תורת משה - אלשיך, בראשית לט:ב

1ויהי ה' וגו'. ראוי לשים לב (א) אל אומרו ויהי בפסוק זה שלש רגלים. והיל"ל ויצליח בבית כו'. (ב) כי הלא מלת ויהי היא צרה. ואיך יאמר וי על היות ה' עם יוסף. ועל היות איש מצליח. (ג) אומרו ויהי בבית אדוניו המצרי מי לא ידע כי שם היה. (ד) אומרו וירא אדוניו כו'. שהיל"ל כי אשר הוא עושה ה' מצליח בידו שהוא נתינת טעם במה ראה כי ה' אתו במה שכל אשר הוא עושה ה' מצליח. (ה) אומרו וימצא יוסף חן וגו'. אם הוא גזרה על פסוק הקודם אינו תלוי בחן כ"א באשר ה' אתו. (ו) אומרו וישרת אותו כי הלא גם מתחלה היה משרת אותו. וצוה גם מה היא נפקותא ממציאת החן כי הלא דבר הוא. (ז) שהוא שגי הפכים. וישרת אותו ויפקידהו על ביתו. כי הפקיד נגיד לא ישרת. (ח) או' ויהי מאז כו' כי היה די יאמר אחר או' וכל יש לו נתן בידו ויברך כו' ומאליו יובן כי מאז הוא. וגם אומרו בגלל יוסף הוא מיותר. (ט) אומרו ולא ידע אתו מאומה הוא משולל הבנה ומה גם במלת אתו שהוא מיותר. (י) אומרו ויהי יוסף יפה תואר כו' האם לא היה יפה כ"א אחר שעזב כל אשר לו בידו וגם הוא נאמר לבלתי צורך ובלי טעם ואם הוא על מה שעתיד לומר ותשא אשת אדוניו כו' שלהיותו יפה תואר נשאה עיניה אליו לא היה לו להפסיק בפרשה פתוחה בנתים:

2אמנם יצר על צרת יעקב וגם על צרת בניו ובני ביתו. שלישית על גלות שכינה אשר החילה לגלות מאז ירד יוסף. כמאמר ספר הזוהר שעל כן הוריד להיות מרכבה אליה וזה יאמר וי הי' שהיה ה' את יוסף בלבד ולא עם יעקב. כמ"ש ז"ל (תנחומא פ' ז') שסר ממנו לבלתי גלות מכירת יוסף כי שיתפו עמהם בגזור שלא לגלות הדבר. וגם וי שהיה איש אחד מצליח ולא אחיו ובית אביו רק בצרה גדולה יהודה מצד אחד ואחיו ובי' אביו מצד אחר וגם ויהי שהוא וי שהי' בהיות ה' עמו בבית אדוניו המצרי:

3עוד יתכן ויהי ה' את יוסף כו' לומר ראו עתה כי לא כמחשבותינו מחשבותיו ית'. כי הלא אחי יוסף מכרוהו מצרימה לבלתי ירים ראש כמשפט מזל מצרים ולא שוה למו. כי הלא ויוסף הורד מצרימה והומר הוי שלו להיות איש חשוב ומצליח ולא היה לו וי רק היות ביד איש מצרי. וזהו ויהי בבית אדוניו המצרי ושמא תאמר אולי מזל אדוניו היה גורם לזה אמר נהפוך הוא כי הנה וירא אדוניו כי ה' אתו כו' ויפקידהו כו' ויהי מאז הפקיד אותו כו' ויברך ה' כו'. הנה כי אדרבה בשבילו היה בית המצרי מתברך באשר ה' אתו. או יאמר בשום לב אל מה שסתם תחלה. באומרו הורד מצרימה ולא אמר על ידי מי ואחר כך מפרש ואומר מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. ועוד מה ענין היי"ו של ויוסף. אך הנה ידענו מספר הזוהר כי ירידת יוסף מצרימה. היתה התחלת גלות מצרים והוא כי בחמלת ה' על עמו רצה תהיה שכינה עמהם ולא היה כלי להשרות עליו שכינה בגלות ההוא כיוסף וברוב חסדיו ית' הקדים השכינה לישראל:

4ונבא אל הענין. והוא כי זה דרכו יתברך כי טרם מכה. יציץ יצמיח ישועה וכמאמרם ז"ל במדרש (פ' כ"ה) השבטים עסוקים למכור את יוסף. ויעקב עסוק בשקו וגו' והקב"ה עסוק להביא להם מלך המשיח והוא במה שסיפר מענין הביאו ית' את פרץ לעולם כי הוא צמח מלכות בית דוד ומשיח צדקנו והנה בהתימו לספר לידת פרץ והיה מקום לומר איך ע"י מי שגלגל מכירת יוסף מצרימה הוציא ית' ממנו גזע ישי לזה אמר אם ירד יוסף מצרימה אל יאשם יהודה אשר בעצתו נמכר כי הלא ויוסף הורד מצרימה כלומר מו השמים ואדרבה יש להחזיק לו טובה כמאמר יעקב מטרף בני עלית וזה רמז הוי"ו כי לא לבדו הורד כי גם השכינה כבי"כול ירדה בגלות עמו וזה אומר ויוסף כמוסיף על זולתו שירד ויוסף גם כן ולמה כדי להתחיל הגלות כי מיד ויקנהו פוטיפר וגו' מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה שהיה על ידם עם היות שהוריד מן השמים כמדובר. ושמא תאמר למה התחיל הגלות מיוסף לז"א ויהי ה' את יוסף שהוא כי הוצרך למה שהי מרכב' אל השכינה וזהו ויהי ה' שהוא שהגלות של שכינה אין זולת יוסף להיות ה' עמו כמוהו. והנה בזה היה טוב ליוסף שויהי איש מצליח אך אינו לכבוד ה'. כי הלא ויהי ה' הנזכר בבית אדוניו המצרי ואינו כבודו ית' תהיה שכינתו בבית אדון מצרי. ע"כ מה עשה הוא ית'. פקח עיני אדוניו. יכיר כי ה' עם יוסף. למען יפקידוהו על ביתו כו'. בתואר פקיד. וזהו וירא אדוניו וכו' ומה שראה שה' אתו ארז"ל (ב"ר פ"ו) שראה ממש אור שכינה על ראשו:

5ויתכן ע"ד הפשט. כי למה שמזל מצרים מחייב שעבד לא ירים ראש שם על כן בראות גדול הצלחתו עודנו עבד לאדוניו המצרי אמר אין זה כי אם כח אלהי. ובזה יאמר ויהי איש מצליח כלו' נעשה איש מצליח ולא כתואר עבד כי אם כאיש חשוב עם היות בית אדוניו המצרי הפך מזל מצרים. ע"י כן וירא אדוניו כרואה בחוש כי ה' אתו. כי אין שודד מערכות זולתו ולא עוד כי אם שכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו ית' ממש. ולא ע"י מלאך או שרף או שליח כי הכיר בעניניו כי הצלחותיו מעשה אל"ים המה. או יאמר איך חשב כזאת על יוסף ואולי מזל אדוניו הוא מצליח ויד עבד כיד רבו לז"א הנה ראה כי וכל אשר הוא עושה וגו' שכל מה שאדון הנזכר עושה ה' מצליח בידו שליוסף. אך לא בהעשות ע"י אדוניו עצמו ואם מזלו היה העושה הלא נהפוך הוא הראוי אך אין זה כי אם שה' עם יוסף: