תורת משה - אלשיך, בראשית מב:כו

1ויפתח האחד וכו'. הלא כמו זר נחשב. כי האחד שנמצא הכסף בפי אמתחתו לא חרד והמה יצא לבם ויחרדו כו'. וגם אומרו והנה הוא מיותר. וכן אומרו וגם הנה וכן אומרו ויצא לבם. מה ענין הוציאת הלב ההיא וכן אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת:

2אמנם יתכן כי לוי היה כמוצא שלל וכמבשר בעיניו כי ראה כי הושב כספו אשר הביא אתו באומרו שאם להעליל עליו היתה שימה. לא היה שמים אותו הכסף עצמו כי יוכל לומר לא יעלה על לב נותן לו בר ולחם בשנת רעב בלא כסף. אך ודאי קבלו ממנו ואין זה רק השבה להטיב לי. וגם אם כוונו לומר שלקחתי לא יצדק בכסף שלי שאוכל לומר משגה היה שלא לקחוה. ועוד ראיה כי היה ניתן במקום מוכן ומזומן לימצא בפי אמתחתי שאם לתופסי כגנב כוונו המשימים לא היו שמים אותו במקום מצאנו ויחביאנו כי אין אדם גוזל ושם הגזלה במקום ימצאנו מיד:

3וזה מאמר הכתוב וירא כספו והנה הוא כלומר מוכן לימצא. וזה מאמרו להם הושב כספי שנתתי אני כי ידעתי שנתתיו ודאי והושב וגם הוא שלי שאם להתעולל כוונו לא בכסף של עצמי היו עושים. והראיה כי הנה גם הוא באמתחתי לימצא ומזומן כמשמעות לשון הנה כלומר ואם כן אין זה רק בשורה כי מתנה ניתנה לי ועל כן לא נצטער וכשמוע אחיו כל כך התפעלו כי ויצא לבם ודעתם ויחרדו וכו' לומר הלא חשבת כי טובה היתה לך נהפוך הוא כי אינו רק רע ולא לך לבדך כי אם לכלנו. וזהו לאמר כלומר מה שראוי לאמר הוא מה זאת עשה אלהים הוא מדת הדין לנו הפך מאמרך שהיה רחמים ומתנה טובה:

4או יאמר אל תחשבו כי אולי עכבתי כספי כי אינו רק שהושב אחר שנתתיו ואין לומר אולי שבתי ולקחתיו דרך גניבה כי וגם הנה באמתחתי ולא היתי שם אותו במקום אתפס מיד לגנב אך אין זה רק מציאה על דרך האמור בקודם והשיבו לאמר כבקודם:

5עוד יתכן על דרך זה במה שידענו מדין התורה כי המוציאה מציאה אע"פ שיודע כי תמשך לו רעה ממנה חייב לברך כעת שהחיינו אם הוא לעצמו לבד או הטוב והמטיב אם הוא לו ולאחרים עמו על כן אמר הושב כספי כלומר ועלי להודות שהחיינו עם שאפשר תמשך רעה מזה. וגם אין ההודאה הטוב והמטיב רק אלי לבדי ולא לאחרים עמי כי גם הנה באמתחתי וזכיתי בה ומה גם למדרש רבינו ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"א) האומרים כי יוסף לא אסר את לוי כי אם את שמעון כי אמר הנה לוי חכם וכהן גדול אם אקחנו יקומו כלם עלי והכינו כי על ידי כן ידע יותר מדין התורה:

6או שיעור הענין הושב כספי ועלי להודות גם שהיה נמשך רעה אחרי כן כ"ש שלא תמשך רעות גניבה. כי וגם הנה באמתחתי שלא יוכלו לומר שגנבתיו כי לא היה לי לשום אותו באמתחתי נוסף על היותו כספו אז השיבו אחיו ואמרו הנה חשבת לאמר הודאה על כי רעתך היא טובה כעת ולא כן הוא כי אם מה שראוי לאמר הוא ברוך דיין האמת. וזהו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו הוא דיין האמת לנו כי לא תאמר כי עדיין לא עשה וכעת היא טובה כי אם שכבר עשה כי הלא אחר כי זאת היא תחבולה להתעולל עלינו אם כן גם מעתה רעה היא וזה אמר עשה אלהים לומר כי כבר עשה ואינו עתיד ליעשות. והנה לפי האמת טענת לוי היתה טענה. כי אם להתעולל היתה הכוונה לא היו שמים כסף עצמו וגם בפי אמתחתו כמדובר ואדרבה היה ראוי להודות. לזה אמר ויצא לבם כי מרוב התפעלות יצא לבם ודעתם ולא כן דברו:

7וכן אחשוב דעת רז"ל (תענית דף ק') האומרים כי זה מאמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו כו' כי אולתם סילפם דרכם ועל ה' היו מתלוננים ואמרו מה זאת עשה אלהים לנו. ואיך יתכן עשו שלמים דבר כזה אם לא שלדעתם אומרו ויצא לבם הוא שיצא דעתם מהם ולא בדעת דברו:

8ואם נדקדק אומרו מה זאת. וגם בטעם תבי"ר במלת זאת נאמר כי לוי בהיותו עם שמעון מחזיק בצרות יוסף וראה כי שמעון נאסר ועתה הוא בפרטות לקה חש פן עליו לבדו היתה הרעה וזה אומרו הושב כספי וגם הנה באמתחתי בפרטות כלומר אלי נוגעת הרעה אז השיבו ואמרו לאמר מה זאת כלומר הביטה וראה מה זאת כמודים בהמשך הכנעה משוכה ברמז תבי"ר כלומר שהיא צרת גניבה ועל ידי כסף שהוא מעין אשר גנבנו את אחינו ונמכרהו בכסף וא"כ מה שראוי לאמר הוא מה זאת עשה אל"ים לנו כי כלנו אשמנו בדבר ושיעור הכתוב מה שראוי לאמר בהכרח מה זאת בירידה ושפלות כרמוז התבי"ר הוא עשה אל"ים לנו ולא לך לבדך:

9ובמדרש (רבה פ' צ"א) ר' לוי כד דמך ר' סימון אמר שבטים מציאה מצאו כתיב ויצא לבם ואנו שאבדנו את ר' סימון על אחת כמה וכמה ע"כ. וראוי לשית לב כי זה הק"ו יש לו פירכא כי שם היו יראים פן יהרגו כגנבים. ועל כן ויצא לבם מה שאין כן באבידת הצדיק אך יהיה על דרך תשובת השבטים אל לוי והוא כמאמר ר' יהודה בן בבא על סילוק ר' ישמעאל ורשב"ג אם הקב"ה היה חפץ להטיב לנו באיזה זמן היה ראוי אלא בימי פלוני ופלוני אלא ודאי שצרה עתידה לבא הנה כי סילוק הצדיקים הוא הוראת ביאת צרה אחרי כן דומה למציאת הכסף של השבטים וזהו הק"ו ומה אם השבטים שאם שכעת היא טובה וראוי לברך הטוב והמטיב באשר הוא שם עכ"ז ויצא לבם על הרעה האפשרית לימשך אנו שאבדנו כו' כי הכל צרה בין מה שהוא עתה באשר הוא שם בין לעתיד על אחת כמה וכמה: