תורת משה - אלשיך, בראשית מא:לג

1ועתה ירא כו'. הנה קשה מאד. (א) היועץ למלך נתנוהו רק ישמע חלום לפתור אותו ומי הכניסו לומר ירא פרעה כו'. (ב) אומרו נבון וחכם כי היל"ל חכם ונבון. (ג) כי לצבור אוכל אין צורך רק איש משתדל ולא נבון וחכם. (ד) מה צורך יושת על ארץ מצרים ודי לו יושת על שמירת אוצר אוכל (ה) אומרו יעשה פרעה. אם חוזר אל אומרו ירא פרעה וישיתהו שאומר שיעשה כן למנות איש הרי נאמר פעם א' וישיתהו כו'. ואם הוא שיעשה להפקיד פקידים וי"ו של ויפקד יתירה. (ו) אומרו ויקבצו כו' ויצברו כו'. שיורה כי הפקידים יקבצו ויצברו בר ואחר כך הוא אומר ויקבוץ את כל אוכל כו' ויצבור יוסף בר כו'. ולמה לא צברו הפקידים כמאמרו. (ז) באומרו הנמצא כזה איש אשר רוח כו'. כי היל"ל איש נבון וחכם וגם למה לא הוזכרה תשובת עבדיו. (ח) אומרו אחרי הודיע אלהים כו'. מי הגיד לו שלא יהיה נבון וחכם כמוהו יודיע ה' לו גם הוא דומה לכל זאת:

2אמנם לבא אל הענין נשים לב למה זה סיפרה לנו תורה כל דברי חלומות פרעה וכל פתרונות ועצת יוסף אליו. ועתה ירא פרעה כו'. כי מה יתן ומה יוסיף לנו כל זה. והיה די יאמר כי חלם פרעה חלום ותפעם רוחו וישלח ויקרא את יוסף מן הבור ויפתור לו את חלומותיו. ויעמידהו על ארץ מצרים רק הכסא גדל ממנו ולא יאריך וירחיב כל דברי החלומות וכל פרטי פתרונם ואם הוא הכנה אל מה שעתיד לו' כי על רעב ללחם ירדו יעקב ובניו מצרימה. היד די יאמר והרעב כבד בארץ ובארץ מצרים היה לחם ועל זה יספר הליכתם שמה:

3אמנם אומרו כי בחלום פרעה הלז ובהיות יוסף היא השליט על הארץ. ויצבר את כל אוכל שבע שנים תלויה גאולת ישראל מגלות מצרים שהיה אז מתחיל ובזה נשכיל ונראה מה ענין מאמר יוסף אל אחיו לאמור לאביו. וכלכלתי אותך שם כאשר נבאר במקומו בס"ד. והוא כי הלא יראה זו מיעוט דרך ארץ לאמר שהוא יכלכלוהו וגם אומרו שם יראה לבלי צורך. כי מה יתן ומה יוסיף לו אם יכלכלוהו שם או במקום אחר. וגם נשית לב מה עלה על לב יוסף לכרות ערלת המצריים שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה צ') שלא רצה לתת להם לחם עד כרות בשר ערלתם כי הלא לא לגיירם כיוון ויניחם ערלים. וכן למה זה את העם העביר לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו למה בלבל דירותיהם. כי הלא יראה בלתי מספיק טעם אומרים שהיה להעביר חרפת שם גולים מאחיו:

4אך הנה לזה נקדים מאמרם ז"ל בספר הזוהר (פרשת וישב דף קפ"ד) כי כאשר גזרה חכמתו ית' להגלות את ישראל מצרימה כו'. ולא עוד כי אם שקדמה להם מאז ירד יוסף שמה כי לא היה מוכן להיות מרכבה אל השכינה כמוהו ועל כן הוריד מצרימה. והנה ראוי לשים לב מה צורך אל הקדימה הזאת ולא ירדה עמהם ברדתם שמה. וגם עוד נשית לב אל החלום יוסף אשר חלם. והנה קמה אלומתי וגם נצבה מה ענין הקימות והתייצבות ההוא אשר אין ספק כי קימות והצלחת התבואה היתה על ידי יוסף וכן התייצבות וההעמדה. שלא הרקיבה בשבע שני שבע ושבע שני רעב שאחרי כן כמדובר למעלה. וכן יראה מרז"ל (ב"ר פ' צ') באומרם כי כאשר הלינו על יוסף לפני פרעה. לאמר שלא היה נותן להם לחם עד שימולו שהשיב להם למה לא שמרתם אתם תבואתכם ואמרו לו שמרנו והרקיבה ואמר להם אם כאשר גזר על תבואתכם שתרקב היה גוזר עליכם שתמותו לא הייתם מתים. לכן תמולו ולא תמנעו כי אם לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו. הנה כי כח הצלחת התבואה וקיומה תלויה ביוסף באשר ה' אתו:

5ונבא אל הענין והוא כי הנה אחרי פותרו החלום ככל הכ' נשאר עדין לפתור בכל אחד מהחלומות דבר אחר. גם בב' שמפרש הראשון והוא אשר חלם היותו עומד על היאר. ושמן היאר עולות הפרות וכן בחלום השבלים מה שראה שהשבע שבלים עולות בקנה אחד ולא בשבעה קנים כדרכן לעלות כל שבולת בקנה בפני עצמו ועל כן בא ויאמר ועתה ירא פרעה כו'. והענין כי הנה הגולים מצרימה למה ששם חלאת זוהמת טומאת מצרים רבה וגדולה על כן הוצרכו רחמי שמים מרובים ועצומים לצת ממנה בל ישקעו ויאבדו בתוך טומאתה כי ילכדו ברשתה כי על כן חושב הוא ית' את הקץ לגאלם טרם יטמאו פה ועל כן חרד ה' את כל החרדה ההוא למהר לשלחם טרם יחמץ בצקם שלא יכלו להתמהמה עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם מיד. והוא ענין חכמי האמת האומרים כי אם היו מתעכבים עוד מעט היו נכנסים בשער החמשים של שערי טומאה שלעומת הקדושה. וישקעו שם עד עולם ולא הית' להם עוד תקומה והנה כתבנו פרשת תולדות ופ' שמות כי הוצרך גלות מצרי' לישראל כצורך כור מצרפים להגו סיגים מכסף. כן היתה ארץ מצרים לישראל ככור הברזל לצרפם שמה מחלאת זוהמת נחש להכין אותם לקבלת התורה. כי אשר יהיו סיגים יתאחזו בטומאת מצרים וישארו שמה והם המתים בימי החשך ואשר הם הכסף צרוף הן הם היוצאים אחד מחמשה או מחמשים או מחמש מאות. או מחמשת אלפים למאן דאמר. אמנם היו בסכנה פן קושי חלאת זוהמת טומאת מצרים יגבר עליהם וישעבדם תחת סבלות טומאתם. על כן אלהינו מרחם מאז חשב מחשבות לבלתי ידחו ישראל שמה בשני דברים א' בשלוח שכינה עמהם למען כנשר יעיר קנו על גוזליו תרחף בל תעצר כח מצרים להכניעם תחתיהם ומה גם לרז"ל (שם) שאפילו קצת מדות טובות אשר היו אז לישראל מהשכינה היו להם. עוד שנית עשה הוא ית' הלא הוא לבלתי יסתופפו בבואם מצרימה תחת צל שרו של מצרים. והוא כי בבואם היו אוכלים מעבור הארץ הנשפע על ידי השר היה קינה בהם מאז שליטה וקו לקו היה הולך ומשתרר עליהם גם השתרד עד אפם מקום ודרך לצאת עוד מתחת שליטתו עד עולם ולא יגאלו עוד. על כן מה עשה הוא ית' נתן שבע שנים שבע גדול בכל ארץ מצרים. אשר לא היה שפע השבע ההוא על ידי השר. כי אם על ידי השכינה באמצעות יוסף נמצאו יעקב והבאים מצרימה בימי שבע שני הרעב מתפרנסים מתחת יד השר. וזה מאמר יוסף אל אביו לאמר רדה אלי כלומר אלי ולא אל כח מצרים. וכלכלתי אותך כלומר בהשתלשלותי מהשכינה אשר אתי ולא על ידי השר וגם יהיה שם בארץ גושן אשר אין בה שליטת טומאת השר למה כי היא ניתנה לשרה מאת פרעה מאז לקחה. כמ"ש ז"ל בפר"א (פרק כ"ו) ומאז היה שם שייכות קדושה והן זה היה חלום פרעה שהיה עומד על היאר והנה מן היאר עולות וכו' וגם אשר ראה שבע שבלים עולות בקנה אחד והוא כי הלא יוסף היה במצרים כיאור המושך מים ממוצאו להשקות את הגן כן יוסף היה ממשיך השפע מהשכינה אשר אתו להוציא לחם רב ולקיימו מה שלא היה כח רב כמהו ע"י השר השורר על הארץ ההיא וכן על דרך האמת מדת יוסף תקרא נהר. וזה ענין אשר חלם פרעה והנה עומד על היאור וכו'. כי פרעה היה עומד על יוסף כי הכסא יגדל ממנו. ומאותו היאור שתחת יד פרעה עולות שבע שני שבע נשפעות ממנו והטעם מפורש בחלום השבלים אשר הוא כפתרון אל חלום הפרות כמדובר. והוא באומרו שבע שבלים עולות בקנה אחד מלאות וטובות. לומר כי עליית והצלחת שבע שני שבע תהיה על ידי קנה אחד שהוא על יד כח אחדות הוא כח ה' אשר עם יוסף מה שלא היה כן על ידי שרים. אשר הם מתייחסים אל רבוי ופירוד. וכן קנה בגמטריא עם התיבה עולה יוסף. ואמר שעל ידי הקנה אחד. תשרה ברכת להיות מלאות וטובו'. וזה מאמ' יוסף באו' ועתה ירא פרעה וכו' לו' אשר ראה פרעה שהיה עומד על שפת היאר ומן היאר עולות כו' וגם עולות בקנה א' הלא הוא כי ועתה ירא פרעה כו' ויצבור כו'. כי אשר היה על היאור ומהיאור שתחתיו יוצאות התבואה היא השבע. הוא כי אשר לא ישתרר עליו זולתך שעתה בלבד עומד עליו ממנו יוצאות שבע שני השבע ואשר ראית היה קנה אחד ובו עולות שבע שבלים. הוא כי האש ההוא יהיה נבון וחכם. והוא כי זה פתרונו כמו שכתבו ז"ל (ברכות דף נ"א) הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה ובינה כד"א קנה חכמה קנה בינה. או כפשוטו בשום לב אל אומרו נבון וחכם. והוא הפך הסדר כי היה ראוי יאמר חכם ונבון אך הוא כי בינה היא אשר יבין איש בשכלו דבר מתוך דבר. וחכמה היא מה שילמדוהו פה אל פה והוא מה שכתבנו במאמר פרעה תשמע חלום לפתור אותו. שהוא אינך שומע חלום לעיין ולהבין מתוך דבריו הפתרון. רק כאלו מן השמים השמיעך הפתרון ולא תצטרך לשמוע להבין רק תשמע לפתור מיד. וזה יאמר איש נבון חכם לו' נבון להבין דבר מתוך דבר חכם כי הבינה ההוא באה לו דרך חכמה כי ילמדוהו הבינה מן השמי' דרך נבואה באופן שהוא נבון להבין דבר מתוך דבר. ומה שהיא בינה באה לו דרך חכמה שהיא מדרגה שאיננה זולתי לאשר רוח אלהין קדישין ביה. שהוא משורש האחדות מה שאין כן לכח שרי מעלה. והנה ענין זה הוא עיקר גדול בענין הפתרון והוא הכל שבלעדו אין הפלג' תבואה ולא קיומה לפרנסם בה את הכל גם בשבע שני רעב. ועיקר כוונתו ית' היתה לבלתי האכיל את יעקב ובניו מתחת יד שרו של מצרים מהטעם האמור:

6ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל בלתי תת יוסף מלחמו לרעלים עד ימולו. למה שהוא למען התיש כח השר ההוא. לבל יעצר כח למשול לשקע את ישראל בטומאתו על כן הכרית בשר ערלתם. כי הלא טומאת שר מצרים אל טומאת הערלה תתייחס. כי על כן מצרים ערות הארץ תקרא כמאמרינו על מאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ג). כי כאשר האדם יש לו אברים כן הארץ. כד"א ראש עפרות תבל רחבת ידים טבור הארץ ערות הארץ והוא כי כאשר עם היות כל אברי האדם גוף א' עם כל זה אין בחינות אברים שוים. כך עם היות הארץ גוף אחד דסדנא דארעא חד הוא עם כל זה אין חלקיה שוים כי יש מתייחסים אל הראש כו'. אך הבחינה היותר שפלה מחמת חלאת טומאתה היא הנקראת ערות הארץ היא בחינת שרו של מצרים. ועל כן להכניע כחו זו. צוה להכרית ערלות ערות עמו וגם להתיש כח שפע מזל מצרים העם המושפעים כל אחד לפי בחינת מקומו שינה דירתם והעביר אותם לערים מקצה גבול כו'. וכן כל אלה ידו עשתה להחליש כח השר והמזל מלהכניע את ישראל תחתם כמדובר ובגלל כל הדברים הנאמרים באמת הוצרכה שכינה להקדים אל מצרים ימים רבים כי בימים ההם נוסף על היות מספר שנות הקדימה כ"ב כמספר אותיות התורה שהיו עתידים ישראל לקבל. גם היה למען הכניע שר ומזל מצרים תחת הקדושה שתהיה התבואה שבש' השבע והנאכלת בש' הרעב ליעקב ובניו. מתבואה שע"י שפע שכינה. ולא מהבאה ע"י חצונים והוא מאמרם ששאל יעקב באו' ונתן לי לאכול כו'. שהוא על ידו ית' ולא ע"י שר של ארץ:

7כלל הדברים כי באמור אליו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם לעצמו היה דורש כי גם הוא בכלל הפתרון כמדובר. וע"כ ידע כי לא יבוש כי ודאי יבחר בו. ומה גם כי ראה מעשה וזכר חלומו אשר חלם. והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. והבין כי תבואתו היא אשר תהיה טובה ומתקיימת. ויבואו כל הארץ אליו לשבור אוכל. ויתן אל לבו כי שעה זו עומדת לו והוא ככתוב כי הנה מה' יצא ילך יוסף מצרימה להיות מרכבה אל השכינה בהיותם בגלות ויתן אל לבו למה זה היה השבע והרעב אחרי כן אך אין זה כ"א שרצה הקב"ה לבל ישתעבדו ויכנעו יעקב ובניו תחת שר מצרים. פן יאבדו בגלותם על כן ראה הוא יתברך לבלתי הביאם בהתחיל מנין רד"ו לאכול לחם המושפע על ידי השר רק על ידי ה' בהשתלשלו יוסף אשר הוא מרכבה אליו ית' כי הוא יצבור אוכל בכח אלהים אשר עמו ויאכל אותם ממנו בימי הרעב. והנה לפרעה אמר שכוון למען ישמעו אליו לשמור על פיו אוכל בערים ושמרו אך אשר בלבו היה למען אוכל שני השבע יבא ע"י השתלשלת השכינה אשר עם יוסף המושל בכל הארץ. למען האכיל את כל בית אביו מהאוכל הבא על ידו יתב' מהטעם הנזכר. ולבל יעלה על לב פרעה כי לעצמו הוא דורש על כן אחרי אומר וירא פרעה איש כו'. אמר חלוקה אחרת והיא יעשה פרעה כו' לומר הלא אמרתי לבקש איש נבון וחכם והנני או' שאם ירצה יעשה פרעה הדבר בעצמו ולא ירצה לשית איש על ארץ מצרים. רק הוא בעצמו צריך ויפקד גם זולתו פקידים כמו והם יקבצו כו' ויצברו כו'. ולמען יתקיים האוכל: זאת יעשה יהיה לפקדון לארץ. שהוא לינתן האוכל בקרקע שלו לפקדון לארץ אוכל בערים. ולבל יבחר פרעה בדרך הזה השני אמר כי בהיות על ידם לא יהיה תיקונם. רק שולא תכרת הארץ ברעב. כלומר כי על ידי האיש נבון וחכם אין צריך לומר שלא יכרת כי אם גם יהיה שפע רב טוב במה שיתקיים מהשבע שני שבע. ועל כן פרעה לא בחר רק בעצה הראשונה לשים איש נבון וחכם. ועל כן לא נאמר אחרי כן שהפקיד פקידים. גם לא ויקבצו ויצברו רק ויקבוץ ויצבור יוסף שהוא כי בחר בעצה הראשונה כמדובר. והנה פרעה היה עם לבבו למנות את יוסף. ולבל יעכבו עבדיו. עשה כמתיעץ אתם ואמר אל עבדיו הנמצא כזה כו' אמר אם או' אליהם הנמצא כזה איש נבון וחכם. הלא יאמרו כי גם חכמי מצרים נבונים וחכמים המה. ע"כ אמר הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים בו. כי בזה לא יוכלו לומר כי כן בחכמי מצרים. כי הלא אם כן למה לא פתרו חלום פרעה. והנה הם עמדו לא ענו. כי ראו כי כן הוא שאין כמוהו. ובאש קנאתם לא עצרו כת להוציא מפיהם מלין. אז הפך פניו ליוסף ואמר אחרי הודיע אל"ים כו'. והוא כי הוא יתב' יהב חכמתא לחכימין כו'. ועל כן ודאי כי אחרי הודיע אל"ים כו'. ולא את חכמי מצרים יורה כי אין נבון וחכם כמוך. עוד אפשר אמר לו הונח שעד כה לא היית נבון וחכם אחרי הודיע ה' כו'. מזה אין ספק השפע בך בינה וחכמה. עד שאין כמוך. או יאמר אחרי הודיע כו' לומר הלא אמרת לי איש נבון וחכם. והנה שמעת שלא אמרתי לעבדי רק הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים כו'. ולא אמרתי כזה איש נבון וחכם. לא יעלה על רוחך שדעתי הוא. כי יש נבון וחכם כמוך בעמי. כי לא אמרתי כך אלא לראיה. שאחר רוח אל"ים בך. להודיעך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. וזה אומרו אליו אחרי הודיע אל"ים אותך את כל זאת. שהוא מהיות רוח אל"ים בך אין נבון וחכם כמוך. לומר כי לכך נתכוונתי באמרי הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים בו. שהוא שע"י רוח אל"ים הודיע אל"ים אותך את כל זאת. ומזה יודע כי אין נבון וחכם כמוך. או יאמר כענין שארז"ל (תענית דף כ"א) שקרה לר' יוחנן ואילפא שיצאו לישא וליתן וישבו בצד כותל א' ושמע ר' יוחנן מלאך אומר לחבירו נשליך הכותל על אלו שמניחים חיי עולם לעסוק בחיי שעה. והשיב האחר ואמר לו. דאית חד בינייהו דקיימא ליה שעתא. אמר ליה רבי יוחנן אילפא שמעת איזה דבר. אמר ליה לא. אמר א"כ אנכי דשמענא היא דקיימא לי שעתא והדר ביה. וע"ד זה אפשר שכה אמר פרעה. הלא אמרת שאשים ראש א' על הארץ נבון וחכם. שכתבנו שזה בכלל הפתרון דקיימא שעתה לאיש נבון וחכם. והנה אחרי הודיע אל"ים אותך את כל זאת. שהוא את כל פתרון שני החלומות וגם זאת שהוא על ענין זה. שאת איש נבון וחכם אשית על כל ארץ מצרים לאדון על כל מצרים. היינו דקיימא שעתא לאיש נבון וחכם ואחר שאותך הודיע ולא לאחר ודאי שאין נבון וחכם כמוך. ואתה הוא דקיימת לך שעתא: