תורת משה - אלשיך, בראשית מב:א

1וירא יעקב כו'. יקשה (א) אם הכוונה שהיה מיצר יתראו כשבעים בעת רעבון. היל"ל וירא כי יש רעב בארץ ויאמר לבניו כו'. (ב) שא"כ נראה שהיה להם לחם. כי א"א להתראות שבעים אם המה רעבים כפי האמת. (ג) כי עודנו מדבר ולמה נאמר ויאמר פעם שנית. (ד) כי תחלה אמר וירא כי יש שבר ואח"כ אומר שמעתי. (ה) אומרו ולא נמות כי מי לא ידע שאם יחיו לא ימותו. (ו) אומרו וירדו אחי יוסף כו' כי אחר אומר שאת בנימין לא שלח ידוע כי י' הם ולמה נא' עשרה. (ז) אומר בתוך הבאים מה בא ללמד. (ח) או' כי היה הרעב בארץ כנען הוא מיותר:

2אמנם לבא אל הענין נקדים ב' דברים. (א) הנודע מספר הזוהר כי בעידן ריתחא אין לאדם להתראות בפני כתות חצונים הנמצאים שם בלי ספק. (ב) כי למדונו רז"ל (שם צ"א) כי ידע יעקב מענין גלות מצרים שזה רמז באומר רדו שמה שהוא מנין רד"ו. ונבא אל הענין אמר וירא כי הנה גם כי נסתלקה מיעקב נבואה כל הכ"ב שנה. לא יבצר ממנו קצת ראיה נבואיי כרואה ואינו רואה בעצם או בדרך חלום:

3ובזה וירא יעקב כי יש שבר במצרים וצריך לשלח לבניו לשבור ממצרים על כן אמר אם אומר להם רדו מצרימה וישאר בנימין הלא יקנאו בו כאשר ביוסף על כן מה עשה טרם יאמר דבר הקדים הקדמה כמצטער על צרתם. ואמר למה תתראו כלומר אוי לי למה באה צרה שתתראו. כי תצטרכו להתראות במקום מקטרגים פן יאחזו בכם. ואחר אומר מה שהורה כי קשה עליו צערם הקדמה אל מה שרוצה לומר עשה אח"כ מאמר שני. ויאמר כמפורש הענין הנה שמעתי כי יש שבר כו'. לומר הנה שמעתי שהשבר שיש הוא במצרים. מקום הגלות שכחות המקום מקוים מתי יאחזו בכם וצר לי עליכם כי תתראו שמה בפני כחות המקוים לשעבדכם. ואמר שמעתי ולא אמר ראיתי כי הנה היה חושד את בניו על דבר יוסף כמ"ש ז"ל שאמרו חיה רעה אכלתהו על אריה יהודה:

4ובזה אמר אם אומר שראיתי בנבואה. יצטערו פן גם אתנבא מעשיהם ביוסף על כן אמר הנה שמעתי ולא אמר ראיתי ואמר עם כל זה שיש צער כי תתראו מתנחם אני כי טוב טוב הוא כי הלא אין כח למצרים עליכם של מות וטוב הוא צער שם ממות בכאן וזהו או' רדו שמה גם היות מקום גלות ונחיה שם ולא נמות פה ברעב וש"ת א"כ איך לא חשו פן ישתעבדו שמה בגלות ולא יניחם לשוב והלכו. לזה אמר כי שמו מגמת פניהם ג' דברים (א) היותם אחי יוסף כי שבו מאשר נסעו מהאחוה כמו שאמרו רז"ל (שם פ' פ"ד) נסעו מזה ממנין זה וחזרו עתה לקשר האחוה ולמסור עליו נפשם. כנודע מרז"ל (שם פ' פ"א) וזה יאמר וירדו אחי יוסף שהוא לבקשו והולכים בדרך מצוה אינן ניזוקין. (ב) היותם עשרה כי שכינה עמהם. (ג) לשבור בר להחיות כל בית אביהם שהיא מצוה רבה. ובזה לא חשו גם שהוא ממצרים. וזהו וירדו כו' לשבור בר ממצרים ועל מה שחש יעקב מקנאת בנימן שאינו משלחו כהם אמר כי אחר הראותו כי היה מצטער עליהם די להם הוראת הצטערי עליהם. כי מה שאינו משלח את בנימין הנה הוא כי אמר פן יקראנו אסון כי הוא לבדו נשאר מאמו וכיון שהתחילה מדת הדין לפגוע בבניה. קל לפגוע בשאר כנודע וזהו ואת בנימן וכו' כי אמר פן יקראנו וכו'. והיא טענה שאין להם תשובה כי איכה יאמרו חי הוא הפך אומרם לאביהם שהומת. ולרמוז כי היה לבבם שלם בלתי הקפדה על מה שחס אביהם על בנימין יותר מעליהם. וגם במה שרמז שהם אחי יוסף ומכוונים לבקשו כאשר יתבאר אמר ויבאו בני ישראל ולא בני יעקב. לרמז על יושר לבם כאמור שאם לא כן הוא מיותר שידוע שבניו הם. ואמר שבאו בתוך הבאים כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ' צ"א) נפרדים בין העם מפני העין. וש"ת היכן היו כל כך עם שיתפרדו עשרה בתוכם ולא יורגש חברתם. לזה אמר כי היה הרעב בארץ כנען. ועל כן היו באים גם כל יושבי ארץ כנען ובאו בתוכם. ואיך נמצאו יחד לפני יוסף וישתחוו לו. על כן אמר ויוסף הוא המשביר וכו' והוצרכו להתראות לפניו לשבור ממנו וע"כ ויבאו כו' וישתחוו לו כו':