תורת משה - אלשיך, בראשית לד:יג

1ויענו כו'. ראוי לשים לב למה לא ענה יעקב והם למה ענו במקומו. וגם למה הקדים הכתוב הבן לאב. וגם אומר וידברו הוא מיותר ועוד אומרו אשר טמא שהיל"ל על אשר טמא כו'. ואם הוא שאמרו להם אשר טמא כו' איך אומר אחר כך ויאמרו אליהם כי הלא גם עד כה דברו אליהם ועוד אומ' לא נוכל כו' למה נכנס בשכם ויצא בכל אנשי העיר. ועוד אומר אם תהיו כמונו הוא מיותר וכן וישבנו אתכם והיינו הוא מיותר. ועוד אומרו ולקחנו את בתנו והיל"ל את אחותינו:

2אך הנה התנכלו במילתם להורגם. ולא נעלם מהם כי לא כן לב יעקב אביהם כאומרו אחרי כן עכרתם אותי כו' ע"כ טרם יענה אביהם הקדימו ויענו הם. וזאת שנית עשו כי עשו עיקר תשובתם אל שכם ואליו שמו מגמת פניהם וז"א אל שכם ואגבו את חמור אביו יען כי שכם חם לבו בקרבו ולא יסרב בדבר ועל שני הדברים אמר על הא' ויענו בני יעקב שהוא שעם היותם בניו ענו הם בפניו. והב' אל שכם ואל חמור שהתחילו ועשו עיקר מן הבן ולמה עשו שתי אלה הלא הוא במרמה והוא מה שנתגלה לבסוף כלומר שאם לא ע"י שתי אלה לא היתה המרמה יוצאת אל הפועל ונתנו להם טעם אל שני הדברים טרם יסדרו ענינם. וז"א וידברו ומה דברו להתנצל על שני הדברים על עשותם עיקר משכם הוא כי הוא בעל דינם וז"א אשר טמא ועל השיבם במקום אביהם אמרו את דינה אחותם לו' כי גם הם בעלי דין כאביהם:

3או יאמר אם באנו לשים לב אל עלבון אביה. אין תקנה כי רב הוא כאומרם למעלה כי נבלה כו'. אך מה שאנו עונים הוא על כי נשגיח כעת רק על אשר טמא את דינה אחותם:

4או יאמר לפי גדולת אבינו אין זה מספיק לפגום בו רק דברו ואמרו כי אשר נייחס שטמא הוא את דינה אחותם כי בהם פגם ולכן הם לבדם יענו והנה בתת התנצלות אל ענייתם שהוצרכו להזכיר חטאו אמר וידברו לשון קושי אך בהחילם דברי תשובתם כמדברים בלב שלם דרך חבה. נאמר לשון אמירה כאומרו ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות כו'. אמרו אין לנו חפץ במוהר ומתן רק שאלה אחת. כי אינו דרך ארץ לשאול שתי שאלות והוא כי אם היה אפשר לנו לתת את אחותינו בדין לאיש אשר לו ערלה היתה השאלה הא' שימול שכם וישאנה ואז לא היינו מבקשים לשאול שימולו גם שאר עם הארץ כי היו שתי שאלות אך הנה בדין לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה נמצא שאם ימול שכם וישאנה. נמצאת בלתי עושים דבר בשבילנו לכן בזאת בלבד נאות לכם כי שאלה א' היא והוא אם תהיו וגו' להמול כל זכר ואפשר אמרו הלא אמרתם ב' דברים. (א) שנתן את הילדה לשכם (ב) שנסבול מה שלקחה כבר באונס על שלעומת זה נקח אנו רבות מכם. על הא' לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה עתה גם שימול כי חרפה היא שטימאה ואל הב' שלעומת מה שלקח נקח רבות. אך בזאת נאות לכם וגו' ואז יתקיים מה שאת בנותיכם נקח לנו תחת מה שלקח א'. שאל"כ מה בצע שנקח בחזקה בת טמאים ונטמא עצמנו לעומת מה שהוא טמא אחותנו ובכן את בנותינו נתן למולים ואת בנותיכם שהולידו אחר המילה נקח לנו. ושמא תאמרו הלהן נשבר עד אשר תולידון הנה ביני וביני יש טענה אחרת והיא וישבנו אתכם והיינו לעם אחד והיא כי הנה לא נוכל לשבת אתכם מפני החרפה כי נהיה נבזים בעיני הערלים בזכור את אשר ערל מהם אנס בתנו. אך בהמול כל העם וישבנו אתכם כי אז אין חרפה כי הלא והיינו לעם אחד כמשפחה אחת ואם הוא פגם גם להם יהיה כי כלנו לאחדים נחשבנו ומה גם בהיות שאחר החרפה ההיא חשבונו לנכבדים מהם כי שבו המה אלינו ואנחנו לא שבנו אליהם. וזהו וישבנו אתכם שבהיותנו י"ב אנשים. ואתם עם שלם באתם אלינו לשנהיה עם א' ולא נהיה בטלים ברוב בשבתנו אתכם ואם תאמרו א"כ אין תקנה לשכם שטימאה בערלה לזה אנו אומרים ואם לא תשמעו וגו' ולקחנו כלו' חסד זה נעשה בשמעכם שלא נקח אותה רק בשב ואל תעשה נניחנ' שם:

5עוד יתכן בשום לב אל אומרו איש אשר לו ערלה ולא אמר לאיש ערל. וגם אל אומרו והיינו לעם אחד אחר אומרו אם תהיו כמונו וגם אל עכוב מילת העם אל נשואי שכם שאומר ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו אך הנה ידוע כי מולי אומות העולם עובדי ע"ג ערלים יקראו כענין (נדרים דף ל"ח) הנודר מן המולים וכו' כי הערלה דבקה בם. ובזה אמר אל תאמרו ימול שכם ולא כל יתר העם הבלתי לוקחי בתכם כי הלא לא נוכל לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה שהערלה היא לו. שלו שדבקה בו גם שימול כי עדיין יקרא ערל כי הלא מעם של ערלים הוא אך בזאת נאות ונשוב לכם אם תהיו כמונו וגו' כלכם גרים גמורים והיינו לעם אחד שע"י כן כאשר אין הערלה דבקה בנו בהסיר אותה כן גם אתם באופן שבהמול מכם בכללם לא יקרא עדיין ערל שהרי אינו כמהול שמיתר אומות כ"א כמהול שמכלל ישראל נהיה לעם א' ממש ע"כ מילת העם היתה מעכבת בשכם: