תורת משה - אלשיך, בראשית מא:א

1ויהי מקץ. ראוי לשים לב אל אומרו מקץ ולא אמר ויהי אחר שנתי' ימים וגם או' במ"ם מקץ ולא אמר בקץ. וכן או' ימים הוא מיותר וכן אומר חולם לשון הוה ולא אמר ויחלום פרעה:

2אמנם הנה הודיענו רז"ל (ב"ר פ' פ"ט) כי השנתים נתוספו לו בבית הסוהר בעון בוטחו בשר המשקים ויאמר ב' זכירות זכרתני. וראוי לשים לב מי הגיד להם שבזמן ההוא שדבר אל שר המשקים. שלמו ימי מאסרו. שאלו השנתים הם נוספות עליהם:

3אך הנה המה ידעו העשר טיפין שיצאו מראשי אצבעותיו. וראו כי י' שנים היה בבית הכלא. כי בן י"ז שנה יצא מבית אביו ושנה בבית אדוניו ובן ל' שנה היה בבואו לפני פרעה. נמצא היה י"ב בבית הסוהר ושנתים קודם אמר ועשית נא עמדי והוצאתני כו' ואין נא האומר שם לשון בקשה כי לא שם מבטחו בו כל כך לדבר דרך בקשה. אך הוא לומר ועשית אתה עמדי כו'. כי להיות עת תום קצבת ימי כלא אמצא חן כאשר הזכרנו בסמוך. וא"כ איפה אין זה כי אם ששלמו שנות מספר העשר טיפין ואם כן אשמות דבר אחר היתה גורמת מאסר השנתים ימים:

4ועוד טעם שני והוא כי ראו אומרו שנתים וגם אומרו ימים שהוא מיותר. וגם אומרו חולם לשון הווה אך הוא אומר כי בהשגחה היה הדבר. והוא כי לפעמים נמנים כך וכך שנים ואין קפידה אם יחסרו או יותירו קצת ימים לימלאת. ובזה יאמר ראו עתה איך בהשגחה היו הב' שנים כי הלא על כן היו שנתים ימים כלומר מיום אל יום לא פחות ולא יותר וז"א ימים ובעת הקץ ההוא. היה חולם חלום גרמת ישועתו ולא מקודם. או אחרי כן כלל. ע"כ גזרו אומ' כי אין זה רק על דבר ב' הזכירו' כמדובר. ולמעלה כתבנו למה תלו רז"ל הדבר בזכירות.

5ובזה נבא אל כוונות כללות השתוב סמוך אל סוף פרשה הקודמת והוא ללמדנו דעת בל יאמר איש כי החריצות לאדם הוא המועיל. או היות לו אהובים להיות על ידם מצרה נחלץ. באומר לולא חריצות יוסף לבקש לפני שר המשקים יזכרנו אל פרעה וגם היות השר ההוא אהובו שהזכירו לפני פרעה והוציאו היה נשאר בבית הסוהר כל ימי חייו. ע"כ להסיר תועה מלב כל איש ישראל בל יעלה על רוחות שהחריצות הוא הטוב והאוהב הוא המטיב לו רק ה' לבדו לכל הבוטחים כו'. אמר כי על דבר האוהב. אדרבה ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כמבואר למעלה כי הסירו מלבו. ואם על החריצות אדרבה על כופלו דברי חריציתו לומר שיזכרהו זה פעמים. ע"כ מקץ שנתים ימים ופרעה חולם. ולא מאז שלמו היה שנים ולהורות על צמצום הזמן אמר מקץ שנתים פרעה חולם כי חריצותו האריך לו כפי גדר החריצות שתי שנים כאמור. וסוף הפסוק עד פסוק ויהי בבקר כו' יתפרש לפנים בס"ד.