תורת משה - אלשיך, בראשית לה:ז
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 35:7
Open in the reader →1ויבן שם וגו'. קיים מצותו ית' להחזיק טובה על העבר. והנה כתבנו פ' ויצא באומר ויקרא יעקב וגו' בית אל. כי אומרו המקום ההוא ולא אמר ויקרא למקום בית אל. וגם באומרו ואולם לוז וגו' והוא לבלי צורך ומה גם אומרו לראשונה שהוא מיותר. וגם למ"ד במקום בי"ת. אך הוא כי הנה ארז"ל כי נעקר הר המיריה ובא לכאן וכל מה שראה והמצבה היה בהר המוריה שבא אל לוז ועל המקום ההוא אמר אין זה כ"א בית אלהים. ועליו נאמר ויקרא את שם המקום ההוא שהוא המיוחד. הוא הר המוריה בית אל. וז"א ההוא וזהו ואולם לוז שם העיר לראשונה. כלו' לא שם העיר של מקום זה שקרא בית אל. כ"א לראשונה שקדמה להר המוריה היא הנק' לה אך לשניה שבא' אחרי כן לא היתה שמה לוז. אך עתה באו' ית' קום עלה בית אל ועשה שם מזבח. אז אמר בלבו אם על הר המוריה ששב למקומו שקראתיו בית אל היה אומר. הרי שם המצבה ולמה אעשה שם מזבח. אך אין זה רק כי את לוז קורא בית אל. והוא כי גם שהר המוריה בא לכאן הלא על קרקע לוז היה. ולא יבצר מהישאר שם שייכות קדושה. וז"א ויבא יעקב לוזה כי לסברת יעקב לוז היה. אך לפי האמת היא גם היא בית אל לא בלבד המקום אשר עמד שם הר המוריה כ"א גם כל תחומה. שכולל גם מקום אשר בא הוא וכל העם אשר אתו ויבן שם מזבח. וש"ת הלא לא היה שם המקום הראשון שקראו יעקב בית אל כי הוא הר המוריה. לז"א ויקרא למקום אל בית אל לומר גם שיעקב לא קראו בית אל הנה האל ית' קראו בית אל והטעם כי שם נגלו אליו וגו' והוא כי גם שהר המוריה בא לכאן ושם שכב. הלא לא יבצר כי שם נגלו אליו האלהים כי מקום זה שבלוז סבל את הר המוריה. וכאלו שם נגלה אליו האלהים. וראוי יקרא גם הוא בית אל:
2או יאמר ויקרא למקום אל בית אל וש"ת כי הלא שם נגלו אליו האלהים והיה ראוי תקרא בית אלהים. אל תתמה כי מה ששם נגלו אליו האלהים ולא בחינת אל. הלא הוא על היות בברחו וגו'. ומחמת מירדתו לא עצר כח לקבל יותר מבחינת אלהים. אך לא יבצר כי המקום יאות שיקרא בית אל. כי רמה קדושתו. ולא בלבד חננו עתה ה' להגלות אליו. עודנו גם עתה טרוד. כי אם שגם בהיותו עצב כי ותמת דבורה וגם ויקרא שמו אלון בכות. על כי שם נתבשר על מיתת אמו גם היא. שעם שמראה הנבואה צריכה שמחה עכ"ז וירא אלהים פעם שנית. וז"א עוד כי זו תוספת על הקודמת והנה לבלתי התפעל בבת אחת. השמיעו הש"י תחלה מיתת דבורה. ואח"כ מיתת רבקה שיבא אצלו קו לקו ועכ"ז התפעל וקרא למקום אלון בכות. ואע"פ כן עצר כח לקבל המראה. ואחר אשר ברכו ה' ובשרו גוי וקהל גוים וגו' ואת הארץ וגו' אז ויצב יעקב מצבה להחזיק לו ית' טובה. והוא כמשז"ל על ויקח מאבני המקום. שהיו אבני מזבח שנעקד בו יצחק כמ"ש בפר"א (פרק ל"ד) ואמר שאם יתאחדו ידע כי מטתו תהיה שלמה ובעלי אחדות ואז נעשו אבן אחת. וירימה מצבה ויסך עליה שמן שהוא לרמוז אל גדולת וכשרון בניו. והנה בבאו בבית אל ועשה מזבח אבנים רבות. היה מסופק אם היה אחדות שלמה בהם. כי הלא הוצרך להסיר את אלהי הנכר אשר בידם. וחש פן בידם דבק מאוס. על ששלחו את ידם בפסילי אלהיהם. אך כאשר שמע את קול ה' אומר. ומלכים מחלציך יצאו ואת הארץ כו' ולזרעך אחריך אתן את הארץ שזולת הבטיחו ית' לתת לזרעו את הארץ מייחס אותם אחריו. אמר הנה אין ספק כי לאחדים וצדיקים נחשבו לפניו ית'. ע"כ ויצב שם מצבה לרמוז אל אשר רמז במצבת אבן בהר המוריה. וזהו שחזר ואמר מצבת אבן לרמוז אל כוונת מצבת אבן אחת שבמקום הקודם ועל כן ויצוק שמן על ראשה. לרמוז אל הכוונה הנזכר שם כמדובר: