תורת משה - אלשיך, בראשית ד:ג

1ויחי מקץ כו'. ראוי לשים לבמה נשתנו מנחותיהם. זה מפרי האדמה וזה מהצאן. ואם כל אחד ממלאכתו הביא למה נאשם קין. ועוד אומר והבל הביא גם הוא. כי אומר גם הוא. הוא מיותר. ועוד אומר אל הבל ואל מנחתו שהל"ל אל מנחת הבל. וכן אומרו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. כי אומרו אל קין הוא מיותר. והל"ל ואל מנחת קין לא שעה. ועוד אומר ויפלו פניו כי אין נפילת פנים צודקת בדבר זה. ולא עוד אלא שמחלקן הוא יתברך לשנים באו' למה חרה לך ולמה נפלו פניך. ונראה הכל דבר אחד. ועוד אומר הלא אם תטיב שאת כו' איך הוא זה נתינת טעם אל מאמר למה חרה לך כו' ואומרו אם לא תטיב כו' מה ענין אומרו לפתח כו' שנהפוך הוא. כי תחלה הוא לפתח חטאת רובץ בעת הלידה. ואח"כ הוא מה שלא ייטיב. וכן אומרו ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. שהם דברים משוללי ענין. וטעם. וקשר:

2אמנם הנה המנחה אשר יובא לה' אין איש יכול להביא דבר ראוי אליו יתברך. כ"א אשר את נפשו יבא. וע"כ בהקריב קרבן לה' צריך אדם לשים בלבו. כי את נפשו היה ראוי לזבוח. ולנתוח. ולשרוף. והלואי שירצה בו הוא יתברך כאשר היה חפץ ביצחק. ובכלל הדבר יכוין בזבוח את השור או את השה. כאלו את עצמו הוא שוחט. ומנתח. ונזרק דמו. ונשרף על המזבח. קרבו. וכרעיו. וחלבו. והוא אצלנו מאמר הכתוב אדם כי יקריב מכם תחלה בטוב המחשבה את עצמו קרבן לה' כאלו את נפשו הוא מקריב. ואח"כ מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם. כלומר קרבן של עצמכם. ומרבה כאת כאלו שני קרבנות קרבים יחד. הוא ובהמתו:

3ונבא אל הענין אומרו כי קין הביא מפרי האדמה. והוא כי הנה למה שלא היה יתרונו. רק על הצומח כי היה עובד אדמה. ולא חש להעדיף על הב"ח ע"י כשרון ועבודת קונו. על כן הביא צומח. שנית שלא הביא את עצמו כדרך מקריב קרבנות לה'. אך הבל הביא גם הוא כלומר שלא הביא ב"ח בלבד כ"א גם הוא. כלו' גם את עצמו כי תחלה העלה בלבו כאלו את עצמו הוא מקריב עם בכורות צאנו וחלבהן. נמצא כי הבל הביא שני קרבנות. את עצמו. ואת בהמתו. וזהו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. והנה חיה ראוי לכתוב תחלה שלא שעה אל קין שהקריב תחלה. ואח"כ יאמר שאל הבל ואל מנחתו שעה. אך יהיה כי בראות קין כי שעה אל הבל ואל מנחתו. כיון גם הוא לכוין כאלו מקריב א"ע ולא שוה לו. כי היה מצות אנשים מלומדה. וזהו שאחר אומרו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. אמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה. אז ויחר לקין מאוד. ובבואו לכלל כעס בא לכלל טעות. והוא מאמרם ז"ל (עיין בת"י) כי נתפקר ואמר לית דין כו' ולית עלם כו' ולית אגר טב כו' והנה אין ספק כי המתפקר כך מאבד נפשו ומסיר ומפיל צלם אלהים מעל פניו. וז"א ויפלו פניו. כי הנקרא פנים בעצם הוא צלמו. נפל ממנו. ויאמר ה' אל קין למה חרה לך כו' לומר הנה אם אומר למה פשעת עד גדר נפלו פניך. הלא תענה כי הכעס החטיאך. אך אעיקרא דדינא פירכא. למה חרה לך שעי"כ נמשך היות עליך תביעה אחרת. והיא ולמה נפלו פניך. ששיחת מאיש מראך ואיבדת צלם אלהים. כי אשר חשבת שהענין תלוי במנחה אשר תביא. וכעסת על שלא קבלתי. אינך אלא טועה. כי הלא אם תטיב ותכשיר מעשיך הוא השאת והמנחה. כי שומע מזבח טוב. כמאמר שמואל ע"ה (שמואל א ט״ו:כ״ב) הנה שמוע כו' והוא כי שמיעה מרחוק והקשבה מקרוב. כמ"ש ז"ל על האזינו השמים ותשמע הארץ. ז"א שמוע מרחוק שהוא בקלות כשרון מזבח טוב. אך להקשיב מקרוב טוב אפילו מחלב אלים. ולא אשא פניך על שביערת קסם אוב וידעוני מן הארץ שהיה עון גדול ואעבור על עון קל כזה שאתה מפציר עמי מלהודות על חטאתך. כי אתה דע לך כי זה גדול וכפול מהקוסם שביערת כי הלא חטאת קסם שביערת מן הארץ הוא מרי יחידי. אך ואון ותרפים יחשב ההפצר הזה שאתה מפציר. ואיך תחמיר הקל. ותקל החמור:

4ונחזור אל הענין אמר אם תיטיב. הוא השאת והמנחה. ואם לא תיטיב אין המנחה מסלקת העון. כ"א לפתח העולם בצאתך ממנו חטאת רובץ. כי הקטיגור שעשית ירבץ לפניך לבלעך. ועוד אודיעך כי כל ימיך אליך תשוקתו להחטיאך. כי עבירה גוררת עבירה. כי המשחית הנעשה בעבירה. הוא מתמיד לפתות לעשות יותר. לכן ואתה תתאזר נגדו שתמשול בו. או יאמר הלא אם תטיב שתבא לטהר ולשוב עד ה'. שאת. כי אעלך ואסייעך ואם לא תיטיב שלא תבא ליטהר כ"א תאחוז דרכך. הנה לפתח שפותחין לך כענין בא ליטמא פותחין לו. אל תתייאש מליכשל עוד. עד שלא אסייעך ליטמא. כ"א שפותחין לך. כי הלא אם אני לא אחטיאך. הנה החטאת שעשית רובץ להחטיאך כי עבירה גוררת עבירה. ולא תמתין עד בא העבירה ואחר תטהר. כ"א בעוד שאליך תשוקתו. שעדיין הוא הלך ואורח שלא שנית ושלשת בחטא. והוא עדיין כעני משתוקק שתעשה רצונו. אז ואתה תמשול בו. מה שאין כן אחר העשותו בעל הבית כי אז ימשול בך. או יאמר הנה אפשר תתעצל מלשוב בתשובה בחשבך שלא אקבלך. או שתמיד אאהוב את אחיך שלא חטא. יותר ממך שחטאת ושבת. או לסיבה שנית באמרך כי אחר שיצרך החטיאך שוב לא תוכל לו ותתיר הרצועה להתמיד בעונות באמור כי בין כך ובין כך שנאתיך. ע"כ אני מודיעך כי לא כן הוא כי הלא על הראשונה דע לך כ"א תטיב ותשוב בתשובה. שאת. שאני אעלך על אחיך. כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים כאחיך יכולין לעמוד שהוא צדיק גמור:

5ועל השנית אמר ואם לא תטיב. דע לך כי כעת לפתח החטאת רובץ. כי היצר הרע קודם ישנה וישלש אדם בחטא. הוא כעני והלך הרובץ בפתח הבית לשאול צדקה. ואליך תשוקתו שתתן לו יד. ולכן איעצך כי ואתה כעת שעדין לא שנית ושלשת בחטא. תמשול בו ולא תניחהו להשתרר: