבנות הארץ ונאנסה והנה הסבות הקרובות לדבר ולומר כי הנה היו גרמת נזקה לא יצדקו בה הלא המה כי יאמר איש אינו מן התימה לתפוס את בת יעקב כי הלא כמקרים ההם יקרה להולכי דרכים במקומות אשר לא יכירום ולא ידעו חשיבותם. או טעם ב' אולי לא נכון לב אנשי המקום עם אביהם לסבה מן הסבות:

3או טעם ג' כי אין ייסורין בלא עון ולא טוב בעיני ה' אבי הנערה ותקל כבודו בעיני יושבי הארץ כי אשום אשם לה'. על כן הקדימה תורה ותודיעני כי לא זה ולא זה גורם כ"א הטעם הא' איננו כי הלא ויבא יעקב שלם בלי שום פגם עיר שכם אשר בארץ כנען ארץ מולדתו ומחוז חפצו בבואו מפדן ארם ממרחקי ארץ ובכל הדרך ההוא לא נזדמן לו לא שטן ולא פגע רע עד הגיעו אל מחוז חפצו הנה כי לא זה גרם לו וגם לא מטעם הב' כי אדרבא ויחן את פני העיר שהנחה למדינה עשה כמ"ש ז"ל (שם פרשה ע"ט) כי טוב היה בעיני עם הארץ וגם בעיני המלך אבי שכם כי הנה אפילו המקום שנטה אהלו קנה ממנו במאה קשיטה וגם לא מהטעם הג' כי הלא טוב בעיני האלהים היה. כי הנה ויצב שם מזבח ויקרא לו הוא ית' אל. מי שהוא אלהי ישראל על הדרך הנזכר. או יהיה אומרו ויקרא לו כו' מאמרנו על מאמרו ית'. בבת קול היוצא בימי ר' חנינא בן דוסא כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. שדעתנו הוא שאומר הוא יתב' כי לא יבצר מר' חנינא פירות תורתו לאכול לשבעה ולמכסה עתיק בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא אלא שבחבורתו נרפא לנו. שמצמצם עצמו להשפיע בזכותו על זולתו וז"א כל העולם כולו נזון בשביל חנינא בני ומה הוא זכותו כמיוחד לזה הוא כי די לו בקב חרובין שע"י מה שמצטמק יפה לו וטוב לעולם באופן שחיי כל העולם תלוי בו ויחשב בעיניו יתב' כזן את העולם כלו בזכותו וע"ד זה יתכן יאמר ויקרא לו ליעקב אל לומר כי כאשר בחסד אל עולם יבנה כן יעקב יתואר בתואר זה ואני ה' מתנהג עמו במדת אלהים. וז"א ויקרא לו אל אלהי ישראל. שקראו ליעקב אל בונה ומקיים עולם כתואר אל ע"י היותו יתב' מתנהג עמו בתואר אלהים ביסורין וטלטולים שהוא אלהי ישראל הנה כי טוב היה גם בעיני ה' בעצם ואם כן איפה מי גרם לו חרפת נבל לאנוס את בתו אין זה כי אם שותצא דינה כי יציאתה גרמה לה. והלא יפלא מזרע קדוש כמוה להיות יצאנית. מה שאין דרך נשים ומה גם נערות בתולות והנה ארז"ל (שם פרשה פ') שז"א בת לאה מה אמה יצאנית כדכתיב ותצא לאה לקראתו כו' אך עדיין אינו דומה כי אמה יצאת לקראת בעלה. עוד אמרו שעל דבר שמנעה מעשו נתפסה ועדיין אל מדת היותה יצאנית אינו מספיק. לכן אחשוב כי באה התורה לתת טוב טעם לדבר באומרו בת לאה כו' והוא בשום לב אל הודעה זו שהיא בת לאה ושילדה אותה ליעקב אך תתן שתים שלש טענות. אחד באומרו בת לאה כו' והוא כנודע מרז"ל (ברכות דף ס') על פסוק ואחר ילדה בת כי בן היתה אלא שאחר הורתה מזכר תמים בקשה לאה רחמים תתהפך לנקבה בל תגרע רחל מהשפחות שלא תלד רק אחד להשלים הי"ב שבטים הנה כי דינה בהורתה היתה זכר אלא שנתהפכה אח"כ. ולכן מי ששרשה זכר אינו מן התמה תהיה יצאנית כי כן יעשו הזכרים וכל דבר הולך אחר שורשו. וז"א ותצא דינה ואל תתמה על יציאתה כי הלא אם היא בתה היא של לאה ולא של יעקב כי הוא זכר עשאה כי כאשר ילדה ליעקב. לומר כי היות בת ליעקב הוא בליד' אך לא בהריון וז"א בת לאה אשר ילדה ליעקב. וא"כ אל תתמה על היותה יצאנית:

4טעם שני כי הלא לא כיונ' לשוט בארץ ולהתהלך בה לראות בחורי עם רק לראות בבנות הארץ לערב דעתם עם הבנות וגם בזאת לא תאשם בעצם. כי לא שתה לבה פן תאחז. כי הלא לולא ראה אותה שכם בן חמור שהיה נשיא הארץ היא לא נתפסה מה שלא יערב אל לבו זולתו והידוע ידעה יפגשנה בן המלך. ולא עוד כי אם שגם אם בטבע חלוקה היה לה לחוש יפגוש בה. לא יעלה על לב רק יתבענה מאביה ואחיה אך לא שבשטף עובר יקח אותה וישכב אותה ויענה כי זה לא חשב אנוש. וזהו וירא כו' וישכב כו'. והודיעתנו התורה אלהית שעם שעשאה כלי לא כרתה ברית עמו כי ותדבק נפשו בדינה בת יעקב. אך היא לא דבקה נפשה בו לקדושתה וכן ויאהב הנערה אך היא לא אהבתו. כללות הענין כי למדתנו התורה מה גדלה רעת יציאת האשה כי עם היותה בת יעקב. והיא גם היא קדושה מצד עצמה ומסולקת מכל פנייה בלתי טובה. לא שוה לה לבלתי יקרה לה מקרה רע ומר טמא יטמאנה ומה גם כל אשה אשר לא תרחק כמוה כי המכשלה הזאת תחת ידה כפולה ומכפלת:

5עוד יתכן למדתנו התורה ג' למודים (א) בעיקר גדול הלא הוא להבחין בין נפש טהור לטמא כי מי יתן טהור מטמא. וזה בג' בחינות (א) כי טבע כל דבר טמא לחבוק הידבק בקדושה ולטמאה (ב) כי לא תוכל הטומאה לידבק בדבר קדוש עד יטיל בו זוהמא ויטמאנו תחלה לנגדיות איכותם. (ג) כי גם אחרי אשר הוטמאה וידבק המטמא בטהור. לא ידבק הטהור במטמאו גם אחרי הטיל בו זוהמא. וזה ענין הכתובים וירא אותה שכם בעל נפש טמאה ומיד חשק לטמאה ולהטיל בה זוהמא לידבק בה וישכב אותה ויענה. ועל השנית אמר ותדבק נפשו כו' לומר כי עד אשר טמאה וישכב אותה ויענה שהטיל בה זוהמא כפולה לא דבקה נפשו בה שנמצא כמין במינו. והג' הורה ג"כ בזה כי הוא דבק נפשו בה אך היא לא דבקה נפשו בו. ולא עוד כי אם שויאהב את הנערה ולא קץ בה כאמנון בתמר והוצרך לדבר על לב הנערה דברי פיוסין עם שעשאה כלי ונהפוך הוא לפי הטבעה. והנה מן הבחינה הג' נתיירא יעקב פן לא תעצור כח קדושת נפש בתו מלקשר בו אהבה ותאהבהו. וזה מאמר הכת' ויעקב שמע כי טמא כו' והוא כי חש פן ע"י אשר הוטמאה נעשה כמין במינו בעצם ותדבק נפשה בו. ואם ישלח אחריה תמאן. ע"כ והחריש כו' ויתנו דבר ועצה הלום. גם כיון ראו מה בין טמאה לטהורה. כי גם שהטיל בה זוהמא לא דבקה נפשו בנפשה כי מה לתבן את הבר כי אם נפשו בגופה שהוטלה בו הזוהמא. וזהו ותדבק נפשו בדינה וגם זה להיותה בת יעקב אשר החביאתה מעשו וע"י השווי הלז נמשך שויאהב את הנערה שאל"כ לא היתה אהבה. כי לא תתהוה אלא בין השוים כנודע וע"י כן קבלה פיוס. וזהו וידבר על לב הנערה: