תורת משה - אלשיך, בראשית מב:כה

1ויצו וכו' ראוי לשות לב כי לא היה ראוי להודיענו רק כי צוה להשיב כסף איש בפי אמתחתו. אך צוותו ימלאו את כליהם בר ולתת להם צידה. אין לסיפור צורך מזה. וגם החילו בלשון רבים וימלאו את כליהם בר ויצא בלשון יחיד ואמר ויעש להם כן. ועוד שסוף פסוק מיותר שהיל"ל וימלאו את כליהם בר וישיבו את כספיהם איש אל שקו ויתנו להם צידה לדרך ויחזור הכל אל אומרו ויצו. וכמו שבמילוי השקים הזכיר קיים מצותו ולא דבריו. כן בהשבת הכסף ותת הצידה. יזכור הקיום ולא דברי מצותו ולשתוק מויעש כו' וכן אומרו וישא את שברם כו' הוא מיותר ועוד מה הי' שהא' מצא כספו במלון ואחיו לא מצאו צרורות כספיהם עד היותם מריקים שקיהם בבית היתכן שלא נתן מספוא לחמורו במלון רק הא' בלבד:

2אך כוונת יוסף לצער את שמעון ולוי מלכל השאר לכפרתם כי הם היו עיקר בצרתו ובגדול היחל ויקח מאתם את שמעון ובהשבת הכסף שם כסף לוי באופן יאונה לידו מיד למען יצטער מיד ולאחיו באופן לא ירגישו עד קרב ביתם והוא בלשון הכתוב באומרו ויפתח האחד את שקו וכו' והנה הוא בפי אמתחתו וכו'. יראה כי היה השק מלא בר ולחם לאנשים. וקרוב אל פי השק היתה אמתחת מלאה מספוא לחמור ופי השק תפור עליה. וצוה להשיב כסף כל אחד מהם בתוך הבר בשק בפנים. וזהו להשיב כספיהם איש אל שקו ואת כסף לוי שם בפי אמתחת אשר בפי השק. למען ימצאנו מיד בפותחו במלון. ועל כן אחיו עד היותם מריקים שקיהם לא הרגישו. ובזה יובן מאמר הכתוב באומרו וימלאו שהיל"ל למלא. על דרך אומר ולהשיב וכן באומרו ולהשיב כספיהם איש אל שקו כי מהראוי יאמר ולהשיב כסף איש אל שקו. ולא אחר אומרו כספיהם לומר איש וכו' כאלו האיש הושם אל שקו. וגם אומר אל שקו ולא אמר בשקו ועוד אומרו ויעש ולא אמרו ויעשו על דרך אומרו וימלאו. אך על שלשה דברים צוה לבא כוונתו אל הפועל. (א) ימלאו בני ביתו את כליהם בר ולא בעליהם כמנהג. לבל ירגישו בהשבת הכסף וגם בלי מדה. (ב) ולהשיב כספיהם בבר הנזכר. שהוא תוך הבר שבשק אך ישנו להנקרא איש כי איש מהם הוא לוי. כמד"א איש אל אחיו שהם שמעון ולוי לא יושב כספו בבר הנזכר וגם לא בשקו בעצם שהוא תוך השק פנימה. רק אל שקו כדבר קרוב אל החוץ. כמופקד אל השק שהוא באמתחת שבשק למעלה. לא בשק עצמו. והוא מטעם הנזכר וזה כיוון באומרו וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו כי מלת הוא מיותרת. אך יאמר כי כספו שלו הוא היה בפי אמתחתו בלבד. (ג) ולתת להם צידה לדרך. והוא כי חש פן לאכול בדרך יקחו מבר ולחם שבתוך השקים. וימצאו צרורות כספם. על כן נתן להם חוץ משקיהם צידה לדרך. לבל יצטרכו להריק שקיהם או לקחת מהם בדרך. והנה מכל הצוויים הללו לא עשו בני ביתו כי אם אחד. וזהו וימלאו את כליהם בר. אך להשיב כספיהם כו' ולתת להם צידה. היה קשה בעיניהם שהיה ויתור גדולה שבת כסף וגם צידה אחרת זולת מילוי כליהם. על כן התרפו עד יצוה השנית כי המזון היה יקר בימים ההם. וגם יתכן כי לא ידעו איזה כסף מיוחד לכל איש לתתו בשקו המיוחד לו. ומה גם באופן הנזכר לשום של לוי בפי האמתחת שהוא אל השק ולא בשק בעצם. ומי מגרי ביתו ידע לכוין. על כן אחרי צוותו להם בלשון רבים וראה שלא היו עושים וקם ויפש כן בעצמו. וזהו ויצו וימלאו כו' כי זה עשו מיד. אך מה שצוה להשיב כו' ולתת כו' ויעש להם כן כלומר הוא בעצמו. וזה אמר כן כי להעשות כן כמצותו עשה בעצמו. אך בשובם שינוי ואמרו לאשר על בית יוסף והנה כסף איש בפי אמתחתו מה שלא היה כן רק ללוי. כי יראו פן יאמרו שהם הטמינוהו תוך הבר למצוא תואנה אם ימצא. לאמר כי ממלאי השקים נתנוהו שם בהחפזם על כן אמרו כסף איש בפי אמתחתו. לומר כי אם הם העושים לא היו שמים אותו בפי האמתחת. שיתפסו מיד כגנבים. וסיפר הכתוב כי כל כך היו נחפזים לצאת מתוך מצרים פן תתרגש למו צרה כקודמת וגם מדאגת רעבון בית אביהם כי לא המתינו עד קשר המשואות עד צאתם מהעיר. רק וישאו את שברם על חמוריהם ויצאו משם כי לא האמינו לצאת. אך אחרי צאתם יקשרו משואותם: