תורת משה - אלשיך, בראשית לד:יא

1ויאמר שכם כו'. הנה יקשה (א) אומרו לאמר הוא בלתי צודק עם אומרו קח לי את הילדה כי הכל הוא דברים שבינו לבינו (ב) כי פ' ויעקב שמע כו' יראה נכנס בין הדבקים (ג) באומר ויתעצבו כו' נראה כי תחלה התעצבו מעט ואחר כך ויחר להם מאד ונהפוך הוא כי אדרבה תחלה יחרה אף האיש מאד ואחרי כן הולך ושוכך (ד) אומר כי נבלה כו' שכופל הענין ומשלשו ומשלה המלות ועוד היה לקצר כדרכה של תורה (ה) אומרו וכן לא יעשה (ו) שנותו את טעמו מישראל ליעקב. (ז) אומר וידבר חמור אתם לאמר. כי מלת לאמר מיותרת ואינה לאמר לזולת כי המה ואביהם שם יחד היו (ח) אומרו שכם בני חשקה נפשו כו' איזה התנצלות הוא נותן על מעשה הרעה רק כגוי אשר צדקה עשה בא לשאול אותה לאשה (ט) אומרו נא מיותר (י) מה מתקן באומרו והתחתנו אותנו כו' על הנבלה אשר עשה כן כל יתר הבטחות ונדבות אמנם הנה טרם דבר על לב הנערה חשש שכם פן יאמרו אביה ואחיה נקרא לנערה ונשאלה את פיה. ע"כ תחלה וידבר על לב הנערה ואח"כ ויאמר שכם אל אביו. לאמר לאביה ואחיה. כלומר שעתה ראה שעת הכושר לאמר. מש"כ טרם דבר על לבה שלא היה עת לאמר דבר. או יאמר שבדברו על לב הנערה דבר בפניה אל אביו. כדי לאמר שתאמר היא מה שבלבה. ומה שאמר לו הוא קח לי את הילדה כו' כי אז בשומעה כי חפץ בה לקחתה לאשה תגלה את לבה. ואמר כי גם שהיא מרוצת צריך לקחתה מאת אביה כי עודנה ילדה. וזהו קח לי את הילדה ולא אמר את הנערה ויעקב ששתק הוא לשני טעמים. א' כי שמע כי טמא כבר את דינה בתו וכבר נעשה. שאלו היה טרם יטמאנה היה ממהר להוציאה טרם יטמאנה. ועוד כי בניו לא יאחרו כי ובניו היו את מקנהו בשדה ולמה יחרידם. אך לא היו בלבו להחריש כי אם עד בואם:

2או יאמר בשום לב אל מה שבין דברי שכם לדברי חמור והכנסו בתוך דברי אביו והוא כי שכם מאשר דבקה נפשו בה. זהב לא יחשיב חפץ לקחתה בדמים יקרים כמאמרו הרבו עלי מאד מהר כו':

3והן אמת כי לשון מתנה הוא בלא כסף ולשון קיחה היא בכסף כד"א כי יקח איש אשה שהוא בכסף. כנלמד קיחה קיחה משדה עפרון וכן לשון לוקח ומוכר. והנה שכם אמר אל אביו כדי לאמר לאביה דברים הקרובים לשיודו שהיא לקנותה בדמי מוהר ומתן קח לי שהוא לשון לקיחה בכסף. למען מזה ישכיל פיהו לאמר גם הוא להם לשון מקח בדמים יקרים ולא חנם. אך שאביו לא כן עשה. רק אמר תנו נא אותה שהוא חנם אין כסף. וכשמוע שכם כך חש פן ימאנו לתת חנם ע"כ קפץ בתוך דברי אביו ואמר אמצא חן בתתכם אותה לי. בכל מה שתאמרו אלי הרבה עלי כו' ולא חנם אני חפץ כי אם בדמים יקרים כאשר יבא ביאורו בס"ד:

4ונחזור אל הענין כי בצותו את אביו קח לי כו' אמר בלבו את מי אדבר את אביה או את אחיה ויתן אל לבו לדבר אל הזקן באומרו כי הוא קרוב להתפייס. כי הלא שמע כי בעיר היה והחריש. וז"א ויעקב שמע כי טמא כו' והחריש כו' על כן אמר חמור אולי חפץ שתהיה לבני לאשה אחר שידעה. על כן ויצא חמור כו' אל יעקב לדבר אתו וטרם ידבר ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויהיה כי לא היה להם לבא עדי ערב ובאו מבעוד יום אז כשמעם. ובאומרו האנשים שהוא מיותר אפשר כי לא כלם התפעלו כ"כ כי אם אשר באו לכלל אנשים שהם שלשה הגדולים שהיו בני י"ג שנה משא"כ השאר שהיו קטנים הגדול כבן עשר שנים:

5או יאמר האנשים על שמעון ולוי שנאמר בהם תואר אנשים כד"א ויאמרו איש אל אחיו. ומבחינה אחת ויתעצבו האנשים ומצד אחת ויחר להם מאד ופי' ואמר מה שויתעצבו האנשים הוא על כי נבלה עשה בישראל כי עתה הוסב שמו ישראל. וכפי גודל חשיבותו תגדל הנבלה כי הכל לפי המתבייש. וגם אם דעת הדרגה זו נעדרה משכם שנקרא ישראל. הלא לא יבצר מהיות לפחות בת יעקב וזהו לשכב את בת יעקב וזהו מה שויתעצבו שהיא לשכב כו' שהוא על מה שוישכב אותה שהוא כדרכה בין מפאת היותו ישראל בין מפאת היותה בת יעקב ומה שויחר להם מאד. הוא על מה שוכן לא יעשה שהוא שלא כדרכה שהוא מה שויענה ובראות כי באו מן השדה כשמעם ועם שדרך בחורים לבלתי כסות חרון אפם ואדרבה היו כמחרישים. אז וידבר אתם אומר בלבו כי החמדה השיאת' כי שתו לב כי הוא יורש עצר נשיא הארץ וטוב תתה אותה לו אז דבר אתם לאמר שכם בני חשקה כו' לומר הנה היה אפשר לחשוב כי אש חשק גופני בערה בו ותלהטהו לעשות זר מעשהו אך לא כן האמת כי לא חשק גופני היה רק חשק רוחני כי חשקה נפשו בבתכם כי אולי איזה ניצוץ קדושה יש בנפשו וחשקה בבתכם משורש הקדושה וז"א נאמר כלומר מה שראה לאמר הוא כי חשקה נפשו ולא גופו והראיה כי אם היה חשק גופני היה קץ בה אחר ששכב אותה ויענה כמעשה אמנון בתמר. אך זה אדרבה אומר אני תנו נא לשון בקשה אחרי ששבעה תאותו אותה לו לאשה. אך אין זאת רק תאות נפשיות:

6או יאמר אם תאמרו הלא טוב טוב היה טרם ישגלנה יתבענו ממנו דרך אישות ולא יעשה נבלה זו הלא הענין הוא כי אז אולי הייתם ממאנים לתתה לו אך עתה אחר שנאנסה הלא בנמוסיכ' הוא לתתה לאונס בע"כ. וז"א תנו נא אותה כלומר נא עתה משא"כ מקודם ולא עוד כי אם דרככם להכריח שלא יוכל שלחה ועתה אני אומר תנו אותה דרך בקשה:

7או יאמר. הנה יש זיווג ראשון מפאת הנפשות מטרם בואן לעולה הזה וזווג שני הוא אחרי בואן בגופים והצודק הוא כי יקח איש את אשר הוא בת זווג נפשו וזה מאמרו הנה שכם בני חשקה נפשו ולא חשק גופני יורה כי מהיותו נפשו משולל גוף היה לו יחס מאז בבתכם שאמרו בת פלוני לפלוני לפי הוראת החשק לכן תנו נא עתה בזווג שני אותה לו כי שלו היא ושמא תאמרו כי אנה תוליכו את חרפתכם על הנבלה. הנה על אחד שנטלו בעל כרחם תקחו אתם רבות בנות כי והתחתנו כו' בנותיכם לא נקח כאשר בזאת רק תתנו אך בנותינו תקחו לכם בלי רשותנו ולא תחשבו לגרים רק לתושבים וזהו ואתנו תשבו כי לכמה דברים בזמנים ההם היה הפרש בין גרים לתושבים כענין אחוזת קבר וכיוצא בה. ומאומרו והארץ תהיה לפניכם ל' עתיד ולא אמר הנה לפניכם אפשר יאמר הנה הארץ עתידה להיות לפניכם. כי ארץ כנען ניתנה לכם לזרעכם ומה הטוב אני עושה הלא היא כי שבו וסחרוה ומעתה האחזו בה ובראות שכם כי עודם מחרישים להשי' את אביו אמר אין זה כי אם שמדברי אבי באומרו תנו נא כו' ירא' שיתנוה לו כדרך הנותן בתו לאונס אותה שישתה בעציצו וגם שאמר לשון מתנה בלא כסף ובלא מחיר. לכן אמר לא כן דבר אבי רק אמצא חן בעיניכם ולא כמטילים אותה עלי. וגם אין המציאת חן בקחת חנם כ"א ואשר תאמרו אלי אתן:

8עוד כיוון כי דרך הנותן מתנה לאדם חשוב שיחשב האדם חשוב לנותן על שהשפיל עצמו לקבל מירוד ממנו. כענין אשה המתקדשת מאדם חשוב שמקודשת בנתנה היא ואמר הוא. וזה יאמר כ"כ חשובים אתם ממני בעיני שאמצא חן בעיניכם במה שתאמרו אלי אתן כאלו אני המקבל:

9ועוד זאת אוסיף לעשות כי זולת מה שאתן לכם מתנה גם לנערה הרבו עלי מאוד מהר היא כתובה ומשלי ומתן הוא התוספת. ולא יהיה ליפרע לעת מיתה או גירושין כמשפט הבנות רק ואתנה מעתה טרם אקחנה וזהו ואתנה וכו' ותנו לי כו' כי ואתנה תחלה מקודם ואח"כ ותנו לי כו':