תורת משה - אלשיך, בראשית מג:ב

1ויהי כאשר כלו כו'. ראוי לשים לב (א) אם הרעב כבד והמה רבים שבעים נפש איך יצוה על מעט אוכל ומה גם אחר שכלו לאכול את השבר. (ב) תשובת יהודה העד העיד כו' למה לא הזכיר מאמרו למעלה שלדעת אם לא מרגלים הם היה רוצה את בנימין ומהראוי יאמר העיד בנו האיש שאם לא נביא את אחינו כי מרגלים אנחנו. (ג) אומרו לאמר זה פעמים ולא אחד בהם שיהיה לאמר לזולת. (ד) למה חוזר ואמר אם ישך משלח כו' ואם אינך משלח כו' כי האיש אמר כו' כי הלא כל זה נאמר כבר. (ה) אומרו למה הרעותם לי להגיד וכו' הלא היתה צודקת תלונתו זאת באומרם אליו מתחלה שאמרו לאיש אדוני הארץ שנים עשר אחים אנחנו כו'. (ו) או' שאול שאל האיש כו' מה זו שאלה כפולה וכן באומרו הידוע נדע מה זו ידיעה כפולה. (ז) אומרו לאמר העוד כו' מה ענין אומרו לאמר. (ח) אומרו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה כי אומרו ונקומה הוא מיותר. (ט) אומרו ונחיה ולא נמות שאם יחיו ודאי שלא ימותו ומה ריבה באומרו גם אנחנו גם אתה גם טפינו ולמה הקדים את עצמם לאביהם. (י) אומרו אנכי אערבנו מה הוסיף על אומרו תחלה שלחה הנער אתי כי ודאי לא אמר ישלחנו אותו אם לא להתחייב באחריותו וגם למה כפל ואמר מידי תבקשנו והיא הערבות עצמו. (יא) מה היא הנפקותא שאמר א"כ איפה ואיך נמשך צוויו קחו מזמרת הארץ בכליכם ממאמרו זה של יהודה ולא מקודם לכן ומה ענין המנחה ואם הוא לשחדו על העלילה ועל הכסף המושב למה היה מעט צרי ומעט דבש לאדוני הארץ והלואי יתפייס במרובה. (יב) אומרו קחו בידכם השיבו בידכם ולא אמר השיבו אתכם. וגם הטעם שאומר אלו משגה הוא מלבד שלא יתכן יהיה משגה בעשרה שקים הוא טעם לפגם כי אם הוא משגה נעלם מאדוני הארץ למה יעורר אותו כי ימשך שיתבעם מחמת גניבה. (יג) למה ביקש רחמים באל שדי מבשם זולתו (יד) אומרו כאשר שכלתי שכלתי כי ישלח להם ה' את אחיהם אחר ואת בנימין ומה גם אם אומרו אחר הוא יוסף אם כן איך יאמר כאשר שכלתי שכלתי:

2אמנם הנה השבטים נועצו לבלתי הוסיף לדבר דבר עד תכלה פרוסה מן הסל כי אז לא ימאן אביו לתת למו כמאמר ז"ל (ב"ב דף קע"ג) שאמרו הניחו לו לזקן כו'. וגם הוא חשב מחשבות לאמר אם מה שאומרים מהאיש אדוני הארץ תואנה היא ואינו אלא שהם חפצים לקחתו מטעם קנאה כי הוא שלו בביתו והמה נודדים ללחם ובצרו'. וע"כ רצו יהיה עמהם בצרה גם הוא כהם או מטעם זלות כמאמרו ואת בנימין תקחו לכן זאת אעשה אמתין עד יכל' פרוסה כי אז לא ירעיבו עצמ' ונשיהם וטפם ברעב מחמת קנאה ואם הוא מעלילת אדוני הארץ ויש סכנה בדבר על כן עוד זאת אעשה והוא כי בשולחי אותם אומר להם שלא יקנו ממצרים שיעור רב כי אם מעט אולי יתרצו לבלתי הוליך את בנימין באומרם שינסו בלכתם לפני אדוני הארץ אולי יפותה ויוכלו לו באומרם אליו מצער הזקן ואם אין יאמרו אליו כי הן מעט הוא אשר יקחו אוכל כי לא יהיה רק כדי סיפוק צורכם עודם בהליכה ובחזרה ואז בלכתם לשוב לשבור אוכל יביאוהו עמהם אם יראו כי כלתה הרעה ואין תקנה אם לא יביאוהו ע"כ הצד השוה שבהם שלא דבר הוא והם דבר עד אשר כלו לאכול את השבר כמדובר ואז היה דברו שובו שברו לנו מעט אוכל מן הטעם הנזכר.

3ועל פי דרכו רמז להם שני דברים אחד באומרו שובו כלומר כי הם מורגלים בדרך ההוא כי חזרה הוא להם משא"כ בבנימין כי לא נסה ללכת. שני באומרו שברו לומר כי לפי האמת אינו חושד אותם שהחליפו את שמעון בבר כי אם שקונים בדמים ושובו שברו כי גם שרמז להם שהחליפוהו באומרו אותי שכלתם פתאומיות הצרה תקפתו בעת ההיא לאמר כך וגם באומרו לנו רמז היותו חס גם על עצמם וטפם כאשר על עצמו כי כלם בחוסר לחם. ועל כן השיב יהודה ואמר אל יעלה על רוחך שנוכל ללכת להביא מעט אוכל לנסות בין כך ובין כך אם יתפייס האיש מבלי בנימין כי הלא אלו דבריו לא תראו פני כו'. וא"כ א"א לנסות בלכת לקנות מעט וזהו אם ישך משלח נרדה ונשברה לך אוכל כלומר אפילו לשבור מציאות אוכל בין רב למעט צריך שתשלחנו וע"כ החליט ואמר אם אינך משלח לא נרד כלל גם אם נמות ברעב ואומרו לאמר אפשר יאמר תדע מה טעם ויאמר אליו יהודה ולא כל אחיו הלא הוא לאמר כלומר מה שעתיד הוא לאמר אנכי אערבנו כו'. ועל כן מעתה התחיל הוא לדבר

4עוד יתכן כי הנה יהודה היה נכוה בשתי אשות אומר בלבו אוי לי אם אומר שאנו בסכנת מרגלים אם לא ילך שאם כן לא יקבל ערבותי כי יאמר כי אם אני בסכנת מות איך אבטיח את בנימין וערביך ערבא צריך ואם על הראשונים הוא מצטער איך יבא להוסיף את בנימין להכניסו גם הוא בסכנה ואוי לי אם לא אומר אלא שרוצה לראות את אחינו בשצף קצף עלינו כי אם כה אומר מאן ימאן אבינו לתתו לנו על כן מה עשה הסתיר דבר הסכנה והיקל הסבה ואמר כי לא היה רק כי אמר לא תראו פני בלתי אחיכם כאלו אין דבר רק עשות חפצו הפליג בהתראות למען יהי' בטוח הסכנה בנער משולח ושיש אימות מות אם מאן הוא לשלח כי על כן הפליג להתרותו. וז"א העד העיד כלו' התראות כפולות התרה כי זה יורה עוצם התפעלות בעבור רצונו ונסתכן ורוב בטחון אם ילך הנער כי לא אמר מרגלים אתם ואתכם בחרב אהרוג אם לא יבא כי אם לא תראו פני כי לא שם עונשם כי אם הסתר פנים מהם ובכללו העדר מכירת אוכל:

5וזהו ענין אומרו לאמר זה פעמים באומרו ויאמר אליו יהודה לאמר העד העיד וכו' לאמר והוא לומר מה שויאמר אליו וכו' ולא אמר טעם עלילת המרגלים הוא לאמר למה שעתיד לאמר אנכי אערבנו על כן אמר העיד וכו' ולא מסכנת מרגלים פן לא יבטח בערבות כי גם הוא בסכנה ואיך יהיה ערב על זולתו וכן מה שאמר העד העיד שהזכיר התראה כפולה הוא לאמר לא תראו וכו' כלומר למה שהוא עתיד לאמר טעם קל ומשולל סכנה רק העדר ראות פנים בלבד והיה מקום לאביו למאן באומרו כי אין פחד על כן הפליג בהתראות ויכפלם למען הראות כאשר החזיק בדבר כי אם לא ירד אחיכם אתם תעלה חמת המלך ויעשה רעה. ויהי בשמוע יעקב את דברו כי לא חזקה עליהם אימת מות על דבר המרגלים כי אם שאמר שלא יראו פניו בלתי אחיכם אז אמר הנה עד כה שאמרתם כי להשקיט עלילת התרים את הארץ הוצרכתם להגיד דבר החרשתי כי אמרתי שבזה נצלתם ממות אך עתה שתאמרו כי אין רע כי אם שתאב לראות את אחיכם ושגם שמעון אינו בסכנה אם לא תקחו את בנימין אם כן איפה למה הרעותם לי לאמר העוד לכם אח על כן השיבו ואמרו כן הדבר כי לא היינו מטים להרג אם נמשך מהביא את בנימין כי דבר המרגלים הבל הוא כי כשגגה יצאה מלפני השליט. אך הוא כי שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו ונגד לו וכו' לומר ראה נא את אשר התנכל למען נבא להגיד כי יש לנו אח כי הלא שאול שאל האיש שתי שאלות. (א) לנו כלומר אם אחים אנחנו ומי הגדול מחבירו וסדר גדולתינו. (ב) למולדתינו צאצאינו אשר הולדנו וכל זה כדי לאמר אח"כ העוד אביכם חי ומזה לשאול עוד ולומר היש לכם אח ונגד לו מהאח על פי שלשת השאלות הראשונות כי התחיל בשאלות רחוקות לימשך קו לקו אל שאלת האח לגנוב דעתינו שנחשוב כי כאשר בשאלות ראשונות אין דבר כי אם רצון מלך לספורי דברים כן גם השאלה הרביעית וזהו ונגד לו זאת הרביעית על פי הדברים האלה בהמשך הדברים. וזה הידוע נדע כי יאמר וכו' לומר הידוע משאלות ראשונות נדע באחרונה כי יאמר הורידו את אחיכם הנה מכלל הדברים יצא כי כל ישעו וכל חפץ אינו על סכנת מות. רק שחפץ לראות נער קטן ממנו כיוצא בנו באופן כי אין פחד. אז אמר יהודה שלחה הנער אתי כלומר מאסון הדרך אל תירא. כי שלחה הנער ובמצותיך ילך כי תשלחנו כי הולכים בדרך מצוה אינם נזוקים ומה גם מצות כיבוד אב כי רבה היא. ואם תירא שנכשל אנו אותך שלחנו אתי כי לא יעשו דבר בלעדי ולא תתעכב עוד בדברים ומועצות. כי אין צריך בשש כי אם ונקומה ונלכה כי הלא חיי ס"ו נפש תלויים מנגד. ואמר ונחיה ולא נמות. לומר ונחיה מתביעת מרגלים כי גם שעד כה הסתיר אימת מות גלה בעת דוחק הצרה. וגם לא נמות ברעב כי כלתה פרוסה ומה שאמרתי ונחיה הוא גם אנחנו שמרבה הגם את שמעון. ומה שאמרתי ולא נמות הוא גם אתה שמרבה הגם את בנימין. כי גם אם ישאר פה הוא בכלל הסכנה גם טפינו מרבה הגם את טף בנימין. וטוב ליכנס בספק נפש אחת מלבא בדם שבעים נפש בודאי והוא בכללם:

6ובאומרם נקומה ונלכה ולא אמרו נקום ונלך. יתכן רמזו כי בהיות בנימין אתם יהיו עשרה ושכינה עמהם ויצליחו בהליכתם ועל כן הטילו שתי ההי"ן יתירות. והנה יעקב ראה כי הלא יטיל קנאה שמורה שאינו משלחו עם יתר אחיו כי אם עם יהודה. ועוד כי הלא גלה היות להם סכנת מות מעלילת מרגלים. כי על כן אמר ונחיה כמדובר ובכן בראות יהודה כי אביו שתק ולא שת לבו. אז אמר אנכי אערבנו וכו'. לומר אם רע בעיניך על אומרי שלחה הנער אתי שמורה כי לא תבטח באחי לשלחו אתם באחריותם. הנני שב ואומר כי איני רק ערב עליהם והם המופקדים מאתך וגם עליהם אחריות כי אנכי אערבנו. והוא מאמר יעקב אח"כ ואת בנימין קחו. ועל השנית מצרת אדוני הארץ מידי תבקשני שאלתם עמי בכוחי הגדול בידי כ"ש שלא אצטרך להלחם. כי אם והביאותיו אליך ושתהיה ההבאה באופן יעמוד חי לפניך. והוא אומרו והצגתיו לפניך והוא כי ידע שבהוליך אותו ינוח ישקוט האיש מכל תביעותיו. כאומרו ויאמנו דבריכם שנזכר לעיל. וכשמוע אביהם את דבריו כי הכין יהודה את עצמו למלחמה כאמור. זכר את אשר קרה לו עם עשו. שהכין עצמו למלחמה ולתפלה ולדורון וע"י כן הצליח. על כן אמר אם כן איפה עתה שהכנת עצמך למלחמה. הכינו עצמכם גם עתה לדורון. קחו מזמרת כו' והורידו כו' אך התפלה אני אעשנה. והיא ואל שדי יתן לכם כו' אשר בשמותיו ית' אלו הבטחני ית' הבטחות יתן לכם רחמים לפני האיש.

7או יאמר כי שם שדי המורה שידוד ודין יתן לכם רחמים כי יתהפך לכם לרחמים לפני האיש. עם היותו בעל בחירה:

8והנה במדרש (בראשית רבה פרשה כ"א) אמר רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי תאמר אותה החרדה שהחרדתי את אבא ויאמר מי איפה הוא שנזדעזעה עלי כאן. ולפי דעתם אפשר אמר הנה עד כה חשבתי היתה אימת מות עליכם מעלילת מרגלים. או מהכסף המושב. ואמרתם אותי שכלתם. כי מידם היתה מה שיוסף איננו ושמעון איננו. ודמם נדרש. וגם את בנימין תקחו ועל שלשתם תסתכנו כולכם ועלי היו כלנה. אך בראותי גודל בטחון יהודה באומרו הביאותיו והצגתיו אמר א"כ אין סכנת מות עליכם רק חרדה אלי לפנים. כנגד מה שהחרדתי את אבא שיאמר מי איפה. ולכן כאשר עשיתי מצות אבא. והבאתי מטעמים ונתברכתי. גם אתם הוליכו מטעמים כמצות אביכם וזהו זאת עשו קחו במצותי קחו וכו'. וע"י כן ואל שדי יתן וכו' כאשר כשהחרדתיו ברכני בשני שמות אלו וישלחני באומרו ואל שדי יברך אותך וכו':

9עוד יתכן באומר א"כ איפה והוא כמאמרם ז"ל (שם כ"ח) בפסוק חיה רעה אכלתהו. כי לא חשד רק את יהודה שהוא אריה שהרגו ולהיותו בעל בחירה יכול לו ועל כן היה ירא יקרם אסון. כי קול דמי אחיהם צועקים עליהם מן האדמה על ההורג ועל הבלתי מוחים. אך עתה שראה כי מלבד ששם נפשו על בנימין גם כן אמר וחטאתי לאבי וכו' אמר בלבו אלו היה דם יוסף עליו כבר חטא לאביו. ואיך יפלא בעיניו היותו חוטא לאביו. והוא לא היה חושד את זולתו. על כן אמר אם כן כדבריך איפה הוא כלומר אשר חשבתי שלא היה איפה כי מת. עתה יראה כי איפה הוא בעולם הזה. כי אם בעל בחירה לא פגע בו ודאי שבעלי חיים לא יכלו לו כי צדיק היה ולכן שאין עליכם דם נפש. אל תיראו והורידו לאיש מנחה. ובזה יספיק כי אל שדי יתן לכם רחמים וכו'. אך לא תורידו הרבה רק מעט מכל דבר מעט צרי. ומעט דבש. בל יראה כי אשמים אתם בעיניכם. ובזה אמר ושלח לכם את אחיכם אחר. אחיכם הוא שמעון. אחר הוא יוסף כמאמרם ז"ל (שם ל"א) ואת בנימין כי בטח לבו. כי יוסף חי. ומזה ימשך כי גם על דבר הכסף אין פחד התפס כגנבים. על כן וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב עצמו תשיבו בידכם ואל תיראו שיהיה הכסף עצמו עליכם למזכיר עון ליתפס כי אין עליכם דם נפש שיאונה לכם עליו משפט מות כי אם איזה עון שוגג הוא שחטאתם ממקום אחר תחת ההנאה החומרית ההיא כבר באה עליכם החרדה הזאת והלכה לה. וזהו אולי משגה הוא אשר בכם ולא עון מזיד ועל כן נבטח בה' מן השמים תרוחמו:

10או יאמר וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף וכו' תשיבו בידכם וכו'. כי הנה דרך ההולכים לקנות תבואה בעתות היוקר ברבות הקונים שכל א' מוליך צרור כספו בשקו. והמשביר הבר נותן בכל שק כשיעור המעות שמוצא בתוכו. ומתוך כך יקרה לפעמים לפי רוב הקונים. ישכחו מהביט אל תוכו. ועודנו הצרור בשק ימלאוהו בר ולחם. על כן אמר יעקב הזהרו שכסף משנה תקחו בידכם ממש. מזומן לתתו. ולא לתוך השק. וכן הכסף המושב תשיבו בידכם גם הוא. ולא בתוך השק. אולי משגה שנעשה הוא זה. כי שמתם כספיכם בשקים עודם ריקים ויתנו האוכל אל תוכם. וע"י כן נמצא הכסף תוך האוכל. ולא היה מושב בידים. ואת אחיכם קחו כלומר כולכם בערבות יהודה כמאמרו השני ולא כבראשון באומרו שלחה הנער אתי כמדובר למעלה. ואל שדי יתן לכם רחמים וכו' לומר הנה אני לא אדע אם פרידת בנימין יקרב מיתתי. טרם יבא ואראנו. על כן מה שאבקש הוא שאל שדי יתן לכם רחמים ושלח לכם את אחיכם גם שלא ישלחו אלי. כי ואני כאשר שכלתי עד כה מיוסף ושמעון. שכלתי מבנימין מעתה עד יום מותי. אם אמותה טרם יביאוהו לפני. והוא מאמר יהודה באומרו אל יוסף לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת. אביו מצרתו כפירש"י וע"ד רז"ל (שם) שאומרו אחר הוא יוסף באופן שהוא שיהיו בחיים שניהם יאמר. ובכלל התפלה הוא. כי ואני יהי רצון שכאשר שכלתי מהמשולחים לכם שהם בחיים. כן יהיה מה שאני חושב לשכול מבנימין בשלחי אותו כי יעמוד חי: