תורת משה - אלשיך, בראשית לט:ד

1וימצא יוסף חן כו'. הורה לנו הוא ית' חביבותו עם הצדיק כי כל מה שהיה מעלהו לגדולה היה מצליח אדוניו. והוא כי בתחלה היה איש מצליח כלומר שלא היתה הצלחתו יוצאת ממנו ולחוץ כי אם בעצמותו בידו בלבד אך לא בשאר נכסי אדוניו. והטעם כי הלא ויהי בבית אדוניו המצרי כלומר משרת הבית שהוא שפלות אך וירא אדוניו כי ה' אתו. וכל אשר הוא עושה ה' מצליח אך דוקא בידו שהוא במה שנוגע בידו אז אמר אולי למה שה' אתו ואינו כבודו ית' יהיה אהובו משרת הבית על כן אין בית אדוניו מתברכת. לכן וימצא יוסף חן בעיניו ויעלהו מלשרת הבית כי אם וישרת אותו שהוא את אדוניו לבדו כמזיגת הכוס לפניו וכיוצא שהוא שירות של חשיבות באמו' כי בשרת את אדוניו יבורך עצמו וממנו כל אשר לו ועדיין לא נתברך ביתו עד שהסירו מכל שירו' כי שמו אדון לביתו וזהו ויפקידהו על ביתו שהוא פקיד נגיד ועד שהעלהו מדרגה אחרת והוא וכל יש לו אפילו מה שאינו בביתו ובחומותיו נתן בידו אז שהשתרר על הכל בירך ה' את בית המצרי וזהו ויהי מאז הפקיד אותו בביתו וגם על כל אשר לו. מאז ויברך ה' את בית המצרי. ובראותו כך ויעזוב כל אשר כו' שסילק עצמו לגמרי מהכל ולא ידע שום דבר שיהיה אתו ולא ביד יוסף מאומה כ"א הלחם הוא אשתו כמ"ש ז"ל (ברכות דף מ"ב) שדברה תורה לשון נקיה אפי' אשתו שהוא הלחם שהזכיר היה עוזב ביד יוסף כי נאמן הוא ולא היה מקפיד תהיה אתו אלא מפני כי ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה לא בטח לבו בה מלישא עינים בו ולא שוה לו ויהי אחר הדברים האלה ותשא כו':

2או יהיה המשך הכתובים קרוב לזה בדרך אחרת. והוא כי הורה ית' מה בין שפע הנמשך מקדושה לנמשך מהפכה כי הלא בהמשך שפע ברכת ה' לבא דרך השתלשלות אם יפגע בנתים באמצעי אשר איננו טהור יפסק השפע ויעדר ממקום החפץ. והוא כי הנה הוא יתב' היה עם יוסף. ויוסף היה תחת אדוניו המצרי אשר הוא טמא בגילולי מצרים ועל כן במשך שפע ברכה מאתו ית' אל הבית אשר שם יוסף. יפסיק בנתים כי הלא היה השפע יוצא מה' אל יוסף ומיוסף אל אדוניו שהוא אדון הבית ומאדוניו אל ביתו. וע"כ הלא יפסיק כי איזה הדרך ישתלשל שפע מאתו ית' דרך פוטיפר והוא טמא ע"כ מתחלה לא נתברך בית המצרי כ"א יוסף עצמו היה איש מצליח אך לא הבית אשר הוא שם והטעם כי הלא ויהי בבית אדוניו המצרי וע"כ לא יקבל הבית ברכה כי הוא תחת רשות המצרי וז"א ויהי בבית אדוניו אשר הוא מצרי כלומר הבלתי טהור והנה וירא אדוניו כי ה' אתו אך וכל אשר הוא עושה ה' מצליח אך דוקא מה שהוא בידו אך לא בית המצרי ולא חשב שהשתלשלותו מונע השפע כ"א על שהיה משרת הבית ואינו לפי כבודו באשר ה' אתו על כן אמר שישרת אותו שהוא כבוד ובראות כי לא הספיק אז אמר אתן לו גדולה וה' אשר אתו יברך ביתי וע"כ ויפקידהו בביתו וכו':

3אמנם לא מחשבותיו מחשבתו ית' כ"א שעתה שיוסף אדון הבית אינו תחת רשות מצרי ועל כן דרך ישרה בלי הפסק תבא ברכת טוב אל הבית ואל כל אשר לו ביד יוסף וז"א ויהי מאז הפקיד כו' ויברך ה' את בית המצרי כלומר עם היות בית מצרי הטעם הוא בגלל יוסף למה שמתגלגלת הברכה בגלל יוסף ולא באמצעות פוטיפר ובהכירו אדוניו טעם הדבר אז ויעזוב לגמרי מתחת רשותו להחזיק השפע קדוש והשאר כבקודם:

4והנה ארז"ל (ב"ר פ' פ"ו) כי לקחו לתשמיש ונסתרס ולפי דרכם אפשר לומר שנרמז בכתוב שאחר אומרו סריס פרעה רמז איך נעשה סריס והוא כי תחלה היה איש מצרי כלומר איש ולא סריס כשהישמעאלים הורידוהו שמה אך אחרי כן יוסף לבדו היה איש וזהו ויהי איש מצליח אך לא אדוניו כי לא יקרא עוד איש מצרי כי אם ויהי בבית אדוניו המצרי אך לא אמר האיש המצרי ועם כל זה וימצא חן בעיניו וישרת אותו אמר אחר שה' מצליח בידו אולי בשרתו אותי. אהיה מתרפא שאבורך וארפא אך לא שוה לו כ"א לביתו אחר שויפקידהו וכו':

5עוד כוון כי הלא ג' דברים מחטיאים את האדם אחד העושר ורב טוב. כד"א וישמן ויבעט. (ב) היופי וכעובדא דשמעון הצדיק עם הנזיר. (ג) המסיתים מפתים אותו והנה שלש אלה היו ליוסף העושר כי הנה ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף שהיה הכל כשלו והב' כי ויהי יוסף יפה תואר כו'. והג' כי ויהי וגו' ותשא אשת כו' ותאמר כו' ועם כל זה וימאן כו' כי הנה אין זה רק במה שה' אתו כאמור: