תורת משה - אלשיך, בראשית לט:יד
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 39:14
Open in the reader →1ותקרא כו'. אמרה אוי לי אם אומר בא אלי העבד העברי כו'. כי יאמרו היתכן שערב אל לבו עבד איש מקנת כסף. והוא נער בן י"ח שנה לתפוס בגבירתו וגם עזיבת הבגד מוכיח שהוא תפשה בו, והניחו הוא על כן מה עשתה אמרה לאנשי ביתה שיתרעמו גם הם מיוסף שהיה חפץ לצחק בם וז"א ותאמר להם לאמר כי אמרה להם לאמר גם הם מתרעמים על בעלה לפני העם ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו וזהו אומרו במלשון רבים והוא כדי שיאמר הוא כי לא עלילה היא כי גם אנשי הבית אומרים עליו כך אלא שלא ערבו לבם להלשינו כי גדול הוא ושתקו עד כה שנפל בשחת גביר'. וכוונה למען יאמין בעלה באמור דמאן דעביד הא עביד הא כי זה דרכו ועל עזיבת הבגד שמורה שתפסה בו והניחה אמרה אל תתמהו איך לא ברח בבגדו. כי הנה בא אלי לשכב כי הייתי שוכבת לתומי ובא אלי לשכב עמי כלומר מוכן ערום שלא היה חסר רק לשכב עמי. ובראותי הדבר נחוץ והיה צריך יבואו פתאום להציל ע"כ ואקרא בקול גדול. וע"כ בראותו כי הרמותי קולי וימהרו לבא אנשים לא עצר כח ללבוש לגמרי שויעזוב בגדו כו' או יאמר כי לבל יאשימוהו עזב בגדו להפך האשם אל שתפסתי בו. עוד כיון בשנותה את טעמה שאמרה ואקרא בקול גדול ואח"כ אמרה כי הרמותי קולי ואקרא והוא כי אחרי אומרה ואקרא בקול גדול חששה פן יאמר לה הלא כאשר קראת לנו כבר היה בחוץ ואם כדבריך בבואו לשכב לשירפה אותך היה לך לצעוק ובקול גדול ולא אחרי כן ובקול בלתי גדול רק קריאה בעלמא לאנשי הבית ע"כ חזרה לתקן ואמרה הנה מיד קראתי בשם לאנשי ביתי אלא שהיה בקול גדול ודרך תיבות הקריאה בקול גדול שאין חיתוך האותיות מובן לנקראים מגודל רעם הקול על כן לא הבינותם ולא באתם והוא לא פחד וזהו ואקרא בקול גדול עד שאחר הקול גדול שבתי ואקרא שלא בקול גדול. כי אם באופן מובן לשומעים אז פחד ונס וזהו ויהי בשמעו כי הרימותי קולי אח"כ ולא בקול גדול רק ואקרא שהיא קריאה בנונית נשמעת אז בהחילי ויעזוב וגו' ולא שלחה אחרי אדוניו פן תראה כמפחדת ומבקשת להנצל כי אם ותנח כו' עד בא כו' ותדבר אליו כו' רצתה לינקם ממנו על כן רמזה לו שאנסה בפועל אלא שבחרה לשון ערומים והוא כי אומרה אלי הוא מיותר אך אמרה כדברים האלה היא מה שראוי לאמר שהוא כי בא עלי ממש אלא שמפני הכבוד אני אומרת אשר הבאת לנו לצחק בי אך לא עשה וז"א לאמר ומזה הבין בעלה שבא עליה ומכסה קלון שבא לעשות ולא עשה. וז"א ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו שמשמען לאמר כדברים האלה עשה בפועל ויחר אפו וז"א לאמר כי רצתה לאמר שעשה אלא שהטמינה ברמז וזהו לאמר כדברים האלה עשה או יאמר במה שכתבנו למעלה שאמרה לאנשי ביתה לאמר על עצמם הביא לנו איש עברי לצחק בנו שעל ידי כן יאמין לדבריה על עצמה אמר עתה כי כן עשתה היא שדברה לו כדברים האלה הנזכר על אנשי ביתה נתרעמו על שבא לצחק בם ואמרה כן כדי לאמר אח"כ בא אלי העבד כו' לצחק בי. שע"י כן יאמין לה וזהו ותדבר כו' ויהי כן שע"י ההקדמה ההיא. הטה אזן לדברי' וחרה אפו וזהו ויהי כשמוע את דברי אשתו אשר דברה אליו שהיו הקדמה כדי לאמר אח"כ כדברים האלה שהם של אנשי הבית עשה לי כו'. נתן צד האמנה ויחר אפו. ואחשבה כי יותר יתכן לומר כי אדרבה כשמוע את דברי אשתו שעשתה המצאה שקריית. כדי לאמר כדברים האלה כו'. שיאמנו דבריה בזה הכיר כי באה לעשות רגלים לשקרה. ויחר אפו עליה ולהיות כוסה קלון נתנו בית הסוהר. כאשר יבא ביאורו בס"ד: