תורת משה - אלשיך, בראשית מב:ו

1ויוסף הוא השליט על הארץ כו'. והנה טרם נבא אל ביאור הכתובים נשית לב דרך כלל אל אשר עשה יוסף לאחיו. כי הלא מעשים אשר לא יעשו על יד איש צדיק כמוהו עשה למו כי הלא תחלת מעשה דבר אתם קשות ועוד מעט ויאמר אליהם מרגלים אתם. והגיעם עד שערי מות כי הם לא ידעו כי קול דברים היה כי אם שבכל לבבו וכל דעתו היה אומר להשמידם. כמשפט למרגלים את הארץ כי אחת דתם להמית. ועדין לא הטהרו מפחד רעה וישליך אותם הבורה כי אסרם במשמר שלשת ימים ובהציאו אותם ויקח מאתם את שמעון. ובחשבם כי עזרם ה' ויפלטם השיב כסף איש בפי אמתחתו. ומאז יצאו את העיר לא הרחיקו ויצא לבם מיראתם פן יהרגו כגנבים ומה גם בהיותם מריקים שקיהם והנה צרורות כפפיהם. כי שם פחדו פחד המה ואביהם ואימות מות נפלו עליהם. ויהי כי חשבו שמחם ה' כי הביאו את בנימין והיו משיבים אתו ואת שמעון אל אביהם. ותהפך שמחתם לאבל וערבה כל שמחה וימצא הגביע באמתחת בנימין. כי גם על פי גזרתם היתה להמית את בנימין ואת כל אחיו לעבדים. כמאמרם אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לעבדים ומה ראה על ככה איש צדיק כמוהו. להשקותם יין תרעלה זה כמה פעמים. וחלילה לו מעבור על לאו לא תקום ולא תטור:

2אמנם הנה כאב רחמן ראה והנה קולר חמשה עונות תלוי על צוארי אחיו. אשר עליהם יתעתדו לגלי צרות גיהנם ה"ה (א) אשר שנאוהו והראו לו פנים זועפות ולא יעלו דברו לשלום כי אם דברי ריבות כאומרם המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול וגו'. (ב) בבואו. אליהם ויתנכלו אותו להמיתו שאמרו רז"ל (שם פ' פ"ד) שהשיסו עליו את הכלבים יאכלוהו. (ג) השליכם אותו הבורה. (ד) מכר' בכסף צדיק. (ה) השקותם כוס תרעלה אל ישראל אביהם. באומרם אליו הכר נא הכתונת בנך הוא ועל כן מאהבתו אותם דאג למו כי איככה יוכל וראה באבדן מולדתו ומה גם כי יחד כלם נתגלגלו על ידו ועונש לצדיק על ידו לא טוב. על כן ראה והנה טוב מאד להביאם לידי חמשת מיני צער. מקבילי' אל חמשת מיני דברי עונות הנאמרים. לנכות בהם עונש גיהנם כי טובה גדולה היא להם מכל מוהר ומתן אשר ינתן להם. כי יחליף וימיר למו צרות הנפש הגדולים בצרות החומר ואף גם זאת היה כמו זר נחשב לו להעשות על ידו לולא זכר את החלומות אשר חלם להם שהיו עתידים ליכנעו תחתיו. על כן מצא אל לבו לעשות אלה למו כי לא יאשם וזה מאמר הכתוב ויזכור את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם כי על מה שזכר את החלומות ערב אל לבו לאמר מרגלים אתם:

3והענין כי לעומת מה שדברו לו בקושי ורוגז דבר אתם קשות. ועל אשר התנכלו אותו להמיתו מחפשים דרך יהרגו אל יעבור תחת ידם. והיחלו לנסות על ידי כלבי צאנם כדרך המרגל החוקר ודורש איזה הדרך תלכד העיר אמר להם מרגלים אתם ועל השלישית והיא השליכם אותו הבורה אסרם בבית הסוהר הנקרא בור כמה דאת אמר כי שמו אותי בבור. ועל ששמעון היה אשר השליכו אל הבור הכביד עליו יותר ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם. ועל הרביעית אשר גנבו את יוסף וימכרוהו בכסף כמה דאת אמר כי גונב גונבתי מארץ העברים. הביאם בצער גניבה בחושב' יתפסו כגנבים על ידי הכסף המושב. שכנגד קבלם כסף בשבילו ציערם בזה ע"י כסף ולעומק גביע הקצף אשר השקו את אביהם באמור אליו הכתנת וגו' ציערם על ידי הגביע. הנה זה הוא דרך כלל אל כל הקורות אותם עם יוסף. ולבא אל ביאור הכתובים והתכתם נשים לב אל קצת הערות הראויות להעיר. (א) אומרו ויוסף הוא השליט מי לא ידע כי הוא השליט הלא נאמר למעלה ומהראוי יאמר כי היה הוא המשביר בלבד. (ב) אומרו הוא זה פעמים. (ג) אומרו ויבאו אחי יוסף וגו' אם דרך כל הבא לשבור בר להשתחוות מה יגיד שחדשו הם. (ד) למה שאל מאין באתם ולמה טרם ידבר קשות לא שאל מאין אתם. (ה) למה השיבו יותר מאשר שאל כי הוא שאל מאין באו והם השיבו לשבר אוכל. (ו) למה חזר ואמר ויכר יוסף וגו' אחר שנא' למעלה. (ז) אומרו ויזכור יוסף את החלומות איך נמשך מזה אומרו אליהם מרגלים אתם. (ח) מה הוא הכפל הזה מרגלים אתם לראות את ערות הארץ וגו'. (ט) אומרם אליו לא אדוני איך דוחים תביעתו באמרם ועבדיך באו לשבור אוכל והלא אפשר שמתאנים הם. (י) מי הכריחם להגיד כי כלם בני איש אחד ומה ישיבו על תוכחתו בזה כי אם נאמר כי אין אב מניח כל בניו באומנות כזה לא יתכן כי לא יחוייב שברשיון אביהם הם עושים. (יא) כי הוא אומר שני דברים אחד מרגלים אתם. שנית לראות את ערות הארץ באתם והם לא השיבו רק על אומרו מרגלים אתם והוא חזר והוכיחם ולא הזכיר רק לראות את ערות הארץ וגו'. (יב) מה הועילו אחרי כן באמרם שנים עשר עבדיך וגו'. כי זה היו מאמרם למעלה אלא שמאריכין יותר מעט ולא בזה ולא בקודם ישובו על תביעתו ומה בצע למו להזכיר מה נעשה מהאחד אם איננו או אם ישנו. (יג) באומרו הוא אשר דברתי אליכם וגו'. איך ממאמרם זה אליו תצא נפקותא כי הוא אשר דבר וגו' וגם אומרו מרגלים אתם ולא אמר כראשונה כי ערות וגו'. (יד) אומרו בזאת תבחנו וגו' איך הבאת הקטן מגיד ומחוה אם מרגלים הם אם אין. (טו) באומרו שלחו מכם אחד וגו' איך על בלתי היותם משלחם אחד יודע כי מרגלים הם וההפך בשולחם אחריו וגם שינוי הלשון כי מתחלה אמר תבחנו ואח"כ אומר ויבחנו דבריכם למה ייחס הבחינה הא' אל עצמם ואח"כ אל דבריהם. (טז) באומרו זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא כי הלא בזה יורה כי מה שעשה עד כה הוא מבלי יראת אלהים. כי על כן עתה משלח את כלם זולת הא' ובזה מאשים את עצמו. (יז) איך בהביאם את אחיהם יודע כי כנים הם. (יח) באומרו ויאמנו דבריכם ולא אמר כאשר בתחלה ויבחנו דבריכם או בזאת תבחנו. (יט) באומרו אבל אשמים אנחנו על אחינו כי מלת אבל תורה שלילת הזולת כלומר אבל אנחנו האשמים ולא זולתנו או כיוצא בשלילה כזו. (כ) אומרם אשר ראינו צרת נפשו וגו' למה תולים הדבר אל ראיות חנינתו והעדר שמיעתה ולא במעשה המכירה. (כא) למה עודם אסורים בבית הסוהר בסכנת מות על דבר תביעת מרגלים לא התודו שהיו אשמים כי אם אחרי פוטר' ונהפוך הוא בלי ספק. (כב) בתשובת ראובן הלא אמרתי כו' מה בא לחדש הלא גם הם התודו חטאתם. (כג) אומרו לאמר זה פעמים ולא אחד בהם לאמר לזולת. (כד) באומרם וגם דמו הנה נדרש במה היה נדרש הרי אמר זאת עשו וחיו ופטר את כלם בהבאת הקטן. ומה ראו על ככה לומר שעתה נדרש:

4אמנם הנה אין ספק כי אנשים חכמים כאחי יוסף הלא מן התימא הוא שלא הכירוהו כי הן אמת שצדקו רבינו ז"ל במאמרם ז"ל (יבמות דף פ"ח) כי הם הניחוהו בלי חתימת זקן. אך עדין יפלא איך בראותם שנזקקו לבא להשתחוות אל איש שליט על הארץ על עסקי תבואה לא נתנו לבם לאמר כי בא החלום אשר חלם יוסף. והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו' ותשתחוין לאלומתי שמורה שעל דבר תבואה נבא להשתחוות ואולי זה הוא בעל החלומות ומה גם בראותם כי שאול באל להם ולמולדתם והשלום אביהם הזקן כי מה לו לאיש מצרי משלום אביהם. ע"כ אומר כי בא הכתוב לתת טעם לדבר והוא כי המה אמרו בלבם. הנה לעבד מכרנו אותו למצרים מקום אשר עבד איש לא ירים ראש לעלות לגדולה כמשפט מזל מצרים כנודע מרבותינו זכרונם לברכה והוא מאמרנו על פסוק אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים והלא כמו זר נחשב ישדד הוא ית' שר ומערכות השמים בשביל יחיד וזה מאמר הכתוב ויוסף הוא השליט לומר כי אחיו שהשתחוו לו ב' דברים. (א) כי יוסף אשר לעבד נמכר הוא לא יעלה על לב שיהיה הוא השליט. וזה מאמר הכתוב לתת טעם אל סבלם הדבר. (א) כי יוסף אשר היה עבד הוא השליט הלא כמו זר בעיניהם יהיה יוסף. (ב) כי המה אמרו לא ימנע או חלום השבלים הוא כפתרונו משל השררה כאומרם המלוך תמלוך וגו'. או הוא כמשמעו שתיטב תבואתו מתבואתנו ונצטרך אליה ולא יתכן לא זה ולא זה שאם נאמר שהוא מדבר על הממשלה הנה הוא שליט על הארץ כלה והם לא הבינו מחלומו רק על אחיו לבד באומרם המלוך תמלוך עלינו ואם הוא כמשמעו על התבואה גם כן הוא עליו ועל אחיו כאומרו אנחנו מאלמים כו' אך הוא המשביר לכל עם הארץ דרך כלל וא"כ איך יהיה הכולל פתרון הפרטי, וע"י כן נמשך שויבואו אחי יוסף וישתחוו לו ולא חשו אולי יוסף הוא. ועוד יתכן רמז כי גם על החלום הב' שהיא ואחד עשר כוכבים משתחוים שאמר להם יעקב אביהם הבא נבא וכו' להשתחוות לך ארצה לא חשו אולי הדבר הזה הוא ליוסף הוא השליט הזה. כי הלא ויבואו אחי יוסף כלו' ולא אביהם ואמו להשתחוות שהוא השמש והירח ע"כ לא נתנו אל לבם. וזהו ויבואו אחי יוסף כלומר למה שהם האחים ולא השמש והירח ע"כ וישתחוו לו ולא חשו אולי יוסף הוא: