תורת משה - אלשיך, בראשית לט:י

1ויהי כדברה כו'. ראוי לשים לב אל אומרו כדברה בכ"ף הדמיון ולא אמר בדברה. ועוד יפלא איך ערב אל לבו לבא הביתה ביום שאין איש מאנשי הבית שם בבית ולא שת לבו. כי אז תחרץ ותחזק בו וגם לא היה לו להאמין עצמו כי הלא במסתרים במקום שאין אנשים יצרו של אדם מתגבר עליו ואוי מי יחיה וימלט נפשו ממנו בעתות כאל. ומה גם כי נדקדק באומרו הביתה בה"א הידיעה בסוף תיבה וה"א בראשה. שהוא להפליג בפנימיות כי היה בית לפנים מבית. ע"ד מאמרם ז"ל על פסוק ישובו רשעים לשאולה שהוא באמבטי התחתונה שבשאול. שהוא על היות ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה באופן כי ימצא יצרו און לו להתגבר. ואיך לא שת לבו גם לזאת וגם נשית לב אל אומרו כהיום הזה ולא אמר ויהי היום כי כ"ף הדמיון תורה שמדמה יום זה אל יום זולתו. ועוד אומרו הזה שלא יצדק רק על דבר שהונח לפני האדם ואיננו צודק ביום:

2אמנם הנה דרך היצה"ר. לבא תחלה כהלך ואורח ואם יפיק רצונו פעם או שתים יעשה בעל הבית. וישתרר גם השתרר להחטיאו בע"כ כי קנהו בחזקה כי כבר החזיק בו כי טימאו ומה גם כי ימצא עזר כנגדו את העבירה עצמה כי עבירה גוררת עבירה. אך אם מהפעם הראשונה שיבא היצה"ר לפתות ולא יאבה לו ולא ישמע אליו אז יכנע ויותש כחו מלהחזיק בו. ואם עוד פעם ושתים תבא לפניו מציאות העבירה אשר היחל לפתותו בה ויעמוד נגדו לגעול בה ולדחותה. עוד לא ירים ראש יצרו כנגדו כי שמו תחת רגליו:

3ונבא אל הענין והוא כי כדברים האלה קרה ליוסף כי על כן ערב אל לבו להסתר שם הביתה. מקום שאין אנשי הבית שם ולא שת לבו כי האורב עומד לו בחדר עם יצר סמוך. אך הנה ראה יוסף כי פעם א' התאכזר על יצרו ויכניעהו במאנו ואמר אליה הן אדוני כו'. ואשר התחכמה יום אחר יום כי לא שבה אל דבורה הראשון לומר לו שכבה עמי כי אם כדבור ההוא דומה לו בלבד יום יום והוא לא שמע אליה. ופירש איך היה בכ"ף הדמיון יום יום שהוא כי לא אמרה שכבה עמי כראשונה כי אם לשכב אצלה בלבד וזה היה יום אחד והיום האחר מיעטה ואמרה להיות עמה בבית ייחוד בלבד ולא שמע אליה גם לזה אז אמר בלבו הנה זאת הולכות ופוחתת בשאלתה יום יום משכבה עמי לשכב אצלה ומשכוב אצלה להיות עמה שהוא יחוד בלבד וראתה שגם לזה לא שמעתי אליה הנה כי יצרה הולך ורפא. א"כ עוד לא תשוב לדבר הראשון באופן שגם אם אעשה כהיום הזה האחרון שהוא להיות עמה בייחוד בעלמא. תתקרר דעתה ולא תשאל יותר על כן בזה בטח לבו ויהי כהיום הזה הנזכר שהוא יחוד להיות בזמן שאין מאנשי הבית שם אז ויבא הביתה כו' כאמור כי עד כה היתה הולכת ופוחתת שאלתה עד יחוד בלבד ולא שמע עתה ודאי כי בזה תתרצה ולא תשאל יותר והיא כיונה לצודו כי אז בהמצאה בייחוד עמה תהיה לה מקום לאחוז בו לומר שכבה עמי. וכן היה כי בראותה כי אין איש מאנשי הבית שם בבית אז בערה כאש יצרה ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי כו' ולא אמר ותתפוש בבגדו כי אם ותתפשהו כי כמעט תפשה אותו להודות לה והוא מאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ז) שגם נמתח קשתו ולא נצול לגמרי:

4וזה ג"כ אחשוב נרמז בשתי ההי"ן יתרות של ותתפשהו ולא אמר ותתפוש ושל שכבה ולא אמר שכב כי תפשה אותו בצד מה וזהו ותתפשהו ומה היה שלא שוה לו צדקו ומה שרגלי חסידיו ישמור לבל תבא תקלה מתחת ידה לז"א בבגדו והוא כי גם שלא היתה עבירה בידו לומר שעבירה גוררת עבירה הלא מה שהיה מסלסל בשערו ומתנאה בבגדיו אשר לצדיק כמוהו יתייחס לאשמת דבר לשימצא בו השטן אחיזה לגרום לו הטיה מה וגם שפשט המקרא אינו זז ממקומו שתפסה בבגדו. גם זה כיון במה שלא אמר ותתפש כי אם ותתפשהו שמורה כי את עצמו תפס אך לא לגמרי חלילה רק קרה לו כרב עמרם חסידא (במסכת תענית דף כ"ב) שפד' הרביה ויתנה בעלייתו ויצרו הביאו לעלות ליזקק לה וישם הסולם והתחיל לעלות. ועודנו עולה במעלות אחז אחורנית אותו יצרו הטוב ויעמוד מרעיד כי היצר הרע לא נתנו לרדת והיצ"ט מעכבו מלעלות וירא כי לא יכול ליצרו צעק צעקה גדולה נורא בי עמרם ויתקבצו אליו המון עם ויאמרו אליו איה האש אמר להם אש יצרי בערה בי. ובמקום שאין אנשים לא הייתי יכול לו ואקרא עד באו אנשים. אמרו לו כסיפתינן א"ל מוטב אתבייש בעה"ז ולא בעה"ב והוא מאמר ר' יוחנן ב"ז לתלמידיו (ברכות דף כ"ח) יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כו' כמבאור אצלנו בביאור ספר משלי שהיא כענין רב עמרם כי בהיותו בסתר במקום שאין אנשים משתדל היצה"ר להיות איש בכל מאמצי כחו. וקשה מאד לפרוש ממוראו ית'. עד יבואו אנשים וירא ויבוש מהם כאשר עשה רב עמרם. והנה על דרך זה היה ענין יוסף כי ראה עצמו בצער מתחולל כי יצרו הטוב מתחזק בידו והיצה"ר מטהו קצת. וירא פן יתפתה ויעשה רעה על כן נועץ בלבו לימצא עם אנשים. וירא כי לקרא שם יבאו אנשים יהיה לבוז הוא וגבורתו על כן בחר לו ללכת הוא החוצה מקום אשר אנשים שם כי אמר אם אתעכב אולי ימושני יצרי ולא אוכל להמלט. על כן מיד ויעזוב כו' וינס כו' ועשה כרב עמרם חסידא לצאת למקום שיש אנשים: